רלוונטי מתמיד: למה גם חסידים גדולים 'נופלים' בשנאת חינם?

'ואז ילך לבטח דרכו בעבודה בתפילה בבחינת ביטול': בהמשך לסקירה המאלפת על קונטרס 'החלצו' של הרבי הרש"ב שפרסמנו באתרנו, אנו מגישים ציטוט של קטעים נבחרים מתוך קונטרס 'החלצו' תרנ"ט, בעלי משקל רב ערך ויסודי בעבודת השם בכלל ואלו המתעסקים בעבודה פנימית ועבודת התפילה בפרט • עניין זה שייך במיוחד לימי 'תשעת הימים' בהם מוסיפים באהבת חינם, כתיקון לשנאת חינם שהחריבה את בית מקדשנו, וגם ובעיקר בכדי להתחיל כבר כעת לחיות כמו בזמן הגאולה • מהיכן מגיעה שנאת חינם לאדם? אצל מי תופעה זו מצויה יותר? מהי ההוכחה שהאדם אכן מוכיח מאהבה? ולמה האדם מתחבר דווקא לאנשים פשוטים? • מתוך הקונטרס מאות ח' והלאה • לקריאה

•••

 ☚ 'ללכת לכלא': כך הגיב הרבי לדרישה לקיצוץ הזקן בגלל המלחמה 

בהמשך לסקירה המאלפת על קונטרס 'החלצו' של הרבי הרש"ב שפרסמנו באתרנו, אנו מגישים ציטוט של קטעים נבחרים מתוך הקונטרס, בעלי משקל רב ערך ויסודי בעבודת השם בכלל ואלו המתעסקים בעבודה פנימית ועבודת התפילה בפרט. עניין זה שייך במיוחד לימי 'תשעת הימים' בהם מוסיפים באהבת חינם, כתיקון לשנאת חינם שהחריבה את בית מקדשנו, וגם ובעיקר בכדי להתחיל כבר כעת לחיות כמו בזמן הגאולה.

לדברי הרבי הרש"ב בקונטרס 'החלצו':

'וזהו ענין קליפת מדין, שהוא המדון והריב ושנאת חנם מאיש לרעהו, גם שלא עשה לו שום רעה כלל, ולא נגע בכל אשר לו, לא דבר וחצי דבר כו', וגם הוא אינו חורש רעה עליו כלל, רק שלא יוכל לסובלו, והוא שונא אותו בתכלית, עד שלא יכול לדבר עמו ולא להתערב עמדו בשום דבר, אף בדבר שבקדושה, והסיבה לזה הוא רק מצד הישות שלו אינו נותן מקום להזולת, והוא מנגד לו (אף שלא עשה לו שום רעה, ואין בו שום התנגדות פרטי נגדו) רק בזה שהוא נמצא בעולם, שבזה הרי הוא ממעט ישותו, ומשום זה אינו יכול לסובלו, ושונא אותו, ומכל שכן שאינו יכול להתחבר עמו כו'. 

וכמו שנמצא בעוונתנו הרבים בדורות האחרונים בכל מקומות מושבות בני ישראל, שיש חילוקי דיעות בכל דבר ובכל ענין מענינים הכללים, ובפרט בדברים שבקדושה (כמו בעניני הרבנים ושוחטים ועניני בית הכנסת וכדומה), שאי אפשר להתאחד, אדרבא, מה שזה אומר, אומר חבירו בהיפך, ומה שזה בונה זה מהרס. והחילוקי דיעות באמת הם פירוד לבבות, דמה שאומר בהיפך מזולתו, אין זה מצד ששכלו מחייב כן, כי אם אומר מה שהוא רוצה, ולא מצד הכרח השכל, ולמה הוא רוצה כך, זהו רק מפני שחבירו רוצה באופן אחר כו'. 

דהכלל הוא שצריך לרצות ולאמר בהיפך מזולתו, והיינו מצד הפירוד לבבות, שאינם יכולים לסבול זה את זה, ומשום זה הם מנגדים זה לזה כו‘ (ועל ידי זה נפסד הענין הכללי הנצרך ומוכרח כו‘. ואינם מביטים על זה כלל, כי העיקר הוא ישות עצמו כו').

 ☚ בבכי עצור: הרב ראובן דונין זועק על חשיבות 'אהבת ישראל' 

מה הסיבה של שנאת חינם?

והנה זהו גם כן הסיבה מה שנצמח שנאה בין איש לרעהו בלי שום טעם ודעת, רק שלא יוכל לסבול את רעהו, ומביט עליו רק בעין רעה, עד שנמאס ונבזה בעיניו גם כל הטוב שבו, שמבטל ומבזה את עבודתו של רעהו וקיום התורה ומצוות שלו כו'. ואף על פי שלא עשה לו שום רעה מעולם, וגם הוא אינו חורש עליו לעשות לו רעה בפועל ממש, רק שלבבו אינו שלם עמו, בלא טעם ודעת כו‘. 

וזהו שכתוב אמרו אחיכם שונאיכם כו‘, שאחיכם המה שונאיכם. דאח הוא לשון חיבור, והיינו גם כשאין דבר המפריד ביניהם כלל, ולכן נקרא אחים, לשון אחות וחיבור, ומכל מקום הם שונאים, בלי שום טעם ודעת, רק מפני שאינו יכול לסובלו כו‘. וממילא אינו שמח בשלותו ובטובתו, ולהיפך, ישמח בלבבו ביסוריו חס ושלום רחמנא ליצלן, ועל כל פנים לא יצטער על זה. 

אשר באמת צריכים להצטער על יסורי זולתו יותר מיסורי עצמו רחמנא ליצלן, כי על עצמו יכול למצוא חשבון שמגיעים לו היסורים, חס ושלום, מפני מעשיו הלא טובים, וכמאמר רז"ל אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו כו', וכשיפשפש באמת ודאי ימצא, או יתלה בעון ביטול תורה כו‘, וממילא לא יצטער עליהם, אדרבה, יקבלם באהבה, שזה תיקון לנפשו כו‘. 

אבל על זולתו אינו יכול לעשות חשבונות כאלו, כי צריך לחשוב שבודאי הוא טוב בכל פרט, ולא ידון מעצמו על זולתו, כי בודאי הוא יותר טוב ממנו, וצריך לדון את כל אדם לכף זכות כו‘. וממילא צריך להצטער מאוד על צרת חבירו ויסוריו רחמנא ליצלן, ויבקש רחמים עליו כו‘. (ואם יודע באמת אשר לא טוב הוא, יגלה למוסר אזנו בינו לבין עצמו, ויוכיחו על מעשיו הלא טובים, שעל ידי זה ישוב אל הוי' וירחמהו, ושב חרון אפו ממנו כו'). אבל כשאינו מצטער, וכל שכן ששמח על זה, הרי זה מצד שנאתו אליו, ששונא אותו חנם על לא דבר כו'.

 ☚ הרב לידר: כיצד 'עבודת התפילה' נחוצה בשביל אחדות החסידים? 

אצל מי התופעה נרחבת יותר?

והנה ביותר ימצא עון שנאת חנם בעוונותינו הרבים בעובדי השם שכל אחד ואחד בונה במה לעצמו, הן בעסק התורה על פי דעתו ושכלו דוקא, וכמו כן בעסק העבודה על פי חכמתו דוקא, ואינם מתאחדים ומתחברים זה עם זה כלל. אשר באמת יסוד ועיקר גדול בעוסקים בתורה ועבודה, שיתחברו וידברו זה עם זה, הן בעסק התורה, הלא ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו כי לא יכול לומר אשר כפי שכלו הוא האמת, וכששומע דעת חבירו ומפלפלים זה עם זה באמיתות, הרי הם באים לאמיתת הדברים. 

וכמו כן בעניני עבודה, שמגלים נגעי לבבם זה לזה ומדברים בזה, שיש בזה כמה פרטי הטוב: א', שיש כמה דברים שאינו מוצאם בעצמו (ער חאפט זיך ניט אליין) מצד אהבת עצמו, דעל כל פשעים תכסה אהבה ומכל שכן על חסרונות במדות וכדומה, האהבה שהאדם אוהב את עצמו בטבעו מכסה על זה, וחבירו מעוררו על זה. ועוד זאת, כשמגלה נגעי לבבו בדבור, הנה בעת שמדבר בזה, מצטער בנפשו מאוד מזה הרבה יותר מכמו שהצטער מקודם, וממילא מתחרט בנפשו על כל הענינים הלא טובים, ועוקר רצונו מהם כו‘, שעל ידי זה נתתקן הרבה כו‘. 

שזהו ענין וידוי דברים, כידוע שהוא תיקון גדול לנפש החוטא, והיינו מפני שכשבא בדבור אז נוגע לו הדבר (עם רירט עם אן) בפנימיות נפשו, שמצטער מאוד ומתחרט כו'. ודוגמא לזה הוא מה שכתוב דאגה בלב איש ישיחנה, ואמרו רז"ל ישיחנה לאחרים, ואנו רואין שבעת שמדבר בצערו, אז יגדל צערו ביותר מכמו שהיה קודם, אמנם אחר כך נוח לו יותר (עס ווערט עם בעסער). וכמו כן בעבודה, כשמדבר בעניני נגעי לבבו, בעת מעשה הוא מצטער יותר, ואחר כך נוח לו יותר, מפני שבזה מסיר הרבה מהנגעים והעוונות כו‘.

 ☚ מאמר דעה: עוד אבינו חי. היש לכם אח?? • אחדות - צו השעה 

איך עובדי השם יכולים להתחבר ולהתאחד יחד?

עוד זאת, כשמדברים יחד, ממציא כל אחד עצות לזה איך לתקן, ועושים הסכם בקבלה על להבא לתקן מעשיהם שיהיה כך וכך כו‘, וההסכם אשר עושים שנים או רבים, יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפני עצמו כו‘. ונמצא שההתחברות בעובדי השם הוא טוב מאד בכמה פרטים כו‘. 

וכל זה הוא כשיש בו ביטול, ויכול להתאחד ולהתקרב עם זולתו, אבל כשהוא במציאות יש, ממילא אינו יכול לגלות כלל נגעי לבבו לזולתו כו‘, או שחושב את זולתו נמוך מאד, ואם כן איך יגלה לפניו את עניניו, ומה יועיל לו, דהיינו איזה תועלת יבוא לו מזולתו. והעיקר הוא, שבעצם אינו יכול להתאחד עם זולתו, הן בעסק התורה, שמעמיד על דעתו, וכפי דעתו ושכלו יחשוב שכן הוא האמת, וסברת זולתו אינו מקבל כלל לשמוע ולדון בזה באמיתית, בלי נטיה צדדית כו‘. ואז אדרבה, כשמדבר יחד בענין שכלי, הם מתפרדים יותר, ונעשים מנגדים זה לזה יותר (וזה נעשה אצלו טענה אחר כך שאינו יכול להתערב ולהתאחד אתו, שהרי אמר כך וכך כו‘).

והנה כמו כן בעניני עבודה אינם יכולים להתערב ולהתאחד, מפני שאינו מחשב כלל עבודת זולתו, ואינו חושב אותו לעובד, שנותן מגרעת בעבודת חבירו, וימאס ויבטל את הטוב שלו. ומה שימצא בו איזה חסרון, אף גם בחיצוניות, שאינו נוגע לגוף ועצם העבודה כלל, יגדיל וירחיב הדבר, וידבר בזה הרבה, ויבזה אותו. 

ומכל שכן כשנמצא בו איזה מדה לא טובה, אשר אין אדם צדיק כו‘ יפסיק בשביל זה כל חלק הטוב שלו, שהוא כאין ואפס ממש, ויגדיל את הרע על הטוב חס ושלום, עד שהוא אצלו כאילו אינו כו‘. ובאמת אינו כן, דהרי מה שעובד את ה‘ בתפילה ועוסק בתורה וקיום המצות, הרי זה טוב, והרי זהו עיקר מלאכתו ועבודתו כל היום, שעוסק בתפילה ותורה כו‘.

 ☚ אחדות ישראל נוגעת ישירות לגאולה • כתב יד של הרבי 

מה ההוכחה שאתה רוצה שתתפשט עבודת השם בעולם?

ומה שנמצא בו מדה רעה, זהו לפי שלא נתקן עדיין, כי הרי עיר פרא אדם יולד, דמתחילת לידתו אינו מתוקן, כי אם זהו עבודתו כל ימי חלדו לתקן מדותיו, שעל זה נאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, בהם אותיות בהמה, וקאי על המדות הרעות הטבעים של הנפש הבהמית, שעל זה ניתן לאדם שבעים שנה לברר השבעה מידות רעות כו‘, ואי אפשר לתקן הכל כאחת, רק מעט מעט אגרשנו מפניך כו‘, שצריכים על זה ריבוי יגיעה ועבודה, עד שבמשך זמן, בריבוי עבודה בתפילה בהתבוננות באלוקות ובהתגברות המדות של הנפש האלוקית, מחליש ומברר ומזכך את המדות טבעים דנפש הבהמית כו‘, וכאשר הוא עובד השם בטח יברר ויתקן מדותיו. 

ולפעמים צריכים על זה סיוע מזולתו, כי בעצמו, מצד אהבת עצמו, לפעמים אינו יודע מהמדה רעה שבו, וצריך חבירו לעוררו על זה ולהמציא עצות כו‘ כנ"ל, ואם הוא אוהבו באמת, צריך לעוררו על זה בינו לבין עצמו, שיתקן מדתו הלא טובה, וימציא לו עצה איך לתקן כו‘. 

וכשאינו עושה כן, כי אם מבטל ומבזה ומשפיל אותו, ובפרט בפני אחרים, זהו הוראה על שנאתו אותו, ששונא אותו בלבו, ואינו חפץ כלל בטובתו (ולא בכללות הענין שיהיה עבודת הוי' כאשר כל אחד ואחד צריך לרצות באמת שיהיה עבודת ה‘ בעולם, שזה חפץ ורצון השם כו‘), אדרבה כו‘. והסיבה הוא מצד העדר עבודתו באמת, שהעבודה שלו ואינו אמיתית כו‘, דגם שהוא עובד ה‘ בתפילה ותורה כו‘, מכל מקום, אינה אמיתית בבחינת ביטול והנחת עצמותו, כי אם בבחינת ישות ובמורגש בעצמו כו‘..

 ☚ הרב גלוכובסקי בנאום סוער: צו השעה - אחדות החסידים! 

למה האדם מתחבר דווקא לאנשים פשוטים?

והגם שיש מעלה בענין הקנאה ברוחניות, וכמו שכתוב קנאת סופרים תרבה חכמה וכדאיתא במדרש רבה על פסוק ותקנא רחל באחותה, שקנאתה במעשיה הטובים, וכמו שכתוב אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה‘ כו‘, זהו כשהקנאה היא מצד שחפץ מאד במעשה הטוב או בחכמה וכדומה, לזאת מקנא במי שיש בו הרבה חכמה ומעשים טובים, והרי זה פועל עליו גם כן להשתדל הרבה בזה, עד שבא גם כן למעלה ומדריגה זו כו‘. 

והיינו מפני שהקנאה מגיע בעומק מאד בפנימיות נפשו, ולזאת הרי זה מגלה ומביא את הכחות הנעלמים שבנפש, עד שיגיע למעלה ומדריגה עליונה מאד. וכמו שכתוב במקום אחר בענין הכח דאור חוזר, שמביא מהעלם אל הגילוי את הכוחות הנעלמים ביתרון הרבה מכח אור ישר כו‘. וכמו כן הוא בענין הקנאה בקדושה כו‘. 

וכל זה הוא כשיחפץ את הטוב, אבל כאשר באמת אינו חפץ להיות במעלת הפרישות והטהרה וכדומה, רק שמקנא בחבירו למה הוא עומד במעלה ומדריגה זו, ומחמת זה הוא שונא אותו, זהו דבר קשה וגרוע מאוד מאוד כו‘. והיינו מצד הישות שלו כנ“ל, ולכן הוא שונא דוקא לעובדי ה', ויראה אהבתו והתחברותו לאנשים פשוטים דוקא. 

ויכול לדמות בנפשו ולרמות את עצמו שזהו מצד השפלות שלו, משום זה יתחבר ויאהב לאנשים פשוטים, אבל באמת זהו מצד הישות שלו דוקא, דלהיותו מכלל עובדי ה‘ לכן כל שנאתו הוא למי שהוא באיזה מעלה ומדריגה בעבודה, שזהו המנגד לישות שלו, אבל אנשים פשוטים שאינם עומדים באיזה מדריגה יאהב אותם, מצד שצריכים לאהוב את ישראל כו‘, ומי שהוא גס ויש יותר, יכול להיות שאהבתו והתקרבותו אליהם הוא מצד ששם מתפשט ישותו, כי מכבדים אותו בעיניו, ומקבלים ומייקרים את דבריו כו‘.

 ☚ מענה מדהים: אילו הייתה אחדות בחב"ד - משיח היה בא 

איך ילך בטוח בעבודתו בתפילה?

והנה כל הדברים הנ"ל, יש שהם בגסות ובדקות, כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדרגתו בעבודה, עד שיכול להיות בדקות כל כך שאינו מרגיש אותם בעצמו כל כך, אבל ישנם בהעלם בנפשו, דהיינו שחושב שאינו מכלל הדברים הנ“ל, ובאמת הרי זה גם כן בכלל הנ"ל. 

ובאשר הענין הזה גרוע מאד יותר מאיזה מדה רעה פרטית, שהיא פרט אחד מהסטרא אחרא, ופרט אינו דומה לכלל, שאינו בתוקף כל כך, וגם להיותה רק פרט לבד, כשהוא באיזה מידה רעה, יכול להיות שלא יפול במידה רעה אחרת, שהיא פרט אחר כו‘, מה שאין כן שנאת חינם, שהוא כלל הכולל כללות הסטרא אחרא, שהוא ענין הפירוד וההתחלקות, והוא מקור וסיבת כל המדות רעות כו‘ כנ“ל, והוא ההיפך ומנגד לכללות שם הוי‘ כנ“ל וכמו שיתבאר. 

לזאת, מי שחש לנפשו שלא תהיה בתוך הקליפות והסטרא אחרא, ולא יפול במידות רעות חס ושלום, כי אם יעשה את מלאכתו לעבוד את השם כדבעי למהוי, ויברר ויזכך מדותיו הטבעים כו‘, צריך לחפש בחיפוש אחר חיפוש לאור הנר, נר ה' נשמת אדם, ולבדוק בחורין ובסדקים, למצוא כל חלקי פרטי הרע הנ"ל (שהם המונעים אותו מעבודה אמיתית, ואינו מברר ומזכך מדותיו כו‘ כנ"ל), ולבערם לגמרי מנפשו, ואז ילך לבטח דרכו בעבודה בתפילה בבחינת ביטול וזיכוך המדות וקיום התורה ומצוות כדבעי כו‘'.