מגילת 'איכה': ביאור מרתק של 'רשימות' הרבי ה'צמח צדק'

הפנימיות של מגילת 'איכה': על פי הוראת הרבי מלך המשיח, ללמוד במשך יום תשעה באב את 'רשימות' הרבי ה'צמח צדק' על מגילת 'איכה' (ובהמשך לשיעור שמערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' פרסמה), אנו מפרסמים חלק ממאמר זה במהדורה ערוכה ומבוארת בסגנון השווה לכל נפש, לתועלת הלומדים והמעיינים, יחד עם הקדמה ורקע על סגנון ה'רשימות' - והשייכות אלינו • הטקסט המקורי של 'רשימות' הרבי 'הצמח צדק' מודגש, כאשר לצידו טקסט הביאור מופיע ללא דגש • לקריאה

•••

 ☚ חשיפה בלעדית: כך הגיב הרבי לטענה נגד אריכות התפילה • פרסום ראשון 

הקדמה

על פי הוראת הרבי מלך המשיח, ללמוד במשך ה'מעת לעת' של תשעה באב 'בעניני דיומא.. ברשימות כ"ק הרבי ה'צמח צדק' למגילת איכה' (בספר 'ליקוטי שיחות' חלק ט' עמוד 250), אנו מפרסמים חלק ממאמר זה במהדורה ערוכה ומבוארת בסגנון השווה לכל נפש, לתועלת הלומדים והמעיינים. 

חיבה יתירה נודעת ללימוד רשימות אלו ב'עת רצון' כה ייחודית להבאת הגאולה, מאחר שכידוע ביום תשעה באב, נולד המשיח הראשון שנועד לגאול את ישראל, ונקרא שמו 'מנחם'. הרבי שליט"א מבאר, כי כמו בכל יום הולדת - גם בתשעה באב גובר מזלו של בעל יום ההולדת - מנחם משיח צדקנו, ומשפיע כוחות סגוליים להבאת הגאולה האמיתית והשלימה. מסיבה זו אנו ממשיכים לומר בכל שנה, במנחת תשעה באב, את תפילת 'נחם' - על שם המשיח הנקרא 'מנחם'.

 ☚ רב שיח סוחף עם גדולי המשפיעים בחב"ד: שאו מרום עיניכם! 

מבט זה על יום תשעה באב, מקבל משמעות עמוקה ופנימית ברשימות אלו - בהם מפרש הרבי ה'צמח צדק' את פסוקיה המקוננים של מגילת 'איכה' - על פי פנימיות התורה, בדוגמת קריאתה לעתיד לבוא בששון ובשמחה. הדברים מתאימים במיוחד לשמו של בעל המאמר: 'מנחם מענדל', שבהתאם לגימטריא שלו נקבע תוארו 'צמח צדק': 'אשר שמו של משיח מנחם שמו, וגם מענדל - בגימטריא 'צדק', שצדק [וגם 'צמח'] הוא שמו.. ואנן [חסידים] נעני'[ה] אבתרייהו בנוגע לנשיא דורנו של משיח'. 

ואם בכל הדורות ראו החסידים חובה נפשית ללמוד את ביאוריה החיוביים של תורת החסידות לעניינו של יום, כפי שמשתקפים במאמר זה - מקבלים הדברים משנה תוקף בתקופה ייחודית זו, על סף הגאולה האמיתית והשלימה, בה 'צו השעה' הוא העיון המעמיק בענייני גאולה ומשיח בכלל, ובפרט בתכנים המאפשרים לנו 'לפקוח את העיניים' ולראות את הגאולה שנמצאת כבר כאן.

ב'רשימות' אלו הרבי ה'צמח צדק' מסביר את משמעותם של הפסוקים על פי פנימיות התורה, וכיצד משמעותם של אותם דברים 'למעליותא', ואת עניני הגאולה הרמוזים בהם. מובא בשם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שגם לעתיד לבוא יקראו מגילת 'איכה', אלא שהפירוש שלה ישתנה. התורה היא נצחית, וכל חלקיה יישארו גם לעתיד, אלא שההבנה שלה תקבל משמעות אחרת. ברשימה זו, מעניק לנו הרבי ה'צמח צדק' מעין 'טעימה' מהגילויים של קריאת מגילת 'איכה' לעתיד לבוא, ומהוראת נשיא דורנו אנו למדים כי זהו התוכן עמו עלינו 'לחיות' בתשעה באב.

••

רקע ל'רשימות' הרבי ה'צמח צדק' על מגילת 'איכה'

פירושו של הרבי ה'צמח צדק', מבוסס על פירושו של רבי אברהם גלאנטי [בן דורו של האריז"ל] למגילת איכה, שנדפס תחת השמות 'קול בוכים' ו'קינת סתרים'. רבי אברהם מפרש בדרך הקבלה, שעיקר ענין הגלות היא גלות השכינה, היא ספירת המלכות. שמקומה הוא בעולם האצילות, מקבלת השפעה מכל הספירות העליונות, ומולכת על כל הנבראים שבעולמות בריאה יצירה עשיה. 

אמנם בחטאי ישראל ספירת המלכות גולה ממקומה, נפרדת מהספירות שבאצילות, ויורדת לבריאה יצירה עשיה בבחינת גלות, דהיינו במקום שמלכות ה' על הנבראים תהיה ניכרת, היא משפיעה שפע לקליפות. ספירת המלכות נמשלה לעיר בכלל, ולירושלים בפרט. וכן, נמשלה לאשה המקבלת שפע מבעלה, הם הספירות העליונות.

 ☚ ה'חוזר' של הרבי: האם באמת האריכות בתפילה שייכת לכל אחד? • התוועדות גדושה 

ולכן גלות השכינה מתבטאת בחורבן ירושלים שלמטה, ונמשל גם כן לאשה שנפרדת מבעלה. גם במגילת איכה הנביא מדמה את העיר ירושלים החרבה לאשה אלמנה. שתיאור זה מתאים למשמעות הפנימית של הדברים, כנ"ל. ובדרך זו רבי אברהם גלאנטי הולך ומפרש פסוקי מגילת איכה על ספירת המלכות שיורדת מאצילות לבי"ע. 

ברשימות דלהלן, מסכם הרבי ה'צמח צדק' בקצרה את דברי רבי אברהם, במילים קצרות ממש, שרק מי שמצוי בתוך הדברים ומכיר את המושגים יכול להבין את רמיזות הדברים. בנוסף לכך, הרבי 'הצמח צדק' מעבד קצת את דבריו של רבי אברהם, כך שיתאימו יותר לדברים שנתבארו בדרושי חסידות, והוא גם מוסיף הפניות למאמרי חסידות המתקשרים לנושאים עליהם מדובר. 

מעניין לציין: בפסוק הראשון, עוסק בקצרה בפירוש השלילי של ירידת המלכות, ובאריכות גדולה בפירוש החיובי של עלית המלכות. ומפסוק לפסוק, היחס מתחלף, שהפירוש השלילי באריכות יותר, והפירוש החיובי בקיצור יותר.

••

'רשימות' הרבי ה'צמח צדק' על מגילת 'איכה'

פסוק א'

א] איכה* ישבה בדד העיר רבתי עם. ומבאר הרבי ה'צמח צדק', כי על פי הקבלה 'העיר' היינו מלכות, על דרך הידוע* בפירוש גדול הוי׳ כו׳ בעיר אלוקינו - ששם הוי' רומז למידות העליונות, ואילו עיר אלקינו - היא ספירת המלכות, הקשורה לבחינת אותיות הדיבור, עולם הדיבור, ומשום כך היא נקראת 'עיר': כל אות היא אבן, וכל מילה היא בית, ומשפט שלם הוא עיר. 

והנה, הסדר הרגיל הוא, שספירת המלכות יונקת ומקבלת מכל העשר ספירות ומיוחדת עמהן, ואילו לאחר החורבן ובגלות אומר הפסוק: ואני בתוך הגולה, המילה ואני - רומזת אף היא לספירת המלכות, שנקראת 'אני'. וכשהיא בתוך הגולה - ישבה בדד. על דרך מה שנאמר במצורע: בדד ישב כו׳, וליכא היחוד. בסדר הרגיל, אמור היה להיות יחוד של הספירות העליונות עם המלכות, ואילו בגלות היא יושבת בדד ואינה מקבלת מהן. כמו ה"בדד ישב" האמור במצורע, שגם הוא אסור בתשמיש וחיבור איש ואשה. 

וזהו כי איננו כו׳ - בפסוק מדובר על רחל אמנו, המבכה על בניה 'כי איננו'. שואל על כך הזהר, שאם רחל בוכה על בניה שנעלמו, צריך היה הפסוק לכתוב 'כי אינם' - בלשון רבים. ולכן הוא מבאר, שהכוונה ב'איננו' היא לקדוש ברוך הוא ש'אסתלק לעילא ולעילא'. רחל, אם כן, היא ספירת המלכות, והיא בוכה על הקדוש ברוך הוא - המידות העליונות שהסתלקו ממנה. זוהי גם כוונת הפסוק כאן: העיר - ספירת המלכות - ישבה בדד בלא המדות העליונות.

 ☚ מזכירו האישי של הרבי: כיצד 'התלונן' הרבי שמקצרים בתפילה ב-770? • וידאו בלעדי 

וממשיך הפסוק: היתה כאלמנה. ובכך מוסברת משמעות הירידה משני הכיוונים: ראשית, כמבואר לעיל, המלכות דאצילות מקבלת מהספירות שלמעלה, וכאשר היחוד 'איננו' - היא כאלמנה. אבל יש כאן משמעות נוספת מהצד השני: וגם ליכא עליות הנשמות להתכלל בתוך המלכות, על דרך חדשים לבקרים. - נשמות הצדיקים עולות בכל לילה ומתכללות במלכות, כפי שמפרש האריז"ל את הפסוק 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', שכוונתו להתחדשות הנשמות המתכללות בספירת המלכות ומתחדשות בכל בוקר, ואילו בזמן הגלות בטל גם יחוד זה. 

הפסוק ממשיך: רבתי בגוים, שגם בכך נרמזת ספירת המלכות, אשר שולטת על ע' שרים - בעולמות העליונים קיימים שבעים שרים השולטים על עולם העשיה. ספירת המלכות, שנועדה למלוך ולשלוט על כל המציאות - מולכת גם על אותם שבעים שרים המושלים על שבעים האומות, וזו כוונת הפסוק 'רבתי בגויים' שהם שבעים האומות. שרתי במדינות, היינו בריאה יצירה עשיה. 

כל אלו הם כינויים לספירת המלכות, ואופן שלטונה בעולמות. אמנם, בזמן הגלות, מתהפך מצבה והיא היתה למס. במקום שתשלוט בעולם, ישנה גלות השכינה והקליפות הם שכביכול שולטים ולוקחים חיות ממנה. 

פירוד זה הוא בין כל הספירות [זעיר אנפין] לבין המלכות, אך כאן נרמז גם פירוד נוסף: בדד שבהיפוך ותלכנה שתיהן, שתי ההי"ן, 'ותלכנה שתיהן' נאמר במגילת רות על נעמי ורות שהלכו יחד. בפנימיות התורה מתפרש ש'שתיהן' רומז לשתי אותיות ה' שבשם הוי'. ה' עילאה [בינה] וה' תתאה [מלכות], ההולכות יחד, שהבינה משפיעה למלכות. כעת בזמן הגלות והבדד, המלכות אינה מקבלת מהבינה. עיין באור־המאיר [ספרו של ר' זאב מז'יטומיר, מתלמידי הרב המגיד] ברות. 

• 

עד כה הוסבר הפסוק במשמעותו הפנימית, על פי הסוד, אבל עדיין - בצורה שלילית, המדברת על פירוד וגלות השכינה. להלן מוסיף הרבי ה'צמח צדק' בסוגריים 'הגהה' בה מוסברים הדברים במשמעותן החיובית: 

(הג״ה: לעניות-דעתי יש לבאר על דרך שהקללות יהפכו לברכות, דרכה של החסידות באופן כללי, היא לפרש גם את הקללות והעניינים השליליים המתוארים בתורה - בצורה חיובית. [כמו בדרושי אדמו"ר הזקן בספר 'ליקוטי תורה' על התוכחה שבפרשת בחוקותי, ועוד]. אם כן יש לפרש גם כן איכה לעליות ולבאר את הדברים במשמעות חיובית. 

ומביא מקור ודוגמא לדבר: וכן מצינו גם כן לרבותינו ז"ל פרק ג' דאבות משנה ב', בפירוש ישב בדד וידום כו', שהוא פסוק ממגילת איכה, ומשמעותו הפשוטה היא שלילית. אבל בפרקי אבות הוא מובא כמקור לכך 'שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר: ישב בדד וידום כי נטל עליו'. אם כן, גם חכמינו ז"ל משתמשים בפסוק מאיכה ומפרשים אותו במשמעות חיובית, ואף כאן ילך הצמח צדק בדרכם ויפרש את פסוקי איכה למעליותא. וכך הוא ממשיך ומפרש את הפסוקים:

 ☚ רוצים להיות מעודכנים? הצטרפו לקבוצת ה'וואצפ' שלנו 

והענין, כמו שנתבאר על פסוק ימצאהו בארץ מדבר כו׳ ישאהו על אברתו ה׳ בדד ינחנו כו׳, גם בפסוק זה מופיעה המילה בדד, אבל בהקשר חיובי - על מנת לתאר כיצד הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים והנחה אותם בדד. 

את המילים 'ארץ מדבר' יש לפרש במשמעות דקאי על הגלות, ואני בתוך הגולה, כפי שהוזכר קודם ש'אני' היא ספירת המלכות, והיינו מה שממשיך הפסוק: בארץ מדבר כו׳. הפסוק מתחיל בכך שבני ישראל נמצאים במדבר הגלות, אבל דווקא במדבר זה ישנה מעלה מיוחדת: 

והנה כתיב: צמאה לך נפשי בארץ ציה, ומבואר כי דוקא כשנמצאים במדבר, מתעוררים בצמאון לאלקת כי זהו בחינת תשובה, ועל ידי זה מתעלה האדם, כהמשך הפסוק: ישאהו על אברתו, למעלה מבחינת רמ״ח אברים דמלכא. 

הסדר הרגיל בקיום המצוות, הוא כהתחברות לאיבריו של המלך, ואילו לאחר התשובה נישא היהודי למעלה מהאיברים, כי במקום שבעלי תשובה עומדים כו' הם מגיעים למקום גבוה יותר מצדיקים, וזו דרגה גבוהה אשר היא בחינת רעוא דכל רעוין שלמעלה מבחינת הרצון המתלבש ברמ״ח אברים רמ״ח מצות עשה. נמצא אם כן, שהבעל תשובה מגיע דווקא מתוך הגלות למקום גבוה יותר. 

ועל זה נאמר: ה׳ בדד ינחנו, שהוא ה'בדד' בפירושו החיובי: פירוש: הוי׳ מורה אבחינת [= על בחינת] השתלשלות: יו"ד צמצום כו', ואף המשך האותיות מרמזות לשאר הספירות. אבל בחינת כי הוא לבדו, הוא בחינת בדד, למעלה מבחינת מרום וקדוש שהן הדרגות העליונות ביותר [עיין בסידור על פסוק הללוהו במרומים כו']. ועיין בביאור יונתי חקת תקס"ד מענין ג' ראשונות דעתיק* אשר קודמות לכל ההשתלשלות, ומורות על הקדוש ברוך הוא בעצמו כפי שהוא אינו מתלבש כלל בספירות שלמטה מהם. זהו ה'בדד' שלמעלה מכל ההשתלשלות, ועל דרך זה יש לפרש את המילה בדד שבמגילת איכה, שהיא אותה דרגה גבוהה כו'. 

וזהו בחינת בעלי תשובה כו', ולהגיע לבחינה זו הוא על-ידי תשובה. וזהו בחינת בדד כפשוטו - תהליך זה מתחיל מהמשמעות הפשוטה והשלילית של 'בדד', שנמצאים במצב לא טוב שעל ידי זה ויצעקו, ועל ידי זה יתעלו לבחי׳ בדד ינחנו במשמעותה הגבוהה והנעלית.

 ☚ וידאו מזעזע: הרבי בוכה וצועק על גלות השכינה! • עד מתי?! 

ממהלך זה עולה, שהמילה 'בדד' יכולה להתפרש במשמעות הכי חיובית ועליונה - למעלה מכל ענייני ההשתלשלות, כמרומז בפסוק שבפרשת האזינו: ה' בדד ינחנו. 

את אותה משמעות מקשר הרבי להמשך הפסוק במגילת איכה, בה מועלית תמיהה: איך ישבה העיר בדד? ועל פי הקבלה - כיצד ישבה ספירת המלכות ונשארה לבד, אבל כעת תוסבר התמיהה בצורה הפוכה: 

וזהו התמיהה, איך העיר רבתי עם שהיא ספירת המלכות, כפי שהוסבר קודם שהיא בחינת אותיות, ואין מלך בלא עם לשון עוממות, יש ודבר נפרד כו׳ )וגם יש לפרש רבתי בדיעות כו׳, ריבוי הדיעות על דרך כי א־ל דעות שמלמטה למעלה אומר יש מאין כו׳, מה שאין כן מלמעלה למטה. וזהו רבתי עם עוממות מאין ליש כו׳(. ועיין ביאור על פסוק ויקהל* משה דתקס״ז, מענין דעת המתפשט כו', וכעת מתפרשת התמיהה בצורה חיובית: איך 'העיר רבתי עם', מלכות דאצילות שהיא דרגה נמוכה יחסית לכל הספירות, יגיעו לבחינת בדד ינחנו שלמעלה משם הוי׳ כו' - איך דרגה נמוכה התעלתה למקום גבוה כל כך? 

וכך מפרש הרבי ה'צמח צדק' את המשך הפסוק: והיינו גם כן פי׳[רוש] היתה כאלמנה - אלמנה היא אשה ללא בעל, והמשמעות השלילית בדבר היא שספירת המלכות נותרת לבדה, בלי כל הספירות. אבל יש לכך גם פרשנות חיובית - על דרך המבואר שלעתיד לבוא שם ב״ן יתעלה למעלה ממ״ה - שם מ"ה מורה על ספירת החכמה, או על המדות של זעיר אנפין, ושם ב"ן הוא ספירת המלכות. בדרך כלל, מ"ה וב"ן הם איש ואשה, ולכן שם ב"ן צריך לקבל ממ"ה, אבל לעתיד לבוא יתקיים הייעוד 'אשת חיל עטרת בעלה', האשה תהיה למעלה מהבעל, ואף שם ב"ן יתעלה למעלה ממ"ה. ואם כן לאו איהי מאנא לגבי׳ כו' - ספירת המלכות תפסיק להיות כלי שלו, משום שהיא תתעלה למעלה ממנו. לכן היא 'כאלמנה' - כמו אלמנה שאין לה בעל, לא כי אין לה, אלא כי היא למעלה ממנו.

 ☚ מרעיד לב: הרבי הריי"צ מתאר בזעזוע את קורות תשעה באב 

כך מתבאר גם המשך הפסוק: רבתי בגוים כו' היתה למס, ומוסבר כי 'רבתי בגויים' היא ספירת המלכות שהיא מקור לכל עולמות בריאה יצירה עשיה, אלף אלפים גדוד אחד כו׳, המקור לכל אותו ריבוי העצום של מלאכים ונבראים בעולמות העליונים - היא המלכות. ועליה אומרים: היתה למס, מס הוא שעבוד וביטול, אבל לא לקליפות, אלא להיפך - בהתעלותה למעלה באין סוף, היא בבחינת ביטול מול הקדוש ברוך הוא בעצמו. כנודע בזהר בלק על פסוק המלאך הגואל: מלאך, שליח, ביטול, גבוה ממלך - לפעמים מקבלת ספירת המלכות שליחות מסויימת, והיא נקראת בעצמה מלאך, ובזהר מבואר שזהו מצב גבוה יותר מ'מלך'. 

וכן יש עניין נוסף בו מתבטא רעיון זה, כנאמר בפרקי אבות: נגד שמא אבד שמיה - כאשר השם נמשך ומתפשט, יש בו עניין שלילי של איבוד. בדרך כלל מבואר עניין זה ביחס לספירת המלכות הנקראת 'שם', שכאשר היא יורדת להיות מלכות כל עולמים ולהוות את העולמות - אבד שמא - השם נאבד, מה שאין כן עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, דהיינו שהיה שמו כלול בהוא - כאשר לא היתה התפשטות השם להחיות את העולמות, היה הוא כלול במקורו. 

זהו פירושה החיובי של היות ספירת המלכות למס: כשספירת המלכות מתפשטת להחיות את העולמות, מהווה הדבר ירידה גדולה לגביה, ואילו דרגתה הגבוהה יותר הוא מצבה הראשוני, כפי שהיא כלולה במקורה, ששם לא היתה בהתפשטות. בענייננו: רבתי בגויים היתה למס - הוא הביטול של ספירת המלכות שעולה למקור שלה. ומבחינה זו הרי זה גבוה יותר מבחינת המשכת השם למטה כו' - ההתפשטות של השם היא איבוד, אבל כשהשם כלול במקורו זו הדרגה הגבוהה. 

• 

עד כאן התבאר הפסוק בפנים חדשות: הוסבר המושג 'בדד' ביחס לדרגה שלמעלה מכל ההשתלשלות, ולפי זה מבאר הרבי ה'צמח צדק' כל מילה בפסוק ביחס לעליית המלכות למעלה מכל הספירות. כעת הוא ממשיך בשורות אחדות ומוצא היבטים נוספים למילה 'בדד': 

ועיין מה שנתבאר בפירוש וכל* אשר תתן לי עשר אעשרנו לך כו'. בדד גימטריא עשר, יש לפרש שהכוונה פה לעשר ספירות הגנוזות, שהרי 'בדד' כפי שהוסבר קודם, הוא למעלה מכל ההשתלשלות, ואילו עשר ספירות הגלויות הם השתלשלות - והכרחי לפרש שהעשר שלמעלה מהשתלשלות מורה על עשר ספירות הגנוזות.

 ☚ נחרת עמוק בלב: הרבי הריי"צ בביקור היסטורי בירושלים בתשעה באב 

ועיין בעץ חיים* בספיקות הצחצחות, גם כן הסימן בדד. המושג 'צחצחות' מובא בישעיה: והשביע בצחצחות נפשך. בעץ חיים מפרש רבי חיים ויטאל בשם האריז"ל, שאלו האורות דעתיק שנקראים צחצחות, ומחמת דרגתם הגבוהה יש ספיקות רבים כיצד בדיוק מסודרים האורות והכלים. הוא מקדיש לנושא זה פרק שלם הנקרא 'ספיקות הצחצחות', ומציין כל אפשרות בסימן, שאחד מהם הוא 'בדד' [לדוגמא: ב' אורות מקיפים, ד' אורות פנימיים, וד' כלים]. 

על פניו, נראה הדבר כסימן בעלמא, בדומה לסימני הגמרא בסוגיות מסויימות - שנועדו לזכרון בלבד. אבל בחסידות מבואר שלכל דבר יש משמעות, ואם כן, גם בסימן שניתן בעץ חיים לאורות דעתיק, יש לראות רמז לשייכות המילה 'בדד' לעניין הגבוה המסומן בה, וזהו פירוש נוסף, פנימי ונעלה, במילה הזו. 

פירוש נוסף מובא ב'ליקוטי אמרים' מהרב המגיד נ״ע, דף כ"א, שם פירש: בדד ב׳ דלתי״ן. ועיין מה שנתבאר במקום אחר* שגם המילה דוד מורכבת מב׳ דלתי׳ן וי״ו, ויש לפרש עליות המלכות דאצילות במלכות דאין סוף - האות ד' רומזת לפעמים לספירת המלכות, שני דלתי"ן הם מלכות דאצילות ומלכות דאין סוף, והאות ו' מורה על החיבור ביניהם - העליה של מלכות דאצילות במלכות דאין סוף. כך מבואר ביחס לדוד, וכאן מקשר הצמח צדק את הדברים גם למילה בדד. עד כאן הגהה).