מכתב נוקב מכ"ז אדר תשנ"ב : דברי הרבי אינם תלויים בשכל!

חלק ממכתב ברור ונוקב בענין העיסוק בשליחות היחידה שנותרה, שנשלח על ידי אחד החסידים לידידיו בתקופה בה החל ההעלם וההסתר של הרבי, לאחר כ"ז אדר תשנ"ב • וענין השכל (חכמה בינה דעת) שבחסידות חב"ד הוא - שהאמונה שלמעלה מהשכל (ועוד יותר משבחסידות פולין) תהיה 'מונחת' גם בשכל. אבל לא חס ושלום וחס וחלילה השכל עצמו. וכשהיצר הרע טוען, דמכיון שאתה חב"דניק, אתה צריך לחקור בעצמך ולהישען על בינתך (מבלי להסתכל במה שנאמר בהשיחות, או ללמוד 'פשעטלאך' בהשיחות בכדי שיתאימו להמסקנא של השכל שלך) - הרי זו כפירה גמורה רחמנא ליצלן.. אין לנו אלא דברי בן עמרם! • לקריאה

•••

 ☚ מכתב נוקב: לא לסגת בפרסום הבשורה • הרב אברהם שמואל בוקיעט 

ברוך השם. י"ג ניסן ה'תשנ"ב.

לכבוד ידידי מורנו הרב.. שי׳

אחרי דרישת שלומו הטוב, לא אאריך בהקדמות ואתחיל מיד בהענין דלקמן. ובהקדמה: מבואר בכמה שיחות, שבכדי לבטל עניו הקרירות - שהיא קליפת עמלק 'אשר קרך' - אי אפשר על פי חשבונות של שכל, גם לא על פי שכל דקדושה, כי לפעמים מתלבש היצר הרע ב'זיידענע זופעצע' וטוען שזה קדושה. ולכן, העצה היחידה לבטל ולמחות את קליפת עמלק זו הקרירות, בלשמוע לדברי משה וההתפשטות שלו שבכל דור. 

וזהו שנאמר בסוף פרשת בשלח 'בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק' ואיתא בחסידות שפירוש 'ויאמר משה גו׳ בחר לנו אנשים' הוא אנשי משה, דענין 'אנשי משה' הוא אנשים שאין להם חשבונות וסברות שלהם ('אייגענע חשבונות און אייגענע סברות'), אלא שהם נשמעים לדברי משה. היינו, שנשמעים לדברי משה כפשוטם. לא לומדים פירושים בדברי משה [כי כיון שהיצר הרע מתלבש ב'זיידענע זופעצע', הרי הוא מפרש את דברי משה כפי שהוא (היצר הרע) רוצה] אלא נשמעים לדברי משה כפשוטם.

ובנוגע לענינינו: ידועים דברי משה שבדורנו בזמן האחרון, אשר כל הענינים דגאולה ומשיח (ואפילו סעודת לויתן ושור הבר) נמשכו כבר למטה בעולם הזה הגשמי. הדבר היחידי שחסר הוא - 'לפתוח את העינים'. ואמר בפירוש בכמה וכמה שיחות, שצריך לפרסם את זה ולהכריז בכל העולם אשר 'אט אט קומט משיח' וצריך להתכונן לקבל אותו. גם אמר, שענין זה הוא הנקודה המרכזית והעיקרית של השליחות (של כל יהודי ומכל שכן של ה'שלוחים'). כל זה הוא מפורש בכמה וכמה שיחות שהוגהו על ידי הרבי שליט"א.

אלא שבא היצר הרע והתלבש ב'זיידענע זופעצע' וטוען שישנם כמה סברות וחשבונות (שלפי דברי היצר הרע הם סברות וחשבונות דקדושה) שאין צריך לציית לדברי משה. וכשאומרים לו, הרי כן הוא מפורש בכמה וכמה שיחות, הוא עונה 'זה לא כל כך פשוט', 'צריך להבין את הפשט', וכו'. [תשאל אצל כל אלה שרוצים להעמיס 'פשעטלאך' בהשיחות, שיאמרו את האמת, מאין באו אליהם ה'פשעטלאך': אם מפרשים כן מפני שכן הוא משמעות הלשון דהשיחות, או מפני שהם סוברים כן מצד הדעות שלהם ולכן הם רוצים להכניס 'פשעטלאך' בהשיחות].

והנה החשבונות של היצר הרע (שטוען שהם חשבונות דקדושה) שהיו עוד מקודם, ונתחזקו עוד יותר לאחרי מה שאירע בכ"ז אדר-ראשון - נחלקות בכלל לג' טענות:

טענה א':

פרסום דברים הנזכרים לעיל, ובפרט לאחרי מה שאירע, עלול לגרום חס ושלום חילול שם שמים. כי היאך אפשר להכריז ש'הנה הנה משיח בא' (היינו אשר כבר יתגלה בפועל ויוליכנו קוממיות לארצנו) במצב כזה שאינו בקו הבריאות - הרי כולם ילעגו מזה. ולכן טוען היצר הרע, בכדי שלא יהיה חס ושלום חילול שם ליובאוויטש, צריך לעת עתה להפסיק זה ולחכות עד שהרבי שליט"א מלך המשיח יחזור לאיתנו. והיצר הרע מוסיף: באם אתה 'פאנאטיקער' ורוצה להכריז את הנזכר לעיל עכשיו - על כל פנים, תעשה את ההכרזה באופן שמשתמע לתרי אפי בכדי שהחילול השם לא יהיה על כל פנים גדול כל כך.

מענה:

החשש מחילול שם שמים שאחרים ילעיגו, בא מזה שבדקות דדקות ישנו איזה ספק ('עמלק' בגימטריא 'ספק') אצל אלו שצריכים להכריז. ובכדי לבטל הקליפת עמלק (בגימטריא ספק) אשר בקרבך, אי אפשר על ידי חשבונות, אלא על ידי אמונה פשוטה בדברי משה כפשוטם. עלינו לחזק את האמונה, שכל מה שאמר משה - כן יהיה בפועל ממש (לא ברקיע השביעי אלא כאן למטה בארץ הגשמית). וכאשר אנחנו נאמין באמת בודאות גמורה ומוחלטת, אין שום ספק שההכרזה שלנו תתקבל אצל רובם ככולם של ישראל. ובכדי לחזק אצלנו האמונה הוא (לא על ידי לערנען 'פירושים' וכיוצא בזה, כי אם) על ידי אמונה פשוטה. ובפרט שגם השכל דנפש הבהמית מסכים לזה.

והגע עצמך: הרי ראינו כמה וכמה ענינים שאמר משה שבשעתם היו נראים כדברים מוזרים (בענין מלחמת המפרץ, ועוד ועוד, ועל אחת כמה וכמה בנוגע ליציאה מרוסיה שלא היה לזה שום מקום בשכל) וכל דבריו נתקיימו בפועל, כל דבריו ממש - וזה שהיצר הרע מטיל ספק (אפילו ספק שבדקות דדקות) בענין הנזכר לעיל אין לזה שום מקום בשכל (שהרי ראינו בפועל שכל דבריו נתקיימו) והוא רק חוצפא בעלמא, בלי טעם ודעת.

ובכן, עיקר ויסוד הכל הוא להאמין בדברי משה בלי שום חשבונות. וכשעושים אייגענע חשבונות אפשר חס ושלום להתדרדר עד קצה האחרון. ולהעיר ממה שכתוב בפרשת 'תשא' (לב, א) 'וירא העם כי בושש משה' ופירש רש״י שעשו חשבון שכבר עברו ארבעים יום, ומזה יצא חטא העגל רחמנא ליצלן! והרי הדברים קל וחומר, בהסיפור דפרשת 'תשא' היה איזה 'יסוד' לעשות חשבון. 

שהרי משה אמר שיבוא לסוף ארבעים יום. ובמילא הרי יש התנצלות על זה שעשו, כי לפי חשבונם כבר עברו ארבעים. ואף על פי כן עשו בזה שגיאה עצומה כי לא הוצרכו לעשות שום חשבונות (והוצרכו לדעת שדברי משה בוודאי יתקיימו, וזה שעדיין לא בא הוא מפני שבודאי טעו בחשבונם ולא עברו עדיין ארבעים יום). ועל אחת כמה וכמה בנידון דידן, שכל היסוד של החשבונות הוא סברות אישיות, הרי בוודאי שאין להתחשב בזה כלל וכלל.

דבר ברור הוא (בלי שום ספק וספק ספיקא) שכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א ידע מקודם מה שיהיה. ואף על פי כן אמר וציוה להכריז בכל העולם שכל הענינים דגאולה ומשיח כבר נמשכו בעולם הזה וצריך רק לפקוח את העינים - הרי עלינו להכריז זאת בודאות מוחלטת. וראינו במוחש, שאלה שהכריזו זאת בודאות מוחלטת - נתקבלה הכרזתם.

[ובתור מאמר המוסגר (לפני שנבוא לטענה הב' והג' של היצר הרע): כשמתפללים או מברכים שהשם יתברך יתן לרבי שליט"א אריכות ימים ושנים טובות - ליהודים פשוטים קשה לשמוע זה (אינני יודע ההרגש של 'לומדים' או 'משכילים'. אבל יהודים פשוטים מאמינים באמונה פשוטה, אינם יכולים לסבול זאת): אף אחד לא יתן ברכה שהשמש יזרח מחר, כי זה דבר פשוט שאין שייך שיהיה באופן אחר. 

וענין הנזכר לעיל, שהרבי שליט"א יוליכנו קוממיות לארצנו, הוא ודאי יותר מזה שהשמש יזרח מחר. [כי הודאות דזריחת השמש למחר היא מצד חוקי הטבע, והוודאות שכבוד קדשות אדמו"ר שליט"א יוליכנו קוממיות לארצנו הוא מפני שכן הבטיח הקדוש ברוך הוא שברא את הטבע]. ומה שייך להתפלל על זה או לתת ברכה?! התפילה צריכה להיות רק שזה יהיה לא מחר אלא היום. ופשוט].

טענה ב':

טענה השניה של היצר הרע היא: אמת הדבר שאין לנו להתבייש חס ושלום עם הכרזה הנזכרת לעיל, אבל, בעת כזאת, וואָס ליגט דיר אין קאָפּ וועגן משיח'ן [= 'נתקע לך בראש' אודות 'משיח']! בעת כזאת צריך לחשוב רק על דבר אחד - שהרבי שליט"א יחזור לאיתנו וכמה שיותר מהר - בודאי ובודאי שזה ענין חשוב ביותר, אבל הוא כאין וכאפס לגבי הענין העיקרי שנוגע עכשיו.

מענה:

נשאל אצל היצר הרע שנתלבש באיצטלא הנזכרת לעיל: האם לדעתו צריך להתעסק במשך כל כ"ד שעות המעת לעת באמירת תהילים, או שצריך גם להתעסק (במקצת היום עכל כל פנים) ב'מבצעים', וכיוצא בזה. בודאי שיענה שצריך גם להתעסק במבצעים. ולכאורה, הרי אותה הטענה: אמת הדבר שהנחת תפילין של יהודי אחד (וכיוצא בזה) הוא דבר חשוב ביותר, אבל הרי זה כאין וכאפס לגבי הענין העיקרי שנוגע עכשיו, והאיך אתה מבזבז זמן על קירוב יהודי ליהדות כאשר ברגעים אלו ביכולתך לומר תהילים!

אלא מאי, כי פשוט שבכדי למהר ולזרז הרפואה, צריך לא רק תפילה (תהילים וכיוצא בזה) אלא גם מילוי הוראותיו. [ואדרבה, יש מקום לומר שמילוי ההוראות ממהר עוד יותר את הרפואה מאשר אמירת תהילים. ואין כאן מקומו בזה], ולכן, ביחד עם אמירת תהילים, צריכה להיות אצל כל אחד ההתעסקות (ולא רק לצאת ידי חובה, אלא התעסקות והתעסקות בשופי) במילוי השליחות.

ועל פי זה פשוט וברור, שמכיון שהשליחות העיקרית כעת היא ההכרזה אשר 'הנה הנה משיח בא' וצריך להתכונן לקבל פניו - וכמפורש בכמה וכמה שיחות וגם בהשיחה שנאמרה בכינוס השלוחים שענין זה הוא עכשיו השליחות העיקרית - אשר כל מה שיוסיפו יותר בענין זה ימהרו יותר הרפואה. וקל להבין.

טענה ג':

הטענה השלישית של היצר הרע באה (כנראה) מלכתחילה בכדי לפעול קרירות בחסידי פולין (שנתקבלה אצלם ההכרזה של הרבי שליט"א באמונה גדולה), ולאחרי שהיצר הרע ראה שהצליח קצת בזה, התחיל לטעון אותה הטענה גם בחסידי חב״ד. אצל חסידי פולין מפורסם שהחוזה מלובלין זכר צדיק לברכה עשה פעולות להביא את הגאולה, וזה גרם שנפל דרך חלון וכו'. 

ובא היצר הרע (שנתעטף ב'פולישע זופעצע') ו'הסביר' להם, דזה שאירע בכ"ז אדר-ראשון אצל הרבי מליובאוויטש שליט"א הוא מפני שדחק להביא את הגאולה. וכיון שהם 'גוטע פריינד', לכן עליהם לדבר עם חסידי ליובאוויטש ולפעול עליהם שיפסיקו לעשות ענינים כאלה. ולדאבוננו, ישנם כמה מאנ"ש שיחיו שנתקבלה אצלם טענה זו [אצל אחדים מאנ"ש נתקבלה טענה זו על ידי ששמעו זה מחסידי פולין, ואחדים שמעו טענה זו מהיצר הרע בכבודו ובעצמו, בלי ממוצעים].

מענה:

הסיפור דהחוזה מלובלין זצ"ל, וכן סיפורים מעוד גדולי ישראל על דרך זה, אינם שייכים לנידון דידן כלל וכלל. כי החוזה עשה פעולה להביא את הגאולה (ועל דרך זה בנוגע לשאר הסיפורים). ואילו ההכרזה של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א היא הודעה ובשורה שכן היא המציאות. ההכרזה של הרבי שליט"א היא לא עשיית פעולה בכדי להביא את הגאולה, לא תפילה ולא ברכה, אלא הודעה ובשורה טובה. הרבי שליט"א יודע בבירור שכן היא המציאות, ומצא לנחוץ להודיע זה לכלל ישראל, מצד שני טעמים: (א) מצד גודל אהבת ישראל שלו רצה לבשר לנו בשורה טובה. (ב) בכדי שנתכונן לקבל את פני משיח צדקנו, שעל ידי זה נמהר את ביאתו עוד יותר.

והגע עצמך: באם חס ושלום וחס וחלילה לא תהיה כעת הגאולה - הרי הכרזה הנזכרת לעיל תרחק חס ושלום הרבה יהודים מהאמונה ביהדות. וכיון שלרבי שליט"א נוגע כ״כ לקרב יהודים ליהדות, היאך עושה דבר כזה שיכול לרחק חס ושלום?! והרי פשוט, שבאם היה איזה ספק ספיקא שהגאולה יכולה להתעכב - היאך עושה דבר כזה שיכול לרחק חס ושלום יהודי מיהדותו! 

ומזה הוכחה ברורה (באם צריך להוכחות) שאין זה בגדר עשיית פעולה להביא את הגאולה (מכיון שכל פעולה ספק אם תצליח אם לאו) אלא הודעה ברורה. הודעה ברורה של בשורה טובה. ועל דרך הבשורה של אליהו הנביא מבשר הגאולה. ובמילא, הטענה של היצר הרע שהוא על דרך הסיפור דהחוזה - היא היפך השכל הפשוט. ואלה שמתעקשים בטענה הנזכר לעיל - הרי כשבקרוב ממש יבוא אליהו הנביא ויבשר את הגאולה, יספרו גם אז הסיפור דה'חוזה'..

והנה כל הנזכר לעיל הוא בנוגע לחסידי פולין. אבל בנוגע אלינו, חסידי חב"ד - הרי אין מקום מלכתחילה לטענה. נשיאי חב"ד שבכל הדורות, ובפרט נשיא דורנו, השריש בנו ענין האמונה פשוטה וקבלת עול שלמעלה מהשכל. וכמבואר בכמה שיחות, שהאמונה פשוטה שמתגלית על ידי חסידות חב"ד היא הרבה יותר מהאמונה פשוטה שבחסידות פולין. 

וענין השכל (חכמה בינה דעת) שבחסידות חב"ד הוא - שהאמונה שלמעלה מהשכל (ועוד יותר משבחסידות פולין) תהיה 'מונחת' גם בשכל. אבל לא חס ושלום וחס וחלילה השכל עצמו. וכשהיצר הרע טוען, דמכיון שאתה חב"דניק, אתה צריך לחקור בעצמך ולהישען על בינתך (מבלי להסתכל במה שנאמר בהשיחות, או ללמוד 'פשעטלאך' בהשיחות בכדי שיתאימו להמסקנא של השכל שלך) - הרי זו כפירה גמורה רחמנא ליצלן.

ובכן, בנוגע ליהודים פשוטים - אין צריך בשום הסברים, שקיום הוראת הרבי שליט"א (לפרסם ולהכריז בפומבי שכל הענינים דגאולה ומשיח ישנם כבר למטה וצריך רק לפקוח את העינים) לא תביא חס ושלום לענין בלתי רצוי ואדרבה, זוהי הדרך לזרז את החלמתו.

אבל לאלה שמחזיקים את עצמם ל'פילוסופים גדולים' ועד שיודעים מה נעשה בשמים, ועל יסוד 'ידיעתם הגדולה' הם קובעים שזהו על דרך הסיפור דה'חוזה' - כדאי להזכיר להם עוד סיפור: כשאדמו"ר הזקן התחיל לגלות חסידות חב"ד (שזה היה התחלת הענין דגילוי המשיח), נעשה קטרוג. וידוע הסיפור דהסתלקות הרבנית דבורה לאה בתו של אדמו"ר הזקן בשנת תקנ"ב. וכמה שנים לאחרי זה היה המאסר דפעטערבורג. ומובן בפשטות, שגדולי החסידים ידעו את סיבת המאסר, שהרי זה היה כמה וכמה שנים לאחרי תקנ"ב. 

ואף על פי כן מסופר ב'ליקוטי דיבורים', שבהאסיפות דהחסידים אז הוחלט (בין השאר) להתעסק בהפצת החסידות עוד ביתר שאת. ולכאורה, היאך עשו דבר כזה שיכול להגדיל חס ושלום את הקטרוג? היתכן?! אלא שהיה פשוט אצלם, אשר פרסום והפצת תורת החסידות (גילוי המשיח כמו שהיה אז), לא רק שלא יאריך חס ושלום את המאסר, אלא אדרבה, זה יקרב ויזרז את השחרור. והנמשל מובן. וכאמור, שההוכחה מסיפור זה הוא עבור 'גרויסע מענטשן'. אבל עבור יהודים פשוטים, אין צריך להסברים וכו', כי אנו אין לנו אלא דברי בן עמרם..