לרבי נוגע שכל אחד יתפלל באריכות • התוועדות סוערת

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה התוועדות חסידית סוערת עם הגה"ח הרב נועם שיחי' ווגנר - ראש ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' יוהנסבורג, דרום אפריקה • לקריאה

•••

החסיד ר' יחזקאל ('חאצ'ה') הי"ד פייגין, היה ידוע בחיות המיוחדת שלו כאשר התוועד. באחת השבתות הורה הרבי הריי"צ לר' חאצ'ה, שיתוועד עם הקהל. חיש מהר התפרסמה השמועה וכולם הגיעו להתוועדות. אף אחד לא רצה לפספס הזדמנות כזו. יושב ר' חאצ'ה במרכז ההתוועדות, אך לא פוצה את פיו. יושב ושותק. לאחר הפצרות רבות, ניאות ר' חאצ'ה ופתח את פיו: הרבי ציווה עלי להתוועד בשבת, אך אין לי על מה להתוועד, מאחר שלא היה לי מספיק זמן להתפלל באריכות ולהתבונן בחסידות.

אז למה הרבי ביקש שאתוועד? כנראה שהמסר שהרבי רוצה להעביר לנו הוא, שכולם יראו ויבינו היטב, שאם לא מתעסקים ב'עבודת התפילה', אין אפשרות להתוועד.. אין מציאות כזו של התוועדות בלי תפילה.. זו הייתה הנקודה של כל ההתוועדות שלו.

בדומה לזה שמעתי רעיון דומה, שהחסידים בסמרקנד רצו פעם להתוועד, והם ניגשו למשפיע הנודע ר' ניסן ע"ה נמנוב בבקשה שיתוועד איתם. ר' ניסן ענה להם בנחרצות: אם לא היה 'בערב ילין בכי' - אם לא התעסקו בלילה בחשבון הנפש כראוי ב'קריאת שמע שעל המיטה', ולא היה 'ולבוקר רינה' - אם בבוקר לא התפללו באריכות ובכוונה, אז אין אפשרות להתוועד כלל..

אני זוכר שכשהיינו בחורים, היה ברור לכולם שביום שישי צריכים להתעסק יותר ב'עבודת התפילה'. מאחר שכאשר יוצאים ל'מבצעים', איך אפשר לחשוב שתהיה הצלחה ב'מבצעים' ולהשפיע על אנשים, אם לא הייתה תפילה כדבעי. זה היה מונח כך. הרגשנו שאי אפשר אחרת. ובמילים החדות של הרבי מלך המשיח ב'היום יום' (כ"ג אייר), שבלי 'עבודת התפילה' - 'בוודאי שאי אפשר להשפיע על הזולת'.

איך אפשר לחיות חיים שמחים?

בספר 'היום יום' (כ' תמוז) מובא שיש 3 דרגות בהתבוננות, והדרגה השלישית והעיקרית של ההתבוננות בחסידות היא בתפילה. מאחר שכדי להרגיש אלוקות, זה יכול להיות רק בתפילה, כשעומדים פנים אל פנים מול 'עצמות'. וצריך לדעת שכל אחד שייך ויכול להרגיש את האלוקות שבחסידות.

לשם דוגמא, כאשר יהודי מתבונן בעובדה שהוא בנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ובמיוחד לפי המבואר בשיחת פרשת 'תרומה' תשנ"ב, שכל יהודי הוא בדרגת 'זהב', ובמילא יש לו את מירב הכוחות להצליח בעבודתו, ובאותה מידה יש לו את האחריות, לעזוב את כל עסקיו ולפנות לעזור כביכול לקדוש ברוך הוא. כשמתבוננים שהכל נברא בשבילי, זה נותן כוחות עצומים וחיות נפלאה בעבודת השם בהמשך כל היום כולו. זה יום אחר לגמרי!

כמו שהרבי מבאר בשיחה הנ"ל, שאם יהודי יתבונן בכוחות האדירים שקיבל, זה יגרום לו ל'שמחה גדולה ביותר שמשנה את חייו הגשמיים.. ושמחה זו מכניסה הצלחה בכל פעולותיו וכל חייו – כנראה במוחש.. חייו בעולם הזה הם חיים אמיתיים שמחים ומוצלחים'. אך בשביל להגיע לשמחה כזו, צריך להתבונן בזה.

אחרי שמתבוננים בכך שבעצם כל יהודי הוא 'חלק אלוקה ממעל ממש', וגם הוא בנו יחידו של הקדוש ברוך הוא, אז מוכנים לעזוב את כל העניינים בגשמיות וברוחניות, בשביל לעזור לאותו יהודי. ה'אהבת ישראל' והאכפתיות מכל יהודי, הם תוצאה ישירה של ההתבוננות בתפילה.

איך 'חיים משיח' באמת?

בחסידות מבואר שהזמן של התפילה בימות החול, הוא 'שבת' של ימי שבוע (ועל אחת כמה וכמה, התפילות של יום השבת שהם ה'שבת' של השבת). 'שבת' זה טעימה של ימות המשיח. כשיהודי מתפלל הוא יכול לטעום את העניין של ימות המשיח ו'לחיות משיח' בצורה אמיתית. מכיוון שכל העניין של 'משיח', זה שיהיה גילוי אלוקות בעולם, 'ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו'.

כשחסיד מתפלל באריכות, הוא מתרומם מהגשמיות והוא רואה אלוקות, בצורה שאפילו הנפש הבהמית שלו מרגישה את התענוג האלוקי. זה ממש טעימה של ימות המשיח. אם היו אומרים לנו שאפשר כבר עכשיו לראות אלוקות כמו בגאולה, מישהו לא קופץ על המציאה? אז צריך לדעת שכאשר לוקחים ברצינות את העניין של 'עבודת התפילה', 'חיים את ימות המשיח' ורואים אלוקות כפשוטו.

יש שיחה שהרבי מלך המשיח מבאר (באופן שונה קצת מהמובא ב'היום יום'), את סדר הכשרת הבשר לאכילה בעבודת השם כך: 'שרייה' – זו ההתבוננות והשרייה בחסידות שלפני התפילה. 'מליחה' – זה 'עבודת התפילה', מאחר שהתפילה מוציאה את ה'דם', שהוא החיות של הנפש הבהמית. על ידי התפילה יוצאים מהנחות ותאוות העולם ומתעלים עולם של קדושה. 'הדחה אחרונה' – זו ההתוועדות שאחרי התפילה, שמטרתה להוריד את הכוחות הגדולים שמקבלים בתפילה להמשך היום.

מה ה'חידוש' של הרבי ב'עבודת התפילה'?

בכלל צריך לדעת שהרבי מלך המשיח אומר בפירוש, ש'עבודת התפילה' זה שייך ונדרש מכל אחד ואחד. אפשר לומר שאחד מהחידושים של הרבי, זוהי העובדה שכל אחד מוכרח להתפלל באריכות. ב'קונטרס התפילה' הרבי הרש"ב דורש בצורה חזקה מאוד שלא לרמות את עצמו בעניין של התפילה, מאחר שאחרת הוא יתרגל לכך ויישאר רמאי בעבודתו.

היו משפיעים שכתבו לרבי מלך המשיח, שישנם בחורים צעירים שלא למדו מספיק בחסידות, והם מדמיינים לעצמם שהם מתבוננים בחסידות ומתפללים באריכות, והם שואלים האם צריך להפסיק אותם. הרבי ענה שזה שהם מתפללים באריכות ומתבוננים זה דבר נעלה ואסור להפסיק אותם, ואדרבה צריך לעורר אותם יותר, אלא שצריך לנווט אותם שיתפללו בצורה הנכונה.

ויותר מזה, ישנו ה'מאמר' הידוע של פרשת 'נח' תשכ"ה שהרבי שליט"א דיבר על כך, שאפילו אם החסיד לא מתפלל ב'עבודה', שלפחות הוא יישן תחת הטלית.. כך יחשבו אחרים שהוא מתבונן בחסידות וילמדו ממנו דוגמא להתפלל באריכות. זה שהוא לא מתפלל, זה בעיה שלו. אבל שלפחות הוא יעורר אחרים להתפלל. עד כדי חשוב ונוגע לרבי מלך המשיח העניין של 'עבודת התפילה' מכל אחד!

זאת אומרת, שלמרות שבדורות הקודמים, הדגישו יותר את הסייגים בשביל לגשת לעניין זה, אבל הרבי מלך המשיח כל כך רוצה את העניין של 'עבודת התפילה', וזה כל כך נחוץ וחיוני, אפילו אם זה לא בצורה הטובה ביותר! העיקר שיתפללו ויתעסקו בזה.

והאמת היא, שמלכתחילה לא צריך להגיע ל'בדיעבד', וכדאי ללמוד את פירוש המילות של התפילה, ללמוד חסידות כדבעי ולחשוב ולהפנים את החסידות שהוא למד. כל אחד יכול לחשוב ולהתבונן באיזו נקודה שהוא למד בחסידות. לא צריך להתחיל בהתבוננות של כמה שעות.. אבל להתרכז ולחשוב חסידות חמש דקות לפני התפילה, זה בהחלט דורש מאמץ, אך זה שייך ונדרש מכל אחד.

איך מתבוננים בענייני משיח?

בשיחה של פרשת 'בלק' תנש"א הרבי שליט"א מבאר שבנוסף ללימוד בענייני גאולה ומשיח, צריך להתבונן בהם ולהגיע ל'דעת' והכרה בהם. אני ייתן דוגמא לכך שהרבי עצמו מביא לאחר מכן, בשיחות של פרשת 'מטות מסעי' תנש"א ו'ויקהל' תשנ"ב. 

ישנה אפשרות לעסוק בעניין של 'אהבת ישראל' בכדי לתקן את סיבת הגלות, שהגלות הגיעה בעקבות 'שנאת חינם' אז נוסיף ב'אהבת חינם'. זאת אומרת, שאנחנו נמצאים במצב של גלות, של פירוד, ואנחנו צריכים להביא למצב של גאולה, אחדות. אבל יש נקודה נעלית יותר, שמכיוון שאנחנו נמצאים כבר על סף הגאולה, ויותר מכך שהגאולה כבר נמצאת וצריכים רק להתבונן ולחיות את זה, אז לכן ההוספה ב'אהבת ישראל', היא בכדי לחיות כבר עכשיו את המעמד ומצב של הגאולה!

מאחר שבגאולה יהיה גילוי מוחלט של ה'יחידה', ותתגלה הנקודה האלוקית שמאחדת בין כלל ישראל למציאות אחת, לכן צריכים לנסות כבר עכשיו 'לחיות' כך ובמילא להוסיף באחדות ישראל כך. זה לא רק תיקון, אלא בעיקר כדי לחיות את העניין של הגאולה עצמו.

בשביל לסגל את עצמנו להרגשה כזאת, של אהבת ישראל של 'ימות המשיח', צריך להתבונן בזה בתפילה. אז אפשר להפנים את זה ובמילא ליישם את זה. וזה רק דוגמא אחת של התבוננות, אך בכללות בכל עניין הנקודה המרכזית היא, שבמקום לחשוב שיש משהו חסר וצריך להשלים אותו, יש לדעת שהעניין כבר קיים ואני יכול וצריך לחיות אותו. כשמתבוננים בשיחות של ה'דבר מלכות' מהשנים תנש"א-תשנ"ב בזמן של 'עבודת התפילה', אז השיחות מקבלות משמעות אמיתית ופנימית אצלנו. אז מפנימים וחיים במעשה בפועל כפי ההדרכה של השיחות.

'להתעלות למצב של גאולה' - בתפילה

הרבי מלך המשיח מסביר בשיחת פרשת 'בשלח' תשנ"ב, את אחד הדגשים המיוחדים ב'עבודת התפילה' בתקופה שלנו. שבנוסף לרגש של המרירות והגעגועים שלפני התפילה ובתפילה (שמוכרח ונחוץ גם בתקופתנו, כמו שהרבי מסביר מיד בשבוע לאחר מכן, בשיחת 'חמשה עשר בשבט' תשנ"ב, כיצד המרירות היא ההקדמה וההכנה לשמחה אמיתית), צריך להדגיש במיוחד את השמחה והדביקות בקדוש ברוך הוא בתפילה. וגם רגש המרירות והכוסף, מקבל בתקופה שלנו הסתכלות נפלאה, שעל ידי התשוקה, אנו כבר נכללים באלוקות.

וגם רגש המרירות והכוסף, מקבל בתקופה שלנו הסתכלות נפלאה, שעל ידי התשוקה, אנו כבר נכללים באלוקות. כשמתפללים על אריכות הגלות, עיקר הדגש צריך להיות לא על זה שאני רוצה לצאת מהגלות, אלא שאני רוצה כבר להגיע לגאולה המושלמת. וכמובן שכבר עכשיו אני מנסה להתעלות ולהרגיש את העניין של הגאולה. וכל זה מגיע על ידי 'עבודת התפילה' דווקא.

לסיום, פעם ר' ישראל סלנטר שאל את הרבי מהר"ש, למה החסידים מאריכים כל כך בתפילה. והרבי מהר"ש ענה, שיש מחלוקת האם תפילה פועלת הכל או רק חצי מהבקשה, אז חסידים רוצים שגם ה'מחצה' יפעל. והרבי מביא זאת במכתב וכותב, שעל ידי האריכות בתפילה, נזכה למילוי התפילות. אז שנזכה למילוי כל התפילות, והעיקר התפילה העיקרית - התגלותו של הרבי מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה.

••

שיחות:

עיקר החסידות – ליישם ב'עבודת התפילה'

'כל אחד ידע שהבנת החסידות, אינה היעד הסופי, אלא המטרה היא ההזדהות הנפשית עם תוכנה.. לכל היה ברור שהעיקר הוא שהלימוד ישפיע על הנפש.. אמנם נוצרו הבדלים ושוני, מבחינת זו שהיה מי שהיה פנוי יותר ללמוד יותר ובעומק יותר, וזמנו איפשר לו להקדיש זמן יותר לעמול ב'עבודת התפילה'.

יחד עם זאת, כיוון שהיה ידוע לכל כאמור, שהעיקר הוא הבאת תוכן הלימוד לתחושה נפשית עמוקה, התאמץ כל אחד למצוא זמן מסוגל לכך ב'עבודת התפילה', תוך התבוננות בתכני החסידות, ובמיוחד בשבת קודש ומועדי ישראל. אז בזמנים אלו, ייחד כל אחד לפי ערכו מוחו וליבו, לעיסוק מהותי בחסידות וליישום הנלמד ב'עבודת התפילה''.

שיחת 'שמחת תורה' תער"ג, ספר השיחות 'תורת שלום' (מתורגם)

יתפלל באריכות גם בימי החול

'נבהלתי לשאלתו כיוון שעד עתה הורגל להתפלל בשבת קודש, במתינות ובאריכות מעט, אם ימשיך גם עתה או חס ושלום כו'.. ופשוט שאין זה בגדר שאלה, לאחרי המבואר באריכות גדולה עניין התפילה.. ואין לי פירוש בשאלתו, כי אם שבוודאי באה כדי שתהיה לי הזדמנות לעוררו - אשר לא רק בשבת קודש יעשה כנ"ל, אלא מזמן לזמן גם בימות החול.. ובפרט שההשגחה העליונה עשתה אותו למשפיע על אחרים. וכדין טופח על מנת להטפיח, הרי כדי שהאחרים יתפללו באריכות, על כל פנים בשבת, צריכה להיות הוספה בזה במשפיע, ופשוט'.

אגרות קודש חלק י"ב עמוד קנח