המהות המוחלטת והחיות של חסיד - 'עבודת התפילה' • שיחה מעוררת

עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' גאה להגיש לקהל הגולשים שיחה מעוררת של הרבי הריי"צ (בתרגום ללשון הקודש), עד כמה עבודת התפילה היא יסוד כל החסידות ושהיא החמצן לחיים של חסיד חב"ד • 'התפילה הייתה עמוד האור, אצל כל חסיד לפי ערכו ולפי מהותו, בחיי היום יום.. חסידי חב"ד מדור לדור 'חיו' ב'עבודת התפילה'. עם זה הם הלכו בשוק, הלוו גמ"ח לשני. המהות שלהם הייתה לחלוטין 'עבודת התפילה'.. צריך לעסוק ב'עבודת התפילה' כמו שצריך להיות.. צריך להיות 'מתפלל' ('א דאוונער')'. • לקריאת השיחה

•••

 ☚ התמונה שחוללה סערה: נחשפה תמונה של הרבי הרש"ב? • הסיפור המלא 

'אצל חסידים בכלל לא מבקשים. אפילו אודות לימוד החסידות גם לא מבקשים. המשפיעים החסידיים לא היו מבקשים מהחסידים ללמוד חסידות. חסידים המבוגרים ומשפיעים ידועים היו נוהגים רק להראות את האמת של אור החסידות 'והבוחר יבחר'. הדבר שביקשו ואפילו תבעו מחסידים היה ההתעסקות ב'עבודת התפילה'..

הסדר הפנימי של חסידים בעלי 'עבודה' היה, שלאחר התפילה הם נהגו לעשות 'קנייעטש - סימן' [= קיפול] בסידור, שעד ל'קנייעטש' התפללו היום בדרך החסידות. והתפילה הייתה עמוד האור, אצל כל חסיד לפי ערכו ולפי מהותו, בחיי היום יום.

לחסידים היה עונג פנימי ב'עבודת התפילה'. למרות שעבודת ההכנה לתפילה הייתה במרירות, עם בכי חזק על הריחוק מהרגש אלוקי, אבל התפילה עצמה הייתה עם חיות. כמו שיש כאלו שהסימן שהם חיים זה כי הם אוכלים, כך היה אצל חסידים ההרגש שחיים מ'עבודת התפילה'.

בעניין של 'עבודת התפילה' קיים סדר מסודר אצל חסידי חב"ד, כבר מימי קדם, כאשר שמש החסידות החלה להאיר אצל חסידי חב"ד, כאשר הוד כבוד קדושת רבינו הזקן חזר בפעם הראשונה מרבו המגיד ממעזריטש.. זקני חסידי חב"ד נהגו לספר, שמיד לאחר שהוד כבוד קדושת רבינו הזקן גילה וסידר את דרך העבודה וההשכלה של חסידות חב"ד, נוצרה אצל חסידים אמרה עממית: יהודים לומדים ומתפללים, חסידים מתפללים ועושים. ובעבור כך, שיהיה עם מה להתפלל, במילא מוכרחים ללמוד קודם..

במשך הזמן, לסיבות מסיבות שונות, נפלו טעויות עיקריות אצל אלו דמתקריין [= שנקראים] 'חסידי חב"ד'. כולם יודעים שחסידות חב"ד הינה להבין השגות אלוקיות, אבל השגות ההשכלה באלוקות הם היו בשביל התעוררות הלב בשעת 'עבודת התפילה'. אצל חסידי חב"ד הראשונים בליאזנא, היה פתגם ידוע: 'עבודת התפילה' זה עבודה שבלב, בלב ועם הלב. החסידים בעלי עבודה היו גם בעלי השכלה גדולים, אבל כוונת ההשכלה הייתה עבודת הלב.

סדר החיים אצל חסידים היה מאז ימים הקדמונים בסדר התורה, שהתחלת היום מתחילה מ'בערב', 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד', בכדי שירגישו את ה'אחד' בבוקר, צריכה להיות העבודה מהערב. חסידים בכלל וחסידי חב"ד בפרט, הינם החכמים האמיתיים בין העם הנבחר, שיודעים כיצד למצוא מחלה רוחנית, ולהשתמש ברפואות אמיתיות טובות בשתי אופני הרפואה, לעצור את התפשטות המחלה, גם באיבר שבו נמצאת המחלה וגם שהמחלה לא תתפשט לאברים אחרים, שזה עיקר העניין בעבודה של הכנת התפילה ו'עבודת התפילה'..

בשיחות הקודש של הוד כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הרב הקודש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע [הרבי הרש"ב], הן בשיחות ברבים והן בשיחות פרטיות בהם זיכה אותי, שאור החיים היה - שחסידי חב"ד מדור לדור 'חיו' ב'עבודת התפילה'. עם זה הם הלכו בשוק, הלוו גמ"ח לשני. המהות שלהם הייתה לחלוטין 'עבודת התפילה'..

כבר דובר שבין יו"ד לי"ט כסלו היא ה'לידה' [של חסיד], ההתחלה היא מיו"ד - י"ט כסלו זוהי ה'ברית'. בברית אומרים 'זה הקטן גדול יהיה', באמצעות מה נעשית ההגדלה? באמצעות התפילה. כבר הגיע הזמן להיות גדולים, לצאת מהקטנות.

ברוך השם, עברו שישים שנה מאז שראיתי חסידי בעלי 'עבודה'. היו בעלי 'עבודה' עם הקדמה והיו בלי הקדמה, אבל כולם [התפללו] ללא הכאה באצבע, בלי התפשטות ורעש. חסידים נוהגים ללכת לטבול במקווה לפני התפילה. לא רק בגלל טבילה המוכרחת על פי 'נגלה', רק בשביל טהרה פנימית, עם בקשה להשם יתברך שתהיה לו רחמנות ושיתן לו הרגש ב'עבודת התפילה' בכלל ובתיקון המידות בפרט'.

קשה לדבר כיצד הולכת התפילה של היום.. אומרים 'הודו' ו'ברוך שאמר' וכבר מוכנים ל'ברכו'. נותנים צעקה 'שמע ישראל' וכבר מתפללים 'שמונה עשרה'. לא מדקדקים לענות 'אמן יהא שמא רבא'.. וכשפורצת שיחה נאה בענייני חדשות, עוצרים. לכך יש זמן. צריך לעסוק ב'עבודת התפילה' כמו שצריך להיות..

צריך להיות 'מתפלל' ('א דאוונער'). צריך לעשות 'קנייטש' בסידור. להתפלל צריך הכל, רק צריך לעשות 'קנייטש' בסידור. מ'הודו' עד 'ברוך שאמר' תחנה - חסידים נהגו בעבר לנסוע במחלקה הרביעית וללכת ברגל, היום האופנה היא לטוס במטוס - מ'מודה אני' עד 'הודו' זה גם תחנה גדולה'.

ספר המאמרים תשי"א עמוד 148-154.