מוכרחת מוכנות נפשית לרצות להיות 'עובד' • התוועדות לוהטת

מערכת 'לחלוחית גאולתית' שמחה להגיש התוועדות לוהטת של הרה"ח הרב ירון יחזקאל שיחי' נאמן - משגיח ראשי ומשפיע ישיבת 'חסידי חב"ד ליובאוויטש' צפת (כהמשך להתוועדות שפורסמה) • בהתוועדות מבאר הרב נאמן במילים ברורות, את היסודות לתפילה ב'עבודה', מהי הגישה ללימוד החסידות, ואת הדרך המעשית בכדי להתעסק ב'עבודת התפילה' • לקריאה

•••

שימו לב! אנו מפרסמים כאן רק את תמצית הדברים וההדרכות המעשיות של הרב נאמן.

הדברים המלאים מובאים בספר שיצא לאור 'עבודת התפילה בדור השביעי'.

להזמנת הספר (מלאי מצומצם): ספר עבודת התפילה בדור השביעי.

•••

ראשית הכל, בכדי להתחיל להתפלל כראוי, כל חסיד ותמים צריך להכניס לעצמו בראש שהוא נקרא 'עובד'. להגיע להכרה נפשית ושתהיה לו אג'נדה, שהוא רוצה להיות 'עובד'. שיקר וחשוב אצלו להיות 'עובד'.

כי אם הוא לא רוצה להיקרא 'עובד' ולא יקר אצלו להיות 'עובד', אז הוא יהיה 'עובד לפרקים', מידי פעם.. וכשם שתורתו יכולה להיעשות קרעים, וכך ישכח את לימודו, כך גם ה'עבודה' שלו יכולה להיות קרעים, ובעבודה פנימית זה הרבה יותר משמעותי.

זאת אומרת שהנקודה הראשונה היא בכלל, להכניס את עצמו לכיוון שהתפילה היא לא רק עניין של סדר יום ושגרה, אלא זה מעמד רציני וחשוב שצריך להתכונן אליו, להרגיש אותו. פשוט לחנך את עצמו ולהרגיל את עצמו בחשיבות של המעמד.

לדעת שאני נכנס לתפילה באופן אחד ואחרי התפילה כבר יפעל בי שינוי. יכול להיות שיהיה קשה למדוד את השינוי, אך ברור ללא כל ספק שהיה פה שינוי מהותי. צריך להאמין לרבי מלך המשיח שדורש מאיתנו להתעסק בעניין של התפילה, ונותן לנו כוחות להשתנות, ו'חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם'.

אחרי שמחדירים בראש את הנחיצות של העבודה בתפילה, במילא נבין שנכון להקדיש לזה זמן יותר ארוך, להקדיש לזה מחשבה. מוכרח שתהיה מוכנות נפשית לקראת ההתעסקות ב'עבודת התפילה'. כי אי אפשר להיכנס לראש של עבודה פנימית, באופן אקראי ובאופן מזדמן וכו'. בכדי שתהיה הצלחה בתפילה, חיוני שתהיה מוכנות נפש ורצון אמיתי להתעסק בזה, ובצורה סדירה וקביעות שבשגרה ('קובע עיתים לעבודה'..).

יש 'ללמוד' ויש 'ללמוד'..

גם אלו שמפאת החוסר בזמן שיש להם בימות החול, הם סידרו לעצמם להתפלל עם הציבור, צריכים לדעת שגם בזה יש הרבה 'עבודה'. כי אפשר לקרוא את הנוסח ולרוץ עם החזן, אך אפשר להתפלל תפילה לבבית רצינית תחת כנפי הציבור ובמסגרת הציבור, אבל לאו דווקא בצמוד לציבור.

דבר ראשון, צריך להתכונן לתפילה. לא כמו ה'עולם' שמדייק ש'תפילתו תהיה סמוכה למיטתו', במשמעות הפשוטה של לקום מהמיטה ישירות ל'ברוך שאמר'.. אבל חסיד מקדיש זמן להכנה לקראת הפגישה עם הבורא. 'היכון לקראת אלוקיך ישראל'. חסידות מחנכת אותנו שהתפילה לא מתחילה 'מהודו להשם', אלא מההכנות אליה. כמו שמובא ב'לקוטי תורה' [פרשת כי תבוא] שלושת ההכנות לתפילה: טבילה, צדקה וידיעת אלוקות בלימוד החסידות.

בהכנה של לימוד החסידות יש חילוקים. אפשר ללמוד חסידות בכדי לסמן 'וי' או כדי שיהיה לו רעיון יפה על פרשת השבוע בראש, אך יש ללמוד חסידות כהכנה לתפילה. זאת אומרת שאפשר ללמוד חסידות כעוד חלק בלימוד התורה, בכדי להכיר את 'סדר ההשתלשלות' או מרקם כוחות הנפש, אבל אז החסידות והתפילה הם שני דברים נפרדים.

ולכן ישנם כאלו שאחרי לימוד החסידות, הם עלולים לפנות להרבה עניינים אחרים צדדיים.. כי אינם קושרים בין הלימוד למטרתו. לא מונח בתובנה וברגש שלהם, שכל עניינה של החסידות היא לעורר את הכוונה, ולפגוש את הקדוש ברוך הוא אליו הוא מתפלל.

ואם אחרי לימוד החסידות פונים לעסקים אחרים, אז כל החוויה מהמפגש האלוקי בחסידות מתאדה ונעלמת, והתפילה אחר כך היא רק מן השפה ולחוץ כמו שאר בני אדם שקמו זה עתה משנתם.

כאשר לומדים חסידות, הנכון הוא ללמוד באופן שיהווה הכנה לתפילה. דהיינו לחפש את הקדוש ברוך הוא שבתוך הלימוד, להתחקות אחרי ה'עבודה' שבלימוד, לחפש את ההתקרבות לקדוש ברוך הוא שבלימוד. לא ללמוד את הפיזיקה והמתמטיקה של פנימיות התורה, לא רק להתפלפל בלוגיקה של החסידות, אלא לחפש את המשמעות האלוקית, את המפגש עם אלוקות בחסידות.

ליצור מפגש תודעתי עם הבורא

לימוד החסידות הוא צורך התפילה, מאחר שעניינה של התפילה הוא מודעות שכלית ורגש, לכן המבוקש בלימוד החסידות הוא לייצר את המפגש עם הבורא בתפילה. אצל כל אחד המפגש שונה, לפי ציור כלי הנפש שלו. המפגש לא נוצר דווקא לאחר שלמד 'מאמר' שלם, אלא כאשר הוא נכנס למקום של הסברה והבנה.

ולכן כמה שהוא יותר יתעמק וייכנס לפרטים בלימוד ואחרי זה בהתבוננות קודם התפילה ('התבוננות פרטית'), יש יותר סיכוי שהוא יפגוש את הבורא. לרדת מהכלל אל הפרט. הקדוש ברוך הוא נמצא בפרטים הקטנים. וככל שיורדים יותר לפרטים, מבינים זאת יותר ויותר..

כמו שבלימוד הנגלה אי אפשר להבין בצורה טובה את המשנה, בלי הגמרא ומפרשים וכו'. כמה שיורדים יותר לפרטים, צריכים יותר הסברה ובמילא מתקרבים יותר לאמת. זה דורש יגיעה יותר.

ואחרי שלימוד החסידות שלו נרגש אצלו כחוויה אלוקית, אז צריך להמשיך ולהפנים את הלימוד על ידי המחשבה. פשוט לחשוב ולהתבונן בחסידות שלמד קודם התפילה. אז זה נהיה מונח בצורה טובה יותר, ולאחר מכן לגשת מיד לתפילה ללא הפסק של עניינים אחרים. ואז גם אם יתפלל בציבור, התפילה תהיה אחרת לגמרי. היא תהיה במתינות ובחיות יותר, הוא יקשיב יותר למה שאומר.

'השמע לאוזניך מה שפיך מדבר', זה לא רק להגביה את עוצמת הקול.. אלא להקשיב ולהתחבר לתכנים שהוא אומר בתפילתו. בתפילה שמגיעה אחרי הכנה, אפשר לשים לב שגם אז יהיו חילוקים בין 'פסוקי דזימרה' לבין 'קריאת שמע' וכו'.

זאת אומרת שבתפילה בציבור אפשר לומר את הנוסח ולחשוב על 'עורבא פרח' ושטויות, ובהחלט אפשר לחשוב על המילים ולפגוש את הבורא אליו הוא מתפלל. במילא גם בתפילה כזו תהיה אריכות כלשהי יותר מהמניין, גם בימות החול. וכמובן שבשבת קודש ניתן להאריך יותר בזמן התפילה.

בנוסף לזה ישנם גם עניינים טכניים שיקלו על האדם להתפלל בכוונה, כמו שמופיע ב'שולחן ערוך'. כדי להתפלל בלי הפרעות, צריך להגיע לתפילה בנינוחות, ברוגע ובשלווה. להתפנות קודם התפילה, שלא יופרע מצד מערכת העיכול, ואפילו לשתות כוס מים לפני התפילה, בכדי לדלל את הקפה והסוכר, שגורמים לכיווץ ועצבנות.

אם צריך להתפנות אפילו באמצע התפילה, כדאי לחלוץ את התפילין ולהתפנות. אז ירד הלחץ והמתח, ואז ישנם סיכויים טובים יותר להתמודד עם הנפש הבהמית. ולכן גם הכנת הגוף, חשובה לעניין של 'עבודת התפילה'.

מתפלל? יש מישהו שמקשיב

ישנם חילוקי סגנונות של אנשים, ובמילא יש כאלו שמתחברים יותר ל'פסוקי דזימרה' ואחרים נתפסים יותר ל'שמונה עשרה', ואין צורך לקבוע לכולם איך להתפלל בכל קטע בתפילה.

אבל ישנה כוונה כללית שצריכה להיות. שתהיה הרגשה או לפחות מודעות שכלית, שמדברים ומתפללים לקדוש ברוך הוא והוא שומע ומאזין למה שאומרים. אך צריך להשקיע הרבה בכדי להגיע למפגש התודעתי עם הבורא. התפילה היא שיחה, כמו שכתוב 'לפני השם ישפוך שיחו'. וכמובן שכאשר מדברים למישהו שמקשיב, אז סופרים את המילים שאומרים ומוסיפים בהם כוונה, ויש לזה משמעות עמוקה באין ערוך.

וכאשר קורה שבעִצומה של התפילה נאבדת ההכרה שמדברים לבורא, אפשר לעצור ולהתבונן שוב ב'מאמר' חסידות שלמדנו לפני התפילה, ואחרי שהנקודה חוזרת להאיר, אפשר להמשיך הלאה. כמובן מי שיכול גם לכוון את כל פירוש המילים הפשוט וגם את פירוש המילים החסידי, התפילה תהיה באיכות גבוהה הרבה יותר וזה ייקח לו גם הרבה יותר זמן בתפילה.

בנוגע לאריכות של זמן התפילה, זה משתנה. יש כאלו שיש להם כוחות גדולים יותר ויכולים להאריך שעות ארוכות, וישנם כאלו שיכולים להאריך פחות. כל אחד צריך להעריך את כוחותיו בצורה אמיתית, ולפי זה להתפלל. כמובן שככל שאדם יתרגל את עצמו להתרכז ולהתפלל, וכמה שאדם יתמיד בזה יותר, הוא יאזור יותר תעצומות נפש וכוחות להתפלל באריכות יותר.

מסופר על חסידים הראשונים, שבזמנים שלא יכלו להתבונן ולהאריך בתפילה כדבעי, הם עשו 'קנייטש' (קמט) בסידור, עד למקום שבו הייתה להם היכולת להתבונן ולהתחבר לתפילה. וכך כל אחד יכול לנהוג בזמנים שאין לו אפשרות להאריך כל כך.

אבל ישנם מקומות שכמו יש בהם 'קניייטש' תמידי, ובהם יש עניין מיוחד להאריך בכוונה. כמו שמע ישראל' והפרשה הראשונה של 'קריאת שמע', יש הרבה מה להתעמק ולחשוב על השם, וגם ב'שמונה עשרה' יש הרבה על מה לחשוב ולכוון, שאז זה 'כעומד לפני המלך' ממש.

••

מיהו המתפלל?

המשפיע המפורסם ר' ניסן ע"ה נמנוב, פעם חד חידה את תלמידיו: כיצד ייתכן שאדם התפלל את התפילה כולה, ובכל אופן, זה נחשב כאילו הוא לא התפלל כלום? ותירץ: כאשר לדוגמא אדם אומר 'מזמור שיר חנוכה הבית לדוד', וחושב על כך שדוד המלך מרומם ומשבח את הקדוש ברוך הוא – אז דוד המלך התפלל. לא הוא.. חסיד צריך להתפלל ולהרגיש שהוא מתפלל ומשבח את הקדוש ברוך הוא..

העבודה בתפילה - נוגע בחיי נפשו

'הנה ביארתי לפניכם הכרח העבודה בתפילה, הנוגע מאוד לכל אחד ואחד בחיי נפשו ממש, ואיך ומה הוא אופן העבודה בתפילה על פי תורת אמת, אשר הנחילונו כ"ק אבותינו אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זכותם יגן עלינו. ואתם אהוביי, אחיי ורעיי, שימו לבבכם היטב אל כל הדברים הנזכרים לעיל, ותחוסו על נפשכם ללמוד לדעת את ה', בלימוד הטוב בעיון לידע הדברים על בוריים היטב. אבל יהיה הלימוד על מנת לעשות דווקא, היינו לעבוד את ה' בלימוד הזה בעבודה אמיתית שבמוח ולב בתפילה, לפעול ישועות בנפשם, לברר ולזכך את המידות טבעיים ולהוסיף אור וחיות בקיום התורה ומצוות.. והיה לבבנו שלם ואמת עם ה' אלוקינו, בכל פרט ופרט, וה' יתברך יהיה בעזרינו ויאיר עינינו.. יזהיר במאוד כי הלימוד יהיה על מנת לעשות, והיינו על ידי העבודה דתפילה, הנותן חיות בקיום התורה ומצוות בפועל ממש'.

'קונטרס התפילה' אות ח"י