התפילה והתביעה שתפעל את הגאולה • שיחה מעוררת

'כוסף תשוקה וגעגועים': בעומדנו ב'תשעת הימים' בהם אבלים כלל ישראל על סילוק השכינה מבית מקדשנו, ומצפים בכל רג לגאולה השלימה - עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש קטע עכשווי משיחתו של הרבי מלך המשיח, על המשמעות עבורנו של עיכוב הגאולה • 'חורבן בית שני וגלות במשך למעלה מאלף ותשע מאות שנה.. אפשרי להיות אך ורק בשביל עילוי שבאין ערוך לגמרי.. אולי הסיבה להמשך הגלות עוד רגע אחד, היא - מפני ש'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים' ('ועמך כולם צדיקים'), שיתפללו ויבקשו וידרשו ויתבעו מהקדוש ברוך הוא על אריכות הגלות, 'עד מתי'.. וידרשו ויתבעו שתבוא הגאולה תיכף ומיד' • משיחת פרשת 'ויגש' תשמ"ז • לקריאה

•••

 ☚ מרעיד לב: הרבי הריי"צ מתאר בזעזוע את קורות תשעה באב 

'חורבן בית שני וגלות במשך למעלה מאלף ותשע מאות שנה.. אפשרי להיות אך ורק בשביל עילוי שבאין ערוך לגמרי! ואם בזמן הגמרא - כבר 'כלו כל הקיצין', ומאז 'עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו'.. על אחת כמה וכמה לאחרי החושך כפול ומכופל דעקבות משיחא..

ואולי הסיבה להמשך הגלות עוד רגע אחד, היא - מפני ש'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים', ('ועמך כולם צדיקים'), שיתפללו ויבקשו וידרשו ויתבעו מהקדוש ברוך הוא על אריכות הגלות, 'עד מתי'.. וידרשו ויתבעו, שתבוא הגאולה תיכף ומיד, 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח.. כי לישועתך קוינו כל היום', ובשבתות וימים טובים - 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים', וכיוצא בזה, ואז, מיד הוא בא!!..

יכול מישהו לחשוב, שבמצב זה אין צורך בענין של עבודה, כי אם, 'לארוז את החבילות'.. ולהמתין לביאת המשיח. על כך באה ההוראה.. כל זמן שנמצאים עדיין בזמן הגלות, אפילו רגע אחד בלבד, הרי זה באופן של קביעות, ובמילא, צריכה להיות העבודה בכל הפרטים ופרטי פרטים; אלא, שהעבודה בכל פרט ופרט צריכה להיות חדורה בנקודה הפנימית - שעל ידי זה גם ממשיכים ומגלים את מקדש העתיד [*ובלשון הרמב״ם 'עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה', היינו, שכל מצוה פרטית, חדורה ותקפה שעל ידי זה מביא תשועה והצלה לכל העולם].

ולהעיר: עבודה כזו היא באופן דחיבור הפכים, שכן, מחד גיסא, יש כאן תנועה שלמעלה ממדידה והגבלה, הכוסף והתשוקה והגעגועים כו' למקדש העתיד וגאולה האמיתית והשלימה, ולאידך גיסא, נעשית העבודה בכל ענין לפרטיו וכמדויק ב'שולחן ערוך', בתכלית המדידה וההגבלה'.