התוועדות מרתקת: מתפלפלים בחסידות ושוכחים על ה'אבא' - לא מתפללים באריכות!

בעקבות בקשת גולשים רבים, אנו מגישים לקריאה (מתורגם לעברית משפת האידיש) חלק מתוך ההקלטה של ההתוועדות הגדושה עם המשפיע הנודע ר' מענדל ע"ה פוטרפס, שנערכה בי' שבט תש"מ בישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' המרכזית בכפר חב"ד, ובה מרבה ר' מענדל לעורר על חשיבות 'עבודת התפילה' ולתבוע להתפלל באריכות, בשילוב סיפורים מרתקים • כיצד הכשיר הרבי הרש"ב את הכלים? כמה רביים יש בחסידות חב"ד? מה השיב הרבי לבקשת אחד החסידים להיעשות לגנרל? ולמה חשוב ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים'? • לקריאת ההתוועדות בעברית

•••

בהתוועדות דרש ותבע ר' מענדל מהמשתתפים בהתוועדות לעסוק בעבודת התפילה. כמו כן הוא שידל בכל כוחו ובכל פיקחותו את אחד הבחורים, אורח שהגיע מישיבה שאינה חב"דית להתוועדות וניסה לשכנעו לעבור לישיבת 'תומכי תמימים'.

כשדיבר אל ליבו של אותו בחור הוא סיפר לו כי הכיר את סבו מרוסיה ועל המסירות נפש שלו בחינוך ילדיו ועל כן מגיע לו שנכדו ילך בעקבותיו ויעבור לתומכי תמימים. 'תן יריקה על העולם' קרא ר' מענדל לעברו כמה פעמים במשך ההתוועדות ['גיב אשפיי'] והקריאה עשתה את שלה וכיום הוא אחד השלוחים בישראל לאחר שלמד כמובן ב'תומכי תמימים'. בין היתר הוא סיפר לאותו בחור ולכולנו על הגאון רבי אייזל חריף שכאשר היה ילד היה משתובב עם חבריו לעיירה ולא ניצל כראוי את הכשרונות הנדירים שלו. 

הוא נקרא אייזל חריף על שם חריפותו הנדירה. כשהגיע אייזל חריף לגיל מצוות אמר לו אביו שיקח חבילת בייגלך וילך לחבריו ויתן לכל אחד מהם 'בייגל' ויאמר להם: 'אויס חבר'! [=הסתיימה חברותנו!] וכך עשה: הוא הלך לכל חביריו, נתן להם הבייגל ואמר להם 'אויס חבר' ומאז התנתק מהם והתחיל לשקוד על התורה בגאונותו ובחריפותו. 'גם אתה' - פנה ר' מענדל לאותו בחור המתקרב - 'לך תקנה בייגל'ס ותחלק לכל חבירך בישיבה הליטאית ותאמר להם: 'אויס חבר'. החברים החדשים שלך הם התמימים שתלמד עמהם בכיתה כאן בכפר חב"ד'.

••

סיפור נוסף סיפר ר' מענדל על אייזל חריף משנות מגוריו במינסק המעטירה. בעיר מינסק הסתופפו גאונים רבים ותלמידי חכמים מופלגים מתנגדים וביניהם גם הרב אייזל חריף. מפעם לפעם היו מקיימים כינוסי תורה בהם היו הרבנים דורשים כל אחד בתורו וכמובן שגם הרב אייזל השתתף בהם. היתה זו תחרות סמויה מי גדול ממי ומי מצליח בכוח תורתו וחידושיו להראות את יופי חכמתו ולגבור על חבריו.

אחד הדברים שבהם היו מבליטים תלמידי החכמים בשיעוריהם ובדרשותיהם שהיו מזכירים רעיונות תורניים מאבותיהם. הם היו מכריזים כי יש להם חידוש מ'אבא מארי' שאמר כך וכך והיו מתפלפלים בדברי אבותיהם הגאונים.

לרבי אייזל חריף לא היה לומר דבר בשם אביו שכן אביו השתייך לקבוצת החסידים במינסק. הוא היה איש פשוט וחייט במקצועו. בין האנשים הוא נחשב ל'תהילים זאגער', היינו לאלו שכל תורתם הסתכמה באמירת מזמורי ספר התהילים. כשנתאספו חשובי מינסק לכינוס תורה וכל אחד אמר דבר בשם 'אבא מארי' אמר רבי אייזל חריף שאביו אומר ש'בגד חדש עדיף על פני בגד משומש'. בכך רמז לשומעיו שכל אלו שחוזרים על דברי אביהם הם בגדר משתמשים בבגד משומש ואילו הוא משמיע 'בגד חדש'.

לאחר שסיים את דבריו שאל את אביו כיצד הוא התרשם מפלפולו ודברי החכמה שלו? אביו החסיד ענה לו שדברי התורה שלו היו די נחמדים אך הפריע לו מדוע אמר לאורך כל השיעור שלו 'און איך זאג', 'און איך זאג', 'און איך זאג'. מדוע אתה חייב לומר כל הזמן ש'אתה אומר'?!

ר' מענדל עם המשפיע הדגול ר' משה ע"ה נפרסטק

••

סיפור נוסף משמיע ר' מענדל באותה הקלטה על שוחט שאינני מצליח לקלוט את שמו שסיפר שהיה נוכח בהגעלת הכלים בביתו של הרבי הרש"ב ברוסטוב. הוא סיפר שהרבי הרש"ב היה בעצמו מכשיר את הכלים. הוא היה עומד עם הטלית קטן שלו ומתאמץ ביותר כשכל גופו מתייגע וזיעה של מצוה היתה ניגרת ממנו. הוא היה מרתיח את המים ומגעיל את הכלים כשהכניס בעצמו את הכלים ליורה הרותחת.

בקומה התחתונה היה מתגורר הרבי הקודם ואילו הרבי הרש"ב והרבנית נחמה דינה (ויש אומרים הרבנית שטערנא שרה) היו מתגוררים בקומה העליונה. כל זה היה בתקופה מאוחרת יותר אך בימים הראשונים כשהרבי הרש"ב התגורר למעלה הקומה התחתונה היתה מגורים של גוי.

כאשר שפכו המים בקומה העליונה אמרה הכלה הרבנית נחמה דינה לחמיה הרבי הרש"ב כי היא פוחדת שהגוי מלמטה יעלה ויצעק על שפיכת המים והרעש. והרבי השיב לה בחדות: 'מהתחתון את פוחדת ומהעליון אינך פוחדת?!'.. מאותו רגע הרבנית לא העירה מאומה כי תגובתו של הרבי הרש"ב עוררה אימה ופחד וגם השוחט עצמו שעמד בצד נאחז בחיל ורעדה. המנגינה המיוחדת והמוטעמת שבה הרבי הרש"ב אמר את המשפט המכונן הזה כפי שהיא נשמעת מפיו של ר' מענדל, לא ניתנת להכתב. צריך פשוט לשמוע אותו כדי לרדת לעומקו של המשפט המטלטל הזה.

••

כך נמשכת לה ההתוועדות ור' מענדל דוחק באותו בחור לקבל עליו החלטה לעבור לישיבת 'תומכי תמימים'. ההוא מתקשה להחליט. אינו מסרב ואינו מאשר. ר' מענדל אומר לו שאולי עדיף לקבל את ההחלטה ביום למחרת ולא בלילה ונימוקו עמו:

'מדוע לא אומרים בחב"ד בליל הסדר את ה'חד גדיא'? מפני שישנה אימרה חסידית האומרת שבלילה לא אומרים 'דזבין אבא בתרי זוזי' כי בטח הגדיא היה גנוב. העסקים הליליים גנובים. עדיף לחכות לבוקר ולעשות עסקים לאור יום. החלטות המתקבלות בלילה לא תמיד טובות ומצליחות, המתן איפוא לבוקר וקבל את ההחלטה הנכונה.

'עמלק' בגימטריא 'ספק' וגם גימטריא של 'ברזל'. עמלק מסית את האדם לשאול תחתית. כיצד הוא עושה זאת? הוא נעמד בצומת ובפרשת דרכים. כאשר האדם מגיע לפרשת דרכים הוא מכניס בו ספקות ובנחישות של ברזל הוא משכנע אותו לעשות רק צעד אחד קטן מוטעה ולא נכון. הוא מסיט אותו לדרך הלא נכונה בצעד אחד בלבד ועמלק יודע שלאחר הצעד המוטעה הוא ימשיך וילך קילומטרים ליעד הלא נכון ולצעד הקטן הזה ישנה השלכה נוראית. אבל העבודה שלו היא רק צעד אחד בצומת לכיוון הלא נכון.

עליך לקבל את ההחלטה הנכונה בהיותך בפרשת הדרכים בה הנך נמצא עכשיו ותעשה רק צעד אחד קטן בכיוון הנכון ומכאן תעלה על דרך המלך. יתכן שבישיבה הנוכחית שלך נותנים לך כבוד ואחד מהדר את השני ואילו כאן כשתעבור לתומכי תמימים ישפשפו אותך, אבל לא נורא. אתה לא תצא מכאן חבול. משפשפים כאן היטב אבל לא חובלים אחד ברעהו. תסתכל על כל התמימים כאן, לכולם השיניים שלמות.. אף אחד לא פצוע.

כאן ב'תומכי תמימים' תלמד את המאמרים של הרבי הריי"צ ותראה איך הוא מנתח באיזמל חד את הנפש הבהמית. הוא שם אותה על השולחן וחושף אותה במערומיה. יש מאמר של הרבי הקודם בו הוא כותב שהנפש הבהמית כאשר האדם מחזיר חלק של חוב לחבירו הוא מרגיש מרומם משום שהוא חש שעשה מעשה נאצל שהחזיר חוב.

מה אתה מרוצה מעצמך? הרי עדיין לא החזרת את כל החוב? וכאשר הוא מבקש גמילות חסדים וחבירו מסרב לתת לו הוא כועס עליו. מדוע אתה כועס עליו ורוטן? אולי אין לו כסף או שיש לו סיבה כלשהיא מוצדקת. 'כללו של דבר: עיקר דרכו של הנפש הבהמית שהוא דורש טוב לעצמו ומבקש תועלת מזולתו'.

תומכי תמימים הוא עולם אחר לגמרי מהישיבה בה הנך לומד 'גיב אף זיי אשפיי', תן להם בייגל ותאמר להם 'אויס חבר' וקח את הפעקעלע שלך ותעבור לכאן. לא אומר לך שכל התמימים כאן הם חסידים טהורים. יש כאן את כל הסוגים מעומק רום ועד עומק תחת אבל זה עולם אחר. יש כאן בחור שהוא 'שייגעץ אמיתי'. הוא אמנם שייגעץ אבל בחור אמיתי עם אמת נדירה. 

תעבור לכאן ותמצא לך את אלו המתאימים לך ותהיה יהודי חסידי. כאן יתנו לך שיניים ללעוס חסידות וקיבה לעכל אותה וכך תצליח להיות חסיד. סבא שלך מסר את נפשו ואם תכנס ל'תומכי תמימים' תהיה חסיד בדרכו, ואם לא תכנס גם תהיה חסיד כי המסירות נפש של הסבא לא תלך לאיבוד אבל יהיה הבדל גדול בין השניים.

••

ההתוועדות המדוברת עסקה בין היתר גם בחשיבותה של עבודת התפילה. ר' מענדל אינו מרפה ודוחק בתמימים שיקבלו על עצמם לעסוק בעבודת התפילה. דיבורים רבים נסובים אודות עבודת התפילה. הוא פונה לאחד התמימים המבוגרים שעוסק ברוב זמנו בפעילות המבצעים ואומר לו: אותו רבי שתובע ודורש מאתנו לעסוק במבצעים וב'ופרצת', הוא גם אותו רבי שדורש מאיתנו 'עבודת התפילה'!

בתקופתנו 'עבודת התפילה' היא לומר את כל המלים מבלי לדלג עליהן. להתפלל במתינות.. חייבים להתפלל ולומר את כל התיבות כראוי ברצינות הראויה. וכן צריך ללמוד פרק 'תניא' לפני התפילה. יש המתפללים באופן של 'יכירעוועט'. מה זה 'יכירעוועט'? לשם כך צריך לספר סיפור עם שני בעלי עגלה שהיו נוסעים ממקום למקום. 

האחד היה נוסע כברת דרך מסויימת כמו מכאן מכפר חב"ד לתל אביב בחצי שעה ואילו העגלון השני היה נוסע במחצית הזמן ברבע שעה. שאל הראשון את חבירו הכיצד אתה מגיע במהירות כזו? והוא עונה לו שהוא נוסע בדרך קצרה יותר, אמנם הדרך רעועה ומסוכנת כי כאשר יורד גשם הוא מסוגל לשקוע עם העגלה והסוס מבלי יכולת לצאת מהבוץ אבל הוא לוקח סיכון ונוסע בדרך זו כי הוא עושה 'יכירעוועט'.

זה היה ביטוי לאדם שבא להתפלל בבית הכנסת שהש"ץ אחז באשרי ובא לציון, והוא סיים את תפילתו יחד עם כולם. כשביררו כיצד התפלל ראו שהתחיל את תפילתו בקטע של 'אתה הוא ה'' לפני אמירת הקרבנות שם נאמר 'יכירו וידעו כל באי עולם וכו'' ובמקום להמשיך בתפילתו הוא פוסח ומדלג ל'יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך' שבתפילת עלינו לשבח וכך הוא מקצר את תפילתו בקלות ובמהירות.. זהו בחינת תפילה בדרך קצרה אבל ארוכה כמבואר ב'תניא'.

ר' מענדל מעורר את התמימים להתפלל ב'עבודה', כי זוהי דרישת הרבי מלך המשיח, וממשיך לספר: היה חסיד אחד (לא נקב בשמו) שכאשר הוא הגיע לרבי ה'צמח צדק' וראה את הרבי, הוא התעלף מרוב התרגשות. לקראת שבת היו צריכים לשלוח אותו מליובאוויטש משום שהיה חשש שאם ישמע את דברי החסידות מהרבי הצמח צדק בעצמו הוא יגיע לכלות הנפש ויסכן את עצמו. הרבי מהר"ש אמר עליו ש'ליבו פתוח כפתחו של אולם' והיה יוצא בלילה להקשיב לאמירת התהילים שלו. חסיד כזה הרי אמירה שלו היא אמירה. זו לא סתם אימרה זו 'אמירה'!

הוא היה אומר: 'כשלומדים מתפללים וכשמתפללים לומדים'. כשלומדים מאמר בס"ו צריך להתבונן בו בעת התפילה פעם אחר פעם ואם אין מתבוננים בו בתפילה אין ללימוד כל ערך. וגם התפילה עצמה מחייבת להתפלל מתוך התבוננות עמוקה בכל סוגיות החסידות שהוא עוסק בהן.

ר' מענדל פוצח בשיר 'קול ביער' באידיש ומנגן אותו סולו כשהוא מטעים מלים בשיר לפי ההרגשים שלו. 'ועל אביכם הזקן לגמרי שכחתם' מה הכוונה שואל ר' מענדל ב'ועל אביכם הזקן לגמרי שכחתם'? הכוונה היא שלומדים חסידות ומתפלפלים בלימוד אבל לא מתפללים באריכות! זוהי השכחה על האבא! שמזניחים את 'עבודת התפילה'.

מי שחושב שהרבי תובע ודורש דברים אחרים מהרביים הקודמים, אינו אלא טועה. מה שהרביים הקודמים דרשו ב'עבודת התפילה', זוהי גם דרישתו של הרבי. מדובר ברבי אחד שבכל דור הוא ממלא תפקיד אחר אבל זה אותו רבי. הרבי הוא הרבי הריי"צ, הוא הרבי הרש"ב, הוא הרבי מהר"ש הוא הרבי ה'צמח צדק', הכל זה רבי אחד. בחב"ד אין עשרים רביים יש רק אחד! במקומות אחרים יש הרבה רביים וכל אחד יש לו את סגנונו ויחודיותו. בחב"ד כולם זה אותו רבי והרבי תובע עבודה שבלב וזו 'עבודת התפילה'.

••

בשנת תשט"ז עמדו בהתוועדות מאחורי הרבי שני חסידים שבמהלך ההתוועדות דחקו זה בזה ואחד מהם לא נהג כבוד בחברו כראוי. הרבי הסתובב לעברו ושאל אותו: 'מאי האי?' והרבי הוסיף ואמר לו 'מה אעשה שחמי הרבי מינה אותך למפקד'. אותו חסיד השיב לרבי 'תעשה אותי לגנרל'.. הרבי שליט"א אמר לו 'לגנרל יש ביטול, לחייל יש גם ביטול מה שאין כן למפקד'.

החייל הפשוט מוסר נפשו עבור המלך לא עבור המפקד. המפקד נותן פקודות וצריך לשמוע בקולו אבל עבור מי החייל מוסר נפשו? אל המלך. במאמרים של באתי לגני הרבי מבאר שם שלצורך ניצחון המלחמה המלך מבזבז את כל האוצרות של אביו ואבות אבותיו ולמי הוא נותן את כל האוצרות? לפקידים. 

אבל עבור מי זה? זה מיועד לחיילים שמוסרים נפשם עבורו. החיילים הם אלו שיש להם ביטול משום שהם מוסרים את גופם ונפשם למלך בפועל ולכן הם חשים אותו ובטלים אליו.

••

כל אחד מכם צריך שיהיה לו חבר שיוכל לגלות לו את צפונות ליבו ולחשוף בפניו את צערו.. אי אפשר לנקות את הטינוף העצמי לבדו כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ולמי שיש חבר טוב יש לו גם רבי. המשפיע ר' יחזקאל ('חאצ'ע') הי"ד פייגין אמר, ששני בחורים עשו הסכם ביניהם שהם מספרים כל אחד מגרעותיו לזולתו. 

כנראה שהוא היה אחד מהשניים הללו אבל לא אמר לנו. אי אפשר לעסוק בלכלוך של עצמו כי כשטובעים בלכלוך אי אפשר לנקות עצמו. חייבים דיבוק חברים כי השני ינקה אותך היטב וכך תנקה את עצמך.