מופת מרטיט: הרבי החליט על המהפיכה ברוסיה, והמשב"ק החל לרעוד..
הרב משה הלוי קליין שימש כאחד המשב"קים הקרובים ביותר לרבי (כולל מכ"ז אדר תשנ"ב עד ג' תמוז תשנ"ד), ובאמתחתו סיפורים נדירים מהקודש פנימה • יש הפיכה צבאית ברוסיה. הצבא תפס את השלטון, ומוסקבה מליאה בטנקים. ארצות הברית שלחה מטוסים לפנות את אנשיהם. נותרו רק כשעתיים עד שהמטוס האחרון של האמריקאים יוכל לצאת.. היות ויש תלמידות שנמצאות בחג לסייע לשלוחים ברוסיה, האם שיצאו משם, כל עוד זה ניתן? הרבי התחיל לנענע בראשו הקדוש מצד לצד והשיב בצורה החלטית: 'ניייין' [= לא]! • אנו מגישים סיפור שחשף המשב"ק מנס מופלא שקרה מול עיניו במחיצת הרבי מלך המשיח בשנת תשנ"ד • לסיפור המלא
•••
הרבי החליט על המהפיכה ברוסיה, והמשב"ק החל לרעוד..
סוף שנת תשנ"ג התחיל מצבו הרפואי של הרבי להתדרדר ,ולדעת הרופאים זה הביא לכך שהרבי לא השתמש עם הרגל והיד השמאליים כל הזמן, כמו שהיה משתמש מאז כ"ז אדר ראשון תשנ"ב, וכמו כן היה לרבי 'חום' כמה וכמה פעמים. למשל, בראש השנה תשנ"ד היה לרבי חום שני הימים של ראש השנה. ובקושי יצא לבית הכנסת לתפילות, ולא יכל אפילו לאכול סעודת יום טוב כדבעי. הרבי כמעט ולא אכל בכלל, וכך זה נמשך עד חוהמ"ס, שכמעט ולא אכל כלום.
באחד מימי חול המועד סוכות עמד המשב"ק הרב משה קליין בחדרו הקדוש של הרבי, ופתאום הרבי פנה אליו והראה בידו. הוא ניגש מיד ושאל מה רצונו, והרבי הראה באצבעו לכיסא. מיד לקחו את הרבי לכיסא, הוא ואחד המשמשים בקודש, ואחרי נטילת ידים סימן הרבי שרוצה לאכול.
הרב קליין שמח בליבו שמחה גדולה עד מאוד, שברוך השם יש הטבה במצב הבריאותי והרבי רוצה לאכול. מיד הוא לחץ על הפעמון שהיה תלוי בצידו, והצילצול הגיע לר' שלום גאנזבורג, שהגיע בריצה לשאול מה הרבי צריך. הרב קליין אמר לו שהרבי רוצה לאכול. וכדרכו ר' שלום רץ כצבי למלאות את רצון הרבי. הוא רץ לקומה שניה ותוך כמה דקות הביא את צורכי הסעודה. הרבי עשה ברכה, אבל הפעם הרבי היה חלש ולא אכל כמעט מאומה.
אחרי שהרבי טעם מעט מאוד, נפתחה הדלת והמזכיר הרב יהודה לייב גרונר נכנס לחדר, וניגש לרבי ושואל: מען קען עפעס פרעגן? [= אפשר לשאול משהו?]. ברגע הראשון, היה אצל הרב קליין הענין מוזר מאוד. הרי המצב של הרבי שלא אכל כמעט שבועיים וכעת הוא רוצה לאכול משהו, ומיד שאלות? אבל אחרי שראה את הבהילות של הרב גרונר, הוא הבין את הדחיפות של הענין, והסיבה שבעטיה בא לשאול אפילו ברגע כזה. הרבי מיד נענע לו בראשו שהוא יכול לשאול.
והוא התחיל לשאול: 'עס איז דא א קוּ [פירוש הפיכה צבאית] אין רוסלאנד, די צבא האט איבערגענומען, און מוסקבה איז פול מיט טאנקים, אמריקה האט אוועקגעשטעלט פליינס [מטוסים] אין מוסקבה און ווער עס איז נישט קיין רוסישער בירגער קען ארויספארן, און עס איז געבליבן כמעט צוויי שעה ביז דער לעצטער פליין וועט ארויספארן'. [= יש הפיכה צבאית ברוסיה. הצבא תפס את השלטון, ומוסקבה מליאה בטנקים. ארצות הברית שלחה מטוסים לפנות את אנשיהם. נותרו רק כשעתיים עד שהמטוס האחרון של האמריקאים יוכל לצאת!].
עס איז געקומען א בקשה פון כפר חב"ד אזוי ווי עס זענען דארטן דא א צאל מיידלאך וואס העלפן ארויס די שלוחים פראווען דעם יום טוב סוכות, און די עלטערן זענען זייער באזארגט, פרעגן זיי צו מען זאל גלייך פארן צום איירפארט [שדה תעופה] און ארויספארן כל זמן מען קען? [= הגיעה בקשה מכפר חב"ד, שהיות ויש תלמידות שנמצאות בחג לסייע לשלוחים ברוסיה, האם שיצאו משם, כל עוד זה ניתן?].
הרבי התחיל לנענע בראשו הקדוש מצד לצד לאות 'לא', מסתמא עשר פעמים, ובמשך זמן זה אמר: 'נייייין' [= לא], בצורה החלטית ביותר שלא משתמעת לשתי פנים. הרב גרונר (שרצה להיות בטוח שהבין נכון) המשיך ושאל: 'אלע זאלן בלייבן?' [= שכולם שארו?], והרבי שליט"א ענה: 'יע' [= כן]. והמשיך לשאול הרב גרונר: עס וועט קיינעם גארנישט שאטן? [= לא יקרה להם מאומה?]. והרבי ענה 'ניין' [= לא]. והרב גרונר עזב את החדר.
בכל פעם ששאלו המזכירים את הרבי שאלות, נהגו המשב"קים או לצאת מהחדר, או שניגשו לפינה ועמדו על יד הכיסא של היחידות. בראות הרב קליין כך, הוא נזכר במשנה בפרקי אבות 'היזהר בגחלתן שנשיכתן וכו'', ומחשבות שונות התרוצצו בראשו. 'כאן אני חושב שאני קרוב וידיד, ואני 'גרויסער קנאקער', (ביטוי לאיש מוצלח) אני קרוב מאוד לרבי וכו' וכו', ומי יודע האם אני נזהר עד קצה האחרון וכו' וכו''.
'פתאום ראיתי מה קרה כאן, והתחלתי לרעוד ממש. עצמותי דא לדא נקשן, וכמעט נפלתי על הרצפה, מרוב פחד על יד מי אני עומד, ומי יודע אם אני עושה הכל כראוי או חס ושלום'. מצד אחד, חשב הרב קליין, שהמצב הוא כל כך קשה, שהרבי במצב קשה מאוד על פי דרך הטבע לכאורה, אבל בו בזמן שהוא נמצא בחדרו הקדוש, במצב כזה קשה, הוא רואה מה שקורה במוסקבה, ונמצא במוסקבה ובכל העולם כולו, ואומר לא לעזוב והכל יהיה בסדר!!..
הרבי הסתובב אליו, ועשה ביד שמאל לאות שרוצה שהוא יגש אליו, והרב קליין לא יכול היה לזוז ממקומו מרוב פחד. הרבי סימן לו שוב כמה וכמה פעמים. אז הוא התחיל לגשת בפיק ברכיים לרבי, וניסה לבצע מה שהרבי מלך המשיח ביקש ממנו, אבל הוא לא היה מסוגל בגלל שידיו רעדו 'כעלה נדף' מהפחד. אחרי כמה דקות הרב גרונר שוב חזר לחדר, ושאל: מען קען עפעס פרעגן, [= אפשר לשאול משהו?], והרבי נענע בראשו לאות 'כן'.
הוא אמר שיש הפיכה צבאית ברוסיה וכו' וכו' כנזכר לעיל, והרבי ענה לבנות מכפר חב"ד להישאר וכו'. אבל כעת, הגיע בקשה מכמה וכמה הורים מקראון הייטס שיש להם גם בנות שם, והם לא יודעים האם גם להם היא אותה תשובה, או שיורו לבנותיהם מיד לרוץ לשדה התעופה במוסקבה, ולחזור לניו יורק?
ושוב אותו דבר, נענע בראשו כמה וכמה פעמים לאות 'לא', ואמר בקול גדול שוב: 'נייייין' [= לא!], והרב גרונר שוב שאל: 'אלע זאלן בלייבן?' [= שכולם ישארו?], והרבי ענה 'יע' [= כן]. ושוב שאל: 'עס וועט קיינעם נישט שאטן?' [= לא יאונה להם כל רע?], והרבי ענה 'ניין' [= לא]. אחרי כשעה השתלטו הרוסים על המצב ונגמרה ההפיכה, והכל על מקומו בא בשלום. 'ממש ניתן לראות אלוקות מלובש בגוף גשמי, ילוד אב ואם, ורואה מסוף העולם ועד סופו פחד איום ונורא ממש'. סיכם הרב משה קליין את הסיפור המרטיט.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר