הרב ווילשאנסקי: החיות של ה'מבצעים' מגיעה מ'עבודת התפילה'

לפניכם התוועדות חסידית מעוררת עם הגה"ח הרב מאיר שיחי' ווילשאנסקי. הרב ווילשאנסקי משמש כמשפיע, ר"מ ומנהל רוחני של ישיבת 'חסידי חב"ד ליובאוויטש' צפת גדולה • בין הדברים מסביר הרב את החשיבות של ההשקעה בזמן כדי לפהנים דברים פנימיים, על ההבדל בין החסידים ל'מתנגדים', על הדרך 'לחיות גאולה' ואודות הקשר בין 'עשרת המבצעים' של הרבי מלך המשיח ל'עבודת התפילה' • לקריאה

•••

ישנו דיון רחב בין פוסקי ההלכה, מהו גדרה של מצוות התפילה. האם היא מצווה מהתורה או תקנת חכמינו. ב'שורש מצוות התפילה' בספר 'דרך מצוותיך', כותב הרבי ה'צמח צדק' שרוב הפוסקים הגיעו למסקנה שהתפילה היא אכן 'מדרבנן', ורק מביא גם דעתם של שאר הפוסקים שלדעתם התפילה היא מהתורה. הרבי שואל (בשיחת פרשת 'בחוקותי' תשמ"ד) על כך מספר שאלות חזקות. לכל לראש, איך ייתכן שכאשר מדברים ומסבירים במעלתה של התפילה, נוצר מצב שבו מוכיחים בפחיתות התפילה כביכול (שהיא 'רק' מצווה 'מדרבנן')?

ועיקר הקושי בזה, מגיע מדברים מפורשים שרבינו הזקן עצמו כותב במכתב לר' אלכסנדר משקלוב, בו הוא כותב ש'אלו שאומרים שתפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם'! זאת אומרת שאדמו"ר הזקן שולל בצורה הכי נחרצת את הדעה שהתפילה היא 'מדרבנן', וכיצד 'הצמח צדק' כותב בסתירה לדברי אדמו"ר הזקן?

בפרט שעל פי המסופר, שפעם רבינו הזקן ביקש מאשתו של 'הצמח צדק' שתביא לו לראות את כתבי החסידות שמחדש בעלה. בין המאמרים שהביאה היה גם ה'מאמר' של 'שורש מצוות התפילה', ורבינו הזקן כל כך נהנה מהביאורים שנכתבו שם, עד שקרא לחסידים ואמר להם שבעצם צריך לברך 'שהחיינו' על מאמרים אלו, ונתן להם כסף שיקנו 'משקה' להתוועדות על האוצר שנתגלה לו. סיפור זה הרים מאוד את מעמד ה'צמח צדק' בקרב החסידים, אבל מאוד כאב ל'צמח צדק' שאשתו גילתה והעבירה לסביו את כתביו ללא רשותו, והוא אמר לה שיש לו 'קפידה' עליה בעקבות המעשה, ובמילא אסור להמשיך לחיות יחד באותו הבית על פי ההלכה.

כאשר שמע אדמו"ר הזקן את הדברים, פנה לנכדו ה'צמח צדק' ושידל אותו  להסיר את ה'קפידה', ותמורת זאת הוא מוכן ללמוד איתו חברותא בצורה קבועה. הסכים ה'צמח צדק' להסכם, וכך הם למדו יחד את כל המאמרים ששמע מ'המגיד ממעזריטש' וכן את כל ה'מאמרים' שאמר רבינו הזקן עצמו עד שנולד ה'צמח צדק'. ומכאן רואים בצורה ברורה שאדמו"ר הזקן שיבח מאוד את ה'מאמר' של 'שורש מצוות התפילה', וכיצד מסתדרים הדברים עם העובדה שרבינו הזקן כותב להיפך ממסקנת ה'צמח צדק'?

מה יגרום לי לחיים אחרים לגמרי?

נקודת הביאור היא נפלאה והיא מיוסדת על המוסבר בספר 'ליקוטי תורה' בפרשת 'בלק'. שם רבינו הזקן מדמה את התפילה ל'חוט השדרה' שבגוף האדם, וכשם ש'חוט השדרה' הוא התשתית והבסיס של כל ציור הגוף והאברים, על דרך זה התפילה איננה מצווה פרטית בלבד אלא גם מצווה כללית. התפילה היא היסוד שעליה נעמדים כל התורה והמצוות.

על פי זה מובן שכאשר ה'צמח צדק' מסביר שהתפילה היא 'מדרבנן', זה לא מגיע להמעיט חלילה מעוצמת התפילה, אלא לומר לנו שהעניינים הפרטיים שבתפילה (כמו הנוסח ושלושת התפילות שבכל יום וכו'), הם תקנת חכמים, אבל כמובן שמצוות התפילה היא מהתורה והיא יסוד הכל. עליה בנויה כל היהדות.

כמו שניתן לראות גם בהמשך הביאור במאמר 'שורש מצוות התפילה', שבזמן התפילה אנו מעוררים המשכה חדשה מ'עצמות אין סוף' עבור כל העניינים בגשמיות וברוחניות, ועל ידי לימוד התורה וקיום המצוות בהמשך היום אנו ממשיכים זאת למטה בצורה פיזית. על דרך העובדה שב'ראש השנה' מקבלים המשכה חדשה מלמעלה, ובאמצעות העבודה שלנו בכל השנה ההמשכה יורדת בפועל.

לתוספת הסבר, הרבי מדייק (בשיחה הנזכרת קודם) בלשון רבינו הזקן במכתבו: למה אדמו"ר הזקן השתמש בלשון 'לא ראו מאורות מימיהם' ולא נקט בלשון 'לא ראו אורות מימיהם'? מאחר שבאמת ה'מתנגדים' קבעו שהתפילה היא רק 'מדרבנן', כדי להמעיט בערכה. הם התכוונו להראות בזה זלזול בתפילה ולבטא שאין בה חשיבות כל כך (מאחר שלא ידעו להתפלל כראוי וזה דרש מהם מאמץ מיוחד), וכך להחשיב רק את לימוד התורה (שהגיע להם בקלות יתירה וללא השקעה יוצאת דופן).

ועליהם כותב רבינו הזקן שהם לא ראו 'מאורות'. מה ההבדל בין אור למאור? אור נמצא גם ללא המאור אבל הוא לא בגילוי, אבל מציאות המאור גורמת לאור להתגלות, שיהיה אפשר לראות אותו. במילא מי שאומר שהתפילה היא מתקנת חכמים - זה לא שהוא לא צודק (כמו שה'צמח צדק' עצמו כותב בפירוש), אבל הוא לא רואה את האור הגדול שקיים בעובדה הזו, שאנו אומרים שמצוות התפילה הפרטית היא 'מדרבנן' - כי התפילה עצמה היא היסוד שמעמיד את כל התורה והמצוות! במילא הם לא ראו 'מאורות' מימיהם. כי כאשר קולטים שהתפילה היא הכל ממש, חיים את כל היהדות באור אחר לגמרי. הכל מקבל משמעות אחרת.

התפילה היא ב'עשרת המבצעים'?

כך זה גם בעניינים של ההתקשרות לרבי מלך המשיח. כאשר עוסקים ופועלים ב'מבצעים' ובהפצת מעיינות החסידות, בלי התעסקות מתמדת ב'עבודת התפילה' - אז לא רואים את ה'מאורות' שיש בכל זה. לא מרגישים את הפנימיות של הדברים. מי שרוצה שכל ההתקשרות שלו לרבי שליט"א תהיה חזקה ופנימית, שכל הפעילות שלו ב'מבצעים' של הרבי תהיה עם חיות והתלהבות אמיתית – צריך להתעסק ב'עבודת התפילה'. בלי התפילה, זה מאוד קשה 'לחיות'. הכל נהיה יבש ועושים את הדברים כ'מצוות אנשים מלומדה'. התפילה היא היסוד והחיות של העניינים.

אז נכון שב'עשרת המבצעים' שהרבי הכריז עליהם אין 'מבצע עבודת התפילה', אבל זה לא בגלל שחלילה יש על זה פחות דגש, אלא בדיוק להיפך - כדי להדגיש עבורנו ש'עבודת התפילה' לא רק עניין ומבצע פרטי, אלא זה היסוד והחיות של כל ה'מבצעים' של הרבי מלך המשיח!! כל היסוד של ה'מבצעים' זהו הביטול שלנו כדי למלא את הרצון העליון ולהתבטל לרצון המשלח. וכל עניינה של 'עבודת התפילה', זה ההכרה וההרגשה שאין לנו מציאות וישות עצמאית, אלא האמת היא שהכל זה אלוקות ו'אין עוד מלבדו'.

בלי תפילה, קשה להרגיש ביטול אמיתי, כי אנחנו אנשים גשמיים וכל המציאות הגשמית כמו זועקת ישות ומציאות נפרדת מאלוקות. אך כשמתפללים באריכות זה הזמן בו ניתן להגיע למקום הזה, לחיות את האמת הזו בפנימיות. שהאמת האלוקית תהיה חדורה אצלנו בפשיטות. ואז כל ה'מבצעים' מקבלים משמעות אחרת לגמרי. אנחנו יוצאים להפיץ יהדות וחסידות בכל מקום, עם תחושה של שליחות לגלות בעולם כולו את האמת האלוקית שהכל זה בעצם אלוקות. והדרך כדי לחיות יותר בחיות אלוקית ולראות אלוקות, היא ללא ספק באמצעות 'עבודת התפילה'.

להזדהות עם הדברים

יש מאמר ייחודי של אדמו"ר האמצעי, בו מוסברת בצורה מאוד טובה עניינה של ה'התבוננות'. אבל אנסה להסביר זאת בנקודה אחת (שתתן הגדרה על רובד מסויים בעניין של 'התבוננות', עם דגש שיש בזה עוד רובדים שונים ולא נקיף את הכל). הרעיון המרכזי של 'התבוננות', זה להזדהות עם הדברים. כשאתה אומר את המילים בתפילה, תהיה מונח בהם ותחיה את הדברים. תזדהה עם המילים שאתה אומר. תתחבר אליהם. שתרגיש שאתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, ובמילא צריך להתכוון באמת למילים שאתה מוציא מהפה.

וכך גם כאשר חושבים על עניין בחסידות, לנסות להתחבר בצורה אישית למה שמוסבר ב'מאמר'. להזדהות עם התוכן שמבואר בחסידות שלמדת. ההתבוננות בחסידות מגיעה לאחר לימוד החסידות. זאת אומרת, שלאחר שלומדים עניין בחסידות באופן שהנושא ברור ומסודר היטב במוח, יש לעצור ולחשוב את הדברים במחשבה במילים שלך. באותה שפה שאתה מדבר ביום יום. פשוט להזדהות עם מה שלמדת בחסידות. שזה לא יהיה רק 'מה שכתוב בספרים', אלא חלק מהמציאות שלך. אתה מחובר לדברים כל כך, שזה כבר ההבנה שלך. זוהי 'התבוננות' בצורה כללית.

האריכות בזמן התפילה היא תוצאה טבעית של ההשקעה של האדם בתפילה. כאשר אדם מחליט לכוון את כל פירוש המילות בתפילה, זה לוקח זמן רב יותר מאשר רק לקרוא את המילים. וכאשר אדם מחליט להשקיע יותר ולהתבונן בעניין בחסידות במהלך התפילה ולהרגיש את החיות והאור האלוקי, זה כמובן לוקח עוד הרבה יותר זמן בתפילה. וכאשר מתכוננים כראוי לתפילה, אז היא לוקחת עוד יותר זמן.

במילים אחרות: כל עניין פנימי, הוא דורש יותר זמן להגיע אליו, באין ערוך מעשיית דבר בחיצוניות בלבד. במילא בכדי להגיע להרגשה אמיתית בעובדה שעומדים בתפילה לפני הקדוש ברוך הוא, וכדי להגיע למצב כזה שהאדם מזדהה עם חסידות בצורה אישית ומורגשת בלב, זה דורש השקעה של מחשבה עיונית וזמן רב יותר. אך כאשר נבין ונחדיר לעצמנו בצורה הכי פשוטה, שכל ההתקשרות שלנו לרבי מלך המשיח, וכל החיות שלנו בענייני משיח וכו' – תלויה ממש בעניין הזה של 'עבודת התפילה', אז ברור שנשתדל להשקיע כמה שניתן יותר בתפילה.

בין שאיפה למימושה..

בצורה מעשית, ההתעסקות ב'עבודת התפילה' משתנה באופן אישי עבור כל אחד. יש אחד שהדרישה ממנו כעת עומדת בתחילת הסולם של 'עבודת התפילה', ומהשני נדרש לעסוק במדרגות גבוהות יותר בסולם התפילה. אצל אחד לעמוד במקום אחד ולהסתכל מתוך הסידור ולומר מילה במילה מהתפילה בכוונה, יחד עם המניין – זו כבר 'עבודה' לא פשוטה בתפילה. יש אחר שאצלו הדברים הללו הם פשוטים וכבר התרגל אליהם, והתביעה ממנו זה כבר להתבונן כמה דקות לפני התפילה ובתפילה עצמה, בעניין בחסידות שהוא יודע בצורה טובה. ואצל אדם שלישי 'עבודת התפילה' זה כבר הגיע למקום כזה, שהוא מתפלל שעות על גבי שעות באריכות ובכוונה גדולה.

זה משתנה מאדם לאדם על פי מצבו בעבודת השם, וכדאי להתייעץ בזה עם המשפיע האישי וכך לקבל הדרכה פרטית יותר. אבל חשוב לדעת את הרעיון העיקרי של 'עבודת התפילה', כדאי שכל ידע למה לשאוף. אז אולי בצורה עכשוויות למעשה, הוא יצטרך להתפלל עם המניין בכוונה וכדומה, אבל בראש שלו הוא מנסה להתקדם למקום כזה שהוא יוכל להתרכז ולהתבונן בעניין בחסידות משך זמן. שהוא יוכל לשפוך את נפשו לפני השם בתפילה באריכות ללא הגבלת זמן. אז בפועל צריך לראות את ה'כלים' של כל אחד בצורה עכשוויות, אבל כדאי להכניס לנו לראש את השאיפה ולנסות להתקדם לעברה בהדרגתיות.

כדי לחיות גאולה – יש להתפלל באריכות

כאשר רוצים לחיות את העניין הכי עיקרי שהרבי דורש בתקופה שלנו – שזה 'לחיות עם משיח' ויותר מזה לראות כבר את משיח, אז מוכרחים להתפלל באריכות. כי בכדי 'לחיות משיח' צריך להתנתק מחיי הגלות החומריים, יש להתנתק מהגלות הפנימית בענייני עבודת השם. והמקום הזה שמרומם את האדם למהות האמיתית, לחיות את החיים האמיתיים והנכונים, ולהסתכל נכון על הדברים, זה כאשר מתפללים באריכות.

לימוד החסידות נותן את ההבנה בדברים, אבל מה שגורם שהחסידות נהפכת להיות חלק ממך, שאתה מפנים את הדברים – זה קורה כאשר עוסקים ב'עבודת התפילה'. כאשר חושבים ומתבוננים בזמן התפילה על החסידות שלמדנו, אז זה חודר ומשפיע עלינו בצורה אישית ואמיתית. האפשרות להרגיש את הקדוש ברוך הוא, להרגיש את המציאות של הקדוש ברוך הוא ואיך שהעולם הוא לא מעלים ומסתיר על אלוקות – זה קורה בזמן 'עבודת התפילה'.

ולכן דווקא בתקופה המיוחדת שבה אנו נמצאים, רגעים ספורים קודם הגאולה, זוהי העת והזמן עבור כל אחד להתחזק ולהשקיע יותר ב'עבודת התפילה' כמה שיותר, כדי לחיות בצורה אמיתית עם ענייני הגאולה. זה ממש קריטי ונוגע עבור כל אחד ואחד. בלי תפילה, חסרים ה'מאורות' בעניין של משיח. כדי לחיות ולראות את העומק העצום שטמון בחיי הגאולה, עלינו להתפלל ב'עבודה'.