לחלוחית גאולתית | חב"ד

An inspiring farbrengen with the gaon the chassid the mashpia Rabbi Yosef Yitzchock Ofen shlita *** We find ourselves in the most wonderful period in history. Now is the most opportune time for the true and complete Geula. In the earlier years the Rebbe King Moshiach often expressed himself that we have to bring the shechinah down “lower than ten tefachim”. In the later years we no longer heard this expression from the Rebbe . We could interpret that the Rebbe has already brought the shechinah down lower than ten tefachim. Based on how the Rebbe expressed himself that “we already have the leviyoson and the shor habor” all we need is to do is “to open our eyes”, to see how the Geulah is actually unfolding in the world. Seemingly, we need to understand: what does it mean “to open our eyes”? Of course we have boruch hashem, meat and wine, but obviously that this cannot be compared to the leviyoson and the shor habor … Therefore we need to understand what does it mean to open our eye

Special practical Farbrengen for our every day life with the Mashpia Harav Binyomin Gandal Shlita *** It is told about a peasant who didn’t how to read and write, he hired a tutor for his children to teach them torah. Since this tutor was educated, know how to read and write part of his job was to read the letters that peasant received. One day the peasant received a letter, he called the tutor to read it for him. The tutor opened the letter and started reading in a loud voice “your father just died” the peasant who was listening instantly fainted, surprisingly the tutor who read it first was fine. The obvious question is the tutor understood the letter as soon as he read it before the peasant even heard it how come it is the peasant that fainted and not the tutor. The answer is simple. The peasant is the one that lost his father and not the tutor, therefore it touched his soul. The words were understood by the peasant but it didn’t touch him he didn’t feel the pain since it

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' שמחה להגיש התוועדות מעוררת וייחודית, עם המשפיע החסידי הרב משה שיחי' מישולובין , בנושא 'עבודת התפילה' בתקופתנו • לקריאה ••• כאשר מדברים אודות החשיבות של 'עבודת התפילה', צריך לפני הכל להדגיש, שהעניין של התפילה זה ממש יסוד לכל קיום התורה והמצוות. מבואר בחסידות שהתפילה היא כנגד ח"י חוליות שבעמוד השדרה, כמו שעמוד השדרה מחזיק את כל הגוף ובלעדיו הגוף מושבת, כך ויותר מזה, הנחיצות של 'עבודת התפילה' באורח חייו של כל יהודי וחסיד. גם על פי נגלה, התפילה זה לא רק 'בקשת צרכיו'.. אלא התפילה מעמידה את כל עבודת השם. חסידות רק מגלה את ה'נשמה' של הנגלה. יכול להיות שלומדים תורה וכו' אך שוכחים על 'נותן התורה', רק חושבים על עצמם ועל החידושי תורה שלהם. וכן גם בקיום המצוות יכול לשכוח על מְצַוֶוה המִצְוַה. אבל בתפילה זה אחרת לגמרי. בתפילה הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא! אז הוא לא יכול לשכוח את הקדוש ברוך הוא. לכן זה מעמיד את כל עבודת השם ואת כל החיים 'בכל דרכיך דעהו', משום שזוכר תמיד שהכל מתנהל כך, כי כך הקדוש

פעמים רבות אנחנו נפגשים עם דרישות שחסידות תובעת מאיתנו לממש ואנחנו לא רואים כל כך את עצמנו במקום הזה, בצורה מעשית ופרקטית. נראה כאילו שיש את 'עולם הספרים' ואת 'עולם המעשה', ולא קרב זה אל זה.. המחשבה סוחבת אותנו להחליט, שההוראות של הרבי מלך המשיח הם גבוהות ולא רלוונטיות אלינו בצורה הפשוטה שלהם. כולנו מכירים ויודעים היטב מה תובעים ורוצים מאיתנו. כולנו יודעים שצריך לשמור ולנצל את הזמנים בשקידה והתמדה ולשקוע בעולם תורת הנגלה והחסידות. ברור לנו שצריך להשקיע בהתבוננות ולהתעסק ב'עבודת התפילה' באריכות. פשוטה לנו החשיבות של 'מבצעים', התוועדויות, 'עשה לך רב', 'אתכפיא' וכו'. אז למה לא תמיד אנחנו בעניין? למה לפעמים אנחנו מרגישים שכל זה לא שייך אלי? אולי למשפיעים ר' הלל מפאריטש או ר' שילם קוראטין.. ניתן לומר שנקודת הדברים, טמונה בסיפור הבא. 'פעם נכנס חסיד לרבי הרש"ב ל'יחידות' והתאונן בפניו שקשה לו להתבונן באריכות לפני התפילה. ענה לו הרבי: מה היא התבוננות באריכות? שמתבוננים מה יכולים להיות, מה מוכרחים להיות ומה אכן האדם בפו