סיפורי חסידים נדירים ולא מוכרים מליובאוויטש • חלק חמישי
לפניכם אוסף של שלושים אימרות וסיפורי חסידים מוסמכים שנשמעו על ידי המשפיע הראשי בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש - ר' שמואל גרונם (רש"ג) אסתרמן ע"ה, שזכה להיות ממושפעיו של גדול ה'עובדים' - ר' הלל מפאריטש • עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש חלק חמישי (בהמשך לחלקים הקודמים שפרסמנו באתרנו) מתוך קובץ 'רמ"ח אותיות' • עד כה פורסמו באתרנו למעלה ממאה סיפורים ואמרות חסידיות. בהמשך יפורסמו המשך החלקים • לקריאה
•••
☚ איך נכין את עצמנו לקבלת פני משיח? • חשובי המשפיעים בסימפוזיון מרתק
קא. מסופר שאדמו"ר הזקן היה חותם את שמו במכתביו: זלמן בן ר' ברוך, ואמרו חבריו שהאותיות 'זלמן' מאירים והאותיות 'ברוך' אינם מאירים והפסיק לחתום כך, אך לאחר כמה שנים חזר לחתום כבתחילה (ומובן שזהו מפני שהעלה נשמתו). [להעיר מספר הזכרונות ומשיחות כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן, ששמע להיפך].
קב. בעת שהבעל שם טוב היה אומר תורה לפני תלמידיו, החבריא קדישא, עמדה לפניו צנצנת קטנה מלאה בחציה יי"ש [= יין שרף]. כשנתאדמו פני הבעל שם טוב סברו הזרים העומדים סביב שזה מפני היי"ש, אך הוא השיב להם, שכשם שמצוה שהשומע ישמע כך מצוה שהאומר יחדל. [ר' מרדכי חפץ הי"ד (השו"ב בריגא) אמר נוסח אחר: ושצריך נתינת מקום שהחדל וכו'].
קג. ר' פנחס רויזעס סיפר שבהיותו אצל רבי פנחס מקאריץ, ראה שהגיע אליו חסיד אחד בקארעטע [= מרכבה] ואמר: 'קאריצער, רבי שלח אותי לראות העודכם חיים, כי לא ראה אתכם בהיכלות'. השיב לו ר' פנחס: 'אמור לרבך: איך בין נאך ניט קיין געקאנטשעטער [= עדיין אינני צדיק גמור], און פאר א נאר ווייזט מען ניט קיין האלבע ארבעט'.. [= ולשוטה אין מראים חצי עבודה..].
קד. נאמר בכתוב: 'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו', ואומר רש"י 'מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים'. ר' גרשון דובער שאל את ר' הלל, מדוע נענש יוסף על שביקש משר המשקים 'והזכרתני אל פרעה'? והרי הוא רק רצה לעשות 'כלי' בדרך הטבע להצלתו. ואף ששורש נשמתו הוא מסוד אדם-קדמון שלמעלה מהתלבשות בכלים (והתלבשות בכלים הוא רק מעקודים ולמטה), בכל זאת, הרי יתכן שמצד ענוותנותו חשב שאינו בדרגה נעלית כל כך.
ועוד, שהרי יעקב אביו, שהיה נשמה דאצילות, שלח גם הוא מתנות לעשיו לפייסו בדרך הטבע. והשיבו ר' הלל במילים אלה: 'א חוש דארף מען לאזען' [= חוש - צריך לשמור ולפתח]. והמשיל לזה משל [ספק אם ר' הלל המשיל לר' גרשון דובער או ר' גרשון דובער לר' הלל] מאדם שבמקצועו הוא שען (א זייגער-מאכער) שנפל לשכרות כיאה לסנדלר; האם נאמר שמשום זה כדאי שיהפוך לסנדלר? - הרי טוב יותר שיגמל משכרותו.
קה. ר' הלל שאל אברך אחד, את מי הוא אוהב יותר.. ולאחר שהשיב לו מה שהשיב אמר לו ר' הלל: 'טועה אתה! על מי תמסור את נפשך'? (וכן היא הטעות אצל כל אחד, שהרי יש לו אהבה מסותרת).
קו. ר' הלל אמר: 'ליובאוויטש היא כף הקלע דקדושה - ס'ווארפט א הער און א הער; מ'ווייס גאר ניט אין וואס פאר א וועלט מען איז' [= נזרקים לכאן ולכאן; לא יודעים כלל באיזה עולם נמצאים].
קז. פעם אחת שאלו את אדמו"ר הזקן מפני מה הוא צריך לנסוע לרבי מענדל מהאראדאק, והשיב שזה על דרך 'ווי א ישוב'ניק פארט אויף יום-טוב אין שטאט' [= כמו בן כפר הנוסע לחג לעיר].
קח. אדמור שליט"א [הרבי הרש"ב] סיפר, ששמע מאביו ששמע מאדמו"ר הצמח צדק בשובו מפטערבורג, שראה 'אידן וואס גייען אין גאס און זיינען מייחד יחודים' [= יהודים הולכים ברחוב ומייחדים יחודים].
קט. אדמו"ר הצמח צדק אמר: 'רבי פנחס קאריצער היה משובח במדת השפלות; סבי (אדמו"ר הזקן) קיבל את מידת השפלות מרבי פנחס קאריצער ואני קיבלתי ממנו, וחושבני שמזה, תודה לא-ל, אריכות ימי'.
קי. ר' זלמן זעזמער אמר לפני הסתלקותו: 'הריני מוסר נפשי לעילת העילות'. ופירש ר' הלל: 'נא דיר מיין נשמה און טו מיט איהר וואס דו ווילסט - צי גן עדן צי גהנום' [ =הא לך את נפשי ועשה איתה כרצונך - או גן עדן או גהינום].
קיא. כתוב בחסידות ש'מקיף מסמא עיני החיצונים'. ופירוש הדבר: 'עיני החיצונים' היינו שהחיצונים אין להם אלא מה שעיניהם רואות, בחינת החכמה, שמקבלים רק היכן שעיני השכל מגיעות, אך למעלה מן השכל אינם יכולים לקבל; וזהו ה'מקיף', החוש וההרגשה במה שלמעלה מן השכל ש'מסמא עיני החיצונים'. כן ידוע שחכמה ובינה יש לחיצונים אך דעת אין להם, והרי דעת מקבל מכתר שלמעלה מהחכמה.
קיב. פעם אחת שאלו את ר' לייב איגר מפני מה הוא אינו שומר את הזמן (כידוע), והשיב: 'איך דין ניט דעם אויבערשטען פון טאג; איך דין דעם אויבערשטען פון שטיק - וויפל איך קען ארויסגעבן ארבעט איך ארויס' [= אינני עובד את הקדוש ברוך הוא של ה'יום'; אני עובד את הקדוש ברוך הוא ב'קבלנות' - כמה שאני יכול להוציא ולתת אני עובד]. [אבל ידוע מה שאמר אדמו"ר הצמח צדק על חסידי קאצק: 'דאס איז אן עבודה פאר [= זוהי עבודה שמתאימה לפני] מתן תורה'].
קיג. הרבי המהר"ש אמר שישנם שלושה דברים נאים, אך הם בספק מעיקרם צי ס'איז גאר די זאך [= אם זה אכן דבר זה]: אתרוג מקורפו שהוא מאוד 'הדר', אך ספק אם הוא אתרוג או לימענע [=לימון]. מאשינאווע טליתים [= טליתות מכונה] שהם נאים מאוד, אך ספק אם הם שעטנז או צמר פסול. יהודי מתנגד שהוא נראה נאה מאוד - לערנט, דאוונט, זאגט תהלים [= לומד, מתפלל, אומר תהילים], אך ספק צי דאס איז גאר א איד [= האם זה (דרך זו) בכלל יהודי].. בדומה לזה ישנו פתגם מקובל האומר - שלושה עומקים הם: עומק שוטה - משוגע; עומק מתנגד - אפיקורוס; (והשלישי [עומק חסיד - רבי?] שכחתי).
קיד. פעם אחת אמר אדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב]: 'איך פארשטיי חסידות בעסער פאר אלע אידן' [= אני מבין חסידות טוב יותר מכל היהודים]. עוד סיפר רש"ג: חסיד אחד קרא על אדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב] את מאמר חכמינו זכרונם לברכה 'כל השביעין חביבין': שבת, היום השביעי - הוא חביב מאוד; תשרי, החודש השביעי - הוא חשוב מאוד, ואדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב] - גם הוא דור שביעי להבעל שם טוב.
קטו. ר' שמואל בער אמר, שלימוד החסידות עתה הוא כלימוד האותיות אל"ף בי"ת וכו', מבלי להבין את התיבות שאומרים, ולעתיד לבוא יתגלו גילויים אלה וירגישו את הכתוב בחסידות [ואדמו"ר הצמח צדק אמר לר' הלל שגם לעתיד ילמדו 'תורה אור']. אמר לו ר' אברהמ'קע: 'דו ווייסט ניט וואס דער אויבערשטער איז' [= אינך יודע מהו הקדוש ברוך הוא], הקדוש ברוך הוא הינו כל יכול והוא יגלה מדריגות שאינם קיימות גם בחסידות (כשם שגילוי החסידות היה חידוש לגבי מה שהיה קודם לכן).
ויתכן לומר ששניהם אמת, היינו שהמדריגות שבחסידות אכן יבואו בגילוי והרגשה ובלעדם יתגלו גם עוד מדריגות כאלה שאינן מדוברות בחסידות. שהרי בחסידות ובספר עץ חיים מתחיל סדר ההשתלשלות מבחינת אדם-קדמון עד עולם העשיה, אך כערך השתלשלות זו ישנן מדריגות שלא נתגלו מדרגת אדם-קדמון ולמעלה עד אין סוף ברוך הוא. ועתה רק אנו יודעים שאין-סוף הוא קדוש ומובדל ולעתיד לבוא יתגלו המדריגות ההן.
קטז. בענין י"ט כסלו: כל המועדים נחלקו לז' מדריגות כידוע ליודעי ח"ן, אולם חג י"ט כסלו אינו בכללם כיון שהוא החיות שלהם, ובדומה לחוט השדרה שאינו במנין האברים כיון שהוא החיות שלהם. בענין חנוכה: רש"ג אמר שהיוונים בחכמת הפילוסופיה שלהם רצו 'להשכיחם תורתך' (ואין הכוונה לשכחת התורה עצמה אלא לשכחת נותן התורה), ומלחמת החשמונאים כנגדם היא (ככתוב בתניא) 'להעביר רוח שטות והשכחה'.
וביאור הענין: ההבדל בין 'רוח שטות' ל'שכחה' הוא, שרוח שטות הבאה לאדם מכסה את האהבה המסותרת אצלו אך האדם עצמו עדיין יודע מקיומה; אך 'שכחה' ענינה שהאדם שוכח לגמרי על אהבתו המסותרת, וזו דרגה נמוכה הרבה יותר כיון שעתה הוא אינו שייך כלל לטוב. ולהמחיש זאת: הנה ידוע שעל ידי כל מצוה או עבירה נברא מלאך כפי אופן עשייתה, וכשהאדם עושה מצוה ללא שותפות המוח או הלב, למשל, אזי נברא המלאך פגום או חסר מוח ולב; וכן הדבר גם להיפך - שאם האדם עובר עבירה ללא דעת או רגש תאווה אזי גם המלאך נברא כך כנזכר לעיל.
והנה כאשר תיכנס באדם רוח שטות לעבור עבירה, רחמנא ליצלן, יתכן שיעשה אותה בלא לב ולב, ללא התלהבות ולהט, מצד אהבתו המסותרת לה'. אך באם הוא ב'שכחה', ששוכח לגמרי על אהבתו המסותרת לה', אזי עשיית הרע היא בשותפות מוחו וליבו. וזו היתה מלחמת היוונים כנזכר לעיל, ו'כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום.. קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' ובהדלקת הנרות. ובכל דור מאירה פעולת החשמונאים בכל אחד ואחד שלא ישכח את אהבתו המסותרת. ושלושה ענינים אלו - הנר, ההלל והודאה - הם כנגד חב"ד, חג"ת נה"י. ובחנוכה מאירים ענינים אלו, מלבד עשיית המצווה ובשבילה יקבל השכר, והגילוי מזה בנפש האדם יהיה לעתיד לבוא.
קיז. באחת הסעודות (חג הסוכות תרס"ט) אמר ר' שמואל גרונם שצריכים לשמוח על כך שאדמו"ר הזקן לא נסע לארץ ישראל, שאם היה כך לא היתה החסידות בעולם. הגיב הרב שלמה לייב אליעזרוב (מארץ ישראל), שבאם היה כך אזי היו חסידים בארץ ישראל.. ואמר אדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב]: 'איך האב ניט געזען דארט קיין חסידים' [= לא ראיתי שם חסידים].
והוסיף ואמר אדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב]: 'משיח וועט קומען נאר דארט וואו חסידות וועט זיין [= משיח יבוא רק למקום שתהיה בו חסידות]; 'אויב חסידות וועט זיין דארט - וועלן מיר אהין גיין [= אם תהיה שם חסידות - נלך לשם]; 'טאמער וועט חסידות ניט זיין דארט - וועלן מיר אהין ניט גיין, קיין ארץ ישראל אויך ניט [= אך אם לא תהיה שם חסידות - לא נלך לשם, גם לא לארץ ישראל].
קיח. ר' זלמן מקורניץ היה אוהב נאמן לר' בנימין מקלעצק. פעם אחת היה ר' בנימין זקוק למעות והבטיח לו ר' זלמן, שכשיחזור מנסיעתו לפריסען ילוה לו מעות אלו. בהיותו בפריסען אבדו כל מעותיו בעסקו, אך כיון שהבטיח לו, הלך ומכר פנינה (פעריל) של אשתו בארבע מאות רובל כסף והלוה לו.
קיט. אצל רבי עקיבא איגר היה תמיד נר דולק לפניו. פעם אחת שלח את משרתו לקנות לו נר חדש טרם שיכבה נרו והשליח התעכב בדרכו כמה שעות, אך הנר שאצלו המשיך לדלוק כל הזמן.
קכ. אצל ה'חתם סופר' היה כמו בבית המקדש - הבית היה קטן אך הכיל תלמידים רבים.
קכא. פעם אחת התווכח ר' הלל עם רבי יהודה ליב, בן אדמו"ר הצמח צדק, אודות מאמר של אביו. לאחר מכן, בשאלם את אדמו"ר הצמח צדק להכרעתו - אמר כדברי המהרי"ל, אך גם אז לא חזר בו ר' הלל מדבריו, באומרו: 'בעת שהרבי אומר תורה ברבים אזי השכינה ממש מדברת מתוך גרונו; אולם אחר כך - אני בעל הבית כמוהו'..
קכב. ר' דוד צבי חן שמע מהרבי המהר"ש ששאל את אדמו"ר הצמח צדק, אם ל"ו הצדיקים הנסתרים שקיימים בכל דור ישנם גם עתה. והשיב לו אדמו"ר הצמח צדק: 'הם ישנם, אבל כעת הם באופן אחר, ושנים מהם נוסעים לליובאוויטש'.
קכג. פעם אחת, היה הבעל שם טוב בעיר בראד אצל רבי חיים [צאנזער] ראש חכמי העיר. בשהותו שם יצא לבית הכסא לזמן מה, ובשובו, לפני שנטל ידיו, עמדה בפניו אשה עגונה ואמרה לו שלא תניח לו להיכנס עד שיאמר לה היכן בעלה. אמר לה הבעל שם טוב שבעלה נמצא בעיר לאוויסגראד. לאחר מכן תמה בפניו רבי חיים כיצד דיבר ברוח הקודש ללא נטילת ידים, והשיב לו הבעל שם טוב: 'כמו שאני רואה את הצלוחית הזאת [שעמדה שם] בראיה גשמית - כך אני רואה שם בראיה גשמית ממש'.
קכד. פעם אחת היו הרבי ה'צמח צדק', רבי מרדכי מטשערנאביל ור' אייזיק מהאמליע במסיבת חתונה, ואמר רבי מרדכי שכתוב שאברהם רבינו אמר 'יוקח נא מעט מים' ו'אין מים אלא תורה', והיינו שכשאדם מגיע לצדיק אזי צריך להיות רק 'מעט מים'. הגיב כנגדו ר' אייזיק: 'הלא אברהם אמר זאת לערביים'! ואמר אדמו"ר הצמח צדק: 'לא, אברהם אמר זאת למלאכים'. והבן.
קכה. חסיד אחד הלך במסעו באזור מגורי הווילעדניקער [בעל ה'שארית ישראל' מווילעדניק] והחליט לשבות אצלו. בדרך ירד שלג גדול והחסיד נסע מעט בעגלה ומעט הלך רגלי, עד שהגיע לשם בערב שבת קודש אחר חצות, חצי שעה קודם הדלקת נרות. החסיד טבל במקווה, ואחר כך הלך להתפלל מנחה בבית הכנסת. כשבא לשם שאל איך נוהגים לתת שלום לווילעדניקער, והשיבו לו שכאשר הוא יוצא לומר 'שבתא טבא' - אז נותנים לו שלום. הלך החסיד וישב בפרוזדור, והעמיק במחשבתו במאמר בענין 'אין ערוך' של רבי אהרן משטראשעלע.
אחר כך פתח הוועלידניקער את דלתו ואמר נכחו, 'אין ערוך לך ואין זולתך; א ביסל געגיינגען און א ביסל געפארן, גוט שבת' [= הלך מעט ונסע מעט, שבת שלום]. בתחילה, מגודל התעמקותו, לא שמע החסיד מאומה, אך כשהווילעדניקער כפל ושילש את דבריו, נבהל במאוד בשמעו שיודע הוא מחשבות. במהלך השבת השתתף החסיד בסעודה אצל הווילעדניקער. לווילעדניקער היו תנועות מיוחדות שלרואה אותן לראשונה היו נראות תמוהות מאוד, וחסיד זה ישב בסעודה ותמה על תנועותיו.
לפתע אמר הווילידניקער: 'אסור להרהר אחר רבו, אסור להרהר אחר רבו, מי טאר ניט טראכטן בעת מ'זיצט מיט א רבי'ן בא איין טיש' [= אסור להרהר כשיושבים לשולחן אחד עם רבי], ושוב נבהל החסיד בראותו את הנהגת הווילעדניקער. אחר כך בהיותו בליובאוויטש, סיפר החסיד את סיפורו לאדמו"ר הצמח צדק, ואמר הצמח צדק: 'דער ווילעדניקער איז א קליינער אינגל - וואס ער זעט דערציילט ער'.. [= הווילעדניקער הוא ילד קטן - מה שהוא רואה הוא מגלה].
קכו. אדם אחד ביקש מאדמו"ר מקוידינוב עצה לכך שמשתין תמיד, והשיב לו שיסע ללמוד בישיבה ויתרפא. בתחילה תמה השואל על המענה אך הוא אמר לו שלא יתמה, כיון שגמרא מפורשת היא: 'אין מי רגלים כלים אלא בישיבה'. נסע אותו אדם ללמוד בישיבה ואכן התרפא.
קכז. בעיר ווילנא היה בעל ה'שפתי כהן' פרנס החודש ובעל ה'באר הגולה' היה השמש. פעם אחת הבחינו הם שבבית אחד הרבנים שבעיר לא דולק נר אחרי חצות הלילה, ובאותה התקופה היה מוטל על הרב ללמוד גם בלילה, ושלח הש"ך את הבאר הגולה לומר לרב שבאם לא ילמד בלילה יגורש מהעיר. בהגיעו לשם, שמע בנו הקטן של הרב את הדברים מפי הבאר הגולה והגיב בתדהמה: 'על אבי, שאליהו הנביא לומד עמו, יאמר כך'?! לקח הרב את בנו, הכניסו לביתו והסתלק לבית עולמו. ואז נודע שהיה צדיק נסתר וכשנתגלתה מהותו לא יכל להישאר עוד בעולם הזה. בעקבות מאורע זה, קיבל עליו 'באר הגולה' ללכת לגלות שתי שנים והש"ך נענש על כך משמים.
קכח. ר' אברהם המורה-צדק בעיר זעמבין סיפר: כשנדפסו ליקוטים מדברי המגיד ממעזריטש (חוץ מספר אור תורה) - הראה אותם המשרת ר' חיים בער לאדמו"ר הצמח צדק, והביט בהם זמן מה ואמר: 'דער אלטער רבי האט בעסער ארויסגעגעבען' [= אדמו"ר הזקן ביטא זאת טוב יותר]; וזוהי תורת החסידות, שאצלנו היא בחינת הדעת, שכל ההמשכות בתורה ומצוות הן על ידי הדעת, כשם שבאדם יש את כח ההולדה שמעצמות הנפש. עוד מסופר בזה, ששאל אחד את ר' אליהו יוסף מדריבין, מדוע לא מונים במנין כחות הנפש גם את כח ההולדה.
והשיב לו שמונים רק את הכוחות שהם הארה הנמשכת מן הנפש, ואילו כח ההולדה הוא מעצם הנפש, שהרי האדם מוליד בדומה לו ממש. אך בכל זאת צריך כוח זה להימשך על ידי הדעת, מאחר שבלי ההתקשרות, ההרגשה והתענוג, לא תהיה ההולדה. וכן הדבר בקיום המצוות שהן בבחינת הולדה, שהרי הן בדומה ממש לפנימיות ועצמות האין-סוף, ובכל זאת צריך להמשיך זאת על ידי בחינת הדעת ובלעדיה לא תהיה הולדה. [סופר בכ"ד טבת תרס"ט].
קכט. אדמו"ר הצמח צדק שאל את בנו רבי יהודה ליב, אם הוא נוהג לכתוב לעצמו את מה ששומע בחסידות, והשיב לו שהוא אינו כותב מפני שזוכר את הדברים היטב. התפעל אדמו"ר הצמח צדק ואמר 'טוב' [היינו שיש לו חושים טובים], אך המשיך ואמר לו שבכל זאת הוא צריך לכתוב את מה שהוא שומע. וזהו ההבדל בין כתבי אדמו"ר האמצעי לכתבי רבי אהרן מסטראשעלע, שבדברי אדמו"ר האמצעי יש את כל דברי אדמו"ר הזקן, באריכות ובתוספת ביאור ולא חסרה אות אחת מדבריו [וכמו שאמר פעם אדמו"ר הצמח צדק: 'דעם אלטען רבי'נס חסידות קען מען איבערציילען ווי פערל אין דעם שווער'ס חסידות' [= את החסידות של אדמו"ר הזקן אפשר למנות כמו פנינים בחסידות של חמי]], ואילו בחסידות של רבי אהרן יש רק את הנקודה אך האריכות איננה.
קל. ר' אברהם המורה-צדק בעיר זעמבין סיפר: אדמו"ר האמצעי ביקש דבר מה מאדמו"ר הזקן [לא זכר מה], ושאל אותו אדמו"ר הזקן: 'וואס ווערסטו רויט'? [= מדוע אתה מאדים?], והשיב לו אדמו"ר האמצעי בשאלה: 'וואס ווערסטו בלייך צו חסידות'? [= מדוע אתה מחויר באמירת החסידות?]. אמר לו אדמו"ר הזקן: 'מילא איך ווער בלייך וויילע דער בעל שם טוב וואלט ווערין רויט והרב המגיד בלייך; אבער דו - וואס ווערסטו רויט'? [= מילא אני מחויר כי הבעל שם טוב היה מאדים והרב המגיד היה מחויר; אך אתה - מדוע אתה מאדים?]. מסיפור זה נראה שאדמו"ר האמצעי היה בדומה לבעל שם טוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר