איך אפשר 'לקבור' את היצר הרע? • משא מאלף

שטות גדולה: אנו מגישים שיחה מאלפת עם הגאון החסיד הרב יוסף יצחק שיחי' אופן - משפיע ראשי ישיבות 'חסידי חב"ד ליובאוויטש' צפת ו'תורת אמת' ירושלים, בנוגע לדרכי ההתקשרות לרבי מלך המשיח באמצעות העבודה הפנימית החב"דית • על מה היצר הרע לא מתפשר? איך מתהפנטים לחסידות? מה העצה לריכוז המחשבה? מהי ההתקשרות האמיתית לרבי מלך המשיח? ואיך חיים עם זמן הגאולה? • לקריאה

•••

שימו לב! אנו מפרסמים כאן רק את תמצית הדברים וההדרכות המעשיות של הרב אופן.

הדברים המלאים מובאים בספר שיצא לאור 'עבודת התפילה בדור השביעי'.

להזמנת הספר (מלאי מצומצם): ספר עבודת התפילה בדור השביעי.

•••

ישנה שיחה של הרבי הריי"צ, שלא מכל אחד דורשים להיות למדן בנגלה או 'משכיל' בחסידות. אבל להיות 'עובד', דורשים ותובעים מכל אחד! אז יש אולי דרגות בתפילה, אבל גם מי שלא יודע מספיק חסידות צריך להתעסק ב'עבודת התפילה'. תפילה זה לשפוך את הנפש לפני הקדוש ברוך הוא.

מה המושג של 'תפילה'? לקשר את עצמו עם הבורא. הנשמה קשורה עם הבורא, אבל היא ירדה למטה לעולם הזה. התפילה גורמת לגלות את הקשר לבורא. הקשר של הקדוש ברוך הוא עם יהודי - זה תפילה. כאשר לומדים תורה, אפשר לשכוח על 'נותן התורה'. גם כאשר מקיימים מצוות, זה יכול להיות בצורה טכנית, 'מצוות אנשים מלומדה'. התפילה זה הנשמה של התורה והמצוות.

מהו הדבר שהיצר הרע לא מתפשר עליו?

'עבודת התפילה' היא מצווה מדאורייתא, כמו שכתוב 'ולעבדו בכל לבבכם' והסבירו חז"ל 'איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה'. אז אין שום מקום לשאלה האם המצווה מהתורה של 'ולעבדו' שייכת בזמננו. פשוט ש'עבודת התפילה' שייכת ונצרכת בזמננו. אמנם ישנם שינויים מסויימים בכמות ואיכות וכו', אבל הנקודה של 'עבודת התפילה' היא מוכרחת.

הנקודה המרכזית היא, שדווקא תפילה שייכת כיום יותר מכל דבר אחר! כל יהודי צריך להתפלל באריכות! ואם הוא לא מתפלל, הוא שוכח שיש את הקדוש ברוך הוא בעולם. מה מזכיר שיש את הקדוש ברוך הוא? 'עבודת התפילה'. הנחיצות העכשווית של 'עבודת התפילה', זהו נושא שהרבה טועים בו, וצריכים לשלול את הטעות מעיקרה ושרשה. ולמה הם טועים? כי הם מתעצלים! לא רוצים לעבוד. זוהי הסיבה.

יש מכתב של הרבי הרש"ב, שעל 'גמילות חסדים' היצר הרע הסכים מזמן, וגם על 'לימוד התורה'. אבל על 'עבודת התפילה' הוא מעולם לא הסכים. כי הוא יודע שעל ידי התפילה 'קוברים' אותו. אז יש שהוא לא מוכן להתפלל מההעדר החשק, אבל להשריש כל מיני דעות ושיטות ש'זה לא שייך' וכו', זה השיא של היצר הרע. ככה פשוט לא מתעסקים עם זה. אז צריך לדעת שזה טעות ולא סתם טעות, זה שטות גדולה. כל אחד שייך וצריך להתעסק ב'עבודת התפילה'.

להתכוון למה שאומרים..

בתפילה עצמה צריך להתמקד בפירוש המילים, אבל מי שיתבונן במשך תקופה בצורה קבועה לפני התפילה בענין בחסידות, אז בצורה אוטומטית ההתבוננות תיכנס לו גם לתוך התפילה. למשל, כשיהודי אומר 'ברוך אתה הוי''. מי זה 'הוי''? אז כשהוא יתבונן ב'ממלא' ו'סובב', אז הוא ידע מי זה הוי'. שהוא מחיה ומהווה את זה, והוא רוצה שזה יבוא לידי גילוי, שזה הפשט 'ברוך אתה', ש'אתה' זה מדבר לנוכח, שזה יבוא לגילוי.

העיקר זה להתבונן ולהפנים את זה, אבל לא לבדוק אם מרגישים או לא, הרגש יבוא לבד. מה שצריך זה להביא לתודעה וליישם במעשה. בתפילה חשוב לשים דגש על פירוש המילות, וגם זו עבודה גדולה. יש אחד שלא מסוגל לחשוב את כל התפילה, אז שייקח חלק מהתפילה שבו הוא יכוון כדבעי ביום זה, ולמחרת הוא יחליף או יוסיף עוד מזמור, וכך הלאה עד שהוא יחשוב ויכוון את כל התפילה.

להתהפנט לרעיון של חסידות

מה זה 'התבוננות'? התבוננות פירושו הסתכלות חזקה בעניין. העניין של התפילה זה 'דעת', שזה ההרגשה בעניין שחושבים עליו, אבל כדי להגיע להרגשה בזה, צריך התבוננות והסתכלות חזקה בזה. אני ייתן דוגמא גשמית להסתכלות חזקה. פעם ראיתי בחור שרואה ומסתכל איך יורד שלג. עשר דקות, רבע שעה. וכאשר קראתי לו, הוא בכלל לא שמע. הוא היה שקוע כל כולו לראות איך השלג יורד. זה עניין אותו. זה נקרא התבוננות.

לכאורה מה התחדש לו כל הרבע שעה? כלום. כבר בשתי הדקות הראשונות הוא כבר ראה איך יורד השלג. זה נקרא הסתכלות חזקה בעניין. וזה יגרום לו שגם בלילה הוא יחלום על זה.. זה נכנס וחדר בתוכו. על דברים שאדם מסתכל ברפרוף, הוא שוכח במהרה. אבל על דברים שעניינו אותו והוא התבונן בזה זמן ממושך, הוא יחלום על זה גם בלילה.. בגשמיות זה יותר קל. השלג משך אותו בגשמיות, ולכן הוא שקע בזה לגמרי.

אבל עניינים אלוקיים, הם לא מושכים את הנפש הבהמית. זה מושך את הנפש האלוקית, אך היא לא בגילוי אצלנו. ולכן צריך למצוא דרך לקשר את עצמנו לעניין אלוקי. שנגיע להסתכלות חזקה בו. אז אם רוצים לחשוב על 'ווארט' חסידי או סיפור שהלהיב אותו, זה אפשרי. השאלה היא לכמה זמן הוא יוכל לרכז את המחשבה שלו בזה. כמה הוא יוכל להיות כל כולו בתוך הדבר שהוא חושב עליו. כי ברגע שהוא חושב על משהו אחר באמצע, הוא מאבד ומנתק את הקשר והחיבור לדבר.

מה העצה לריכוז המחשבה?

ככל שיודעים יותר פרטים, זה יהיה יותר קל להתרכז בזה. כדי להתחבר להבנה של משהו, אז לא מספיק לחשוב על נקודת הדבר, אלא צריך לחשוב על הפרטים ופרטי פרטים. אבל אם מבינים את זה באופן כללי, זה נקרא 'מקיף' בלשון החסידות.

ולכן כדאי לקחת 'מאמר' שמבאר הרבה פרטים, וללמוד אותו בצורה טובה, ואז להתבונן איתו בקביעות במשך תקופה. כמה שבועות בכל יום ויום. אז זה חודר פנימה. ואם זה מתחיל לשעמם, אפשר להחליף ל'מאמר' אחר. כדאי למצוא משהו שמתחברים עליו ויש לאדם 'גישמאק', ובו להתבונן. ב'מקום שליבו חפץ'.

חשוב מאוד להתבונן ב'מאמר' אחד בצורה קבועה למשך תקופת זמן. לא כל יום משהו אחר. אם כל יום חושבים על נקודה אחרת בחסידות, זה נשאר מקיף. כמובן שזה עדיף מלא כלום, סוף סוף חשבתי על מה שלמדתי, חשבתי על הקדוש ברוך הוא. אבל מה שרצוי בעיקר זה ללמוד 'מאמר' בצורה טובה, ולחשוב בכל יום על אותו עניין בחסידות למשך כמה שבועות רצופים. אפילו רק לחשוב עשר או חמש דקות ביום.

ככל שחושבים יותר על אותה נקודה, מוצאים יותר פרטים להתעמק ולחשוב, דברים שלא חשבתי עליהם בפעם הקודמת. כמו שזה גם בגשמיות, שאדם רואה ציור בפעם הראשונה, הוא מתרשם בעיקר מהציור הכללי, אך אם יסתכל ויחשוב בזה שוב ושוב, הוא יגלה עוד פרטים.

כמו שגם מסופר על רבי עקיבא, שראה שהמים טפטפו על האבן למשך שנים, טיפה אחרי טיפה באותו מקום, וכך שחקו את האבן. אותו דבר בחסידות, כדי לטפטף אלוקות ולשחוק את הנפש הבהמית, יש להישאר ולהתבונן עם אותה נקודה, ולחשוב על כך בקביעות יום אחר יום. וגם אם לא רואים בהתחלה שינוי ותזוזה גלויים, זה לא אומר שזה לא שינה. זה לא ניכר אולי, אבל זה שינה.

אם מתבוננים בכל יום בקביעות, ועל פי ההדרכה שהוסברה קודם בהתבוננות פרטית וכו', לאחר כמה שבועות תורגש התעוררות. וגם אם לא מרגישים, זה בסדר. לא העיקר להרגיש, העיקר להפנים. המטרה של ההתבוננות היא, שהמסקנה שאלוקות זה דבר אמיתי וטוב והגשמיות בלי רוחניות זה שקר ומוות, תשפיע עלי.

מי שיתבונן חמש דקות – זה תענוג עצום לרבי!

אז נכון. הכמויות והאיכות שהיו פעם, השתנו כעת. אבל המטבע של חסידות, הנקודה העיקרית של חסידות, לא השתנתה בכהוא זה! המטבע של חסידות לא התחלפה. חסידות חב"ד בנויה על כך שיש ללמוד חסידות בצורה טובה, להתבונן בזה ולהתפלל עם זה. כך מחדירים אצלנו את הלימוד שיגיע לשינוי פנימי ומעשי.

אז אולי ר' בנימין קלעצקער התבונן חמש שעות בתפילה, אבל אם אנחנו נתבונן חמש דקות – עשינו את אותה פעולה ואולי אף יותר ממנו. כמובן שצריך לשאוף כמה שיותר, ואם מישהו שייך לחמש שעות אז זה מצויין, אבל בהחלט מי שאצלו זה מאמץ לחשוב בריכוז המחשבה חמש דקות חסידות, זה תענוג עצום אצל הקדוש ברוך הוא.

מה החכמה שר' בנימין קלעצקער מתבונן חמש שעות? יש לו תענוג מזה.. אבל אם יש איזה בחור קטן או חסיד פשוט שחושב חסידות חמש דקות או מתפלל באריכות קצת יותר, לא מופרך שאצל הריבונו של עולם זה יותר יקר. זה לא צריך לגרום לגאווה ולא בגלל צריך לעשות זאת. צריך לעשות מה שדורשים. אבל חשוב לדעת שההשקעה שלי לכוון ולהאריך בתפילה, זה נוגע מאוד לקדוש ברוך הוא, אפילו יותר מגדולי החסידים בעבר!

ג' תמוז: הרבי שופך עלינו כוחות עצומים

כאשר מגיע תאריך כמו ג' תמוז, כל חסיד מבין שצריכה להיות לכך הכנה רצינית. במיוחד כאשר כבר עברו 28 שנים מג' תמוז.. כאשר מגיע כזה יום, מוכרחים להשתנות. בכדי להיות מקושרים לרבי שליט"א בצורה פנימית ואמיתית, צריכים להתעסק ב'עבודה פנימית'. בלי 'עבודה', זה לא תמיד מחייב את המחשבות והרגשות שלנו..

במילים אחרות, בכדי להיות מקושר לרבי בצורה פנימית, מוכרחים להתפלל. בלי תפילה, חסרה ה'עבודה הפנימית'. במילא אם מתעסקים ב'עבודת התפילה', ההתקשרות לרבי היא ברמה אחרת לגמרי. זה התמסרות מוחלטת לרבי. על ידי שמתעסקים ב'עבודת התפילה', ההתקשרות לרבי חודרת למקומות הפנימיים ביותר.

התפילה נותנת לנו כוחות נפלאים ועצומים לגלות את הכוחות של הנפש האלוקית ולהתקשר לרבי מלך המשיח. כאשר נמצאים בג' תמוז, ברגעים האחרונים לפני הגאולה, ניתן כעת שיא הכוח להבאת ההתגלות. במילא זהו הזמן לכל אחד להצטרף לעולם המופלא של 'עבודת התפילה'. להשקיע בו כוחות וזמן כמה שיותר.

מה זה 'לחיות משיח'?

שמעתי פעם ששאלו את אדמו"ר הזקן מה הכוונה ש'משיח יבוא בהיסח הדעת'? לכאורה אנו מתפללים בכל יום אודות הגאולה. ענה אדמו"ר הזקן: ה'משיח' שכולם מחכים, הוא אף פעם לא יבוא.. מה הכוונה בזה? כולם רוצים משיח, בשביל הגשמיות. שיהיה 'מעדנים מצויים כעפר' וכו'. זה יהיה, אבל לא זה 'משיח'. חסידות מסבירה ש'משיח' זה גילוי אלוקות. את מי זה מעניין גילוי אלוקות? זה הרצון שלנו?

וזה כל המטרה של חסידות, לגלות שהכל זה אלוקות. זה מה שיהיה כשמשיח יבוא. אבל כדי שזה יהיה בגילוי כפשוטו בעולם הזה בזמן הגאולה, אנחנו צריכים להכניס לעצמנו בראש את האמת הזאת, שהכל זה אלוקות. וזה כל העניין של 'עבודת התפילה'. להרגיש אלוקות. במילים פשוטות: בכדי 'לחיות משיח' צריך להתעסק ב'עבודת התפילה'. בלי תפילה באריכות, לא מעניין אותנו גילוי אלוקות. התענוגים גשמיים מושכים אותנו, לא אלוקות.

אם הרבי דורש 'לחיות משיח' - זה על ידי 'עבודת התפילה'. אין דרך אחרת. אם אנחנו רוצים 'לחיות משיח' באמת, מוכרחים להתפלל. זה משיח. להרגיש את האמת. לא רק ללמוד חסידות, אלא להרגיש ולחיות חסידות. אז גילוי אלוקות מעניין אותנו, אז נרצה ונתבע משיח באמת. זה גאולה.

לא רק ללמוד על משיח, צריך 'להתפלל' עם זה

העניין של 'עבודת התפילה' ומשיח, זה הולך ביחד. משיח זה גילוי אלוקות. והתפילה ממחישה את האלוקות בחיים שלנו, ובעצם כשמתפללים באריכות, אפשר כבר עכשיו 'לחיות עם משיח' ממש כמו בזמן הגאולה. הרבי מלך המשיח דורש מאיתנו ש'נחיה' עם משיח. זאת אומרת ש'משיח' צריך להיות החיים שלנו. ואיך עושים זאת?

אז דבר ראשון צריך ללמוד ענייני גאולה ומשיח. זה היסוד שנדרש. אבל אחרי שלומדים ויודעים, אז צריך להפנים זאת. את זה עושים על ידי 'עבודת התפילה'. התפילה זה הזמן הנכון להתבונן במה שנלמד ולהחדיר את זה לאדם פנימה. שלא נשאיר את ה'גאולה ומשיח' בתיאוריה.. ש'נחיה' את ענייני גאולה ומשיח. ולכן מוכרחים להתפלל באריכות. בשביל 'לחיות משיח' כבר עכשיו, מוכרחים להתבונן בחסידות ולהתפלל באריכות.

והעיקר שעל ידי ההוספה בלימוד ענייני גאולה ומשיח, ובפרט את שיחות ה'דבר מלכות' מהשנים תנש"א-תשנ"ב – שבהם מוסבר כיצד כבר כעת אפשר לראות את תחילת שלבי הגאולה בעולם, ולא רק ללמוד על הגאולה אלא בעיקר מה שחשוב זה להתבונן בשיחות אלו ו'להתפלל' איתם, נזכה לגאולה פרטית שתביא במהרה את הגאולה השלימה ומלכנו משיחנו בראשנו.