עכשיו כל אחד יכול להיות 'צדיק'? • הרב לוי יצחק ניסלביץ'

'המתנה המיוחדת שקיבלנו היום': לאורך כל הדורות, גדלו והתחנכו חסידים לאור הדרישה בספר התניא אודות 'מידת הבינוני' שהיא 'מידת כל אדם', וידעו שהשאיפה בעבודת השם היא להגיע לשליטה מוחלטת במחשבה דיבור ומעשה - 'בינוני'. בשיחת פרשת 'אמור' תנש"א, מרומם אותנו הרבי מלך המשיח, שבזמננו ניתן להגיע בהמשך ולאחר העבודה להיות 'בינוני' - גם לדרגת ה'צדיק' שמבוארת בספר 'התניא' • כיצד ניתן ליישם זאת בפועל? האם דרישת אדמו"ר הזקן בספר 'התניא' רלוונטית? ומדוע יותר קל להגיע לדרגת ה'בינוני' בדורנו? מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה התוועדות עם הרב לוי יצחק ניסלביץ' - משפיע בישיבה קטנה בצפת • לקריאה

•••

 ☚ התוועדות נדירה עם הרב עקיבא ווגנר: צריך להתבונן ולהתפלל עם ה'דבר מלכות' - אחרת זה 'מקיף' 

היה יהודי שנכנס פעם לבית כנסת חב"ד ושאל את המתפללים האם יש בבית הכנסת איזה 'צדיק'. אותו מתפלל פטר אותו ואמר לו שהוא לא מכאן. אותו יהודי לא הסתפק בתשובה, ולא פחות ולא יותר - כתב לרבי, ושאל מהי המשמעות בתשובה של אותו מתפלל.. הרבי השיב לו בכתב יד קודש (ראה תמונה), שישנה משמעות 'גדולה' בתשובה, והיא: 'שאין לחפש צדיק ביהודי שני, כי אם לחפש ה'צדיק' שבנפשו (שהרי השביעוהו [גם מלשון - שובע] תהא צדיק). ולגלותו בהנוגע לפועל'.

ניתן לראות את הגישה הזו בכמה וכמה מאמרים של הרבי; לדוגמא, במאמר דיבור המתחיל 'ושבתי בשלום' תשל"ח, הרבי מבאר שכל יהודי בשעה שעוסק בקיום תורה ומצוות מתגלה בו הרצון האמיתי של נפש האלוקית, לעשות את רצון השם, ולכן 'בשעה זו הוא בבחינת צדיק'.

אמנם, כשמעיינים במאמרים רואים שלא מדובר על דרגת הצדיק בשלימותה, אלא רק על 'בחינת' צדיק. המילה 'בחינה' משמעותה שבפרטים מסויימים ומזווית מסויימת עבודה זו דומה לסגנון העבודה של צדיק (ראה ביאור דומה בספר 'הלקח והליבוב' לתניא סוף פרק י'). אך בשיחת פרשת 'אמור' תנש"א, לא מדובר על 'בחינת' ולא על 'מעין'. מדובר על צדיק במלוא מובן המילה.

לטעום גאולה - להרגיש אלוקות במוחש

איך באמת ייתכן להגיע לשלימות בדרגת 'צדיק'? אם נעיין בספר ה'תניא', נראה שהמאפיין הבולט בעבודתו של צדיק הוא 'אהבה בתענוגים'. הצדיק הוא אחד שכל העונג והחוויה שלו, הכל סובב סביב אלוקות. העולם הזה אינו תופס מקום אצלו כלל, ורק אלוקות ממלאת את כל כולו.

בחסידות מוסבר (ראה 'תורה אור' בראשית ח, ג, 'ליקוטי תורה' שמיני עצרת עט, סוף עמוד ב'), מהו החידוש המיוחד שבעבודה של תענוג - תענוג שייך רק מדבר שישנו במוחש ממש. למשל, כאשר הבן עדיין רחוק מאביו, הוא משתוקק אליו וצועק 'אבא אבא' - אך כאשר הוא נמצא מול אביו, הוא שותק ואינו צועק. רק מתענג. כאשר צדיק מתענג באלוקות, זאת אומרת שאלוקות עבורו היא דבר מוחשי שנמצא מולו ממש.

איך זה ייתכן? למעשה, בזמן הזה עם כל הגבלות העולם והגלות - לא שייך שאלוקות תהיה מוחשית עבורנו. גילוי אלוקות במוחש כל כך, עד שאפשר להתענג ממנו, יהיה רק לעתיד לבוא; וזה שישנם כיום צדיקים שיכולים לעבוד באהבה בתענוגים - זה רק 'מעין עולם הבא', 'עולמך תראה בחייך'. אותם צדיקים זוכים לקבל מתנה מהקדוש ברוך הוא ולטעום כבר עכשיו מהגילוי העתידי (כמבואר ב'תניא' פרק י"ד. וראה גם שם פרק ט', אגרת הקודש סימן ו', סימן י"ח ועוד).

ואם כך מובן, שכאשר הרבי מלך המשיח קובע שביכלתנו להגיע לדרגת צדיק בשלימותה - הרי זה רק משום שכיום כולנו יכולים לקבל את אותה מתנה מלמעלה, 'עולמך תראה בחייך'. בשלב שבו נמצאים כעת - לאחר כל הבירורים - כולנו יכולים לטעום מהגילוי הגאולתי, באופן כזה שאלוקות עבורנו היא דבר מוחשי!

העבודה של ה'תניא' לא מאבדת תוקף..

ומה עלינו לעשות עם זה? כשמנסים להגיע לזה בפועל, עלינו לזכור שגם הצדיק שעל פי 'תניא' לא מקבל מתנות בחינם. בהמשך לכל עבודתו ויגיעתו ב'סור מרע ועשה טוב', בהתבוננות באלוקות וניסיון לחוש אלוקות בזמן 'עבודת התפילה', הוא זוכה ומקבל כמתנה את ה'אהבה בתענוגים'. אמנם זו מתנה נעלית מלמעלה, שלא בערך לעבודה - אך היא ניתנת רק למי שעשה את עבודתו כדבעי. 

ברור, שכשהרבי מחדש שכל אחד יכול להיות צדיק - הוא לא מתכוון שנגיע לזה מ'לאכול יותר'.. בודאי שהדרך לזה עוברת בתהליך מאומץ של עבודה, להרגיל את עצמו להיות צדיק. כשנעבוד בדיוק כמו שאדמו"ר הזקן מדריך ב'תניא' להגיע לדרגת ה'בינוני' וכך הלאה - אז מחדש הרבי, שביכולתנו אכן להצליח בסוף ולהיות צדיקים.

אך יחד עם זאת, כדאי לשים לב לנקודה שאותה מחדד הרבי בתוך אותה עבודה המבוארת ב'תניא' - העבודה כפי שהיתה במשך הדורות הקודמים: תמיד ידענו שיהודי שרוצה לקיים את השבועה 'תהי צדיק' - נתקל בקשיים גדולים מהגוף והנפש הבהמית המפריעים לו (כמבואר ב'חינוך קטן', שלא כל אחד יכול להגיע לאהבה של צדיקים, 'כי לזה צריך זיכוך החומר במאד מאוד'). 

עליו לעבוד ולהתאמץ כדי שהנפש האלוקית תתגבר ותצלח את מסך הגוף והנפש הבהמית, והוא יגיע לדרגה הדומה לדרגת צדיק. כאן בשיחה מלמד הרבי שניתן לקיים את השבועה לא רק מצד ההתגברות על הגוף, אלא מצד הגוף גופא! ובלשונו הקדוש - 'על ידי זה שיש כח העצמות בגוף הגשמי'.

עבודת השם קלה ובטוחה יותר

ואם כך בכל הדורות, על אחת כמה וכמה כשהרבי מעיד שעברנו את 'כל הענינים של בירור וזיכוך' - כעת ודאי שהגוף והנפש הבהמית אינם מפריעים, ואדרבה. ודאי שכעת הגוף יסייע לנו בעבודה להיות צדיק. ובכלל, החידוש של הרבי בשיחה מתייחס במפורש לענין הנעלה ביותר - דרגת צדיק, אבל מסתבר שכך הוא גם לגבי הדרגות הנמוכות בסולם: גם להיות 'בינוני' קל יותר, ובכלל, כל יעד בעבודת השם קל יותר להשגה. 

הרבי רוצה שנתבונן בגודל השעה בה נמצאים, על סף הגאולה, ונראה עד כמה עבודת השם קרובה יותר עבורנו ואלו יכולות מופלאות יש לנו. זו הדרך שבה נטעם במוחש ממש את הגאולה, והעיקר - נביא אותה בפועל ממש.