הרב וילשאנסקי מבהיר: רק הרבי קובע ולא אף אחד אחר!
בעקבות המאורעות האחרונים, אנו מפרסמים ראיון מיוחד עם הגה"ח הרב מאיר וילשאנסקי - מנהל רוחני ומשפיע בישיבת חסידי חב"ד בצפת, המבהיר את ההבדל בין הנהגות שיסודן בדברי הרבי, כגון הכנת מקומו של הרבי לתפילה וכיוצא בזה, לבין הנהגות כגון 'חלוקת דולרים' ו'חלוקת כוס של ברכה' שאין להן שום מקור והן היפך הכוונה • לכתבה המלאה
•••
יש נקודה משותפת לכלל החסידים והתמימים: כל דבר של הרבי יקר לליבם ותופס מציאות. אנחנו עדים כיום לתופעות כמו רכישת ספרים של הרבי בצימאון אדיר, מכירות פומביות על דולרים וקונטרסים של הרבי וכדומה שמחירם מרקיע שחקים. חסידים מכל הסגנונות 'חיים' עם סיפורים על הרבי, 'ווארטים' של הרבי ועוד. כולם מחפשים 'לתפוס' ברבי! וזה מראה עד כמה הנוכחות של הרבי אצלנו ואיתנו כל כך שלימה ומליאה, כי ה'עצם' נמצא בכל מקום ובכל דבר.
על אף שאת ה'עצם' באמת אי אפשר לתפוס, עדיין אנשים מחפשים ומנסים כל מיני דרכים להשיג את ה'עצם' לפי ערכם. ואכן, כאשר בחורים מגיעים ל-770 הם מחפשים כל דבר ששייך לרבי. אלא, שהיות שאנחנו חיים בתקופה של 'עצם', וכדי להגיע ל'עצם' צריכים לפתוח את העיניים, כי ה'עצם' הוא הרבה יותר נעלה מכל הגילויים - זו דרגה שאי אפשר לכמת אותה ו'לתפוס' אותה.
הרבי מלך המשיח אומר שאנחנו נמצאים בתקופה שיש לנו הכל. אלא מאי? העיניים שלנו לא רואות.. מה שדרוש הוא לפתוח את העיניים, וכל עוד לא נעבוד ונעמול על פתיחת העיניים - חזרה לאחור ל'גילויים' המוחשיים להם זכו בשנים הקודמות, לא תיתן לנו את התוצאה של גילוי העצם, אלא להיפך. וזהו הקושי של הגלות - הכל נמצא קיים אבל לא רואים זאת! אם עדיין לא 'תפסנו' את ה'עצם', אזי זה משום שעוד לא פקחנו את העיניים.
ההתקשרות לרבי באופן של 'עצם' - זה הרבה יותר קשה מאשר באופן של 'גילויים', אבל זו העבודה שלנו כיום. וכפי שהזכרנו, הבחורים של היום מבטאים באופן החזק ביותר מהי עוצמתה של התמסרות והתקשרות עצמית לרבי. אז גם אם לעיני בשר אמנם חווים העלם, הרי ברור הדבר שהתכלית היא אך ורק בשביל שנתעקש עד שתיכף ומיד נראה את הרבי בעיני בשר!
אז איזה 'גילויים' הרבי כן רוצה לתת לנו עכשיו?
לא יודע.. בכלל, יש מאמר חז"ל שאומר 'לַמֵד לשונך לומר איני יודע'. הדרגה הכי גבוהה שמובאת בחסידות זה 'רישא דלא אתיידע' - מקום שאינו בר הבנה והשגה, אלא של אי-ידיעה. למרות שבאופן פרטי, כל חסיד יכול לספר על 'גילויים' פרטיים אותם זוכה לחוות מהרבי בחיי היום יום, אבל בכל הנוגע להנהגות הכלליות, הרי אנחנו נמצאים כיום בתקופה של 'עצם'.
כי אנחנו קרובים לגאולה האמיתית והשלימה, וכאשר זו תקופה של 'עצם' - אי אפשר לדעת מה הגילוי, כי הגילוי מוסתר ונעלם. תיכף ומיד כשתהיה ההתגלות בפועל ממש, נזכה לראות מה יהיו הגילויים של ימות המשיח בבית המקדש השלישי. אך כעת עדיין איננו יודעים מה הם וכיצד יהיו.
אך בודאי שאין מה לנסות להחזיר את עצמנו אחורה ל'גילויים' של פעם, אנחנו צריכים, רוצים ודורשים לזכות ולחיות את הרבי כפי שהוא היום! וכשהרבי יתגלה - זה לא יהיה כפי שהוא היה בשנות הכ"פים, הלמ"דים או אפילו הנו"נים, אלא כפי שהוא בתשפ"ד! באופן הנעלה של 'מלך ביופיו תחזינה עינינו' כפי שיהיה בגאולה האמיתית והשלימה!
אם כך, מה מקומם של כל ההנהגות שמזכירות את 'פעם', כמו התפילות במנין של הרבי, ההתוועדויות בשבת ובמוצאי החגים? הרי אנחנו נמצאים בתקופה של 'עצם'!
נקודת ההנחה היסודית של כל אשר בשם חסיד יכונה היא האמונה וההתבטלות המוחלטת לכל דבריו של הרבי מלך המשיח. גם אם בעיניו הגשמיות עדיין איננו זוכה לראות את זה - מונח אצלו בפשטות שזאת המציאות האמיתית על פי תורה!
אם כן, כשחסיד לומד את שיחותיו של הרבי שזהו המקום בו בחר לקבוע את ביתו הנצחי, ממנו משפיע חיות לכל אנשי הדור 'עד עולם', ממקום זה יתגלה כמלך המשיח תחילה, ולפה דווקא ירד בית המקדש תחילה ומשם ישוב לירושלים - הרי ברור לנו שעל פי תורה הרבי חי ונמצא ב-770 בכל תקפו ובכל עצמותו ובהיבט ה'עצמי' אף הרבה יותר מלפני כן.
הבעיה היחידה היא שאנחנו עדיין בגלות ואין לנו 'כלים' לחיות את הרבי באופן המוחשי אליו הורגלנו לפני ג' תמוז, ולכן כל אחד צריך ליצור בתוך עצמו את ה'כלים' כדי לחיות עם הרבי ב-770. יצירת ה'כלי' נעשית בעבודת השם הפרטית שלי. לדוגמא:
אני צריך להתפלל - אז אני מתפלל עם הרבי. אני צריך להתוועד - אני מתוועד עם הרבי. אם זה בדיוק כמו בתשנ"ב או בכל שנה אחרת - אינני יודע לומר, וגם איני יכול לדעת, כי הרבי עדיין לא גילה לנו איך זה מתקיים כיום. אנחנו כן יודעים, בביטחון גמור, שהרבי נמצא פה, וממילא אם אני מתפלל - אני מתפלל עם הרבי. אני מתוועד – אני מתוועד עם הרבי שליט"א. איך בדיוק מתנהלת ההתוועדות? איננו יודעים. זה המקום הגלותי שלנו, שאנחנו לא יודעים. אבל מה שאנחנו כן יודעים הוא מה שהרבי מלמד אותנו שה'עצם' נמצא יותר בגלוי.
אם לא יודעים בבירור איך זה, אז למה קוראים לזה 'המנין של הרבי'?
שאלה טובה. כמדובר לעיל, אנחנו חיים בזמן של 'עצם' ולא בזמן של גילויים ויש לנו הרבה שאלות. ומי שחי בצורה שהכל אצלו מסודר ויש לו תשובות לכל השאלות - זה גופא החיסרון, כי אנחנו נמצאים בזמן שאופיו הוא למעלה מהבנה והשגה, לא של טעם ודעת. ולכן, גם אם אנו מאוד רוצים - לא יכולות להיות לנו תשובות לכל השאלות.
אך יש יסודות מסויימים, שאותם אנחנו כן יודעים ועל פיהם אנחנו חיים. כמו לדוגמא: יש את המשל של הרבי האמצעי אודות 'הבן הנאמן', שהולך בדרכים שאביו הלך. משום כך אנחנו ממשיכים להגיע ל-770 ולחיות עם הרבי ב-770, בתפילות של הרבי ובהתוועדויות של הרבי, בקו של 'שמחה' ולא בקו של מרירות, כשהשמחה היא על כך שאנחנו מבינים שאף על פי שלא רואים - זה רק בחיצוניות, אבל בפנימיות זה יותר בגילוי! על זה שמים את הדגש ולכן גם משתדלים להיות בעיקר בקו השמחה.
את העניינים העיקריים - הרבי הבהיר לנו, ובצורה ברורה. בנוגע לעבודת השם - יש הדרכות ברורות מהרבי לכל התחומים בחיים, הרבי אמר לנו מה עבודת השליחות העיקרית שלנו היום, 'קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש'; הרבי אמר לנו ללמוד ענייני גאולה ומשיח על מנת 'לחיות עם משיח' ולהסביר את 'ענינו של משיח' לעצמנו, לבני ביתנו ולסביבתנו; הרבי אמר לנו להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות, להדר בקיום השולחן ערוך; יש לנו עבודה שהרבי נתן לנו לעת הזאת והיא נאמרה ונכתבה במילים ברורות בשיחות, באגרות ובמאמרים וכו' - ובזה עלינו לעסוק ב'קאך' ובחיות חסידית, להיות 'מונחים' בעניינים של הרבי.
אולם בכל מה שנוגע ל'עצם' ו'גילויים', כיצד בדיוק הפרטים של הגילוי כיום - בזה לא הכל אנחנו מבינים. בחיצוניות יש העלם והסתר, אבל אנחנו יודעים ומשתדלים לחיות את הפנימיות - את ה'עצם'. אנחנו יודעים שהרבי נמצא, אלא שזה רק ניסיון.
יחד עם זאת, הסדר הקבוע והרגיל תמיד ב-770 שהרבי התנהג לפיו, ויתירה מזו, קבע אותו - הוא שהתפילה של הרבי היא בעשר, ולכן הציבור מתפללים במנין של הרבי בעשר. באחת היחידויות של הרב אפרים יאלעס אצל הרבי, ב'חול המועד' פסח תשמ"א, הוא שאל מהו המקור להנהגה בבית הכנסת ב-770 שמתחילים להתפלל תפילת שחרית בשעה 10 בבוקר, לכאורה הרי זה אחרי זמן תפילה?
ענהו הרבי ששני טעמים בדבר: א] כיוון שצריכים להתכונן לתפילה, ואם מתפללים ללא הכנה, תפילתו בטילה. ב] טעם נוסף - והוא העיקר: על פי הגמרא הידועה במסכת סוכה, שרב אחא היה מהדר לקיים את דברי רבו בעניין ההדסים, הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא, ובכך הבליט השייכות לרבי. ועל דרך זה בענייננו, סיים הרבי: 'הסדר אצל כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר כאן, היה, שהיו נעמדים לתפילה בשעה 10, ולכן אין ברצוני לשנות סדר זה'.
לאידך, כאשר הקדימו את ה'הקפות' בשמחת תורה מ-1 בלילה ל 22:30 וכך הקהל כולו נוהג - אז וודאי לנו שהרבי נמצא יחד עם הקהל. האחראים, הגבאים וכו' סידרו זאת כך - אז כך נוהגים, כפי שהרבי עצמו הראה לנו בכל פעם, שהוא נוהג לפי הודעת הגבאים.
בתשל"ח, הרבי אמר שהחסידים יתוועדו במוצאי שמחת תורה ב'זאל' הגדול למטה, יכינו את מקומו של הרבי, ויתוועדו כפי שזה בדרך כלל, והרבי אמר שהוא יהיה עם החסידים. וכולם היו שם. מכאן אתה רואה, שגם אם בעיניך הגשמיות אינך רואה את הרבי - אבל עליך להתוועד בזמנים שהם התוועדות של הרבי, והגבאים מכינים את הכיסא להתוועדות וכו' וכו'.
באותה חצי שנה, משמיני עצרת ועד פסח תשל"ח, למרות שהרבי התפלל בשבתות בזאל הקטן למעלה - הרי בכל שבת קיימו בזאל הגדול את המניינים של הרבי בשעות הקבועות, והיו מכינים את הסטנדר והכסא עבור הרבי. כך היה מצד החסידים, וכך גם מצד הרבי עצמו - כפי שמופיע ביומני המזכיר הרב גרונר, שלמרות שהרבי התפלל תפילת מנחה וערבית בחדרו הקדוש, הרי דייק להתפלל דווקא בזמן הקבוע של המניין בזמן החורף.
אם כאשר חסידים מתבטלים אל הרבי, מעמידים את עצמם ומכינים את המקום לרבי, הביטחון יוצר את זה שהרבי מגיע, אז אולי עדיין יש מקום ל'חלוקת דולרים' או 'כוס של ברכה'..
בכל מה שקשור לנתינה מהרבי אל החסיד - הרבי בעצמו מחליט מתי לתת לנו והוא יעשה זאת בזמן ומקום שהוא יראה לנכון. חסיד אינו רשאי ולא יכול 'להחליט' לרבי מתי הוא יתן לו. היסוד להתבטלות אל הרבי היא התמימות והפשטות. כולנו מכירים סיפורים רבים שבהם חסידים בעלי אמונה תמימה השתוקקו מאוד לקבל דולר מהרבי אחרי ג' תמוז - וקיבלו דולר של הרבי בדרכים שונות. זה קיבל את הדולר כעודף בחנות, זה מצא דולר בפריטת השטרות. הצד השווה שבכולם - שהרבי בחר מתי ואיך להביא להם את הדולר..
כשם שמשנת תשמ"ב ואילך, אף חסיד לא העלה ולא מעלה בדעתו 'להחליט עבור הרבי' שה'יחידות' תמשיך להיות בחדרו הקדוש כשם שהיה עד תשמ"ב.. הרבי עבר לשלב אחר, לדרך אחרת של התקשרות, של 'יחידות כללית'. כך כאשר הרבי החליט, שהתקופה כעת תהיה של העלם והסתר (על דרך מה שהרבי אומר לגבי אדמו"ר הזקן, שכל הענין של המאסר לפני י"ט כסלו זה היה בהסכמתו) ולא יהיה בה גילויים מוחשיים כמו חלוקת דולרים או כוס של ברכה וכדומה, אלא גילויים חדשים שעדיין אין לנו את היכולת לעכל - בשל חסרוננו אנו!
וכפי שהזכרנו קודם: כאשר נמצאים בתקופה ובמצב של 'עצם' - ההתנהלות צריכה להיות שעל מנת להתקשר לרבי, חסיד עושה את כל מה שביכולתו לתת מעצמו ולעשות את החלק שלו בעניינים של הרבי; ולא שהוא מחליט לרבי באיזה אופן לעשות את הדברים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר