נס ההצלה של הרבי הריי"צ מאירופה הבוערת וקציני הביון הנאצים
רק מוח דמיוני במיוחד יכול היה להגות תכנית אבסורדית כל כך דוגמת זו שבמסגרתה פקידים בכירים בממשל האמריקני וקצינים בכירים בצבא הנאצי חברו יחדיו כדי למלט מוורשה הבוערת מנהיג חסידי וקבוצה הנלווית אליו • כעת נחשפת בפירוט פרשת הצלתו הנועזת של הרבי הריי"צ מפולין המופצצת על ידי מטוסי חיל האויר הגרמני, ובמקביל את המאמצים האדירים שנעשו כדי להביאו לארצות הברית • לכתבה המלאה
•••
מחסום אחד, מחוץ לוורשה, התברר כקשה במיוחד. כשהחלה המשאית לעבור את תהליך הבדיקה, צעק חייל אס.אס. על בלוך והצביע על הרבי. אנשי האס.אס. היו מבולבלים. הם הביטו בבלוך, קצין בצבא הגרמני, ואז הביטו ביהודי החרדי שאותו אילצו לצאת מהמשאית באיומי נשק. למרות השמים האפורים, ריקדו צלליהם של החיילים סביב היהודים, שלא העזו להרים את עיניהם. חיילי האס.אס. כיוונו את רוביהם לראשו של הרבי..
בלוך הסביר לקצין האס.אס. - גבר גבוה במדים שחורים - שקיבל פקודה לקחת את היהודים האלה לברלין. קצין האס.אס. התעטש, מצמץ בעיניו והניד בראשו, ואז הסביר שלא קיבל שום מידע על המסע הזה. הוא איים לעצור את היהודים ולהחזיק בבלוך ובאנשיו במפקדה עד שיקבל אישור מברלין. כל העניין 'מריח לא טוב', הוא אמר. 'למה האבווהר מתעניין ביהודים חרדים?', שאל, והחווה בידו לעבר הקבוצה. 'הם חלאות מטומטמות, וצריך לירות בהם'. אחר כך הוא הפנה את גבו לבלוך ושאל, 'מה באמת אתם עושים?'.
לרגע אחד חשש בלוך שהאס.אס. קיבל מידע על המשימה. הוא הרגיש שהוא עלול לאבד את הקבוצה, ואולי גם את חסינותו שלו. זיעה קרה תקפה אותו וקצב נשימתו הואץ. אחר כך סיפר לשנק שאילו הייתה מפקדת האס.אס. בברלין מגלה שהוא, יהודי למחצה, מסייע ליותר מתריסר יהודים חרדים להימלט מוורשה, היה האס.אס. דורש את ראשו על מגש.
'אני לא מבין למה היהודים האלה מובאים לבירה', התעקש קצין האס.אס. - פניו מאדימים בחרון. 'שנית', המשיך, 'אני לא מוכן לקבל פקודות מקצין צבא שלא מסוגל להגיד לי למה היצורים האלה מלווים לברלין או מי נתן לו הוראה להביא אותם'. איש האס.אס. סיים את נאומו בגיחוך מבשר רע.
אגרופיו של בלוך נקמצו והדם זרם ללחייו כשצעק בחמת זעם שקנריס הוא שנתן את הפקודה. הוא נמצא בקשר עם כמה גדודים באזור, אמר, ומסר את שמותיהם ואת שמות מפקדיהם. אם קצין האס.אס. לא יניח לקבוצה לעבור, הוא ידאג בעצמו שייעצר 'ויקבל טיפול ראוי'. הקצין הביט בבלוך ואמד את עוצמת האיום. לאחר היסוס מה הוא הורה לפתוח את המחסום והניח לקבוצה לעבור.
קרן אור בתהומות החושך
השורות הללו מתארות את אחד הרגעים הדרמטיים והנוראים ביותר במהלך מבצע החילוץ וההצלה המורכב של נשיא הדור השישי - הרבי הריי"צ, מציפורני הנאצים יימח שמם וזכרם. מדובר היה במבצע נדיר ומורכב ביותר, רצוף אינספור סכנות ואשר מנקודת מבט מסוימת אפשר להגדירו - הזוי. רק מוח דמיוני במיוחד יכול היה להגות תכנית אבסורדית כל כך כמו זו שבמסגרתה פקידים בכירים בממשל האמריקני וקצינים בכירים בצבא הנאצי חברו יחדיו כדי למלט מוורשה הבוערת מנהיג חסידי וקבוצה הנלווית אליו.
כל זאת בשעה שמפציצים גרמניים מנחיתים ללא הרף על העיר אלפי טונות של פצצות, ופלוגות חיסול של האס.אס. מתרוצצות בחוצות כאחוזות אמוק, חייליהן מתעללים ויורים ללא הבחנה ביהודים, תרים בשנאה יוקדת אחר הרבנים והאדמו"רים המנהיגים, כדי לפגוע בהם תחילה. אבל השבח לבורא עולם שהמבצע ה'הזוי' הזה הצליח, ובט' בחודש אדר ב' בשנת ת"ש, הגיעו הרבי הריי"צ ובני לווייתו בשלום אל חופי אמריקה.
היה זה הודות למסירות אינסופית של קומץ חסידים שנטלו את המשימה הכבדה על כתפיהם הדלות ולעקשנותם להפעיל כל גורם אפשרי, גם כשהדרך נראתה לא פעם כמובילה אל מבוי סתום. ואולם ככל שמבינים את תלישותה מהמציאות של תכנית ההצלה הזו, כך אי אפשר להימנע מהמסקנה הברורה והחד משמעית - נס גדול היה כאן. הבלחה של קרן אור בתהומות החושך האינסופיים שאפפו את העולם בתקופת השואה הנוראה והאיומה.
לכוד בוורשה המופגזת
שרשרת ההתרחשויות נפתחת בבוקרו של יום שישי, י"ז באלול תרצ"ט, בו התעוררו תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' החב"דית באוטבוצק (עיירת נופש סמוכה לבירה הפולנית ורשה) לקול פיצוצים. כעבור שעות מספר נודע שהיטלר פלש לפולין. התלמידים המבוהלים שאלו את רבם הרבי הריי"צ כיצד לנהוג, והרבי יעץ לכל מי שיכול לצאת מפולין - לעשות זאת. לשישה תלמידים שהחזיקו באזרחות אמריקנית הורה הרבי לעזוב מיד ללטביה הסמוכה. לתלמידים אחרים הוא יעץ לנסות להגיע לווילנה שבליטה.
בשעה מאוחרת בכ' באלול, משנוכח הרבי כי הסכנה באוטבוצק גדלה, החליט לצאת עם משפחתו ועם קומץ תלמידים לוורשה, בתקווה להמשיך משם הלאה ללטביה השכנה. הדרך לוורשה הייתה זרועת גופות מושחתות, פגרי סוסים ושרידי בניינים מפוחמים. חיל האוויר הגרמני הוסיף להמטיר פצצות על הדרכים המובילות לבירה הבוערת, בניסיון לפגוע באזרחים המנסים להימלט.
משהגיעו הרבי ופמלייתו לשכונה יהודית בצפון ורשה, החליט הרבי להישאר שם ולסייע לתלמידים נוספים להימלט למדינות ניטרליות עם המסמכים יקרי הערך של הישיבה. בחורי הישיבה החלו לעזוב ברגל, מפני שתחנת הרכבת הופצצה ללא הרף על ידי הגרמנים. את הגבול עם ליטה סגרו הסובייטים רק בראשית ת"ש. עד למועד זה הספיקו כמה אלפי בחורי ישיבה ובהם רבים מתלמידי ישיבת ליובאוויטש בוורשה להימלט מפולין לווילנה. אבל הרבי, שהתקשה לצעוד מרחקים גדולים ברגל, נותר לכוד בוורשה.
בינתיים הוזמן הרבי על ידי הקונסול הכללי של לטביה בוורשה לעבור אל בניין הקונסוליה הלטבית, שהפגינה את תמיכתה בו וראתה בו אזרח מכובד של ארצה. אבל המעבר הזה לא התאפשר מפני שהרשויות בעיר חסמו את הדרכים.
בכ"ח באלול, יומיים לפני ראש השנה, התרחשה הפגזה הקשה ביותר באזור זה של העיר, והרבי מצא מקלט במרתף. 40 בני אדם מצאו עצמם לפתע במקום שנועד להכיל לא יותר מ-20 נפש. הדוחק היה נורא ובלתי נסבל. בשעת אחר צהרים מאוחרת החל המרתף לרעוד מהפיצוצים, וצופרי האזעקה ייבבו ברחבי העיר. אבק של לבנים מתפוררות וגושי בטון מילא את החדר ורבים זינקו החוצה ומצאו מקלט בבניין סמוך.
למרות כל זאת החל הרבי להתכונן לראש השנה. עם כניסת החג נאספו כ-1,000 יהודים לבית שבו שהה הרבי. הם נאספו ברחובות, בחצר הבית ובבניין עצמו. כולם רצו להיות קרובים ככל האפשר אל הצדיק. במהלך שני ימי החג הפגיזו מטוסים גרמניים את השכונה היהודית של ורשה ללא רחם, והפכו מקלטים ומרתפים רבים לקברי אחים. ברגע מסוים נודע לרבי כי הבניין מעבר לרחוב התמוטט וקבר תחתיו רבים. הוא ביקש מהסובבים אותו לחלץ את הקרבנות. רוב המחולצים כבר היו מתים. בין השאר הוצאה מההריסות גווייה של אישה שאחזה בידה את גופת בתה התינוקת. הילדה עדיין מצצה את אגודלה.
ההפצצות נמשכו במלוא העוז כאשר הרבי ומלוויו נאלצים פעם אחר פעם לעבור ממקלט אחד למשנהו. באווירה הנוראה הזאת התקיימו גם תפילות היום הקדוש. חמישה ימים לאחר מכן (בט"ו בתשרי ת"ש) נכנעה ורשה לגרמנים. ימים שלמים עברו על הרבי כמעט בלי להביא דבר מאכל לפיו. ההפצצות נמשכו במלוא עוזן.
משימה לא פשוטה
בשעה שהסובבים את הרבי הריי"צ בוורשה ניסו לשרוד בעצמם ולגונן עליו, לחצו חבריהם חסידי ליובאוויטש בארצות הברית על ממשלתם לפעול לחילוצו של רבם. בראשם עמד הרב ישראל ג'ייקובסון, מנהל 'אגודת חסידי חב"ד' באמריקה. מסכת הקשרים הובילה עד למזכיר המדינה, קורדל האל, שאבי אשתו היה יהודי. בכירים נוספים במסדרונות השלטון החלו לגלות עניין בנושא. שופטים יהודים הופעלו גם כן.
אחד מהם היה השופט לואיס ברנדייס, שתשע שנים קודם לכן פגש את הרבי הריי"צ בעת שהרבי ביקר בארצות הברית ואף היה זה שארגן את הפגישה בין האורח הנכבד לנשיא ארצות הברית בעת ההיא, הרברט הובר. בי"ט בתשרי ת"ש פנה ברנדייס אל שר המשפטים האמריקני, בנג'מין כהן, מיועציו הקרובים של רוזוולט. כהן העביר את הפנייה אל רוברט ט' פל, עוזר לראש החטיבה לעניינים אירופיים במשרד החוץ האמריקני שהיה מקושר לבכירים גרמנים.
פל הסכים כי 'אכן, תהיה זו טרגדיה של ממש אם יאונה רע לאחד המלומדים היהודים הבולטים בעולם'. הוא הניח שכהן פנה אליו בשל היכרותו עם הממונה על 'תוכנית ארבע השנים' של גרינג, הלמוט וולתט, מומחה לתעשייה ולכלכלה בינלאומית וחבר המפלגה הנאצית. פל פגש את וולתט לאחר ועידת אוויאן שהתקיימה כשנתיים קודם לכן, בה דנו נציגי 32 מדינות על בריחתם של פליטים יהודים מגרמניה ומאוסטריה. בין השניים נרקמו יחסים ידידותיים ווולתט הבטיח לו בשעתו כי אם יתעורר מקרה מסוים שיהודי אמריקה יגלו בו עניין, 'הוא יעשה כל שביכולתו כדי למצוא פיתרון'.
פל החליט לבקש מוולתט לפרוע את ההבטחה שלו. במקביל ביקש פל לוודא כי חסידי ליובאוויטש ולא הממשל האמריקני הם שיישאו בעלויות החילוץ. אלא שהצלחת המשימה לא הייתה תלויה בכסף בלבד, אלא בעיקר במידת נכונותו של וולתט לשתף פעולה. וולתט נענה לאתגר הכבד. הוא האמין ששחרורו של המנהיג החסידי הדגול יקדם אינטרסים של גרמניה, אך גם ידע שהרשויות יתנגדו לכך. לפיכך החליט לפעול בחשאי. וולתט הכיר אדם אחד שבו יוכל לבטוח - האדמירל וילהלם קנריס, ראש האבווהר, המודיעין הגרמני, שמרגע זה והלאה יהפוך לדמות המפתח בפרשת ההצלה המופלאה.
על אף תפקידו הבכיר, סייע קנריס לא אחת ליהודים. כשנה קודם לכן הפגין קנריס, כמוהו כוולתט, התנגדות לחלקים מסוימים במדיניותו של היטלר. וולתט הביא אפוא את קנריס בסוד העניין. האחרון הבין את התוצאות החיוביות שיכולות להיות והחליט להיענות לבקשתם של בכירים בוושינגטון, והסכים לפעולת החילוץ. הוא הבטיח לשלוח קצינים לוורשה, לשם כך.
מצב מוזר מאוד
למשימה המיוחדת והמסוכנת הזו גייס קנריס את ארנסט-פרדיננד בלוך, שהיה בן לאב יהודי, את יוהנס המבורגר, שעל פי חוקי הגזע הנאציים הוגדר 'רבע יהודי' ואת חברו סמל קלאוס שנק, בן לאם יהודייה ולאב גוי. בלוך שנק והמבורגר לא היו דמויות יוצאות דופן באבווהר בפיקודו של קנריס. קנריס העסיק 'מישלינג' (בני תערובת) רבים. החבר הרביעי במשלחת הצלה מוזרה זו היה מייג'ור יוהנס הורצ'ק, ראש משרד האבווהר בוורשה. היכרותו עם ורשה, עם הפולנים ועם השפה הפולנית אפשרה לו למלא תפקיד חיוני באיתורו של הרבי מליובאוויטש.
בהוראת קנריס יצאו הארבעה למסע חיפושים אחר הרבי. המשימה לא הייתה פשוטה כל עיקר. בגלל ההפגזות הכבדות החליפו הרבי ופמלייתו מדי פעם את מקום המסתור שלהם. יהודים ברחוב שנשאלו על ידי חבורת הקצינים הגרמנים, 'היכן מסתתר הרבי מליובאוויטש', מילאו את פיהם מים ונמלטו באימה. הם היו בטוחים כי הגרמנים מבקשים את נפשו של הרבי. נוצר אפוא מצב מוזר מאוד: חבורת קצינים באבווהר הגרמני מחפשת אחר הרבי כדי להצילו ואילו הרבי ואנשיו מסתתרים, ושוחרי טובתם מונעים עצמם מלכוון את המצילים אל הניצולים.
בלוך וחבריו חשו תסכול רב. הם שיתפו את קנריס בסיטואציה המשונה. זה יידע את חברו האמריקני פל במצב, והלה העביר את המסר הלאה עד שהגיע לרב ג'ייקובסון בניו יורק. הרב ג'ייקובסון הטיל על עסקני חב"ד בלטביה את המשימה לאתר את הרבי ולהודיע לסובבים אותו כי חבורת קצינים גרמנים מחפשת אחריהם ומבקשת את טובתם. בי"ג בכסלו, נוצר סוף-סוף המפגש המיוחל.
בלוך נכנס לפעולה והורה לכמה מחייליו ללבוש אפוד קרב מלא ולהתכונן לכל מצב אפשרי. היה עליו להיכנס לבניין במהירות, לאבטח את הזירה ולהעריך את המצב. הוא ידע שעליו להגיע לשם לפני האס.אס. שיתבע את המנהיג היהודי לעצמו אם יגיע למקום לפניו. האס.אס. והאבווהר נאבקו זה בזה בוורשה, ובלוך רצה להימנע מסיבוכים. כאשר שבו בלוך וחייליו לביתו של הרשל גוראריה, שבו התגורר הרבי, הם פרצו את הדלת.
הם מצאו את עצמם בפרוזדור אפל המדיף צחנה. ההפצצות הרסו את מערכת הביוב. קולות בכיו של ילד הדהדו במסדרון, וקול רך של אישה ניחם את הפעוט. במהומה שהשתררה עשה הרבי כמיטב יכולתו לשמור על שלוותו. קולות רמים קראו פקודות בגרמנית. תריסר חסידי ליובאוויטש שהיו נוכחים במקום החווירו ושמרו על שתיקה. זמן קצר לאחר מכן דיווח וולתט לוושינגטון שבלוך מצא את הרבי ושלאחר שהות מה שבה יחזור לאיתנו, הוא יוכל לעזוב את ורשה בי"ט בכסלו בהגנתו של 'קצין מטה גרמני'. הרבי היה מותש. לחייו היו שקועות, עיניו חלולות וגון עורו צהבהב. הוא היה זקוק להתאוששות.
מכאן והלאה החל מסע בלתי ייאמן של הרבי והפמליה הקרובה אליו, תחילה ללוע הארי, אל תוככי ברלין, בדרך ללטביה. בדרכם נאלץ בלוך להתמודד עם אינספור מחסומים של האס.אס. ולסבר את אוזניהם של החיילים תאבי הרצח שאיישו אותם, באשר לחבורת היהודים שהוא מוביל במכונית ובמשאית. במכונית נסעו הרבי הריי"צ עצמו, רעייתו הרבנית ואימו הרבנית הזקנה (רעיית הרבי הרש"ב). כל השאר ישבו במשאית. בכל הפעמים הצליח בלוך להרשים את החיילים במחסומים ולמנוע מהם לחטט יתר על המידה, חוץ מאותו מחסום שמה שהתרחש בו תואר בראשית דברינו.
אטימות לב ואנטישמיות
חוץ מהזוועות האיומות שפקדו את יהודי פולין כבר בראשית הכיבוש הנאצי, מהווה הסיפור כתב האשמה חריף ביותר נגד שלטונות אמריקה ובאופן מיוחד נגד רשות ההגירה שלה, שנהגה באותם ימים הרי גורל באטימות לב מרושעת כלפי מאות אלפי הפליטים שהתדפקו על שעריה. ההתעקשות שלא לחרוג מ'מכסות הפליטים' שאמריקה ניאותה לקלוט, לצד היתפסות דווקאית לענייני נוהל ופרוצדורה, היו מתסכלות באופן שכמעט אי אפשר להסביר בלי שמביאים בחשבון את הרוח האנטישמית שנשבה באותם ימים במסדרונות השלטון בארצות הברית.
עם התחלת פעולות ההצלה של הרבי ופמלייתו, הציע סם קרמר, יועצה המשפטי של חסידות ליובאוויטש בארצות הברית, לפנות לידידו מקס רוד, עורך דין בכיר ומקושר, לטפל בסידורים הרשמיים הדרושים לחילוצם מאירופה של הרבי ומלוויו. אבל בהעדר תעודות לידה, התעכב התהליך. רבים מהמסמכים הדרושים נמצאו בברית המועצות, ולא היה אפשר לקבלם. לכך נוספה העובדה שמאז עלייתו של היטלר לשלטון עלה באופן דרמטי מספרם של הרבנים שביקשו מקלט בארצות הברית.
סעיף 4(ד) בחוקה האמריקאית לחוק ההגירה התיר ל'כוהני דת' להיכנס לארצות הברית מעבר למכסות ההגירה. עם זאת, גם 'כוהני הדת' נדרשו להוכיח שהם מסוגלים למצוא עבודה על אדמת אמריקה. בראש מחלקת האשרות עמד אוורה מ' וורן, אדם שלא נודע בנטייתו לסייע לפליטים יהודים. בחודש כסלו ת"ש מינה הנשיא רוזוולט את סגן מזכיר המדינה ברקנרידג' לונג לפקח על המדיניות כלפי הפליטים מאירופה. אופיו הלא נדיב של לונג והאנטישמיות המוצהרת שלו הוכחו כשילוב קטלני לפליטים. כאשר נטל על עצמו את תפקידו של וורן, הוא גילה שהסירוב לסייע לנזקקים כבר היה למסורת.
צריך לעקוב אחר מסכת הקשרים והלחצים שהופעלה על מנת לרכך את שלטונות ההגירה האמריקניים שיואילו בטובם לאפשר לרבי ולמלוויו לדרוך על אדמת ארצם, כדי להאמין כמה אטימות לב מסוגלים בני אנוש לגלות כלפי זולתם הנתון בצרה, אפילו הוא אישיות בסדר גודל ציבורי כדוגמת הרבי. המרוץ שהתנהל נגד הזמן היה אפוא דו כיווני. בזמן שעסקני ליובאוויטש בלטביה עשו כל מאמץ לאתר את הרבי בוורשה וליידע אותו בדבר החיפוש של בלוך ואנשיו אחריו, כדי להצילו, עשו החסידים בארצות הברית כל שלאל ידם כדי להשיג אשרות כניסה לארצות הברית, אם וכאשר תצליח תכנית החילוץ הסבוכה והנועזת.
בית חזק לתורה באמריקה
דרך הייסורים בכל הנוגע לקבלת אשרות הכניסה לארצות הברית הגיעה לקיצה בכ"ד בטבת ת"ש, כשבועיים לאחר שהרבי ופמלייתו (להוציא בתו מרת שיינה ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין השם יקום דמם, שנשארו על אדמת פולין ומאוחר יותר נרצחו על ידי הגרמנים ימח שמם) הגיעו בשלום לריגה בירת לטביה.
הרבי הריי"צ התעכב בריגה עוד זמן מה, בין השאר מפני שאימו הרבנית הזקנה נאלצה לעבור שם ניתוח. עשרה ימים נמשך מסע ההפלגה של הרבי ומלוויו משוודיה לארצות הברית ובט' באדר ב' ת"ש דרכו רגליו על אדמת אמריקה, כאשר המוני חסידים ו'עמך ישראל' נרגשים מקדמים את פניו בהתרגשות עצומה ובברכת 'ברוך מחיה המתים'. רק מתי מספר מביניהם ידעו על מסכת התלאות שחווה הרבי, ועל תוכנית ההצלה הנועזת, כמו גם על המאמצים האדירים שהושקעו כדי להגיע לרגע המאושר הזה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר