רוצה לפרסם משיח? תתפלל באריכות • הרב גינזבורג במשא מעורר

התוועדות חסידית נפלאה עם הרה"ח הרב חיים לוי יצחק ע"ה גינזבורג - משפיע ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' כפר חב"ד וראשון לציון • 'הדרך להתחיל את העלייה ברוחניות היא העבודה בתפילה; הכל נהיה עם 'לחלוחית' ועם חמימות, מייקרים ואוהבים גם את ה'מצוות אנשים מלומדה' של התפילה, מפסיקים למהר ולחטוף את המילים, מקבלים 'גישמאק' בלימוד התורה, גם האוויר נהיה זך יותר' • לקריאה

•••

 ☚ חב"ד מיוסדת על התפילה: הרב לוי יצחק גינזבורג בהתוועדות מעוררת 

ב'היום יום' (כ"ג אייר תרגום חופשי) כתוב: 'ראשית הירידה [=ברוחניות], רחמנא ליצלן, הוא העדר העבודה בתפילה. הכל נהיה יבש וקר, ה'מצוות אנשים מלומדה' נהיית גם היא כבר קשה, ממהרים, מפסידים את ה'גישמאק' בלימוד התורה, והאויר מתגשם, ומובן שאינו שייך לפעול על הזולת'.

כך היא ראשית הירידה, אבל ראשית העלייה, היא פי כמה וכמה. הדרך להתחיל את העלייה ברוחניות היא העבודה בתפילה; הכל נהיה עם 'לחלוחית' ועם חמימות, מייקרים ואוהבים גם את ה'מצוות אנשים מלומדה' של התפילה, מפסיקים למהר ולחטוף את המילים, מקבלים 'גישמאק' בלימוד התורה, גם האוויר נהיה זך יותר.

הרבי הרש"ב כותב (במכתב שנדפס בסוף 'קונטרס עץ החיים'): 'ואמרתי בדרך צחות. על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה על הגמילות חסדים הסכים ה'לעומת זה' מכבר, ולאחרונה הסכים גם על התורה. אבל על ה'עבודה' לא הסכים ולא יסכים, לפי שזה הוא כנגדו ולעומתו ממש'.

מה 'החיה' את הרבי מלך המשיח?

בשבת מברכים ראש חודש סיוון תנש"א, דיבר הרבי שליט"א מלך המשיח (למרות שלא נכנס ב'מוגה') אודות אמירת 'ברכות השחר' במתינות. הרבי מתאר שם את אלו שהלכו לישון מאוחר, כנראה משום שהאריכו ב'קריאת שמע שעל המיטה', וממילא קמו מאוחר.

הם רוצים להספיק אמירת קריאת שמע בזמן, ולכן ממהרים בברכות השחר שלפני קריאת שמע. הרבי מעורר ומדגיש ש(יחד עם ההקפדה כמובן על אמירת קריאת שמע בזמן), צריך לקום קצת יותר מוקדם ולומר את ברכות השחר במתינות.

כבר התפרסם הסיפור שלאחר מכן במשך זמן היה נראה כאילו הבעת מתח שרויה על פני קדשו של הרבי, ומהמזכירות ביקשו מחסידים ושלוחים שיבשרו בשורות טובות, ויכתבו דו"חות על פעולות גדולות וכו'. ואכן, כתבו לרבי על דברים גדולים שנעשו בהחזקת היהדות ובהפצת החסידות במקומות רבים, אך כל זה לא הועיל.

באותו זמן הגיע מכתב מילד בקראון הייטס שכתב שהיה רגיל לומר את ברכות השחר בדרך מביתו לתלמוד תורה. אך כיוון שהרבי דיבר על ברכות השחר במתינות, הוא קם שלוש דקות יותר מוקדם, אומר ברכות השחר מתוך הסידור, ולאחר מכן הולך לתלמוד תורה. כשהרבי שליט"א קיבל מכתב זה נהרו פני קדשו, והוא כתב לילד 'החייתני. כמים קרים על נפש עייפה'!

 

איך מפרסמים 'משיח' אצל עצמו?

מי מאיתנו לא רוצה לעשות נחת רוח לרבי שליט"א? אני בטוח שכולנו רוצים לגרום לו נחת ולפעול ב'דבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש'. נדמה לנו שאת זאת אפשר לעשות רק בפעולות גדולות ונשגבות.

אכן, מובן ופשוט שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ והנביא שהוא המלך המשיח וכו'. ובכל זאת, באותו מקום (גם ב'דבר מלכות' לפרשת שופטים, גם ב'דבר מלכות' לפרשת חיי שרה, ועוד) כתוב שצריך אדם 'לפרסם אצל עצמו' על אודות המלך המשיח.

פרסום הוא הדגשת המסר בכל מיני צורות בולטות ומודגשות במטרה שהמסר יופנם וייקלט. את זה צריך לעשות קודם כל עם עצמנו. הזמן הכי מתאים לעשות זאת הוא הזמן שבו עומדים לפני מלך מלכי המלכים בתפילה ומדברים עמו בפשטות בלשון נוכח. זה הזמן המתאים ביותר לבקש את התגלות הרבי שליט"א מלך המשיח לעיני כל, ולבקש מה' שאצליח לעמוד במשימות שהוטלו עליי היום ובכל יום, נוסף לכל מה שצריך בגשמיות וברוחניות ממי שרק הוא יכול לתת הכל.

התפילה היא התחלת העלייה ברוחניות

לכן חשוב ונחוץ מאד לשים דגש חזק מאד על התפילה בכלל, ועל התפילה בציבור בפרט; וכדברי רבינו הזקן בסיום התניא, כשהוא מוסיף על כך 'גיוואלד, גיוואלד, עד מתי יהיה זה לנו למוקש': להתחיל כולם יחד כאחד, מילה במילה, ולא זה בכה וזה בכה, וזה דומם וזה משיח שיחה בטלה ח"ו, ולא להיות מקצרים וחוטפים חס ושלום.

וכאמור, זו התחלת העלייה ברוחניות בעצמו, וזה מביא ברכה והצלחה בכל הלימוד ובכל מה שעושים, 'כל ימי חייך - להביא לימות המשיח'. נכון שגם מי שלא עשה מה שצריך עם עצמו, אין הזולת צריך לסבול מזה, כפי שהרבי שליט"א אומר (דבר מלכות 'ראה' בסופו), וגם על אחד כזה מוטלת החובה והזכות לפרסם זאת לזולת; ועל ידי זה סוף סוף ייקלט הדבר גם אצלו, אצל המכריז והמפרסם עצמו.

הסדר הנכון לפרסם 'משיח' - אחרי שמתפללים באריכות

אולם הסדר הנכון הוא, שמלכתחילה, כל מי שקורא לעצמו בשם חסיד ומקושר עליו לפעול עם עצמו לא פחות ממה שהוא צריך לפעול עם הזולת. וגם להיפך, לפעול עם הזולת לא פחות ממה שעליו לפעול עם עצמו. ללא הפעולה עם עצמו הרי הוא גורם שהדברים לא ייקלטו אצל השומע - 'ומובן שאינו שייך לפעול על הזולת'.

וכאמור, ראשית העלייה ברוחניות הוא העבודה בתפילה. הכל נהיה עם 'לחלוחית' ועם תמימות, מייקרים ואוהבים גם את ה'מצוות אנשים מלומדה' של התפילה, מפסיקים למהר ולחטוף את המילים, מקבלים 'גישמאק' בלימוד התורה, האוויר נהיה זך יותר, ומובן שנהיה שייך הרבה יותר לפעול על הזולת.

••

• צריך לעבוד על עצמו - להתפלל באריכות

'עסקנות ציבורית זה עניין של תענוג. הוא לא צריך לחשוב אודות עצמו, שהרי הוא 'עסקן ציבורי'.. לכן צריך את ההקדמה של 'קריאת שמע' - לחשוב אודות עצמו. שאחרי הכנה זו, הוא יעסוק בעסקנות ציבורית רק במה שציוו עליו. ושידע שצריך לפעול ולעבוד גם עם עצמו: להתפלל באריכות, ללמוד חסידות, לטבול במקווה -בירור עצמו'.

שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'שלח' תשי"ב.

• משקיע בתפילה? קיום העולם בזכותך

'ישנם את אלו שנשארו שם [=ברוסיה].. והם לא חושבים שהם יצאו משם. עד כדי כך שישנו בחור שנמצא בעונת השידוכים.. (בקטעים אלו בכה הרבי שליט"א הרבה) וקיבלתי ממנו מכתב (שזוהי כבר סכנה).. במכתב שם הוא כותב ומבקש עצה על כך שיש לו 'מחשבה זרה' בעת התפילה.

בשעה שהוא מתפלל נופלת לו 'מחשבה זרה', ובמילא אינו יכול לקיים את 'דע לפני מי אתה עומד' כדבעי. וזה נוגע לו בעצמיותו! אחרת הוא לא היה מכניס את עצמו לסכנה בשליחת המכתב.. מה שמכאיב ומעיק לו, זה שהוא חושב 'מחשבה זרה' בזמן התפילה, ושהוא לא יכול אז לחשוב את פירוש המילות, שזה נוגע למילוי השליחות שלו.. הקיום של העולם כולו, זה בזכותו. רק הוא לא יודע על זה'..

שיחת הרבי נשיא דורנו, ליל שמחת תורה תשכ"ח.