מה סיפר הרבי על הרבנית שיינא שנרצחה בידי הנאצים?

'לישון לכבוד שבת'? בתו השלישית והצעירה של הרבי הריי"צ - הרבנית מרת שיינא הורנשטיין הי"ד, נולדה ביום כ"א טבת, והתחתנה עם בן דודה הרב מנחם מענדל הכהן הורנשטיין (נכד הרבי המהר"ש) • מאמצים רבים השקיע הרבי הריי"צ להציל את בתו וחתנו מעמק הבכא האירופאי, אך לדאבון לב הם נתפסו וגורשו למחנה המוות טרבלינקה, שם הועלו על המוקד • רק בכ"ה חשוון תשי"א, כתב הרבי מלך המשיח בפעם הראשונה הקדמה מיוחדת (עם הוספות בכתב יד קודש) לעילוי נשמתם וסיפור רציחתם • ומהם הסיפורים המיוחדים שסיפר הרבי על הרבנית שיינא? • לסיפור המלא ולצילום כתב היד

•••

 ☚ תיאור מיוחד: חתונת הרבנית חיה מושקא בת הרבי המהר"ש 

הרבנית מרת שיינא הארענשטיין ה' יקום דמה, היתה בתו השלישית והצעירה של הרבי הריי"צ נולדה בליל שבת קודש פרשת שמות, כ"א טבת תרס"ד, בשעה 12 בלילה. בי"ח אייר - ל"ג בעומר תרצ"ב, התקיימו קישורי התנאים שלה עם בן דודה הרב מנחם מענדל הכהן הארענשטיין (אמו, הרבנית חיה מושקא, היתה בתו של הרבי מהר"ש נ"ע), וביום יו"ד סיון תרצ"ב התקיימה שמחת החתונה בעיר לנדברוב במדינת פולין.

מאמצים רבים השקיע הרבי הריי"צ להציל את בתו וחתנו מעמק הבכא האירופאי, אך לדאבון לב הם נתפסו וגורשו למחנה המוות טרבלינקה, שם הועלו על המוקד יחד עם עוד יהודים קדושים וטהורים. כאשר הגיעו הידיעות אל הרבי שליט"א, הוא החל לברר פרטים עד כמה שידו מגעת, ונזהר שלא לגלות לרבי הריי"צ כדי שלא לצערו, גם כאשר בחודש מנחם אב תש"ט אומתו הפרטים המחרידים. רק בכ"ה מרחשוון תשי"א (יום ה'יארצייט' השמיני של גיסו הרב מנחם מענדל), בהקדמה ל'קונטרס מאמרים' של הרבי הריי"צ, כתב הרבי מלך המשיח בפעם הראשונה:

'קונטרס זה מוקדש הוא לזכות בתו הצעירה של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ, גיסתי הרבנית מרת שיינא, ולזכות חתנו גיסי הרב מנחם מענדל הכהן בן הרבנית מרת חיה מושקא (בת כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע) - עד היום אין עוד ידיעות ברורות למדי אודותם - מלבד הבא להלן - ולכן באים שמותיהם כנ"ל, בלי תוספת נוסח ברכת כו' אח"ז - ונתעכבה ההדפסה כל זמן זה, מפני צערם של אלו מבני המשפחה שלא ידעו אודות הבא להלן עד עתה..

על פי מכתבו של מר מרדכי אונראד שיחי' שהיה במחנה טרעבלינקע, נמצא שם - בשנת תש"ב - ב'באראק' אחד עם גיסי הרב מ"מ הכהן. והוא סיפר לו אשר בבאראק שני שם נמצאים אמו - הרבנית מרת חיה מושקא - ורעיתו - הרבנית מרת שיינא. ט"ו אלול תש"ב הביא ה'קאפא' להרמ"מ פתקא מרעיתו אשר ביום י"ד אלול נלקחה אמו להובילה להכבשונות. 

ג' תשרי תש"ג בא הקאפא וסיפר להם, אשר ביום שני דראש השנה תש"ג הובילו את רעיתו להכבשונות. כ"ה חשון תש"ג כשחזר מר מרדכי שי' מעבודתו לא מצא את הרב הרמ"מ בבאראק. ואלו שעבדו עמו ספרו לו, אשר לקחוהו ממקום העבודה, עם עוד קבוצת יהודים, על מנת להובילם לכבשונות'.

הרבי מלך המשיח נהג במשך כל השנים, להגיד קדיש בתפילות של יום ב' דראש השנה לעילוי נשמתה. בנוסף לכך הרבי דיבר כמה פעמים בהתוועדות על הרבנית שיינא הורנשטיין. להלן חלק מהשיחות:

'כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן אמר פעם לנכדתו הרבנית שיינדל [בת הזקונים של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, שבני הבית אהבו לשחק ולהשתובב ('אַ רייץ טאָן זיך') עמה, והיתה רגילה לאכול על שולחנו של זקנה כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן] שתעשה כל דבר לכבוד שבת, לאכול לכבוד שבת, לטייל לכבוד שבת, וכיוצא בזה. והשיבה, שביכלתה לעשות כל דבר לכבוד שבת, חוץ משינה, לישון לכבוד שבת, כיון שאינה מבינה איך אפשר לישון לכבוד שבת: בעת השינה - ישנים ('ווען מ'שלאָפט, שלאָפט מען דאָך'), ואיך יכולים אז לעשות דבר לכבוד שבת'?!.. 

משיחת אור לי"ג ניסן תשי"א (תורת מנחם חלק ג' עמוד 6).

 ☚ התוועדות סוחפת עם הרב אופן: כ"ד טבת זה יום של הרבי • וידאו 

'בנוגע ליום השבת גופא, ישנו פתגם פשוט שכולל את כל ענין השבת - שזהו סיפור כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר אודות בתו הצעירה ([הרבנית מרת שיינא הי"ד] שנהרגה על קידוש השם, וביום השבת קודש זה הוא יום הולדתה), שפעם אמר לה זקנה, כבוד קדושת אדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו עדן, בנוגע ליום השבת, שצריכים לעשות את כל הענינים לשם שבת, כולל גם ענין השינה, שצריך להיות לשם שבת, והשיבה, שיש ביכלתה לעשות כל הענינים לשם שבת, מלבד ענין השינה לשם שבת, שאינה יכולה להתחייב ('זיך אונטערנעמען') על כך..

ומובן, שאין זה סיפור סתם אודות דו-שיח בין סבא לנכדתו - שהרי מדובר אודות כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן, נשיא בישראל, נשמה כללית, שכללות הנהגתו היתה באופן ד'בכל דרכיך דעהו', אפילו בימות החול, ועל אחת כמה וכמה ביום השבת קודש, ובפרט שבאותו מעמד דיבר כבוד קדושת אדמו"ר נשמתו עדן אודות גודל הזהירות שצריכה להיות ביום השבת בנוגע לענין הדיבור כו', כך, שהדברים שאמר לנכדתו הם לימוד והוראה, וגם הוראה לרבים (בהתאם לכך שענינו של נשיא ישראל הוא לדאוג לטובתם של ישראל, וכמובן גם מזה שכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר סיפר זאת) - שגם ענין השינה צריך להיות לשם שבת'. 

משיחת שבת פרשת 'שמות', כ"א טבת, תשכ"ה (תורת מנחם חלק מ"ב עמוד 113).