כך נתקשר לרבי באמת • התוועדות סוחפת עם הרב קסלמן

במה נלחם היצר הרע בצורה הכי חזקה? כיצד תובעים משיח באמת? מדוע בחב"ד מתפללים באריכות?• מערכת 'לחלוחית גאולתית' מגישה התוועדות סוחפת עם הרה"ח הרב יוסף יצחק שיחי' קסלמן - משפיע ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' יוהנסבורג, דרום אפריקה • לקריאה

•••

 ☚ הרב קסלמן במשא מאלף: מהי מהותו העצומה של ניגון חב"ד? • צפו 

מסופר על קבוצה מחסידי פולין, שהיו מתפללים במהירות ובהתלהבות, שזלזלו בחסידי חב"ד שמאריכים בתפילה. הם אמרו לחב"דניקים: כאשר נוסעים בעגלה ויש גוי מגושם שרוצה להיכנס ולעשות שמות בנוסעים.

מהי העצה? להאיץ בסוסים ולברוח כמה שיותר מהר. לא להתאבק ולהתדיין איתו. כך בתפילה, צריך למהר ולברוח מהיצר הרע, ולא להתבונן ולהאריך בתפילה.. ענו לו החסידים בפיקחות: ומה לעשות שהגוי כבר עלה לתוך העגלה? אז כבר אין ברירה, אלא להתאבק עימו פנים בפנים..

כך בתפילה, אין איך לברוח מהיצר הרע, מאחר שהוא נמצא בתוכנו.. לכן צריך להתמודד איתו. להתבונן בחסידות בצורה שגם נפש הבהמית תבין ותרגיש את האמת האלוקית. וזה לוקח הרבה זמן.. ולכן חסידים מאריכים בתפילה.

המלחמה הכי חזקה

בדומה לכך פעם שמעתי מסבי (המשפיע הנודע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן) בהתוועדות, שיש בחורים שמתלוננים אצלו שדווקא לאחר שהם התחילו להתפלל באריכות, יש להם יותר 'מחשבות זרות'. ענה להם הסבא: בוודאי שזה ככה. כתוב 'ולאום מלאום יאמץ'. כאשר היצר הרע רואה שחסיד מתפלל באריכות, הוא יודע שכאן תהיה קבורתו. החסיד הולך להשתנות בצורה פנימית ולהתמסר לגמרי לאלוקות. אז הוא מוציא את מירב הכוחות שלו, ונלחם שהחסיד לא יצליח בתפילתו. אבל, סיים הסבא, לא צריך להתפעל ממנו.. צריך לזרוק אותו..

רבותינו נשיאנו נותנים חשיבות מרכזית ל'עבודת התפילה'. הדוגמא שמובאת בחסידות לחיוניות של התפילה, עבור קיום כל התורה והמצוות, היא מ'חוט השדרה' שהוא היסוד של הגוף כולו. ככה גם התפילה היא היסוד של הכל.

מה הקשר בין התקשרות לרבי לתפילה?

כל דבר שהאדם רוצה להפנים לעצמו, זה על ידי 'עבודת התפילה'. אם זה חסידות, אם זה התקשרות לרבי מלך המשיח, אם זה משיח. כל דבר חודר בצורה פנימית ואמיתית על ידי התפילה. כאשר יש רק 'חכמה' ו'בינה', אבל אין 'דעת' (שזה התקשרות וההעמקה בתפילה), אז לא נשאר. זה חולף.

אם רוצים להתקשר לעניין של אלוקות, חייב להיות 'דעת', חייבים להתפלל! כמו שכתוב ב'היום יום' שהרגשה באלוקות היא רק בתפילה. התפילה זה זמן מסוגל ועת רצון להתחבר לאלוקות. לחוש את האמת האלוקית. לחוות את האמיתות של האלוקות.

אז אם רוצים להתחבר למשהו, להרגיש אותו באמת, צריך לחשוב ולהתבונן בו לפני התפילה ובתפילה. לחשוב על פרק תניא, על 'מאמר' חסידות, על התקשרות לרבי. לחשוב איך הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם.

איך כל יהודי יקר אצל הקדוש ברוך הוא, הרבה יותר מאהבת הורים זקנים לבן יחיד. איך הרבי חושב עליך 24 שעות 7 ימים ללא הפסקה. בתפילה זה הזמן שהאדם מתקשר בצורה אישית עם אלוקות. שאלוקות תהיה יותר מוחשית.

אני זוכר שבתקופה שהייתי בין ה'שלוחים' לישיבה במונטריאול, המשפיע ר' ניסן ע"ה נמנוב הגיע להתוועד שם. כמובן שהייתה התוועדות מלאה וגדושה עם המון אנשים. כל אנ"ש והבחורים, חסידי פולין ועוד. אני זוכר איך שהוא התוועד בכזו מתיקות ותמימות פשוטה על ההתקשרות לרבי מלך המשיח.. זו הייתה תחושה נפלאה..

כולם הרגישו שאצל ר' ניסן 'התקשרות' זה משהו אמיתי. וזאת שמשום שהוא התפלל והתבונן בהתקשרות שלו לרבי. זה לא הגיע רק מ'הרגשים' בהתוועדות.. הוא החדיר את האהבה לרבי בצורה פנימית בתפילה.

ככה תובעים משיח..

כך זה גם בנושא של משיח. הרבי שליט"א דורש בכ"ח ניסן תנש"א שנצעק 'משיח' באמת ('מיט אן אמת'). איך אפשר לדרוש באמת גאולה בלי 'עבודת התפילה'? בשביל לרצות גאולה, חייבים להתבונן ולהתפלל באריכות! הרי מה יקרה כשיבוא משיח? אלוקות תתגלה לכל. ולמה שאנחנו נרצה גילוי אלוקות? לכן צריך להתפלל.

בתפילה מרגישים מה זה 'גילוי אלוקות'. כמו שכתוב בחסידות שהתפילה היא 'גאולה פרטית'. כמובן שגם כאשר יהודי לא מספיק מכוון בברכת 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח', זה עדיין מקרב את הגאולה. אבל כנראה שהרבי דורש צעקה פנימית, מהעצם.

כמו שכתוב שהעניין שגרם לגאולת מצרים, זו הייתה צעקת בני ישראל מעצם נפשם לקדוש ברוך הוא. הרי לכאורה כבר 86 שנה עם ישראל צעק שרוצה גאולה. מה קרה פתאום כעת? אלא שהייתה שם צעקה מסוג אחר לגמרי. צעקה פנימית מעומק הלב, 'צעק ליבם'.

כך אנחנו צריכים שהצעקה שמשיח יבוא תתפרץ לנו מהלב. ו'איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה'. על ידי התפילה אפשר להגיע לרצות משיח באמת. לחיות משיח באמת. שאלוקות תרגש אותי. שיהיה לנו רצון שיהיה גילוי אלוקות. צריך שהצעקה של 'עצם הנשמה', תחדור בשכל ובמידות, ואז זה פנימי. כך אפוא אפשר לדרוש באמת משיח..

לשפוך את הנפש ללא הגבלות..

היה משפיע אחד, ששאל את הרבי בגיל 60, אם הוא יצא מהגדר של 'צעירים' שב'קונטרס התפילה'.. כמו שמפורסם, אדמו"ר הרש"ב כותב ב'קונטרס התפילה' שבחורים צעירים שלא יודעים מספיק חסידות, שלא יתעסקו בהתבוננות בדברים נעלים. הרבי שליט"א נתן לו אישור לכך..

בהשגחה פרטית לאחר כמה חודשים הרבי דיבר על כך, שמי שלפחות לא עוסק בתפילה באריכות, שיתפלל במניין. אז הוא לקח על עצמו להתפלל במניין, אף שהתפלל באריכות. מה עשה? הוא היה מתחיל עם מניין אחד ומסיים עם מניין אחר.. כך הוא הספיק גם להתפלל 'שמונה עשרה' עם המניין וגם להתבונן בתפילה באריכות.

אז כפשוט שמכל אחד מאיתנו נדרש להתחיל עם המניין ולשמוע את 'חזרת הש"ץ' וכו', אך צריך להמשיך להתפלל באריכות בלי מחשבות נוספות. פשוט לשפוך את הנפש לפני השם ללא הגבלות זמן..

••

• בדור השביעי צריך להתפלל באריכות

'צריך להיות העניין של עבודת התפילה. ולא כדעת הטועים שאומרים שבנוגע לעניין 'עבודת התפילה' זה שייך לזמן שכתבו את קונטרס 'התפילה' ו'העבודה'.. והביאור בזה, שמוצאים שכמה וכמה ידברו בנוסח הנזכר לעיל, שצריך עכשיו לעסוק בעניינים אחרים של תורה ומצוות ולא ב'עבודת התפילה', נכתב כבר בתורה שבכתב, שאפילו ה'צדוקים' מודים בה: 'נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה''. כל כך עצל, עד שנכתב שתי פעמים נרפים, 'נרפים אתם נרפים'.

לא מתאים לו לומר שהוא עצל מלהתפלל, לכן נתפס ה'יצר הרע' על המצאה: הוא יאמר שכ"ק מורי וחמי אדמו"ר תבע שילכו עם מסירות נפש עבור יהודי אחר, צריכים לעשות זאת. ובמילא לא יכול לעסוק ב'עבודת התפילה'.. צריכים אבל לדעת שזה תוצאה של 'נרפים'. שפשוט עצלים מלעסוק ב'עבודת התפילה''.

שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'כי תשא' תש"מ

• מילא בחור שחי בקרמנצ'וג..

אחד הבחורים שלמד בישיבה ב-770, נכנס ל'יחידות' אצל הרבי מלך המשיח לקראת יום הולדתו. ב'יחידות' הרבי תבע ממנו בצורה חזקה מאוד את העניין של תפילה באריכות. בין הדברים אמר לו הרבי שליט"א את הדברים הבאים: 'מילא בחור שחי בקרמנצ'וג ושם לא התפלל כראוי, יכולים להבין זאת, מכיוון שהייתה שם מצוקה של רעב ועוני. אבל היום בארצות הברית, שאין צרות, הרי לא שייך מציאות שכזאת'.