זה היום עשה ה' - נגילה ונשמחה בו.. • טור מעורר לכ"ח סיוון
למעלה משמונים שנה לבואו של הרבי מלך המשיח 'איש וביתו', ליבשת אמריקה שנמצאת בחצי כדור התחתון, זה לא עניין של מה בכך. כולנו מבינים שיש כאן משהו מיוחד. כל אחד מאיתנו בוודאי שישנה אצלו הנחה פשוטה בלב, ש'כ"ח סיוון לא יכול לעבור סתם כך. זה חייב לשנות אותנו מבפנים. שהזמן המסוגל הזה, יגרום לנו לעסוק יותר בכל ענייני עבודת השם וההתקשרות לרבי שליט"א. מהי הכוונה שאנו 'שמחים' ביום זה? במה חגגנו את ה'יום טוב'? באכילת משמנים וריקודים מלהיבים? • אנו מגישים טור מיוחד מאחד מעורכי אתר 'לחלוחית גאולתית', לרגל יום הבהיר כ"ח סיוון • לקריאה
•••
למעלה משמונים שנה לבואו של הרבי מלך המשיח 'איש וביתו', ליבשת אמריקה שנמצאת בחצי כדור התחתון, זה לא עניין של מה בכך. כולנו מבינים שיש כאן משהו מיוחד. כל אחד מאיתנו בוודאי שישנה אצלו הנחה פשוטה בלב, שכ"ח סיוון לא יכול לעבור סתם כך. זה חייב לשנות אותנו מבפנים. שהזמן המסוגל הזה, יגרום לנו לעסוק יותר בכל ענייני עבודת השם וההתקשרות לרבי שליט"א.
בדרך כלל כאשר מגיע תאריך חסידי ובמיוחד בקנה מידה כזה, הרגש החסידי שולח אנרגיות חזקות ומאותת לשמוח ולחגוג על עצם המאורע שקרה בו. פשוט נעים לנו בלב לשמוע על הצלת הרבי נשיא דורנו, תנופה אדירה בהפצת המעיינות חוצה וכו'.
אך לפעמים ייתכן מצב ששמחים וצוהלים ובפועל ממש אין שום שינוי מעשי אצלנו בחיי היום יום בעבודת השם. זאת אומרת שהבנו את ה'השכלה' של המאורע, אך לא הורדנו אותו ל'עבודה'. לשייכות של כל השמחה הגדולה, אלינו. לכן כאשר אנו ניגשים להתעורר ולשמוח יחד עם הרבי מלך המשיח ביום הצלתו, שומה עלינו להוריד את הריקודים והשמחה לפרקטיקה מעשית.
במילים אחרות: מהי הכוונה שאנו 'שמחים' ביום זה? במה חגגנו את ה'יום טוב'? באכילת משמנים וריקודים מלהיבים? האם בזה בלבד מסתפקים אנו כחסידי חב"ד ותמימים רגע לפני ההתגלות? ברור לכולנו בדיוק כמו ששמחת השבת אצלנו אינה באכילת 'טשולנט', אלא בהתעסקות בעבודת התפילה באריכות ולימוד חסידות וכו', כך ובמידה מה הרבה יותר מכך, עלינו לחגוג את כ"ח סיוון תשפ"א. פשוט לקלוט ששמחה אמיתית היא פנימית ועם משמעות רגשית ומעשית.
יום בוא הרבי לחצי כדור התחתון, דורש מאיתנו לקבל את פניו. כל הנקודה של כ"ח סיוון, זה החיבור של הדברים הגבוהים והנעלים בעניינים הכי פשוטים ונמוכים. להפיץ את המעיינות עצמם ב'חוצה'. שה'חוצה' עצמו יהיה מעיין נובע של אלוקות וחסידות.
כאשר מדברים אלינו, אז ה'מעיינות' שלנו זה הנפש האלוקית, זאת שכיף לה אלוקות וחסידות. וה'חוצה' שלנו זה הנפש הבהמית. זאת שרוצה לעשות כל שהיא מתאווה אליו ומתחשק לה. המטרה שלנו זה להצליח לחבר ביניהם ולגרום לכך שגם הנפש הבהמית ['חוצה'] תאהב ותהנה מדברים חסידיים ['מעיינותיך'], בדיוק כמו הנפש האלוקית.
איך עושים את זה? בשביל זה קיבלנו גם את ה'נפש השכלית'. היא הממוצעת שמחברת בין הנפשות. מכיוון שלנפש האלוקית וגם לבהמית, יש שכל והבנה, כעת יש רק למצוא את מילות ההסבר הנכונות שישכנעו את ה'בהמה' שלנו להתחבר לבורא העולם. פשוט להסביר ולהוכיח לעצמנו בצורה גשמית ובדוגמאות מהחיים, כיצד קיום התורה ומצוות גורם לנו לחיים טובים ומאושרים בגשמיות. חיים שנשמעים טוב גם לבהמות.. אפשר למצוא המון הסברים לזה במאמרי 'עבודה' רבים.
אחרי שהבנו את הדברים, הגיע הזמן להרגיש אותם. עם כל הכבוד, בהמה לא משתכנעת מסברות שכליות עמוקות, אלא מהרגש והמשיכה לדבר. בכדי להרגיש שבאמת הכי טוב ונעים בעולם זה אלוקות, צריך לחשוב על הדברים שוב ושוב. במיוחד להתבונן בהם קודם התפילה ובתפילה עצמה. הקדוש ברוך הוא ראה את הקושי שלנו בהפנמת והרגשת הדברים לשכנוע הנפש הבהמית, והביא לנו את המתנה הגדולה ביותר עלי אדמות – התפילה. אז אפשר לחוש פנים בפנים את העונג הנפלא ביותר.
בחסידות מוסבר שבתפילה יש כוח אדיר לכל אחד להתחבר רגשית ובצורה פנימית, לכל הלימוד וההבנה שלמד. אז אחרי שלומדים מאמר 'עבודה' שאנו מתחברים אליו והוא מסוכם אצלנו בצורה טובה, צריך במשך תקופה לחשוב ולהתבונן בו בכל יום בתפילה. בשבת ניתן להאריך בהתבוננות יותר ובימי החול לפחות לעורר בנקודה את ההתבוננות.
אבל כדי להרגיש, צריך התמדה. לא לוותר לעצמנו. מתי יהיה לנו זמן כל כך מתאים וטוב כמו עכשיו להתבונן בחסידות ולהתחבר ולאהוב אלוקות? במיוחד שהרבי שופך עלינו כעת כוחות אדירים בכ"ח סיוון שיהיה 'יפוצו מעיינותיך [נפש אלוקית] חוצה [נפש הבהמית']. זה הזמן להיכנס לעניין.
אסור להתפעל ממה שקרה בעבר. אם יצא שעד עכשיו לא היינו לגמרי בעניין, נו.. כעת יש להתעלם מזה ופשוט להחליט להשתנות. לעלות על העגלה של הרבי מלך המשיח! יש לנו את מיטב האפשרויות להתעלות. להתרומם. להתחבר לעצמנו. לחיים הקדושים שכולנו רוצים להרגיש שוב.. לחוש שוב את החיות והלהט באלוקות שהיה לנו בצעירותנו..
זה אפשרי ומעשי. אבל צריך להחליט לקחת את זה כפרוייקט. פשוט להפנים חסידות. לא להתבייש לשאול חברים ומשפיעים 'איך מתבוננים', 'איך מתפללים'. כעת זה הזמן להוריד את מעטפת השפלות של שקר והבושה. לדעת את המעלות הנפלאות שלנו כחסידים בדור השביעי ולפעול.
אחרי תקופה שמתבוננים בחסידות ומתפללים באריכות, מרגישים מה זה כיף אמיתי. מהו תענוג ואושר באמת. תאוות העולם מתגמדים לאפס. התחושה ש'אין עוד מלבדו' פועמת בחוזקה בזמן עבודת התפילה. אט אט זה חודר גם בהמשך סדר היום. אז אפשר 'לחיות גאולה'. לכבוש את חצי כדור התחתון שלי. במילא ללכת להפוך את העולם כולו. כי מי שהוא 'חי', הוא 'מחיה' את הסביבה שלו. 'נרות להאיר'. במילא כולם ירצו לחיות משיח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר