הרבי בהתבטאות נדירה: 'אני טרוד עם היארצייט של חמי' • מיוחד
אורח מיוחד התארח בחצר ליובאוויטש והשתתף בתפילות ובהתוועדויות של יו"ד שבט תשל"ז: האדמו"ר מרחמסטריבקה רבי ישראל מרדכי טברסקי זצ"ל (אז בנו של האדמו"ר) • במהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים מהרבי מלך המשיח, שאף כינה אותו 'מחותני' • לקראת יו"ד שבט, סיפר בנו הרה"ח ר' נחמן יוסף טברסקי שיחי' את הפרטים המלאים של הביקור, ואף חשף את הברכה שזכה אביו לקבל מהרבי הריי"צ במהלך ביקור תרפ"ט • מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה את הכתבה המרתקת • לכתבה המלאה
•••
אורח מיוחד התארח בחצר ליובאוויטש והשתתף בתפילות ובהתוועדויות של יו"ד שבט תשל"ז: האדמו"ר מרחמסטריבקה רבי ישראל מרדכי טברסקי זצ"ל (אז בנו של האדמו"ר). במהלך הביקור זכה לקירובים מיוחדים מהרבי מלך המשיח, שאף כינה אותו 'מחותני'. לקראת יו"ד שבט, סיפר בנו הרה"ח ר' נחמן יוסף טברסקי שיחי' את הפרטים המלאים של הביקור, ואף חשף את הברכה שזכה אביו לקבל מהרבי הריי"צ במהלך ביקור תרפ"ט.
מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה את הכתבה המרתקת:
קשרי ידידות מיוחדים היו בין אדמו"רי רחמסטריבקה ואדמו"רי חב"ד. נמצאו שורה של מכתבים מרבותינו נשיאינו לאדמו"רי רחמסטריבקה, בהם ביטויי קירבה, כמו מכתבו של הרבי הריי"צ לרבי מנחם נחום מרחמסטריבקה - מכתב תודה על הברכות ששיגר לו לקראת חג הגאולה הראשון בשנת תרפ"ח, ומכתב ברכה לחתונת נכדו רבי יוחנן טברסקי - אותו מסיים הרבי הריי"צ במילים: 'והנני שאר בשרו הדורש שלומו, מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנישא וגבוה מאד, מתברך מאתו ומברכו בכל טוב סלה'.
במכתב נוסף מופיעה בקשת הרבי הריי"צ מבניו של הרה"צ רבי מנחם נחום 'לדעת מאשר עבר בימיו האחרונים של כבוד קדושת אביהם ידידי שאר בשרי הרה"צ זצוקללה"ה זי"ע, מאשר דיבר וציווה והנעשה אתם עמם יבדלו לחיים טובים'. ובאיגרת אחרת מבקש הרבי הריי"צ 'לדעת אם יש אצלם איזה מכתבים או דברי תורה כתבי יד קודש כבוד קדושת אבותיהם הקדושים. כן אפשר נמצא איזה תמונות מהוד פני קודש אבותיהם הקדושים זי"ע'.
אחד המכתבים של הרבי מלך המשיח, מתאריך ו' שבט תשל"ז, ממוען אל רבי ישראל מרדכי טברסקי, לרגל חתונת בנו. בראש המכתב הוסיף הרבי בכתב יד קודש את המילה רבת-המשמעות 'מחותני', ולקראת חתימתו הוסיף שוב בכיתב יד קודש 'מחותנו המאחל כל טוב סלה'. על המכתב הזה, ושאר המאורעות שהתרחשו בסמיכות ליו"ד שבט תשל"ז, מתאר הרה"ח ר' נחמן יוסף טברסקי, בנו של האדמו"ר מרחמסטריבקה רבי ישראל מרדכי טברסקי זצ"ל.
על ידיו של הרבי הריי"צ
'הקשר של אבי עם אדמו"רי חב"ד מתחיל למעשה חודשיים בלבד לאחר לידתו. בחודש מנחם אב תרפ"ט, במהלך ביקורו של הרבי הריי"צ בירושלים, נפגש הרבי הריי"צ שלוש פעמים עם סב-סבי, הרה"צ רבי מנחם נחום מרחמסטריבקה. באחד הביקורים ביקש ר' מנחם נחום מסבתי, שתכניס את בנה הקטן, ישראל מרדכי. כאשר הוכנס אליו התינוק, העבירו לידיו של הרבי הריי"צ.
כאשר הרבי הריי"צ החזיק את אבי בידיו, שאלו רבי מנחם נחום: מה אתם אומרים עליו? הביט הרבי הריי"צ על התינוק הקטן ואמר: זה הקטן - גדול יהיה! רבי מנחם נחום שמח מאוד על ברכתו של הרבי הריי"צ, ואמר: אתם גם אתם מסכימים איתי, זה כבר משהו אחר לגמרי..
לקראת חתונתו של אבי בחודש אלול תשי"א, שיגר אביו לרבי מכתב בו הודיע על החתונה. הרבי הגיב במכתב ארוך במיוחד, בו מבאר את עניין שלושת המקיפים הנמשכים בשעת החופה. במשך השנים קיבל סבי עוד כמה מכתבים מהרבי, לקראת ראש השנה או לקראת שמחות במשפחה. סבי אף זכה להיות אצל הרבי פעמיים ב'יחידות'.
בשנת תשי"ד, כאשר הגיע לחתונת בנו רבי איציקל טברסקי (כיום, האדמו"ר מרחמסטריבקה בבורו פארק), נכנס ליחידות אצל הרבי (ובמהלכה ביקשו הרבי להחזיר בתשובה יהודי מסוים). בשנת תשכ"ז ביקר שוב ביחידות אצל הרבי, ובמהלכה דיבר עמו הרבי על הצורך להנהיג בישיבות סדר לימוד חסידות לפני התפילה ('לאו דווקא תניא וליקוטי תורה, אלא גם 'מאור עינים''), כדי לסייע לקיום ההלכה שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש ומתוך התבוננות בגדולת ה'.
הרבי גם ציטט לו מפירוש הגר"א לספר 'משלי', שמי שלא למד פנימיות התורה, לא ייתכן שידע דין לאמיתו. באותה 'יחידות' אמר לו הרבי שהרבי הריי"צ אמר לו שהוא בטוח שאם היו שואלים את ה'חפץ חיים', הוא היה אומר שיש חיוב ללמוד תורת הבעל שם טוב, לא פחות מה'משנה ברורה'.
הרבי עסוק עם ה'יארצייט'
בשנות הלמ"דים התקרבתי לחסידות חב"ד, ונסעתי להסתופף בצילו של הרבי שליט"א בבית חיינו 770, שם למדתי כמה שנים בישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' המרכזית. בשלהי תשל"ו השתדכתי עם מרת אסתר, בתו של הרה"ח ר' משה אשכנזי ע"ה, רבה של קהילת חב"ד בתל אביב בימים ההם, והחתונה נקבעה לז' שבט תשל"ז.
מכיוון ששהיתי בחו"ל כמה שנים, ולא הסדרתי את מעמדי כבן ישיבה הפטור מגיוס לצה"ל, הייתה לי בעיה לחזור לארץ ישראל, ומשום כך הוחלט לערוך את החתונה בקראון הייטס. כך, למרות שגם אני וגם כלתי באנו מארץ ישראל - זכינו לקיים את החופה בחצר 770 ולערוך 'שבע ברכות' בהתוועדות עם הרבי. מאוחר יותר גילה הרבי לאבי שהסיפור עם הצבא היה רק פרט אחד, שסובבה ההשגחה העליונה כדי שהחתונה שלנו תתקיים בקראון הייטס..
כנהוג, בשבת שלפני החתונה, עליתי לתורה במניין של הרבי. באותה שבת היו חמישה חתנים, ומכיוון שהרב חדקוב היה צריך לקבל עליה, והרבי הרי מקבל את המפטיר - לא יכלו לכבד את אבי בעליה לתורה. כמחווה של כבוד, סידרו עבורו מקום מיוחד ליד בימת הקריאה, כדי שיוכל לעמוד ליד הרבי ולשמוע היטב את הרבי קורא את ההפטרה. במהלך התפילה ישב אבי - יחד עם דודי הרב וועלוול טברסקי - בשורה הראשונה שאחר בימת התפילה של הרבי. לאחר התפילה שמתי לב שהרבי הסתובב לעבר אבי ודודי, איחל להם 'גוט שבת' ורק אחר כך עלה לחדרו.
יום לפני החתונה, ו' שבט, הכניס אבי מכתב לרבי עם הזמנה לחתונה ובקשת ברכה מהרבי. למחרת, ביום החופה נסעתי עם אבי לציון הקדוש, ולאחר שהלכנו למקווה מיהרנו ל-770 כדי לקבל את הסידור מהרבי כנהוג. יחד איתי עמדו ב'גן עדן התחתון' אבי ואימי, חותני וחותנתי. לפני תפילת מנחה יצא הרבי מחדרו, ולאחר שהושיט לי את הסידור, פנה מייד אל אבי ואמר: 'סלח לי, אורח כמוך הייתי צריך לקבל מייד (ל'יחידות'). אבל תסלח לי, מכיוון שאני עסוק מאוד עם היארצייט'.
הרבי פנה לעברי, והמשיך לדבר לאבי: הבן בוודאי יכבד אתכם גם בזה (זאת אומרת, שאסדר עבורם את ה'יחידות' מאוחר יותר). אחר כך בירך אותי הרבי בנוסח הרגיל לחתנים במעמד זה. ולאחר שסיים, בירך את כולם יחד, בברכה כללית.
בשעה שש בערב התקיימה 'קבלת פנים' באולם 'אהלי תורה', ולפתע הגיע למקום מזכירו של הרבי הרה"ח ר' יהודה לייב גרונר. הוא מסר לאבי מכתב מהרבי, ואמר: הרבי שלח אותי עכשיו וביקש שתקראו את המכתב הזה לפני החופה. אבי מיהר לפתוח את המכתב. היה זה נוסח ברכה רגיל לחתונה, אבל החידוש המרגש היה בתואר שהוסיף הרבי בכתב ידו הקדושה לפני שמו של אבי - 'מחו'[תני]'. וכך גם לקראת חתימתו הוסיף הרבי שוב בכתב יד 'מחו'[תנו] המאחל כל טוב סלה'.
'שיריים' מהרבי עבור ה'בני לוויה'
לקראת שבת ה'שבע ברכות' הגיעו שלושת אחיו של אבי - רבי איציקל, האדמו"ר מבורו-פארק; רבי אברהם דוב, רב חסידי רחמסטריבקה במונסי, ורבי וועלוול טברסקי. עימם הגיעו עוד כשלושים חסידי רחמסטריבקה שהתארחו בשבת בקראון הייטס.
מכיוון שהייתה זו שבת יו"ד שבט, הרבי התפלל לפני העמוד את כל תפילות השבת. אבי ואחיו התפללו עם עשרות החסידים בבית הכנסת של חסידי סקווירא שהיה ברחוב קינגסטון, אבל אבי רצה לפחות בתפילה אחת להיות ב-770 ולראות את הרבי בתפילתו. לאחר קריאת התורה הוא יצא יחד עם אמי לכיוון 770, והספיק להתפלל מוסף עם הרבי.
לאחר התפילה הלכנו לערוך 'קידוש' אצל דוד הכלה, הרה"ח ר' הירשל חיטריק. אחר-כך הלכו הוריי לאכול סעודת שבת עם עשרות החסידים שהמתינו להם, ואני נשארתי להתוועדות. אמרתי לאבי שהחתנים עורכים את ה'שבע ברכות' במהלך ההתוועדות של הרבי, ולכן שיכוון לסיים את סעודתו בהתוועדות של הרבי, כדי שיוכל להשתתף בשבע ברכות.
כשעה לאחר תחילת ההתוועדות, הגיע אבי ל-770 עם קבוצת החסידים. ר' לייבל ביסטריצקי דאג לסדר לו מקום בשורה הראשונה מאחורי הרבי. כמה חסידים וויתרו על מקומותיהם הקבועים לטובת קבוצת חסידי רחמסטריווקה, ואיפשרו להם לעמוד יחד קרוב לבימת ההתוועדויות של הרבי. בין שיחה לשיחה פנה הרבי לאבי ורמז לו לומר 'לחיים'. לאחר שאבי אמר 'לחיים' הוציא הרבי פרוסת עוגה והעביר לאבי. אחר-כך הרבי לקח בידיו הקדושות את קערת הכסף עם כל העוגות, הסתובב לעבר אבי ומסר לו את הקערה באומרו: 'זה עבור ה'בני לווייה', תוך שהוא מצביע למקום בו עמדו קבוצת החסידים.
אבי הלך מייד להעביר את העוגות לקבוצת החסידים, ובדרך היו בחורים ואברכים חב"דיים שלקחו גם הם מהעוגות שמסר הרבי. לאחר שאבי סיים לחלק את העוגות לקבוצת החסידים שהגיעו עמו, נעלמה קערת הכסף בה היו מונחות העוגות. כאשר הרבי ראה את אבי חוזר בידיים ריקות, אמר: בנוגע לביכורים כתוב (רמב"ם הלכות ביכורים פרק ג' הלכה ח'), שנהגו להחזיר את כלי הכסף וכלי הזהב.. כמובן שאותו 'שפיץ חב"ד' שביקש לשמור לעצמו את הקערה מיהר להעלותה חזרה לשולחנו של הרבי.
בהמשך ההתוועדות ביאר הרבי את רש"י שמביא את מאמרו של ר' מתיא בן חרש אודות גאולת בני ישראל ממצרים, שהיו ערומים ממצוות והיו צריכים לדם פסח ודם מילה כדי שיהא בידם זכות קיום המצוות הללו. הרבי דיבר ברגש רב על אריכות הגלות האחרון, ובכה מאוד באומרו 'הבן חמש למקרא נותר עם קושיא: כיצד ייתכן שיהודים עדיין נמצאים בגלות? כמה הוא השיעור לייגע את היהודים בגלות'?.. אבי היה בהתרגשות גדולה למשמע הכמיהה העצומה של הרבי לגאולה השלימה, והכאב האמיתי שפרץ מלבו הטהור לנוכח המשך הגלות. במוצאי שבת ערך הרבי את התוועדות יו"ד-י"א שבט, ואבי הגיע מתחילת ההתוועדות ועד לסיומה.
הדפסת חסידות בבחינת 'מים גנובים ימתקו'
בתום שבוע ה'שבע ברכות' סידרתי יחידות עבור הוריי. כאשר נכנסו ליחידות, ביקש הרבי מאבי לשבת. בתחילה אבי סירב (כנהוג שב'יחידות' לא יושבים), אולם לאחר שהרבי הביע את תמיהתו והתבטא 'אצל מחותנים לא יושבים?!', הסכים אבי וישב. אחר כך פנה הרבי לאמי, וביקש שגם היא תשב. אולם היא סירבה לשבת, והרבי לא הוסיף לבקש עוד.
הרבי התעניין בשלום סבי, הרה"צ רבי יוחנן טברסקי, שבאותם ימים לא חש בטוב. לאחר ששמע מהוריי על מצבו, הוציא הרבי עפרון ופיסת נייר ממגירת שולחנו, כתב על הנייר את שמו של סבי, והניח את הנייר בצד השולחן באומרו שכאשר יסע לאוהל יזכירו לברכה על הציון הקדוש.
בהמשך היחידות שאל הרבי את אבי האם מדפיסים את כתבי החסידות של אדמו"רי צ'רנוביל. אבי אמר לרבי שנמנעים מלהדפיסם, מכיוון שהאדמו"רים לבית צ'רנוביל הקפידו שלא ידפיסו את מאמרי החסידות שלהם. הרבי הגיב ואמר שאדרבא, דווקא משום כך צריך להדפיסם. הרבי הזכיר את הסיפור הידוע על אדמו"ר הזקן והמלאך, שהיו לומדים כמה שעות נגלה וכמה שעות חסידות, והיה אדמו"ר הזקן מסובב את השעון כדי שילמדו יותר זמן חסידות.
ואמר הרבי: לא היה כאן רק רווח של זמן ללימוד החסידות, אלא מכיוון שהיה זה בבחינת 'מים גנובים ימתקו', הרי הלימוד באותו זמן נוסף, היה לימוד אחר לגמרי. והסיק הרבי שלמרות הקפדתם של אדמו"רי צ'רנוביל, יש להדפיס את דברי החסידות שלהם. הרבי התעניין בעבודתו של אבי בישיבת חסידי רחמסטריבקה בירושלים, ואמר: אתם צריכים להרחיב את הישיבה של אבא שלכם!
מי שמכיר את אבי, יודע שהוא לא היה שייך לעניינים של בנייה והרחבה. הוא היה איש של תורה, ששקד בלימוד התורה יומם ולילה. אבל בפועל, לאחר שסבי הסתלק ואבי קיבל את האדמו"רות, ראו במוחש את ברכת הרבי, כאשר הישיבה בהנהגתו התפתחה והתרחבה - מישיבה קטנה של חמישים בחורים, היום יש ישיבה קטנה וישיבה גדולה עם קרוב לארבע מאות בחורים כן ירבו.
הסיפור עם הצבא - פרט אחד בהשגחה העליונה
אבי, שרצה שאחזור לארץ ישראל אחרי החתונה, ביקש מהרבי ברכה עבורי, שאצליח להסתדר עם הצבא. הרבי לא נענה לבקשת אבי, והביע את רצונו שאשאר בארצות הברית, באומרו: אפשר לבנות בית בישראל כאן, אפשר לפעול כאן! (היו עוד התבטאויות בסגנון כזה, שעלי להשאר כאן). אבי, שחשב שרק בגלל הצבא היו צריכים לערוך את החתונה בניו יורק, הופתע כאשר הרבי המשיך ואמר: אתם חושבים שרק בגלל הבעייה עם הצבא נערכה החתונה כאן. האמת היא, שהחתונה הייתה צריכה להיערך כאן, וכל הסיפור עם הצבא זה רק סיבה שסובבה ההשגחה העליונה.
וסיפר הרבי לאבי: פעם התוועדתי בפורים, והקהל היה קצת רדום. רציתי לעורר את הקהל, ושאלתי: במגילת אסתר מברכים ברכה לפני קריאת המגילה, ומתחילים לקרוא על כל הסיפור של אחשוורוש, ורק לאחר כמה עמודים מגיעים ל'בלילה ההוא', שהוא עיקר הנס. לכאורה, היו צריכים לדלג על כל זה ולהגיע מייד לעיקר הנס. אלא, שכל ההקדמה הזאת מלמדת אותנו שיעור בהשגחה פרטית: כל פרט היה חלק מההשגחה הפרטית העליונה, שהביאה בסופו של דבר את הנס של חג הפורים.
כך גם בנוגע לבן שלכם - החתונה הייתה צריכה להיערך כאן. וכל הפרטים שמסביב, היו סיבות ומהלכים שהובילו לכך. והוסיף הרבי ואמר: קיבלתי דרישת שלום מהחתונה, שהייתה מאוד שמחה, ותודה לכם שהבאתם לכאן את השמחה הזאת. [במאמר המוסגר: לאחר יומיים, כאשר נכנס השווער שלי, ר' משה אשכנזי ליחידות, התעניין הרבי כיצד קיבל אבי את הידיעה שאנחנו מתעתדים להשאר בקראון הייטס].
לקראת סיום היחידות, פנתה אמי לרבי ואמרה שמשהו בלתי-מוסבר מעיק לה על הלב. אמר לה הרבי שתעסוק בטהרת המשפחה. ואכן, זמן קצר לאחר חזרתם לארץ ישראל, פנו לאמי בבקשה לסייע בעניין של טהרת המשפחה, ובזכות הוראת הרבי קיבלה את הבקשה ועסקה משך זמן בטהרת המשפחה. עד היום היא מוסרת הרצאות בעניין טהרת המשפחה והבית היהודי. המועקה שהייתה בלבה, חלפה מן העולם כמובן. בשנים האחרונות החלה אחותי לפעול מאוד חזק בענייני טהרת המשפחה. היא מרגישה שבכך היא ממשיכה את השליחות של הרבי. היא רואה בעבודתה ניסים ונפלאות, וחשה שהכול בזכות הרבי.
ונענע לי בראשו
כאמור, הרבי נמנע מלברך אותי להסתדר עם הצבא, ואמר שעלי להשאר בארצות הברית. לכן במשך שנים רבות לא נסעתי לארץ ישראל. בראשית שנות הנו"נים, נסע בני לארץ הקודש, וכאשר עברתי בחלוקת הדולרים, והרה"ח ר' לייבל גרונר אמר לרבי שבני נוסע לארץ הקודש, פנה אלי הרבי ושאל: אתה גם נוסע לארץ הקודש? הייתי המום למשמע השאלה, ולא עניתי. הרבי נתן לי דולר ואמר: את זה אתה יכול לתת גם בחוץ לארץ.
מהתבטאות זו של הרבי הבנתי שכבר הגיעה העת שאוכל לנסוע לארץ הקודש. התחלתי לנסות לסדר את המעמד שלי מול הצבא, ובשלב מסויים החלטתי לנסוע למרות שלא כל העניינים סודרו. כאשר הגעתי לארץ ישראל התברר לי שפקיד מסויים החליט לקחת את התיק הזה לטיפולו האישי, והוא לא הסכים בשום פנים ואופן לבוא להסדר.
התקשרתי איפוא לרה"ח ר' לייבל גרונר, וביקשתי שיזכיר אותי לברכה לפני הרבי. היה זה בימים שלאחר כ"ז אדר תשנ"ב. ר' לייבל ביקש עבורי ברכה מהרבי, והרבי נענע בראשו לברכה. בתוך שבוע הסתדרו העניינים באופן ניסי, והצלחתי לצאת מהארץ.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר