הספרים מאושרים כאשר הם ב'ביתם' • מכתב למהות ה' טבת

בשנת תשל"ט, כתב הרבי שליט"א אגרת תודה מיוחדת לעורך דין המפורסם מר יוסף שוסטק. (לימים ייצג אגודת חסידי חב"ד, יחד עם מר נתן לוין, במשפט הספרים). האגרת נכתבה באנגלית, וניתנת בזה (בחלקה) בתרגום חופשי. האגרת שופכת אור ומבהירה במעט אודות מהותו של יום הבהיר ה' טבת • באדיבות מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' • לקריאה

•••

 ☚ מהפיכת ההנגשה מתעצמת: 30 משפיעים מדריכים 'להתפלל' בספר המושקע 'עבודת התפילה' 

מכתבי זה בא באיחור. ביחוד בהתחשב בנושא הנידון. ואולם, הנושא גופא, או ליתר דיוק ההיבט הרגשי שלו, הוא הינו הסיבה העיקרית לדחיית כתיבת המכתב, מכיוון שאין זה דבר קל להביע במילים, ועוד פחות קל, להביע בכתיבה, רגשות אישיים עמוקים. זו הסיבה שבגללה דחיתי את כתיבת המכתב שוב ושוב. עד שאמצא את מנוחת הנפש הדרושה לכך. מכל מקום, מכיוון שרגשותי אלה לא נרגעו אין טעם לדחייה נוספת.

כוונתי, כמובן, ליוזמה בעלת ערך יהודי מובהק, בענין החזרת כתבי היד והספרים השייכים לספרייתו של מו"ח אדמו"ר נ"ע, אשר יזמת בעזרת ידידך, ואשר כבר נשאה פרי במידה ניכרת, לגבי חלק גדול של הספרים, אשר הוחזרו למקומם הנכון ול'ביתם'. כפי שידוע לך, ספריית שניאורסאהן זו, כוללת לא רק את האוסף שמו"ח אדמו"ר נ"ע רכש בעצמו בימי חייו. אלא גם ובעיקר את כתבי היד והספרים שבאו לו בירושה מאבותיו הקדושים בדורות הקודמים וכמה מהם נשתיירו עוד מימי האדמו"ר הזקן, מייסד שיטת חב"ד.

בוודאי אין צורך להאריך אודות המשמעות העמוקה שהיתה לכתבים אלה לגבי מו"ח אדמו"ר נ"ע, כמו לגבי כל שאר אדמו"רי חב"ד שקדמו לו. היה לו אליהם קשר נפשי עמוק מעל ומעבר לקשר אל ספרים וכתבי יד בלי תוכן מקודש דומה. רבים מן הכתבים האלה הם הינם לבה ונשמתה של ספרות חב"ד המקודשת.

משום כך, תוכל להבין היטב עד כמה נרגש עמוקות הייתי, ואהיה תמיד, וכן תוכל להבין את רגשותיהם של כל ידידי ליובאוויטש, לגבי פועלך הגדול והאצילי בנדבך את זמנך, מאמציך והמוניטין שלך, כדי להשיב 'הביתה' כתבי יד וספרים מקודשים אלה. מעשה זה הוא 'פדיון שבויים' אמיתי, מכיוון שרק בהיותם בבית, יכולים אוצרות רוחניים אלה למצות את מלוא חיוניותם, לא רק לתועלתם של אלה הקשורים ישירות עם תנועת חב"ד-ליובאוויטש, אלא גם לתועלתו של כל עם ישראל, כי בכך מתאפשרת הפצת תורת חסידות חב"ד ופנימיות התורה.

מכיוון ש'שכר מצוה, מצווה', הרי שהמצווה אינה צריכה ל'תודה רבה' של 'בשר ודם', ופעלך האצילי הינו בוודאי מעל ומעבר לכל ביטוי של הכרת תודה. בכל זאת, אני חייב להביע, ולו במקצת - בשמי ובשם התנועה שזכיתי לעמוד בראשה, וכן בשם כל מי שיפיק תועלת בפועל או בכוח מן העניין הזה – את קורת רוחנו ותודתנו מקרב לב.

ברשותך, על ידי התבוננות מעמיקה בנושא שלפנינו, אוסיף עוד נקודה, שאף היא מבוססת על תורת חסידות חב"ד, אשר שיטתה והשקפותיה הם חלק מתורתנו, תורת אמת ותורת חיים. ואקדים בקצרה: אחד מעיקרי היסוד של חסידות חב"ד שהאדמו"ר הזקן דן בו ב'שער היחוד והאמונה' שבספרו החשוב 'ספר התניא' (וכן בשאר מקומות), הוא העובדה שלכל דבר, אפילו לחפץ חומרי דומם יש 'נפש', או במילים אחרות, גרעין רוחני המחיה אותו - כמובא בפרק הראשון של 'שער היחוד והאמונה' הנ"ל: 'גם בדומם ממש, כמו אבנים ועפר ומים, יש בחינת נפש וחיות רוחנית'.

כמובן, שיש דרגות בנפש רוחנית זו. ישנו, קודם כל, חפץ חומרי פשוט, שרק משום שהוא נברא הוא מכיל 'ניצוץ' של הכוח הבורא האלוקי המהווה ומחיה אותו; בדרגה גבוהה יותר, ישנו חפץ חומרי אשר השתמשו בו לתכלית טובה; ובדרגה גבוהה עוד יותר ישנו חפץ שהשתמשו בו לקיום מצוות. מבואר בתורת חב"ד, שכאשר משתמשים בחפץ חומרי סתמי למטרה טובה, ובמיוחד לקיום מצווה, הוא עובר בירור וזיכוך עד שהוא מתעלה להיות דבר שבקדושה (כגון, תפילין הנעשים מעור וקלף).

הבה ניישם את הרעיון הנ"ל במקרה שלפנינו בו מדובר בכתבי יד וספרים בעלי תוכן חשוב ביותר, אשר נכתבו בידי מי שהקדישו את כל חייהם לתורה ולעם ישראל ולמדו את התורה בכל לבם ונפשם, ובכך העשירו והאירו את חיי עם ישראל. במקרה זה, בוודאי ובוודאי שהצד ה'חומרי' וה'דומם' של הכתבים הנ"ל חדור באור וחיים נצחיים מן המדרגה הכי עליונה.

אך כאשר כתבים אלה נלקחים מסביבתם הטבעית, מ'ביתם', הם בגלות ובשביה, יהא הטיפול בהם טוב ככל שיהיה, הם כשבויים במלוא מובן המלה, אשר לעולם לא יוכלו להיות מאושרים באמת, גם אם יספקו להם את כל צרכיהם החומריים ואפילו הרוחניים – כיוון שהם נכספים לשוב לביתם, להתאחד עם משפחתם וידידיהם ועם כל הסביבה שאליה הם שייכים. מסיבה זו, מצוות פדיון שבויים, במובנה הרגיל, היא מצווה כה גדולה. משום כך, אין לשער את גודל הזכות שיש לך ולשותפיך במבצע זה של 'פדיון שבויים' של כתבים אלה.

הנני ער לעובדה, כי ייתכן שיהיו כאלה שיטענו כי הרעיונות הנ"ל הם מיסטיים ואין להביאם בחשבון. אין צורך לומר שאינני כולל אותך ואת ידידיך בין אלה. אולם ייתכן שאתם תתקלו באדם או בכמה בני אדם אשר ינסו לטעון באוזניכם דברים ברוח זו, למרות שהם, בתוך עצמם, אינם כל-כך משוכנעים בהם. יהיה אשר יהיה, לאור ניסיונותיו של עם ישראל בתקופתנו זו, שהיא גדושת מאורעות השונים באופיים מן הקצה אל הקצה - לעיתים מזהירים ביותר ולעיתים רחוקים מאוד מלהיות כך, מסופקני אם מישהו יכול להכחיש בכנות את האמת בדברים שנאמרו לעיל, בטענה שהם בלתי-ממשיים ומיסטיים...

••

הרבי נמצא ב-770..

'נמצאים אנו בזמן אשר 'זרעו בחיים' ו'הוא בחיים', ואדרבה, מידי שנה בשנה הרי 'מעלין בקודש', הנה זרעו נתעלה ומוסיף בהחיים, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות, בכוח של 'מדרכיו אשר הורנו', הרי זה מוסיף עוד יותר בגלוי אשר 'הוא בחיים'!.. אומרים רק דבר אחד; היות ויש לך השגה להתעסק רק בדבר שיכול הנך לראות בעיני בשר, וצו אנטאפן בידי בשר, הנה תדע שכאן ב-770 נמצא [כ"ק מו"ח אדמו"ר] באותו מקום..

כל אחד מהחפצים הוא חלק מחייו של כ"ק מו"ח אדמו"ר.. 'אהל יוסף יצחק ליובאוויטש', ובדיוק נכתב אוהל ולא בית, היות וזהו 'רבי'ס בית', זהו התורה והתפילה ומצוותיו, וכל שאר הדברים הם ארעי בערך לתורתו ותפילתו וכו' ומצוותיו'.

משיחת הרבי מלך המשיח, ט"ו תמוז תשמ"ה.