מהי האחדות והאחווה?? • טור דעה

זו שאלה ותמיהה שחוזרת ועולה על גבי שולחן הדיונים פעמים רבות במהלך חיינו. דגש מיוחד ניתן לה, בעומדנו ברגע האחרון קודם הגאולה ובפרט כהמשך ישיר לדרישתו של רבינו שליט"א בשיחה האחרונה ששמענו [לעת עתה] 'ויקהל' ה'תשנ"ב.

אין זאת שאלה פרטית ואינדיבידואלית רק עבור זמננו העכשווי, אלא היא פרקטית ומעשית בכל מצב בחיינו. בכל חברה, קיימים סוגים וטיפוסים שונים ומשונים.. בסופו של דבר ועניין, החברה נמצאת יחד במרבית סדר היום ובמילא נדרשת האחווה ושיתוף פעולה פורה ביניהם.

במקרים ואפיזודות אין ספור במהלך הזמנים בהם נפגשים יחד, ישנם תקריות בלתי נעימות בלשון המעטה.. בהחלט ישנם סיטואציות בהם סוגי בני אדם לא מסתדרים עם סוגים זרים בשלל מאורעות. בשכל בריא ואינטליגנציה פעוטה מובן בפשטות שעל אף הקשיים והאתגר, יש לנסות ככל הניתן להתנהג באהבה וידידות. כך חיים בחברה מתוקנת ובריאה. חיים משותפים.

בנוסף לכך והוא העיקר, כך דורשת חסידות מאתנו. זוהי תביעת הרבי שליט"א אלינו כחסידים. הרבי מלך המשיח הוציא לאור קונטרס שלם אודות חשיבות ה'אהבת ישראל'. הרבי הריי"צ מתבטא למכביר בתורתו העניפה, אודות חשיבות אהבה ואחוות החסידים כיסוד החסידות ממש! 'האהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות, החוט המקשר את החסידים בינם לבין עצמם' ['היום יום' כ"ו שבט], 'חסיד הוא דורש ומסור לטובת זולתו', 'האהבת חסידים הי' כמו אהבת אחים' [ספר השיחות תרצ"ו] ועוד רבות..

בהבנה שטחית, נראה לפעמים שזו דרישה גבוהה וקשה. אם נדייק יותר, נדמה שבכדי להתחבר עם החברה יש 'לרדת' קצת מענייני תורה ומצוות ודומיהם בענייני דרכי החסידים והתקשרות לרבי נשיא דורנו.. הרי יש 'לוותר' על חלק מהמציאות שלי, בשביל להתאחד עם מציאות השני..

אלפי חסידים ויהודים מכל הגוונים בתפילה עם הרבי מלך המשיח

אך אם נתבונן רגע בפתגם עיקרי בספר 'היום יום' [כ"ד טבת], יתבארו עניינים רבים.. וכך כתוב: 'אדמו"ר הזקן רצה מדרכי החסידות שכל החסידים יהיו כמו משפחה אחת על פי התורה באהבה'.

כאשר הוקמה חסידות חב"ד, מיד השתית וביסס אותה אדמו"ר הזקן על אהבה 'על פי התורה'! פשוטו כמשמעו. אחווה וחבירות לעולם לא יכולה להיות אמיתית וממושכת, אם היא לא בנויה על יהדות וחסידות!! נהיר וברור שלא ניתן לייסד אהבה על 'ירידה' ביהדות.. אין מושג ואפשרות כזו.

בספר ה'תניא' בפרק ל"ב, מסביר ומרחיב על כך אדמו"ר הזקן בלשונו הזהב, שאהבה ואחווה אמיתית תיתכן רק כאשר החבירות והידידות היא בעיקר מצד הנפש והרוחניות [שהרי מהיבט הבורא אינו נפרד מהשני, אלא 'אב אחד לכולנה'] ולא מצד הגוף והגשמיות [שהלוא הגופים פרודים].

זוהי ממש נקודת היהדות וכמובן החסידות. אין 'מסך המבדיל' בין התורה לחיים הגשמיים והארציים. האהבה והחיבור בין אנשים הוא מוכרחים להיות. אבל אך ורק בדרכי התורה! אחרת זה לריק ולשווא! ממש הבל הבלים.

אחים אהובים! הלוא בני אב אחד אנחנו ומשפחה אחת אנו. בואו ננסה יחד קצת להתעלות מהשטויות. לקלוט שבאמת לאמיתו, התאוות והחמדות הם ממש בוץ מעכיר. החיים הרוחניים הינם חיים תוכניים וגדושים. אלו חיים טובים ומאושרים! מכיוון שכך, פשיטא ששווה לנסות לחשוב יותר על האחר.. להתחבר איתו. בעניינים של יהדות! אזי חיינו ישתנו בהמון.

לא דורשים מאיתנו להיות 'אחד'. לחשוב אותם מחשבות ולהרגיש את אותם רגשות.. רוצים שלמרות הדעות וההבנות השונות בינינו - נדע להסתדר ויותר מכך לאהוב אחד את השני כאחים ממש! זוהי 'א ח ד ו ת'. לא 'א ח י ד ו ת' שמשמעה ביטול המציאות שלי ודעותיי וכו'..

בואו נקלף טיפל'ע את שכבת הגסות והגאווה הטבעית שעלינו.. נפתח קצת יותר לחברינו, אחינו.. הרי זו משפחתנו האמיתית! איתם אנו חיים במירב הזמן ובעזרת-השם לא ניפרד לעולם! 'חסידים אינם נפרדים'. הם משפחה אחת לעד!

ברגע זה נזכה לחזות בפניו הטהורות של הרבי מלך המשיח בהתגלותו המושלמת, באהבה ואחדות מיוסדים על פי תורה [עליהם עבדנו בזמן הגלות..], נכריז לפניו 'אלע אידן צוזאמען' מנקודת ליבנו ותמצית נפשנו את הכרזת הקודש שעליה מושתתים חיינו: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.