הרב שלמה פראנק: כאשר מתפללים באריכות - יוצאים מגלות לגאולה

מערכת ארגון 'לחלוחית גאולתית' מגישה התוועדות חסידית מיוחדת עם הגה"ח הרב שלמה פראנק שליט"א - רב מרכז העיר עכו וחבר 'מכון הלכה חב"ד', מחשובי רבני חב"ד בארץ הקודש • אחד מעיקרי האמונה החסידית, הוא 'עבודת התפילה'. דבר זה דורש ביאור נרחב מכמה זוויות. משונה בית כנסת חב"ד מכל בתי הכנסת שהכרתי בחיי, משונה התפילה החב"דית מכל נוסחאות התפילה המוכרות, ושונה המעמד הניתן לתפילה בחסידות חב"ד מכל מקום אחר • לכתבה המלאה

•••

 ☚ איך מתמודדים עם אתגרי הטכנולוגיה והעבודה בתפילה? הרב חיים דוד וילהלם במשא מאלף 

אחד מעיקרי האמונה החסידית, הוא 'עבודת התפילה'. דבר זה דורש ביאור נרחב מכמה זוויות. משונה בית כנסת חב"ד מכל בתי הכנסת שהכרתי בחיי, משונה התפילה החב"דית מכל נוסחאות התפילה המוכרות, ושונה המעמד הניתן לתפילה בחסידות חב"ד מכל מקום אחר.

בתי כנסת חב"ד בנויים בניגוד למקובל בעולם, שיש רק את אולם התפילה ועזרת הנשים. בבתי כנסת חב"ד ישנו גם חדר נוסף הנקרא אצל חסידים 'חדר שני' או 'חב"דניצע', וזאת כדי שאפשר יהיה להתפלל שם באריכות הדעת ובהתבוננות מעמיקה, גם לאחר תפילת הציבור.

בבית כנסת חב"ד לא תמצא את המקובל בבתי כנסת אחרים, שעל עמוד התפילה של החזן מופיע הכיתוב: 'שיוויתי השם לנגדי תמיד' או 'דע לפני מי אתה עומד' וכדומה. כי החסידות מדגישה שדבר זה צריך להיות חרוט על הלב ובפנימיות, ולא נשאר חרוט על ה'סטנדר' ותו לא. כשנכנסים לבית כנסת החב"די לפני התפילה או בסיומה, ניתן לראוץ שאין אחידות בהתנהגות הנמצאים במקום, אחד מתפלל והשני לומד השלישי מתבונן והרביעי מנגן ניגון חרישי, החמישי בכלל מדבר בלהט והתלהבות עם חברו, והשביעי עוסק עדיין בטעימה כלשהי.. בקיצור, חוסר סדר בלשון המעטה.

בהקשר לזה שמעתי פעם כהלצה, על גוי גרמני שביקר בבית כנסת של יהודים גרמנים ('יקים' בלע"ז), וראה איך שכל המתפללים נכנסו באותה שעה לבית הכנסת והחלו בתפילה ביחד, נעמדו כולם ביחד וישבו בבת אחת, אמרו בקול אחיד ושרו קטעים מן התפילה, והוא נהנה מהסדר והדיוק היקי ששרר במקום. לאחר מכן הוא נכנס לבית כנסת חסידי וראה את הבלגן השורר במקום. זה מתפלל וזה מנגן, זה לומד וזה מרקד, מצא חן בעיניו מאוד המחזה והוא יצא בהתפעלות בהכריזו, שהעם היהודי הוא עם מסודר כל כך, עד שאת כל ה'משוגעים' הכניסו לבית כנסת אחד ואת ה'נורמאלים' לבית כנסת אחר..

מה תופס בחב"ד מקום כה מרכזי?

התפילה בחב"ד תופסת מקום נכבד ואינה נחשבת כדבר משני, למרות שאפשר לקבל את הרושם שביהדות הדגש הוא לימוד התורה ולא כל כך התפילה, כי הרי מי שתורתו אומנותו פטור מן התפילה, ואצל הרבה מאד יהודים ניתן לראות שמתייחסים אל התפילה, כדבר הכרחי בקיום המצוות אך רצוי לבצעו במהירות יחסית, וללכת לדבר העיקרי שהוא לימוד התורה. כך ניתן לראות שיהודים מתפללים יחסית מהר ובלבד שאפשר יהיה להתקדם הלאה.

לא כן בתורת חב"ד ניתן דגש רב על האריכות בתפילה (לא רק באריכות במשך זמן התפילה אלא בעיקר באריכות באיכות הניתנת לתפילה, אך בנוזף לכך הרבי מלך המשיח מסביר שבכדי שתהיה אריכות בכוונת התפילה – יש לבטאות זאת באריכות בזמן כפשוטו). התפילה בחב"ד היא עסק שלם, עם הכנות מתאימות ופעולות הנדרשות להקדמת התפילה ולאחריה.

במסגרת זו ננסה לבאר מעט מזעיר מדוע ניתנה חשיבות מרובה כל כך לתפילה, מהו הנוסח התפילה ומנהגי החסידים בעת התפילה, מפני מה מתפללים באריכות ובהתבוננות. ומהי התפילה הראויה על פי דרך תורת חב"ד.

רבינו הזקן סיפר פעם על התלבטות שהייתה מנת חלקו בנערותו, כשכבר היה נחשב לגאון עולם בעל ידע נרחב מאוד בתלמוד ובהלכה, ועלה בדעתו לקיים בעצמו 'הווה גולה למקום תורה'. הוא התלבט אם לנסוע לווילנה, מקום משכנו של הגר"א או לנסוע ל'מגיד' במזריטש, ועלה בדעתו שאם ייסע לווילנה אזי ילמד 'איך ללמוד תורה', וזה יש לו כבר ידיעה. אך אם ייסע למזריטש הוא ילמד 'איך להתפלל', וזה לא היה לו ידע מספיק עד אז.

עיקר מטרת החסידות זה 'עבודת התפילה'

ואיך באמת 'לומדים להתפלל'? על כך מבאר הרבי הריי"צ (בספר השיחות תש"ד), שתורת החסידות זה לא רק עניין של מידות טובות בלבד, אלא עיקר מטרת החסידות זוהי 'עבודת התפילה'. צריכים ללמוד להתפלל, כשם שצריכים להתלמד ללמוד תורה.

כשם שתפקיד ראש הישיבה לחנך את תלמידו ולתת לו השכלה מתאימה לפי חושיו של התלמיד, כי אם ייתן לו השכלה מרובה ייהפך התלמיד ל'עצל', כי כל החומר לעוס עבורו. ואם ייתן לו מעט מדי הוא עלול להיות 'מוטעה', צריך להעניק לו את השכל בהתאם לצרכיו כדי שהוא יוכל להפעיל אף את ההשכלה מצד עצמו כדי שתבוא לו לעזר בהבנת דברים רבים אחרים. כך ויתר מכך בתפילה שהיא רוחנית ועבודה לבבית, יש להדריך וללמוד להתפלל כראוי. כל אחד בהתאם להתפתחותו ולמעמדו הרוחני.

'עבודת התפילה' היא דבר הנדרש ביותר, מוסיף הרבי הריי"צ (בספר השיחות תש"ה), לכל אחד ואחד. לא רק אצל אלה שלא יודעים מהו עניינה הפנימי של תפילה, שאצלם התפילה היא רק מצווה טכנית מדאורייתא או מדרבנן. וגם לא רק אלו שכן יודעים 'עבודת התפילה' מהי, ועושים הכנות מתאימות לתפילה, אבל נתקעים ונשארים רק בהכנות ולא הגיעו לדבר עצמו – היגיעה והאריכות בתפילה עצמה. ובהעדר העבודה הנכונה בתפילה, נעשה מזמן לזמן יורד ממדרגתו, עד שמגיע למצב שבק"ן טעמים הוא מטהר את השרץ, שלמרות שהוא תלמיד חכם גדול שיכול להביא 150 הסברים לטהר את השרץ, ביודעו שהשרץ טמא הוא.

בהקדמה ל'קונטרס התפילה' כותב הרבי הרש"ב: 'הנה בהיות אשר כל אחד ואחד מאנשי שלומנו שואל ודורש איך מתפללים ובמה עובדים את השם בעבודה שבלב זו תפילה. אמרתי לפרש שיחתי קצת בעניין הזה ממה שנמצא בכתובים מכבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים.. אשר זה היה כל ישעם וחפץ נפשם להחיותינו ולהאיר בנפשנו אור וחיות אמיתי ומסרו נפשם ממש על זה כידוע לכל היודעים קצת מענייניהם. ואנחנו צריכים להדבק בהם ובדבריהם הקדושים ולהיות כלים לקבל בנפשנו את האור כי טוב. ולאורם נסע ונלך מעלה מעלה כחפץ השם על ידי עבדיו הקדושים'.

מעמד חשוב? צריך להתכונן

תפילה צריכה להיות עם הכנה, אי אפשר לקום מן המיטה ישר לתפילה. לכן חסידים נוהגים לערוך מספר הכנות כ'הכשר מצווה' לתפילה הראויה. ההכנות מתחילות כבר מהלילה קודם.. לפני השינה ב'קריאת שמע שעל המיטה' בצורה מסודרת ורצינית, בהתבוננות על כל מעשיו במהלך היום, כי אם לא תסיר את 'הגוי אשר בקרבך' לפני השינה, ותלך לישון כמו 'גוי', תקום כמו 'גוי'.. ואז כל ההכנות לא יביאו לכוונה הרצויה.

בבוקר נחוץ לבדוק שהגוף נקי לתפילה, 'והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא' והרעב והצמא בכלל חולה הוא, מקפידים חסידים לטעום איזה דבר המותר על פי ההלכה כדי שהתפילה תהיה ללא הפרעות, למרות שחז"ל דרשו על הפסוק 'לא תאכלו על הדם' אל תאכלו עד שתתפללו על דמכם, אך בטעימה כל שהיא של מזונות לפני התפילה, מותר ונדרש.

כמו הפתגם הידוע של ה'צמח צדק', 'עדיף לאכול בשביל להתפלל מאשר להתפלל בשביל לאכול'. ממשיכים חסידים בהכנותיהם לתפילה בטבילה במקווה, כי הטבילה אף שחיובה מהתורה נתבטלה, בכל זאת החסיד 'יטבול' במקווה למען המטרה של הכנה לתפילה. כי 'יטבול' אותיות 'ביטול', וכך יוכל להתכונן כראוי לתפילה מתוך קבלת עול מלכות שמים.

כן יש להקפיד להפריש מטבע לצדקה קודם התפילה והוא כדי לקיים את מאמר חכמים 'רבי אליעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי' (נותן היה רבי אליעזר פרוטה לעני ואחר כך מתפלל), וכן כדי לקיים את הפסוק: 'ואני בצדק אחזה פניך'.

לאחר הכול יושב לו החסיד ללמוד חסידות, כי ההכנה לתפילה נדרשת להתבוננות בגדולתו יתברך, וזהו פסק דין מפורש ב'שולחן ערוך' שיש להתכונן לתפילה שהתפילה תהיה בכובד ראש. לבד העובדה שלימוד החסידות מרומם את האדם, החשיבות של לימוד חסידות היא גם ובעיקר כדי שיהיה לאדם במה להתבונן בתפילה וכדי שיכניע לבבו לפניו יתברך. ולכן אחרי לימוד החסידות, יש לגשת למטרת הלימוד, ההתבוננות בחסידות שקודם התפילה.

כמו שחסידים נוהגים, שלאחר שלובשים את הטלית והתפילין קודם התפילה, נעצרים ומתבוננים וחושבים על מה שלמדו כהכנה לתפילה. ואף אם מפני אריכות ההכנות והמאמץ התפילה באריכות יעבור זמן התפילה, אין לחוש מכך. מאחר וכשמתחילים בזמן גם אם השעה עוברת, התפילה רצויה ומקובלת.

כל יום זו תפילה חדשה

בשורש ויסוד התפילה ישנו את ה'סידור', מבנה התפילה נעשה על ידי אנשי כנסת הגדולה אך טמון בו עומק עצום החל מפירוש המילים, ועד למבנה התפילה מברכות השחר דרך מעשה הקורבנות, ממשיך לפסוקי דזימרה ומשם לברכות קריאת שמע, קריאת שמע ותפילת העמידה. ואמירת התחנון שלאחריה. סידור התפילה שווה לכל נפש לא רק לצדיקים, אלא אפילו לקל שבקלים שבעם ישראל, ולמרות שנוסח התפילה חוזר על עצמו מידי יום ביומו, בכל זאת כל יום נעשה אדם בריה חדשה ומתחדשים אצלו תובנות חדשות והתפילה נעשית בהתאם.

ראשית העבודה עיקרה ושורשה הוא קבלת עול מלכות שמים עליו, ואפילו אם קבלת העול של האדם המתפלל היא במדרגה הנמוכה של עבד העומד בפני קונו. כי 'עבדא בהיפקרא ניחא לי'ה' (עבד נוח לו לחיות בהפקרות), ולכן כשהוא עומד כעבד לפני רבו, כבר החלה עבודתו ומכאן יש תקווה לעלייה כלפי מעלה. אפשר להסביר זאת במשל, כאשר רואים בהמה שרצה בשדות, אי אפשר לדעת אם היא הלכה לאיבוד או שהיא תחת עינו הפקוחה של בעליה. אך אם היא רצה בכיוון העיר ברור שדרכה לשוב לביתה ולממשלתו של בעליה, כך בנמשל כשכבר נעמד יהודי להתפלל, הרי הוא כבר בכיוון הנכון של העיר, וסוף כל סוף יש סיכוי שימצא דרכו לביתו.

בתחילת העבודה, צריך לעמוד ולהתפלל, במתינות ונחת ולא במרוצה, כדי שמחשבותיו של אדם לא ישוטטו ברחבי העולם. מומלץ להחזיק את הסידור פתוח לפניו ולקרוא את מילות התפילה מילה במילה מתוך הסידור. ולא באמירה בעל פה.

מספרים שפעם יהודי התפלל תפילת עמידה במחיצת הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב 'סניגורן של ישראל'. מיד לאחר תפילתו ניגש אליו רבי לוי יצחק וברך אותו בברכת 'ברוך הבא' לבבי, כאחד שבא ממרחקים ולא ראוהו הרבה זמן, התפלא האיש ושאל: כבוד הרב, אני הייתי כל הזמן כאן, לא נסעתי לאף מקום, וכבר אמרתי לרבנו ברכת 'צפרא טבא' לפני התפילה? והרב השיב בשנינות: גופך היה כאן, אך במחשבותיך הייתי עכשיו בטיול סביב לעולם, ולכן בירכתיך בברכת 'שלום עליכם'. ממילא יש להקפיד לרכז את המחשבות בסידור המונח לפניך.

היום 'התפללתי' עד כאן..

בתפילה יש להשתדל לעמוד במקום אחד ולא לזוז ממקומו, כי התזוזה ממקום למקום תפריע מאוד לריכוז הנפש ותגרום לפיזור הנפש. שמעתי פעם מספרים שיהודי התפלל בבית מדרשו של צדיק אחד, והוא נע מצד לצד ברחבי בית המדרש, ניגש הצדיק אליו ואמר לחסיד: בתחילה כשראיתיך הולך מצד ימין של בית המדרש לצד שמאל, עלה בדעתי שכנראה הנך חושב שבצד שמאל תוכל להתפלל יותר בכוונה, כשחזרת מצד שמאל לצד ימין עלה בדעתי, שבוודאי הגעת למסקנה ששם לא יותר טוב מכאן, אבל מדוע שוב אתה חוזר לצד שמאל איני מבין?!..

לפני התפילה כדאי לעצור כמה רגעים ולחשוב אודות העובדה שהנך עומד לפני 'מלך מלכי המלכים' הקדוש ברוך הוא, במילא יש לדבר בפניו בדיבור ברור במתינות ולא במרוצה, להגיד את הדברים בנחת. בשלב הבא יש להתחיל את התפילה עצמה ולהתבונן בפירוש המילות. מי שכבר חושב על הפירוש הפשוט יכול להתקדם ללימוד הפירוש הפנימי על פי החסידות של המילים, ומשם הלאה מעלה מעלה.

אמנם זו עבודה, ועבודה קשה. כי פרובוקציות וקשיים היצר הרע מזמן תמיד, אך כאשר מתחילים בסדר העבודה, אפשר להתקדם הלאה. אבל אם לא מתחילים, לעולם לא מגיעים לשום מקום. לכן חסידים היו נוהגים לסמן לעצמם בסידור, היום 'התפללתי' (בכוונה או בדיבור מתון או בהבנת פירוש המילות או בהבנה והתבוננות בפירוש הפנימי או בהתבוננות במצבי הרוחני) עד כאן.

מחר צריך להתקדם יותר. לעיתים ניגון ללא מילים, ניגון חסידי מתוך הרפרטואר הנפלא של חסידות חב"ד, שישנם ניגוני געגועים וניגוני שמחה וניגוני התבוננות, יעזור למתפלל לחדד את המחשבה והתבוננות בנאמר בתפילה.

יש התנגדות? תתפלל בכוונה יותר

בחסידות מובא בשם הבעל שם טוב פירוש על הפסוק בפרשת נח 'בא אל התיבה', שצריכים להיכנס לתוך ה'תיבה', במשמעות של 'מילה'. זאת אורמת שכאשר מתפללים, צריכים לבוא אל תוך התיבה, אל פנימיות הכוונה במילים. התפילה היא עלייה מלמטה למעלה, כמו שכתוב 'והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיעה השמיימה', וכתוב בספר הזוהר שה'סולם' זוהי התפילה.

לכן למרות על פי ההלכה אדם שמאחר לתפילה בציבור, יכול לדלג קטעים בתפילה כדי להתפלל עם הציבור, אך אנו נוהגים שלא לדלג שום קטע בתפילה ויש להתפלל את נוסח התפילה כולו לפי הסדר מתחילה ועד גמר.

וזאת מאחר שהסידור שלנו מבוסס על סידורו של רבינו הזקן שבחר ובירר את נוסח התפילה לפי נוסח האר"י ז"ל, כללות התפילה בנויה על ארבע חלקים כנגד ארבעת העולמות מלמטה למעלה: עשייה, יצירה, בריאה ועולם האצילות. כשם שאי אפשר לדלג בסולם על השליבות ועלולים ליפול בדילוג, כך גם בתפילה יש להתפלל בשלב אחר שלב. לנסות להתרומם בצורה אמיתית ולבבית, לפגישה המרוממת עם הבורא.

יש כאלו ששואלים מה עליהם לעשות, מצד אחד יש להתפלל בציבור ומצד שני הם רוצים להתפלל ביחידות ובאריכות כדרישת החסידות? על כן העצה היא להיות במניין ולשמוע את התפילה כולה מהשליח הציבור, ולענות 'אמן' 'ברכו' ו'קדושה' וכו'. אחר כך אפשר להתפלל בכוונה ובאריכות כל אחד לפי היכולות שלו, ודבר זה נחשב מבחינת ההלכה כתפילה במניין.

בחסידות מוסבר כי התפילה היא הזמן למלחמה עם הנפש הבהמית 'שעת תפילה שעת מלחמה'. ב'עבודת התפילה' בהתאם לחוזקה של הבהמה ועוצמת המנגד, בהתאם למצבו יש להשתמש בכלי המלחמה המתאים לכך. ככל יש יותר התנגדות והפרעות בתפילה, יש להתאמץ ולכוון יותר בתפילה.

בכללות, ההצלחה ב'עבודת התפילה' לא רק שממרקת את הרוח שטות המולדת וגסות הרוח שנרכשו מלידה, אלא גם מעדנת את הנפש ומכשירות את הגוף לקבל את האור האלוקי. 'עבודת התפילה' זה דבר נחוץ מאוד, וכדאי לכל אחד להתחזק בזה כמה שניתן. האמת היא שצריך להאריך רבות בכל העניין החשוב והעקרוני הזה של 'עבודת התפילה', אבל תן לחכם ויחכם עוד.

איך נצא מהגלות וניגאל?

הרבי המהר"ש הכיר הרבה חסידים של רבינו הזקן, ואחד מהם היה ר' צדוק מהעיר קאפוסט. הוא היה חסיד ממוצע לפי ערך, אך האריך הרבה מאוד בתפילה, והיו מכנים אותו 'רבי צדוק המתפלל'. לפרנסתו הוא בחר להיות טוחן ברחיים של תחנת רוח, כך שהיה לו פנאי להתפלל רוב השנה.

פעם שאלו הרבי המהר"ש, למה הוא מאריך כל כך בתפילתו, וענה החסיד שהוא מקיים בכך מצוות עשה מן התורה 'לספר ביציאת מצרים – וכל המרבה הרי זה משובח', והסביר שעל ידי התפילה הוא יוצא מהמצרים וההגבלות שלו. זה בדוגמת מה שרבינו הזקן מסביר בספר ה'תניא', שעל ידי 'עבודת התפילה' האדם יכול לצאת מגלות פרטית לגאולה פרטית.

צריך לדעת שכאשר מתפללים באריכות, החיות בענייני גאולה ומשיח נהיית פנימית ואמיתית. במילא 'חיים משיח' בצורה חזקה יותר. בכדי 'לחיות עם משיח' כעת, חשוב מאוד להתעסק ב'עבודת התפילה'. אז יוצאים מגלות פרטית, כדרישת הרבי שליט"א בכ"ח ניסן תנש"א, שתביא לגאולה פרטית וכללית כאחד. ועיקר העיקרים שעל ידי חיזוק התפילה, נזכה להתגלות בפועל.