מסר עוצמתי ורלוונטי: השיחה האחרונה לפני כ"ז אדר תשנ"ב
'פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה': עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש ראשי דברים מוגהים מהשיחה האחרונה עד כה ששמענו מהרבי מלך המשיח, לפני היום המר והנמהר כ"ז אדר תשנ"ב, מפרשת 'ויקהל' תשנ"ב • בשיחה מעביר הרבי מסר עוצמתי ורלוונטי על הדרך להתאחד עם כל יהודי, שזה נעשה על ידי האחדות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא (שמתבצעת בעבודת התפילה כמבואר בחסידות), וזו הדרך לגילוי אחדות השם המלאה בגאולה השלימה • לקריאה ולימוד השיחה
•••
בקביעות כמה וכמה שנים פרשיות 'ויקהל-פקודי' הם מחוברות, ובקביעות שנה זו היא שפרשיות 'ויקהל פקודי' הם פרשיות נפרדות. וביאור הענין בעבודת האדם: כללות עבודת האדם היא כמאמר חכמינו זכרונם לברכה 'אני נבראתי לשמש את קוני', ולפעול גם בכל עניני העולם 'לשמש את קונם'.
אך בזה גופא ישנם ב' אופנים והם מרומזים בשמות הפרשיות 'ויקהל-פקודי': א) 'ויקהל' - שמגלה בכל עניני העולם את העבודה הכללית (שלמעלה מפרטים) ד'לשמש את קונם', ועל ידי זה פועל אחדות בכל עניני העולם, ועל אחת כמה וכמה בבני ישראל על ידי הענין דאהבת ואחדות ישראל. ב) 'פקודי' - (לאחרי העבודה הכללית המאחדת את כל הפרטים - הרי הוא) מגלה בכל פרט ופרט את החידוש המיוחד בענינו הפרטי לשמש את קונו.
וזהו החידוש בקביעות שנה זו שקוראים פרשת 'ויקהל' בשבוע בפני עצמו ופרשת 'פקודי' בשבוע בפני עצמו - שבזה מודגש שישנה שלימות בעבודה ד'ויקהל' בפני עצמו - שמגלים את האחדות הכללית בהבריאה ובבני ישראל, ולכן אין צריך לחכות עד שמגלה בכל פרט את העבודה ד'פקודי'.
ויש לקשר זה (ענין האחדות) עם פרשת 'שקלים' שקוראים היום: ידועה השאלה במה שכתוב 'עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להשם', ולכאורה הווה ליה למימר [= היה צריך לומר] שיש ליתן 'עשר גרה', ומדוע מדגיש הכתוב שצריך ליתן דווקא מחצית מעשרים גרה? והביאור בזה: מחצית השקל מורה על העבודה דאחדות ישראל.
ולכן מדגישים שכאשר יהודי נמצא בפני עצמו הרי הוא רק 'מחצית', ובכדי להיות 'שקל הקודש' עליו להתאחד עם יהודי שני, ועד להתאחד עם כל אחד ואחד מבני ישראל. וזהו קיום המצוה ד'ואהבת לרעך כמוך', שפירוש 'רעך' הוא לא רק יהודי שנמצא קרוב אליו אלא אפילו יהודי שנמצא בקצוי תבל.
והסיבה לזה היא, כמו שכתב אדמו"ר הזקן ב'תניא', שכל אחד ואחד מבני ישראל הוא 'חלק אלוקה ממעל ממש', והרי 'העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו' - ואם כן הרי כל בני ישראל הם מציאות אחת. ואפילו במקרה שיש לשלול אצל חברו ענין בלתי רצוי - הרי הצורה הכי יעילה לפעול זאת הוא על ידי שמשפיע עליו בדרכי נועם ובדרכי שלום.
והנה, כהקדמה לפעול את האחדות (ויקהל) בעולם ובבני ישראל - יש להתחיל עם האחדות ('ויקהל') בינו לבין קונו. וזהו גם אחד מהביאורים במה שכתוב 'עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להשם' - שכל אחד ואחד מבני ישראל מאוחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית ועד שהם 'חד ממש', ולכן כל אחד ואחד מישראל הוא רק חצי והקדוש ברוך הוא הוא (כביכול) החצי השני, ולכן הקדוש ברוך הוא - שנתלבש בעשר ספירות - הוא כמו עשר גרה, וכל אחד ואחד מישראל - הכלול מעשר כוחות הנפש - הוא עשר, ודווקא על ידי איחודם יחד נעשים ל'עשרים גרה' - שקל הקודש.
וביאור הענין: הדבר הראשון שיהודי עושה 'מיד כשניעור משנתו' אומר 'מודה אני', שזה מורה על התאחדותו עם הקדוש ברוך הוא בתכלית, וזהו עבודה כללית כפי שהוא לפני ולמעלה מפרטי העבודות דמשך היום (על דרך העבודה הכללית ד'ויקהל', כנזכר לעיל).
וזהו גם הדיוק בהנוסח 'מודה אני לפניך', שמתחיל עם ענין ההודאה, ולא עם 'אני לפניך' - מכיון דזה שכל אחד ואחד מבני ישראל מאוחד בתכלית ('אני לפניך') עם הקדוש ברוך הוא הרי זה דבר הפשוט, ואין צריך להדגיש זאת, ולכן מתחיל ומדגיש רק עם העבודה שלו - 'מודה'. ויש להוסיף, ש'מיד כשניעור משנתו' - כולל גם מה שכתב הרמב"ם 'ישנים.. בהבלי הזמן' (לא עלינו ולא עליכם), שצריך להיות ניעור גם משינה זו, ותחילת העבודה היא שידע שהוא 'חד ממש' עם 'עצמות ומהות', שהרי הוא חלק אלוקה ממעל ממש.
כל הנזכר לעיל בהדגשה מיוחדת, כשרואים בשנים האחרונות איך שנעשה ה'ויקהל' בפשטות - קיבוץ גליות דבני ישראל מכל העולם, שעולים לארץ הקודש. והעלי' היא באין־ערוך להעליות שהיו פעם בדורות שלפני זה. [ולהעיר שרבותינו נשיאינו לא היו בארץ הקודש, ואפילו לא בביקור, וגם נסיעת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר היה מפני שנמנע ממנו לבקר ב'קברי אבות' דראסטוב, וליובאוויטש וכיוצא בזה]. ובמיוחד בעמדנו בשנה שהראשי תיבות שלה היה תהא שנת נפלאות בכל מכל כל.
ההוראה למעשה בפועל מפרשת 'שקלים': שיש להוסיף בנתינת הצדקה, שהרי בצדקה יש כמה דרגות: מעשר, חומש, 'כל אשר לאיש יתן בעד נפשו'. ולהחליט בזה עוד בשבת זו, וגם להתחיל בזה כגון על ידי נתינת מאכל ומשקה וכיוצא בזה. וגם באופן הנתינה ישנה הוראה מפרשת 'שקלים': נתינת 'מחצית השקל' היתה בשביל קרבנות ציבור, וידוע ביאור אדמו"ר הזקן בפירוש הפסוק 'אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'' שכדי שהאדם יתקרב לה' הוא ש'מכם קרבן להוי'', שנותן כל מציאותו לה'.
ומזה מובנת ההוראה למעשה בפועל, שנתינת הצדקה וגמילות חסדים צריכים להיות באופן שמכניס בזה כל עשר כוחות נפשו, שנוסף להעשיה בפועל, חושב ומדבר על דרך זה כו'. ועל ידי זה מזרזים את הגאולה שתבוא תיכף ומיד, ואז יעשה הקדוש ברוך הוא את צדקתו שמקבץ כל בני ישראל 'קהל גדול ישובו הנה'.
ראשי דברים משיחת שבת פרשת 'ויקהל' תשנ"ב, מוגה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר