איך נכין את עצמנו לקבלת פני משיח? • המשפיעים בסימפוזיון מרתק
עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש סימפוזיון מרתק בהשתתפות ארבעה מחשובי המשפיעים, במסגרתו הועלו לדיון שאלות רבות הנוגעות לקיום הוראותיו של הרבי בהכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, והפצת בשורת הגאולה • השתתפו: ראשי ארגון 'לחלוחית גאולתית' - הגה"ח הרב נחמן שפירא שליט"א והגה"ח הרב יוסף יצחק אופן שליט"א, הרה"ח הרב חיים לוי יצחק גינזבורג ע"ה, הרב שמואל חיים בלומינג שיחי' • לכתבה מלאה
•••
עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש סימפוזיון מרתק בהשתתפות ארבעה מחשובי המשפיעים, במסגרתו הועלו לדיון שאלות רבות הנוגעות לקיום הוראותיו של הרבי בהכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו, והפצת בשורת הגאולה. השתתפו: ראשי ארגון 'לחלוחית גאולתית' - הגה"ח הרב נחמן שפירא והגה"ח הרב יוסף יצחק אופן, הרה"ח הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הרב שמואל חיים בלומינג.
לכתבה המלאה:
הגאולה השלימה נחשבה מאז ומתמיד לאחד מעיקרי היהדות, ושנים מתוך שלושה-עשר העיקרים של הרמב"ם הוקדשו לנושא הגאולה (האמונה בביאת המשיח, והאמונה בתחיית המתים). הגמרא במסכת סנהדרין אומרת ש'לא איברי עלמא אלא למשיח', ותורת החסידות מבארת כי הגאולה היא למעשה המטרה העליונה של בריאת העולם, וזו התכלית של כל התורה והמצוות שלנו בזמן הגלות.
זכינו, ואנחנו הדור שנבחר לממש את אותה מטרת-על של הבריאה כולה, להוריד את השכינה למטה, לעולם הזה הגשמי. אין זו עבודה קלה כלל וכלל. הרבי עצמו אמר במאמר קבלת הנשיאות, שנבחרנו להיות הדור השביעי 'לא בבחירתנו ולא על פי רצוננו'. אבל התפקיד ניתן לנו, ועצם העובדה שתפקיד רב-אחריות כזה ניתן לנו - מורה שניתנו לנו הכוחות למילוי המשימה, ועלינו לבצע אותה בצורה הטובה ביותר.
הדרך הטובה ביותר למילוי המשימה, היא כמובן הדרך אותה מורה לנו הרבי בשיחותיו. הרבי מלך המשיח הבהיר וסלל את הדרך במאות שיחות שמסר לנו. אלא שמחמת צוק העתים והבלבול העצום השורר מאז ג' תמוז, יש המפרשים את השיחות כך, ויש המפרשים אחרת, ולא כל אחד מסוגל להכריע מהי אכן הדרך הסלולה לנו בשיחותיו של הרבי. לשם כך, כינסנו כמה מחשובי המשפיעים, שיענו על השאלות המרכזיות בעניינים אלו.
בשיחותיו של הרבי מהשנים נ"א-נ"ב, יש שני נושאים מרכזיים שהרבי דורש מאתנו: א] להכין את עצמו ואת כל העולם כולו לקבלת פני משיח. נבקש מהמשפיעים להסביר ולבאר איך אנחנו צריכים לחיות עם משיח, וכיצד אנו יכולים לגרום לזולת, היהודי שאנחנו פוגשים ב'מבצעים', שגם הוא יחיה משיח. ב] לפרסם את בשורת הגאולה. גם בנושא זה יש צורך בהסברים מפורטים, בהתבסס על שיחותיו ומענותיו של הרבי - מה בדיוק צריכים לפרסם, ובאיזה אופן?
נפתח את הנושא בשאלה כללית: כולנו יודעים שנושא הגאולה והתגלות המשיח עמד על סדר היום החב"די החל מהמאמר הראשון של הרבי, עם קבלת הנשיאות בשנת תשי"א; אולם התעצם בשנות המ"מים, והגיע לשיא בשנים תנש"א תשנ"ב. כיצד הרבי הסביר את עליית הנושא לסדר היום?
הרב נחמן שפירא:
כפי שהקדמת, המרכזיות של האמונה בביאת המשיח הייתה עיקר ויסוד בחיים היהודיים תמיד. בתניא, בתחילת פרק ל"ז, גילה אדמו"ר הזקן את הקשר ההדוק בין החיים בגלות, לבין ייעודי הגאולה, וקבע כי כל הגילויים דלעתיד - תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות. זאת אומרת, שכל עבודת ה' של יהודי, במשך כל הדורות, הייתה אמורה להיות חדורה בנקודה הזו - שזה מוביל לגילויים של ימות המשיח. לפועל, לא מצאנו שיהודים חיו כל הזמן עם תחושה שכל הגילויים של ימות המשיח תלויים בעבודתם היום-יומית.
קשר מעשי בין עבודת ה' לביאת המשיח, החל לאחר שהתגלה אודות עליית הנשמה של הבעל שם טוב בראש השנה תק"ז, במהלכה הגיע להיכלו של משיח, ובמענה לשאלתו 'אימתי קאתי מר', נענה כי 'כשיפוצו מעיינותך חוצה'. זאת אומרת, שמאז החלה עבודה חדשה: להפיץ את מעיינות תורת החסידות, כדי לזרז את ביאת המשיח. עבודה זו התגברה לאחר שחרורו של האדמו"ר הזקן ממאסרו בפטרבורג, מה שמכונה בחב"ד 'נאָך פטרבורג', והלכה והתגברה מדור לדור.
הדגשה מיוחדת הייתה כאשר הרבי הרש"ב הקים את ישיבת תומכי תמימים. הוא התבטא שהתמימים הם 'חיילי בית דוד' שתפקידם להילחם נגד אלה אשר 'חרפו אויבך ה' חרפו עקבות משיחך'. אבל, גם אז לא הייתה העבודה באופן שחיו יום יום ורגע רגע את הענין של 'להביא לימות המשיח'. ידעו שלימוד החסידות והעבודה באתכפיא ואתהפכא, שוברים את הקליפות בעולם, אבל לא חיו עם המטרה: משיח - במשך כל הזמן.
ולמעשה, גם בדור של הרבי הריי"צ, הדור שהעבודה בו הייתה מסירות נפש כפשוטה על קיום היהדות, הרי וודאי שזהו דבר עיקרי שמביא לימות המשיח (כידוע ההסבר של הרבי בלשון רבינו הזקן בתניא, שעבודתם של ישראל 'במשך זמן הגלות' באה להדגיש בעיקר את עבודת המסירות נפש, שזה עיקר העבודה בגלות, והיא עיקר העבודה הגורמת לגילויים של ימות המשיח). ועדיין לא הייתה זו מטרה מורגשת ומודגשת.
הרב יוסף יצחק אופן:
נקודת המפנה העיקרית הייתה במאמר 'באתי לגני', המאמר שסימל את קבלת הנשיאות באופן רשמי, ובו הגדיר הרבי את תפקידו של דור השביעי. הרבי הסביר, שהיו שבע דורות עד משה רבינו שהורידו את השכינה מרקיע לרקיע, ובעיקר מה שנוגע אלינו הוא דווקא משה רבינו שהוריד את השכינה למטה, במתן תורה. כך גם כיום: רבינו הזקן החל סדרה של שבעה דורות, המורידים את השכינה למטה. הגילוי של משיח יורד מרקיע לרקיע, והתפקיד של דור השביעי הוא להוריד את השכינה למטה לארץ.
נשיאי חב"ד בדורות קודמים עסקו אף הם בהורדת השכינה למטה. כך ניתן להבין את התבטאותו של הרבי ה'צמח צדק', שהדפסת ה'ליקוטי תורה' הייתה תחליף ל'קץ', אבל זה היה עדיין גילוי משיח כפי שהוא ברקיעים העליונים. ולכן הגיב הרבי המהר"ש ואמר שאנחנו צריכים את המשיח כאן למטה. את היעד הזה, של הורדת השכינה למטה, הציב הרבי כבר בתחילת הנשיאות, והבהיר שהדרך להשגת היעד, היא באמצעות הפצת היהדות והפצת המעיינות.
אם כן, מה התחדש בשנות המ"מים?
הרב יוסף יצחק אופן:
בשיחה של פורים תשמ"ז, דיבר הרבי על ענין הקיצים, ושאל איך ייתכן שגדולי ישראל אמרו קיצים ובכל אופן עברו עשרות שנים מקיצים אלו, ועדיין לא בא?! הרבי הזכיר באותה שיחה את הקיצים של אדמו"ר הזקן, הרבי הרש"ב (תרס"ו, שהיה קשור עם ההמשך הידוע) והרבי הריי"צ (תש"ג-תש"ד), ואמר שהביאור היחיד שמצא, הוא, שעד היום התפקיד להביא את המשיח היה מסור לנשיאי ישראל, והגיע הזמן שעניין הבאת המשיח יימסר לכל אחד ואחד מישראל.
מאז, למעשה, החל הרבי להעביר את התפקיד אלינו. מה שהיה עד אז עניין של הנשיא בעיקר, הפך להיות עניין של העם, עניין שלנו. מאז, הרבי החל לדרוש יותר מאיתנו, שאנחנו נתכונן לימות המשיח, שנכין את עצמנו ובני ביתנו, שננשום את האויר של משיח, ושנפקוח את העיניים ונראה שהכל כבר מוכן לסעודה (שזה בא על ידי לימוד גאולה ומשיח), ויתירה מכך, הרבי תובע שנחיה כאילו בימות המשיח ממש.
בשיחה בשנת תשנ"ב ביאר הרבי את מאמר חכמינו זגרונם לברכה 'כל ימי חייך להביא לימות המשיח', שבכל רגע ורגע מימי חיי האדם, צריך הוא לחיות על מנת להביא לימות המשיח. להפוך רגע של גלות לרגע של משיח. כמו שהרבי אומר בשיחה אחרת שהא' המבדילה בין גולה לגאולה, היא אלוקות. להכניס אלוקות לעולם, זהו עניינו של משיח.
עכשיו, אומר הרבי, התפקיד שלנו הוא, שכל ענין שעושים בעבודת ה', אם זה לימוד התורה, אם זה קיום המצוות, אם זה 'כל מעשיך לשם שמים' - הכל צריך להיות חדור בנקודה הזאת: איך זה יביא את משיח. זוהי כוונת המצוה.
מדברים הרבה על המושג 'לחיות משיח', אבל לא מסבירים מספיק איך מממשים את זה בחיים היום-יומיים?
הרב יוסף יצחק אופן:
השאלה שצריכה להישאל היא כזאת: איך יהודי יכול לחיות גאולה כשהוא נמצא בגלות כה קשה? הרבי הכריז פעם בהתוועדות: 'אידן גייט אַרויס פון גלות'. מה הפשט 'יהודים, צאו מהגלות'? איך אנחנו יכולים לקום ולצאת מהגלות? זה תלוי בנו?
כאשר לומדים חסידות, מבינים מהי גאולה. גלות - היא ההעלם על 'אין עוד מלבדו', והגאולה - היא הגילוי של 'אין עוד מלבדו'. כשהרבי תובע מאתנו לצאת מהגלות ולחיות גאולה, הכוונה היא לצאת מהגלות הפנימי בענייני עבודת ה', ולהתחיל לחיות אלוקות באופן ששום מציאות אחרת לא תופסת מקום. שכל דבר יהיה חדור באלוקות. כדי 'לחיות משיח', חייבים ללמוד חסידות ולהתפלל באריכות.
הרב נחמן שפירא:
ישנם שני ענינים: 'להביא לימות המשיח', ו'קבלת פני משיח'. הענין הראשון, הוא כמו שהוזכר, שכל מה שעושים הוא במטרה להביא לימות המשיח. הרבי דיבר על כך כמה פעמים ובפרט בשבת פרשת 'תזריע מצורע', שהעבודה של יהודי בזמן הגלות היא הזריעה שמצמיחה את הגילויים של משיח. ובזה גופא יש כמה אופנים:
הדרגה הראשונה, וזו היתה עבודתו של היהודי בכל הדורות: הוא עושה עבודה אחת, שמביאה לעבודה שניה. העבודה החדשה (משיח) אמנם תלויה בזריעה של העבודה הקודמת, אבל לא זאת כוונתו בכל פרט שהוא עושה. לא היה מודגש התכלית והמטרה בכל פעולה בעבודה.
ישנה דרגה למעלה מזו, שכל עבודתו חדורה בענין של משיח. בכל פרט שהוא עושה - הוא חי עם המטרה של 'להביא לימות המשיח'. המטרה, התכלית, מורגשת בכל פרט ופרט בעבודה. הוא עושה מצוה במטרה להביא את משיח. הוא לומד תורה בשביל לזרז את ביאתו. וכן בכל ענייני העבודה של יהודי בתורה ומצוות. התוצאה - הגאולה - לא מנותקת מהעבודה המביאה אליה.
את הכיוון הזה אפשר למעשה לראות כבר בשנות המ"מים. למשל, כאשר הרבי קבע את סיסמת תנועת 'צבאות השם', 'ווי וואָנט משיח נאַו': הרבי החדיר את הרצון לביאת המשיח בכל פרט בחייהם של הילדים. מקיימים מצוות - כי 'ווי וואָנט משיח נאַו', לומדים תורה - כי 'ווי וואָנט משיח נאַו', וכך בכל פרט. מעולם לא היה ביהדות, שיחנכו ילדים על משיח בכל פרט ופרט, ושזה יהיה הענין העיקרי. זהו חידוש של הרבי.
אחר כך הרבי מדבר על דרגה נעלית יותר, דרגה לפנים מדרגה: לא רק שהעבודה שלנו מביאה לימות המשיח, אלא זהו המשך אחד. מכיוון שכל עניינו של משיח, הוא, להביא לשלימות התורה והמצוות - הרי כאשר יהודי מצליח לקיים את הוראת הרבי לחיות כמו בימות המשיח, היינו שהוא מקיים תורה ומצוות (עד כמה שתלוי בו) בשלימות, עליו לחוש שזה התוכן של ימות המשיח ממש. הן הזריעה והן הצמיחה - חדורים בכל פעולה ופעולה של היהודי. כל זה הוא במסגרת העניין הראשון שהרבי תובע מאיתנו - להביא לימות המשיח.
אבל, אחר כך, כשהרבי גילה ש'הגיע זמן גאולתכם', הרבי דיבר על עניין נוסף - קבלת פני משיח צדקנו. זהו ענין חדש, הקשור לכך שהרבי הדגיש שישנו נשיא הדור שהוא המשיח, וישנה כבר לא רק המציאות של משיח אלא גם ההתגלות של משיח (שיחת פרשת 'וירא' תשנ"ב). זה לא רק 'להביא לימות המשיח', זהו ענין חדש כפי שהתבאר כמה פעמים במשך השנים.
המשילו לזה משל, מחתונה. בחתונה, יש כמה וכמה הכנות שהחתן והכלה, וכמובן ההורים, צריכים לעשות עד יום החתונה. כמובן, שכל ההכנות נעשות מתוך מחשבה על המטרה - החתונה הקרבה ובאה. אבל, כשמגיעים ליום החתונה, במעמד קבלת פנים של החתן - הכל נראה אחרת, ההתרגשות אחרת, ההכנות אחרות, הכל שונה.
אני זוכר שבהיותי בחור צעיר, דיברנו בהתוועדות על הנושא הזה, איך ניתן לחיות אותו עכשיו. היה שם משפיע זקן שאמר, שאם אצל התמימים היה מונח שהרבי הוא המשיח - כל תמים היה נראה אחרת לגמרי. אלו דברים שדיברו עליהם כבר לפני שנים. עוד לפני 'הגיע זמן גאולתכם', ידעו שהרבי הוא נשיא דורנו, 'יחידה' של כל עם ישראל, ובמילא הוא הוא המשיח שבדור.
אלא שבמשך השנים היה זה עניין פנימי שדובר בין חסידים, אבל בשנים המאוחרות יותר השתנה המצב לגמרי, כאשר הרבי עצמו אמר שוב ושוב שנשיא הדור הוא המשיח שבדור. בפרט בשיחות של שנת תשנ"ב, בהן הדגיש הרבי שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח, ועד לשיחה בכינוס השלוחים תשנ"ב, שכל ההמשך וסיום השיחה מדבר ומדגיש פרט זה שעכשיו העבודה היחידה הוא קבלת פני משיח, שכבר סיימו כל ענייני העבודה ועד לביטוי ש'מתחיל להתקיים השליחות דמשיח, השליח היחיד שבדורנו, המשיח היחיד שבדורנו', וכן שישנו לא רק המציאות דמשיח, אלא גם התגלות מציאותו ופועל פעולתו וכו'.
כשהרבי שליט"א הסכים ועודד את קבלת מלכותו כמלך המשיח - הנושא שהיה עד כה עניין פנים-חסידי, הפך להיות עניין שהרבי עצמו מגלה אותו. מאותו רגע ואילך, העבודה היא אחרת לגמרי. על דרך מה שהיה בשבת פרשת 'וארא' תשנ"ב, לפני י' שבט, שהרבי הביט על הדלת ואמר שכל אחד ואחד צריך להביט על עצמו ולחשוב שהרבי נכנס עכשיו לבית המדרש ומביט על כל אחד ואחד איך הוא השלים עבודתו. מובן שכשמתבוננים בכך, העבודה הופכת למצב אחר לחלוטין.
באותם ימים דיברנו על כך, והמשילו לכך משל מ'תמים' שמתכונן להיכנס ליחידות. הסדר היה שבחורים נכנסים לרבי ליחידות פעם בשנה, לפני יום ההולדת שלהם. זמן ארוך לפני היחידות היה הבחור מכין את עצמו. אבל, כאשר הוא כבר עומד סמוך לחדר הרבי, ב'גן עדן התחתון', מוכן בכל רגע להיכנס ליחידות - הכל אצלו שונה לגמרי. הלבושים אחרים, המחשבה דיבור ומעשה שונים, ה'נגלה' וה'חסידות' אחרים, הידור במצוות באופן נעלה יותר, 'שמירת הסדרים' בדיוק. הכל ב'קאָך' שונה לחלוטין.
אם כל אחד, כשהוא קם בבוקר, יהיה חדור עם ההרגשה שהיום תתרחש ההתגלות של הרבי, והרבי ירצה ממנו דו"ח על איך הוא התפלל היום, מה הוא למד היום, איך הוא פעל באהבת ישראל ועזר לחבר חלש ממנו, איך הוא קיים את הוראות הרבי בענייני משיח וגאולה - זה פועל בו את ענין ה'קבלת פנים' לרבי. וזה באין ערוך יותר מהענין של 'להביא לימות המשיח', שהוא עושה פעולה שמביאה למטרה אחרת.
בשיחות של תשנ"ב ישנם מושגים חדשים שלא הוזכרו עד אז. הביטוי אולי המפורסם ביותר, הוא 'לפקוח את העיניים' ולראות שכל הענינים כבר מוכנים. מצד אחד, החושך גדול וקשה מאד לראות את הגאולה. מצד שני, אם הרבי דורש - זה אומר שניתנו לנו הכוחות ואנחנו יכולים לבצע את המשימה. איך בעצם אנחנו יכולים היום לפתוח את העיניים ולראות גאולה?
הרב יוסף יצחק אופן:
בפרשת 'ויצא' תשנ"ב אמר הרבי: 'הדבר היחיד שצריך שיהודי יפקח את עיניו ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה! יש כבר את ה'שולחן ערוך', יש כבר את הלויתן ושור הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן - 'שולחן אביהם' יחד עם משיח צדקנו'.. מה הביאור בזה? אנחנו רואים את עצמנו בגלות ללא כל שינוי. איפה הסעודה? איפה הלויתן ושור הבר?
אולי נוכל להבין זאת, לאחר שנשים לב לתופעה אחרת מעניינת, הקשורה אף היא בביטוי לשון השגור אצל הרבי: בשנים הראשונות, כשהרבי היה מדבר על משיח, הרבי תמיד הוסיף את המילים 'למטה מעשרה טפחים', ואילו בשנים האחרונות הרבי כמעט לא השתמש במילים הללו. מדוע?
קשה להסביר ולקבוע מסמרות בעניינים כאלה, אבל אולי אפשר לבאר זאת כך, בדרך-אפשר כמובן: מבואר בחסידות ש'עשרה טפחים', זה 'אצילות', ו'למטה מעשרה טפחים', אלו הם 'עולמות בריאה יצירה עשייה'. קרוב לארבעים שנות נשיאותו הראשונות עמל הרבי להוריד את השכינה מעולם האצילות, אל 'למטה מעשרה טפחים', אלו עולמות בריאה יצירה עשייה. לאחר שנים רבות של עבודה, הצליח הרבי להוריד את השכינה, לא רק למטה מעשרה טפחים, שזה עדיין בעולמות הרוחניים, אלא הצליח גם במשימה להוריד את השכינה לעולם הזה הגשמי, עשייה גשמית, שזה הרבה יותר קרוב אלינו מ'למטה מעשרה טפחים'.
כשהרבי, הנשיא השביעי, שממשיך מרקיע לארץ, אומר לנו לפקוח את העיניים - הוא אומר לנו במילים אחרות שהוא כבר המשיך את השכינה בעולם הזה הגשמי! זוהי גם כן הנקודה של 'קבלת המלכות' - שזה יהיה מצד המקבל. הרבי התבטא בשיחה הידועה, שהוא כבר עשה את שלו, ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את מה שאנחנו יכולים. הרבי המשיך את השכינה למטה. עכשיו אנחנו צריכים לקבל את זה. אם הרבי יעשה את זה בשבילנו - זה יהיה מצד המשפיע, לא מצד המקבל.
אז איך באמת פוקחים את העיניים?!
הרב יוסף יצחק אופן:
דבר ראשון צריכים לדעת שהענין של משיח, הוא הא' של גאולה - אלופו של עולם, גילוי אור אין סוף בעולם הזה הגשמי, כפי שאדמו"ר הזקן אומר בספר ה'תניא'. אמנם גם הייעודים הגשמיים יהיה בשלימות, אבל לא זו הכוונה כשמדברים על ימות המשיח. עיקר הענין של משיח הוא גילוי אלקות בעולם הזה הגשמי.
אז מה זה לפקוח את העיניים? זה פשוט קבלת עול. כשיהודי מתבונן בענין של 'והנה ה' נצב עליו', ויתירה מכך כפי שמבואר בפרק מ"ב ב'תניא', שיהודי צריך 'לתרגם' לעצמו את כל העולם הזה כלבושים חיצוניים של הקדוש ברוך הוא. אדמו"ר הזקן מבאר זאת במשל ממלך, שהיראה ממנו היא לא מהלבושים החיצוניים שלו, אלא מהנפש שלו. אבל את הנפש הוא לא רואה? אלא על ידי שהוא רואה את הגוף שהוא חי, זה כאילו הוא רואה את הנפש. כך גם בעולם, שצריך לזכור שהוא רק הלבוש למי שמחיה אותו.
אבל כמו במשל, אם האדם לא יבחין שהמלך הוא חי, לא תהיה לו היראה ממנו. כך גם בנמשל, 'פתיחת העיניים', היא ללמוד חסידות, ללמוד פרק מ"ב בתניא ולהכניס את זה לעצמו לראש. להתבונן בזה כל יום בתפילה באריכות. ואז העיניים יסתכלו בהסתכלות נכונה. כי מי שחי עם חסידות ומתעסק בעבודת התפילה - חי גילוי אלוקות, חי גאולה.
ישאל השואל, הרי ישנו צמצום? אזי צריך הוא לדעת שהרבי נותן כח אפילו לאנשים כערכנו להוריד את הצמצום הלזה. בזמן אדמו"ר הזקן, חסידים שהיו בעלי מדרגה, לא יכלו להרגיש אלוקות. מספרים על ר' הלל מפאריטש, שהיה מתייגע הרבה מאוד, בשביל שיונח אצלו 'וואָרט' חסידות. אבל בדורנו, הרבי מלך המשיח הוריד את השכינה למטה, שאפילו אנשים מגושמים יכולים להרגיש בה. הבעייה היא, שחסר לנו באמונה: אין לנו אמונה שאנחנו שייכים להרגיש אלוקות.
אם ניקח את הדברים ברצינות, נלמד פרק מ"ב בתניא בהתבוננות הראוייה - כל אחד יכול לראות את הגילוי אלקות. זה מהותה של תורת החסידות. זה היסוד של 'שמע ישראל' - ראשי תיבות: 'שאו מרום עיניכם', לראות את האלוקות שיש בכל דבר. זאת הכוונה ב'לפקוח את העיניים', וזאת העבודה של ישיבת 'תומכי תמימים'. כשתמים לומד חסידות, זה לא רק בשביל הלימוד - זה בשביל שיהיה חדור אצלו הגילוי אלוקות, שזה הענין של משיח. וזה נעשה על ידי שהוא מתבונן בחסידות ומתפלל באריכות.
זה גם הפירוש במה שהרבי אומר 'לחיות גאולה' שנרגיל את עצמנו שכל העולם לא יהיה לו תפיסת מקום, ומה שיהיה לנו בראש זה רק אלוקות. עוד מעט, בימות המשיח, זה יקרה לבד. ההכנה לזה, היא על ידי העבודה בזה כיום. ועל ידי זה שכל אחד ישקיע בלימוד החסידות וישקיע ב'עבודת התפילה' להחדיר בעצמו את האמת האלוקית ש'אין עוד מלבדו', נזכה לראות מיד ממש, את הרבי שליט"א בא וגואל אותנו ומגלה את האלוקות בכל הבריאה.
הרב חיים לוי יצחק גינזבורג:
בהמשך לכך, חשוב להוסיף ולהדגיש ענין שהוא בפועל ממש ונוגע לכל אחד ואחד. הרבי אומר במפורש בשיחת פרשת 'ויצא' תשנ"ב שפתיחת העיניים היא על ידי לימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, והרבי מוסיף ומציין שם במיוחד: 'כולל ללמוד בעניני הגאולה'.
אותנו חינכו, שצריך ללמוד ולהתבונן בתפילה במאמר 'האומנם' תרמ"ג, ב'שער היחוד והאמונה', ועל ידי זה אפשר לחיות אלוקות. במבט ראשון, אפשר היה לחשוב, שהיום זה אותו דבר. אם רוצים לחיות אלוקות, צריך להתבונן בנושאים האלה, ואפשר לחיות אלוקות. אבל, עכשיו מדובר על משהו מיוחד לגמרי. שום דבר לא השתנה חס ושלום, אבל הכל קיבל מימד חדש ומיוחד.
ביום שמשה רבינו בא לבני ישראל ואמר להם 'פקוד פקדתי' - בני ישראל עדיין לא יצאו מהגלות. לכאורה, הם באותו מצב כמו אתמול ושלשום, אבל ברור שזה מצב שונה. הרבי מלך המשיח בא ומנבא לבני ישראל: 'הגיע זמן גאולתכם'. המצב היום שונה לגמרי ממה שהיה עד עתה. היום, יש משיח שמודיע לעם ישראל שהגיע זמן הגאולה, ולנו ניתן התפקיד לפרסם את נבואתו.
ולכן, כאשר רוצים לפקוח את העיניים - יש הדגשה מיוחדת, ללמוד בכל שבוע את שיחת ה'דבר מלכות' מהשנים תנש"א-תשנ"ב. לכל אחד צריכה להיות הסכמה וקביעות בנפש שהוא ילמד ויסיים כל שבוע את ה'דבר מלכות'. ודווקא את כולו, מתחילתו ועד סופו. לא לעצור באמצע - הרבי בונה את השיחות בשלבים, ואם נעצרת לפני השלב שהרבי מתחיל לדבר על הדור שלנו, החמצת את הנקודה.
יש ללמוד ולחזור שוב ושוב, כמה וכמה פעמים, לבד, בשיעורים ובחברותות. וגם, ובהדגשה מיוחדת, לחיות עם זה ו'להתפלל' עם זה. לפעמים נדמה שיש שיחות יותר קלות ויותר פשוטות, אבל מי שרוצה לדעת ולהבין את העבודה המיוחדת של הדור שלנו, חייב ללמוד את שיחות ה'דבר מלכות' ולהתבונן בהם באריכות התפילה.
ויש בזה שני עניינים: בשנת תש"י, אחרי הסתלקות הרבי הריי"צ, הרבי דיבר על כך ש'הרבי האָט אַלץ באַוואָרנט', והרבי הוסיף 'והלואי היו אנ"ש והתמימים מדקדקים בשיחות ובמאמרים ובפרט מהשנה האחרונה'. ואת זה, אמר הרבי בתש"י, כשהיה רבי חדש ושיחות חדשות, וקל וחומר להיום. זה דבר כל כך פשוט, שהרבי ידע הכין אותנו למה שהולך לקרות והשאיר לנו את התשובות לכל השאלות. אם בא יהודי פשוט ורוצה לדעת מה הרבי דורש מאתנו, הוא צריך ללמוד את המאמרים והשיחות של השנה האחרונה בה שמענו את הרבי [רק שכמובן, בשביל להבין את התשובות צריך ללמוד את השיחות היטב, ולחזור ולהתבונן וכו'].
בשנים תנש"א-נ"ב, הרבי דיבר כל הזמן על לימוד עניני גאולה ומשיח. כמעט לא עבר שבוע שהרבי לא הזכיר על כך שוב ושוב. הרבי מתבטא שזו הדרך הישרה הקלה והמהירה להביא את הגאולה, שזו הדרך לפקוח את העיניים, ואומר על לימוד זה, שהוא 'מנהג ישראל שהולך ומתפשט' וכדומה. בשיחות הלא מוגהות, הביטויים בולטים אפילו יותר מאשר בשיחות המוגהות.
ובשיחת שבת פרשת 'תזריע מצורע' תנש"א, הרבי מדגיש ללמוד עניני גאולה ומשיח בפרט 'במאמרים וליקוטי שיחות של נשיא דורנו'. ובמיוחד, אומר הרבי בפרשת 'בלק' תנש"א, שיש 'לידע ולהכיר' שנמצאים עכשיו על סף הגאולה. העניינים האלה - לדעת ולהכיר המעמד והמצב שנמצאים עכשיו שעומדים על סף הגאולה - לא מודגשים כל כך בשיחות אחרות, אלא בעיקר בשיחות ה'דבר מלכות' של נ"א-נ"ב. היום אי אפשר להתפלל באריכות רק עם ה'עבודה' של מאמר 'האומנם'. צריך להוסיף לכך את העובדה שהאלוקות הזו כבר חודרת בעולם - כפי שהרבי מסביר בשיחות ה'דבר מלכות', ועם זה לחיות ולהשקיע בהתבוננות ב'עבודת התפילה'.
למה כל כך חשוב לחיות עם התקופה בה אנו נמצאים?
הרב שמואל חיים בלומינג:
בשיחותיו של הרבי מהשנים נ"א-נ"ב, רואים שעיקר ההדגשה של הרבי מלך המשיח, היא לא כל כך על העבודה, כמו על ההכרה בעובדה שנמצאים בזמן הגאולה. במשך כל חודשי החורף, עד כ"ח ניסן כל עיקר ההדגשה היה להחדיר לראש את מהות התקופה. באחת השיחות הרבי אומר ש'צריך לדעת את מהות התקופה, שלכן עמדו הכן כולכם לקבלת פני משיח כולל ובמיוחד על ידי הוספה בתורה ומצוות'. במילים אחרות: מכיון שהגיע זמן הגאולה, וזה ענין מציאותי, צריך כל אחד להכין את עצמו לקבל פני משיח.
גם בשיחה של פרשת 'בלק' תנש"א שהרבי דיבר על החשיבות 'לחיות עם משיח', הרבי דיבר על שני העניינים ביחד. לחיות עם משיח וגאולה, וגם לחיות עם הזמן של ימות המשיח. וגם בהמשך, הרבי אומר שצריך להיות מחשבה דיבור ומעשה שמתאימים לזמן מיוחד זה. הרבי תובע ונותן כחות לחיות, זה בגלל שעכשיו זה הזמן. זה קורה עכשיו. זה לא שאנחנו לומדים דברים שיהיו בעתיד - זה היה תמיד. החידוש הוא שזה קורה עכשיו. כמו שהמשפיע הנודע הרב אופן שליט"א אמר מקודם - שהרבי הוריד את השכינה למטה מעשרה טפחים.
הרבי אומר: 'שעומדים כבר על סף הגאולה, על סף ימות המשיח, ומראים באצבע שהנה זה בא'. זמן הגאולה קשור עם הופעת הגואל. כל פעם שהרבי הביא את המדרש שמדבר על 'הגיע זמן גאולתכם', הרבי קישר אותו עם זה שמי שאומר את זה - זה מלך המשיח. כי כל הופעתו של הזמן המיוחד הזה, נובעת מהעובדה שהגואל כבר הופיע.
גם כאשר הרבי מדבר בשבת פרשת שופטים על הנבואה ש'לאלתר לגאולה' - הרבי מדגיש שנבואה זו לא באה בחלל ריק. היא מגיעה כחלק מהזמן המיוחד בו נמצאים. הרבי אומר שמכיוון שהגיע זמן הגאולה, הרי הגיע הזמן לקיום הייעוד 'יועצייך כבתחילה', שכבר ישנה ההתחלה בזה. ובהתאם לזה מבהיר הרבי, שהעולם יכול לקבל את זה, כיוון שאין זה דבר חידוש, אלא דבר שכבר התחיל בפועל בעולם.
אני חושב שזו הנקודה העיקרית שאפשר לראות בספר 'בשורת הגאולה'. בחלוקת הדולרים האחרונה - כ"ו אדר א' תשנ"ב, הרבי אמר לעיתונאי ששאל אותו מה המסר שלו לעולם, והרבי ענה: משיח כבר מגיע, ולא רק מגיע - הוא כבר בדרכו. כל התהליך הזה שהתחיל עם התגלות הרבי כמלך המשיח, יש בו שלבים. והשלב הסופי שיהיה במהרה בימינו ממש - ההתגלות של הרבי מלך המשיח לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה.
הרב חיים לוי יצחק גינזבורג:
ביום שמשה רבינו בא לבני ישראל ואמר להם 'פקוד פקדתי', בני ישראל לא יצאו מהגלות. לכאורה, הם באותו מצב כמו אתמול ושלשום, אבל ברור שזה מצב שונה. הרבי מלך המשיח בא ואומר לבני ישראל: 'הגיע זמן גאולתכם'. המצב היום שונה לגמרי ממה שהיה עד עתה. ולכן יש לנו תפקיד מיוחד ללכת ולספר לכולם שישנו כבר מלך המשיח. לא כמו שהיה בכל הדורות שהיה משיח שבדור, שהוא ראוי להיות משיח, יש לו רק פוטנציאל להיות משיח. אבל היום מדובר על מלך המשיח שכבר התגלה ופועל בעולם.
'שנה שמלך המשיח נגלה בו.. בשעה שמלך המשיח נגלה'. הרבי אומר ששנה זו היתה שנת תנש"א. והרבי מדגיש שלא מדובר פה על מלך המשיח אחרי הגאולה, כי אם כך לא צריך את ההכרזה הגיע זמן גאולתכם, הרי ישנם כבר משיח וגאולה ובית המקדש. מדובר על מלך המשיח לפני הגאולה, שהוא עומד על גג בית המקדש - והרבי מסביר (פרשת 'חיי שרה' תנש"א, וקונטרס 'בית רבינו שבבבל') שגג בית המקדש זה בית רבינו שבבבל ('גגות לא נתקדשו'), ומודיע לעם ישראל 'הגיע זמן גאולתכם'. והרבי מסיים (שיחת פרשת 'חיי שרה' תנש"א) 'כפי שהכריזו ומכריזים במיוחד לאחרונה'. כבר לא מדובר על צדיק שמתאים וראוי להיות משיח. מדובר על משיח שהתחיל להתגלות ולפעול בעולם.
וכאן ישנה טעות נפוצה. אנשים חושבים שאם משיח כבר התגלה, אם כן אנו כבר אחרי הגאולה. אבל זה בכלל לא מוכרח להיות. אנחנו נפגשים עם השאלה הזאת רבות ב'מבצעים'. אז בתורתנו הקדושה, יש סיפור שממחיש את הענין.
כשמשה רבינו בא ואמר לבני ישראל 'פקוד פקדתי', 'ויאמן העם'. אבל כשהוא הולך לפרעה ואומר לו 'כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני', פרעה לא כל כך מתלהב. 'מי ה' אשר אשמע בקולו.. נרפים אתם נרפים וכו''. וכתגובה הוא מחמיר את תנאי השעבוד. בני ישראל מגיעים בתלונה חריפה למשה 'הבאשתם את ריחינו'. אפילו משה רבינו בא וטוען לקדוש ברוך הוא 'למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני'. איפה הגאולה המובטחת? המצב נהיה הרבה יותר גרוע.
משה רבינו כבר בא לבני ישראל והודיע על הגאולה הקרבה, הוא הודיע על כך אפילו לפרעה. כמה ענינים של גאולה כבר החלו - בתקופה מסויימת 'בטלה העבודה' כפי שחכמינו זכרונם לברכה אומרים, ומצד שני, פרעה מחמיר את תנאי השעבוד. הכל נהיה יותר גרוע. ומשה רבינו? נעלם. המדרש מספר שהוא ברח למדין. אין למי לפנות בטענות. משה העמיד את העם בנסיון, ואז נעלם.
אומרים חכמינו זכרונם לברכה: 'בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים'. מתי צריך אמונה? כשלא רואים, לא מבינים לא מרגישים והכל נראה בדיוק הפוך. אבל צריך לדעת שיש משה רבינו וצריך ללכת אחריו. במקרה שלנו זה לא רק ללכת אחריו - צריך 'לקבל פני משיח'!
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר