רוב החסידים מוכנים להתאחד - צריך ש'הרוב השותק' ירים את קולו • ראיון נוקב

בוקר אחד קמו חסידי חב"ד בארץ הקודש ונחשפו למבצע חדש של אחדות בקרב חסידי חב"ד. הרבה גבות הורמו, ספקנות, ציניות וחוסר אימון ליוו את התהליך בראשיתו. אולם כשעשרות מכתבי רבנים ומשפיעים, מכל קשת הדעות, הצטרפו לעניין, הדבר הפך לסוחף. מאות התוועדויות נערכו בכ"ז אדר בסימן של אחדות, ואחדות אמיתית • אחד האנשים שעמדו מאחורי הקלעים הוא הרב מרדכי גל ע"ה, שליח הרבי ברמת גן. בראיון כנה, גלוי ואפילו נוקב, הוא עונה לשאלות, אך מניח בצד את כל הקושיות. הוא מאמין במבצע ומנסה להדביק את כולם אחריו • אחדות? מסתבר שיש דבר כזה.. • לקריאה

•••

 ☚ באחדות נדירה: רבני חב"ד בקריאה היסטורית ללמוד בספר 'עבודת התפילה בדור השביעי' 

מכירים את מילות הקסם, כאלה שנשמעות כמו אגדות רחוקות כמעט חלומיות? מסתבר, למרבה הצער, שהמילה 'אחדות', ומושגים כמו 'אהבת רעים' וכדומיהם, מתקרבים אל המחוזות ההם. אינני יודע אם בגלל שהם כל כך רחוקים (ואני לא בטוח בזה לגמרי) אבל ההתלהבות שבה התקבלה יוזמת אחדות חדשה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד שיצאה לאחרונה לדרך, התקבלה כאילו אחדות היה קוד צופן של אגדה קסומה, כמו מהסיפורים.

המבצע, למען האמת, נחת על אנ"ש די בהפתעה. בוקר אחד קמו וראו מודעות צהובות מקצה לקצה, מעט מלל, והכותרת הראשית מסתכמת במילה אחת: 'אייכה?' אין ספק שקופירייטר טוב עמד מאחורי המודעה ועיצובה, אבל מסתבר שגם מאחורי הרעיון עצמו. משך ימים ארוכים אנשים לא ידעו מי האיש ואיזהו אשר עומד מאחורי הקמפיין. לקח זמן עד שנודע כי את הקמפיין מובילה קבוצה מאנ"ש מכל קצוות קשת הדעות, אך אחד המרכזיים שבהם הוא לא אחר מאשר הרב מרדכי גל, או כפי שהוא נקרא בפי כל הרב מוטי גל.

אז מה קרה בעצם שלאחר שנים כה רבות של 'פעילות חוץ' חזרת לפעול בתוככי קהילות ליובאוויטש?

'קשה לי לשים את האצבע מה גרם לי לשינוי, אבל חשתי בהתעוררות עצומה, כמו רוח גבית שמנשבת פתאום לעשות מעשה ולדחוף למבצע הזה של האחדות. אני יכול לספר לך שכמה פעמים בחיי חשתי ברוח זו, ובכל פעם כזאת עשיתי מעשים חריגים עבור עניינים של הרבי, ובכל פעם זכיתי לקבל עידודים ישירים מהרבי. כיום איננו זוכים לקבל את אותם עידודים ישירים וגלויים מהרבי כפי שהיה בעבר.

אבל כשאני רואה את ההצלחה העצומה של המבצע, את ההתלהבות האדירה בקרב קהל אנ"ש - אין סימן גדול יותר מזה שזה הרצון של הרבי, וזה הדבר הכי חשוב לרבי: אחדות ואהבה, שינוס מתניים לפעול 'עשו כל אשר ביכלתכם' להביא את הגאולה מתוך אחדות דווקא, באהבה ובמסירות. זו הייתה התעוררות של ממש וכוחות אדירים להגשים את הרעיון; הרגשתי ממש דחיפה מהרבי לעניין, סוג של אתערותא דלעילא'.

ובכל זאת, גם במימד המעשי שאתה יכול לזהות ולשים עליו את האצבע, מה פתאום החלטת לקחת את מבצע האחדות ו'להרים' אותו?

תראה, זה שנים רבות שאני מלמד את שיחות ה'דבר מלכות' מהשנים תשנ"א-תשנ"ב. שנים רבות חלפו מאז שהרבי אמר את השיחות הללו, שיחות שכל כולם דחיפה להביא את הגאולה ואת משיח. למעלה מעשרים שנה לשיחה הידועה והמזעזעת של 'עשו כל אשר ביכולתכם', עשרים שנה! והתסכול הוא גדול ש'עשו כל שביכולתכם' לא פעל פעולתו. הבדלי ההשקפות, כביכול, הובילו לסוג של ניתוק רגשי בקרב ציבורים בליובאוויטש, עד למצבים של שנאה ודחיה רחמנא ליצלן.

חשבתי אפוא שמן הראוי לעשות תיקון של הדברים: מצד אחד, לשנס מתניים ולעשות כל שביכולתנו כדי להביא את משיח; אני באמת מאמין שכעת ישנה עת רצון. חכמינו זכרונם לברכה משתמשים בביטוי 'בן עשרים - למכור בנכסי אביו'; כלומר, קטן אינו רשאי למכור את נכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה. כעת, במלאת עשרים שנה לשיחה הידועה בפרט, ולתקופה המרוממת ההיא בכלל, אני מרגיש ש'הגיע הזמן למכור בכנסי אביו', הנכסים שקיבלנו מאבינו רוענו הרבי, צריך 'למכור' אותם הלאה, לכלל הציבור. 'נכסי אביו' גם משמש כביטוי של גילוי הדברים המכוסים והכמוסים, כל האוצרות שהרבי נתן לנו בשנים תנש"א ותשנ"ב. זה ה'הרגש' הפנימי-חסידי שלי.

כשהתבוננתי בדברים, הבנתי שצריך לשנס מותניים ו'למכור בנכסי אבינו', אלא שהדבר שמונע אותנו לעשות זאת, זו העובדה שנוצרו אצלנו שני מחנות, שתי שפות, כאשר מאז ג' בתמוז, נהייתה סוג של התחפרות, כל אחד בעמדות שלו, עד כדי כך שהמצב הפך להיות עובדה ברורה, מיתוג חב"ד הקלאסית לעומת מה שלא.. (בכאב) העלו על המזבח את הדבר הכי עיקרי, את מבצע 'אהבת ישראל'.

חשבתי לעצמי שבראש ובראשונה צריך להתחיל לרפא את המקום הזה, לשנס מתניים ולמצוא את המכנה המשותף שכולם מסכימים עליו. האמנתי - ועדיין מאמין - שיש אפשרות לייצר מהלך שהוא כמעט מובן מאליו; יש סוג של געגוע של הנפש שיכול לכוון אותנו ל'עשו כל אשר ביכולתכם', הן אנשים הן נשים והן טף. ביודעי ומכרי קאמינא, ואין ספק שזה הרצון הפנימי של אנ"ש; זה הדופק הפנימי של חסיד - לראות את הנבואה של הרבי מתממשת והגאולה מתרקמת באופן ממשי. כל עוד שהרצון העליון הזה של הרבי לא קורה, איננו יכולים להמנע מלומר שהקולר לא תלוי בצווארנו.

אני מבקש להדגיש נקודה נוספת: יש לי חברים רבים בעלי השקפות מנוגדות, אך אני נתפס בעיניהם כאיש פרגמטי שאפשר לדבר איתו בכל זאת. ניהלתי שיחות עם אנשים רבים שאני קורא להם 'הרוב הדומם', הרוב שחי את חייו ולא נמצא בתוך המחלוקת. דעותיהם באמת שונות, אבל ראיתי שכיום נוצרה בשלות ובגרות אחרי כל המאבקים במשך השנים; אנשים כן רוצים לעשות יחד דברים ולשלהב את הניצוץ הפנימי. 

בשיחות השונות שערכתי, עלו שורה של בעיות חינוכיות ואמוניות. חלק ניכר מהמסקנות הובילו לכך שהדברים נוצרו כיוון שלא היינו באחדות ובהתמסרות טוטאלית למה שברור ומוסכם על כולם שזה הרצון של הרבי, אך במקום להגשים את הרצון של הרבי, היינו עסוקים בהתחפרות שלא לעניין מי צודק ומי לא צודק. במקום לייצר אנרגיה שמריצה את המרכבה הזאת קדימה, אנחנו פשוט נתקענו. המחלוקת שיתקה אותנו.

כך עלה הרעיון לקרוא לכלל החסידים להקדיש את יום ז"ך אדר ראשון - יום שמזכיר לכל חסיד על רצוננו לראות את מלכנו ומעורר מחשבות על המצב בו אנו נמצאים - להתוועדויות בהם יזכרו בדברים שנאמרו באותה שיחה, יעשו חשבון נפש על הנהגתנו עד היום, ויטכסו עצה על הנהגתנו להבא, כיצד אנו באמת משנים כיוון ומביאים משיח בפועל ממש.

יותר מאחדות סמלית

ואז בוקר אחד הגיעו המודעות הצהובות עם קריאת ה"איכה" המהדהדת. במודעות הופיע קטע השיחה של "עשו כל אשר ביכלתכם". הא ותו לא. בלי מילים ובלי שכנועים. רק שאלה בת מילה אחת, מזעזעת ונוקבת. ברגע השני שאחרי הרגע הראשון של ההלם, הגבות הורמו, ספק בפליאה ספק בציניות. נו שוין, עוד יוזמת אחדות נאיבית, חלום תמים של מישהו עוד יותר תמים. האמת? אחרי כל כך הרבה שנים של התחפרות והתקבעות בעמדות, הספקנות הייתה במקומה, כמעט מתבקשת.

אבל הרב גל לא קורץ מחומרים של נאיביות. הוא כבר נערך לגל הבא של הפעילות. לצד אתר אינטרנט ופירסום מודעות בהיקף מרשים, התחיל להתגלגל השלב הבא, מפתיע לא פחות. בזה אחר זה החלו להתפרסם מכתבים של רבנים, רבני קהילות, משפיעים, אישים ובעלי השפעה בחב"ד, שבהם קראו להתאחד לקראת כ"ז באדר - היום בו מלאו עשרים שנה לאירוע הבריאותי הראשון, שמאז איננו שומעים את קולו הטהור של הרבי.

רשימת הרבנים שפירסמו מכתבים, הייתה מגוונת ומרשימה. מכל החוגים, מכל הקהילות ומכל העדות, ובעיקר: מכל קשת הדעות. הרבנים קראו לאנ"ש להתאחד ביום הזה בהתוועדויות רעים בכל אתר ואתר, ובמהלכן לעשות חשבון נפש וטיכוס עצה להבאת המשיח על יסוד דברי הרבי באותה שיחה 'והלוואי שימצאו אחד שניים שלשה שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות.. שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה'.

הרעיון מתבסס על אמונה איתנה כי בלב כל חסיד בוער ניצוץ שמחכה לקריאה כזו. מתוך הבנה שאם הרבי נתן בנו את תקוותו ואמונו שאכן נקח אחריות ונביא גאולה אנו ראויים לאימון הזה. אנו מסוגלים להתעורר, להבין באמת מה רוצים מאתנו, ולהשלים סוף סוף את המשימה הזו.'זכינו לכך שכלל רבני אנ"ש קראו להתעוררות זו פה אחד, ומאחורי הקלעים התרקם שיתוף פעולה נדיר בין צדדים שונים באנ"ש שנלהבו מהרעיון והסכימו לפעול בדרך זו למען מטרה משותפת', מסביר הרב גל בסיפוק.

עם יד על הלב, הרב גל, האחדות הזאת שהתבטאה בהתוועדויות משותפות, יש בה משום ממשות?

'תופעה זו כשלעצמה כבר יש בה בשורה טובה עבור כולנו. יש בה כדי להוכיח שיש לכולנו מכנה משותף אמיתי, הרצון הכנה לראות כבר את אור פני מלך בחזרה, והרצון להיות כולנו יחד משפחה אחת. יש בעובדה זו כדי לעודד ולהפיח תקווה שהמפה החב"דית יכולה להראות אחרת, אם רק נשכיל לצעוד בדרך זו של הדגשת הנקודות הפנימיות והאמיתיות שלנו המשותפות לכולנו'.

לאט לאט, התגובות הספקניות הפכו לפליאה רבתי, ותגובות הפליאה תורגמו להשתאות ולהנהוני ראש חיוביים. לא בבת אחת. חוסר האימון עדיין עמד באוויר, החשדנות הייתה קיימת, אבל העובדות בשטח שטפו את הציבור וקבעו מצב נתון. כעת רק נותר לראות כמה עולים על העגלה, העגלה של הרבי.

התוועדויות האחדות לא היו רק סמליות. לראות דמויות הנמצאות משני עברי המתרס האידיאולוגי מזה שנים רבות יושבות יחד ומתוועדות שעות ארוכות, היה משום חוויה מתקנת. לעתים, מי שהכיר את מה שזרם מתחת (ומעל) לפני הקרקע כל השנים, הבין שהישיבה המאוחדת היא ברכה עצומה בפני עצמה. זה לא עניין לרגשנות, אבל לא מעט הזילו דמעות. 'התקווה מתחזקת יותר לאחר שהדברים כבר יצאו לציבור ומכל הכיוונים כמעט הגיעו תגובות חמות ונלהבות שהוכיחו שפעולה זו נגעה בנקודה רגישה בלבבות רבים', אומר הרב מוטי גל.

'היוזמה הגיעה כמים קרים לנפשות עייפות שמאסו במצב אליו נקלענו כבר שנים ארוכות. כמו ששיערתי, נוכחתי לראות כי אכן לב החסידים ער, ובמאות מקומות התקיימו התוועדויות בהתרגשות מיוחדת במטרה אחת: להתאחד ולטכס עצה מה לעשות וכיצד לעשות על מנת להביא את הגאולה בפועל'.

חומות של ניכור - נשברו

'את המבצע הזה לא אני ניהלתי - אומר הרב גל, ולא מתוך ענווה וצניעות מזויפת - אלא הרבי. מאלף ועד תיו. על כל צעד ושעל. אני יכול להעיד בפניך בכנות, שכשפתחתי פתח כפתחו של מחט, מיד נפתח בפניי עולם שלם. 

ראיתי זאת בכל צעד ושעל - החל מהאופן בו התגלגלה היוזמה, דרך ההתלהבות שאחזה במשפיעים והרבנים ללא יוצא מן הכלל. צפיתי מראש להתנגדויות גורפות וחשדנויות, 'רחרוחים' מי מסתתר מאחורי, אך גיליתי שהלבבות של המשפיעים, הרבנים ושל חסידי חב"ד בכל אתר ואתר, הם לבבות פתוחים וערים. המבצע הזה הגיע לנשמות כמים קרים על נפש עייפה'.

כשאתה מדבר על היד של הרבי שניהלה את זה, אתה יכול לפרט יותר?

כמו שאמרתי, בכל תחום, גם המימון למבצע הזה, גם הפלקטים, גם הגרפיקאי שהתלהב ונתן את עצמו, גם הרבנים שלא דיברו זה עם זה שנים ופתאום הם יושבים בהתוועדויות מדהימות או שהם נסעו אחד לשני לשבת ביחד. אנשים הרגישו שעצם הפניה הזאת, שמישהו יכול לפנות אליהם בשפתם, מפיחה בהם רוח חיים. התחושה של האחדות והחמימות החסידית, התקווה שזה עורר באנשים – הייתה עצומה, בלתי נתפסת. כאילו הדלקת גפרור קטן והאש אחזה במהירות מדהימה.

אתה מדבר כל הזמן על תקווה שזה עורר באנשים, תקווה לְמַה?

חב"ד, מזווית ההסתכלות שלי, היא חוד החנית של עם ישראל, היא תנועת הגאולה. כל אחד מאתנו הוא חייל של המלך, והמשפיעים והרבנים הנם חיילי המלך וקציניו. המלך מבזבז כל אוצרותיו ונותן לאנשי החיל על ידי פקידי החיל.

ברור לכל חסיד חב"ד שהוטלה על כתפנו משימה אדירה לסיים את הגלות. בשנים האחרונות, לצערי הרב, אני שומע לא פעם מאנשים מ'בחוץ' שאומרים 'הפכתם ללא רלוונטיים'. הדרך היחידה לביטוים חיוביים על חב"ד, קשורה בדרך כלל על מפגשים עם חב"ד בחו"ל, שם יש הערכה בגלל סיבות אלו ואחרות, אך לא מעבר לכך. האם באמת ליובאוויטש, התנועה הדומיננטית והעוצמתית יותר בעולם היהודי מכל בחינה שהיא, הפכה ל'לא רלוונטית' חס ושלום? אנחנו שיש לנו רבי כזה, שיש לנו תורת חסידות שיכולה להזרים דם חדש בנשמות האבודות של דורנו, שיש לנו תורה כל כך עשירה ועצומה, איננו רלוונטיים עוד?!

עובדה היא שהשליחות שהועמסה על כתפנו לא באה לידי בטוי; אין ניכרת השפעתנו בקרב בני הנוער או בקרב האינטלקטואלים, וגם לא בקרב חתך-הרוב של עם ישראל. איננו מורגשים שם. חסידות לא נלמדת, האקדמיה לא מדברת חב"ד, הרעיון המשיחי שהרבי הוביל, לא רק שהוא אינו הנושא המרכזי, אלא אפילו לא הפך לנושא מדובר. חשבתי שזה קל. יכול להיות שהיה צריך את פרק הזמן הזה, של הבגרות הזאת, של סוג הרגיעה מהלוחמה מי צודק ומי לא, מי משיחיסט, מי סובר א' ומי סובר ב', והאם יש חלקי דעות.

חב"דניק זה חייל של הרבי, שליח של הרבי. כל שליח וכל בית חב"ד מבין את רצון הרבי, את מהלך השיחות של הרבי ומאמריו, והגיע הזמן להפנים, להרגיש ולפעול בהתאם. אך בנקודה הזאת יש נתק. אולם זה אכן התפקיד שלנו, של המשפיעים, של הרבנים, החיילים והקצינים של הרבי, להתגבר על כל המסכים האלה ולפעול - לפעול באופן נכון ובריא, שהכול יהיה באופן של חיות תוססת. זו התקווה שכולם רוצים בה וכולם שיוועו אליה במשך השנים.

אנחנו יושבים כאן ברמת גן ומשוחחים על כל אנ"ש וקהילות חב"ד ברחבי הארץ. האם באמת אתה חושב שיש מחלוקת בחב"ד או רק חילוקי דעות שהם לגיטימיים? הרי בינינו, כמעט כולם מתפללים באותו בית כנסת, לומדים באותם מוסדות, תורמים לאותן מטרות פחות או יותר.

יש אכן חילוקי דעות חריפים כלפי המטרה של 'עשו כל שביכולתכם', אבל מאידך גיסא, יש מכנה משותף מספיק חזק כדי לתרגם אותו לפעולה. כי בפועל הדרישה מאיתנו להביא את משיח התקבע בסוג של קפאון, כל אחד עושה את שלו אך לא ביחד. כל הרעיון של הרבי היא האחדות בעשיה וכך יהווה הדבר כוח אדיר, וכשעושים ביחד, יש פה הכפלת כוח שלא בערך.

כשמדברים על מחלוקת, יש עוד חסרון, שחילוקי הדעות האמורים בענייני משיח, מתלבשים על עמדות פוליטיות או עמדות עסקניות. כך קורה מצב שבאופן טבעי, אם מישהו אומר א', השני אומר את ההיפך. ברגע שמישהו מנכס לעצמו עמדה אחת, השני יקח לעצמו עמדה הפוכה גם מבלי לבדוק אותה ביסודיות האם הוא אכן מאמין בה עד הסוף. המאבק הלא רלוונטי הזה מביא לידי סוג של שכחה ואובדן אנרגיה. במקום להשביח את הפעולות, עסוקים בלנטרל זה את זה, כולנו משלמים עדיין מחיר עצום.

מה הרעיון של ההתוועדויות?

ראשית, לקחנו תאריך רגשי כמו כ"ז אדר. זה היום בו אירע המאורע הבריאותי הראשון והשני של הרבי, והוא פונה לרגש של חסיד. הרעיון השני שטמון בהתוועדויות אלו, שההרגשה שהדבר נעשה בו זמנית בכל הארץ, בעידוד של ראשי העדה, רבנים ומשפיעים. הדבר הזה יצר סוג של מומנטום, שכל אחד מעודד את השני. ואכן נוצרה תחושה של התעוררות, אחדות. קיבלנו מהשטח מאות תגובות של אנשים שהדבר פתח להם פתח, והזכיר להם מקום מאוד חם, פנימי ומואר שכבר מזמן לא נגעו במקום בו.

בסופו של דבר, חסידים הם יראי שמים, ומחלוקת זה לא דבר פשוט. מי רוצה מחלוקת? כולם יודעים מה נזקי המחלוקת. כשמישהו בא ואמר 'אפשר לדבר', 'אפשר להתאחד', 'אפשר להתגבר על כל חילוקי הדעות ולהתמסר באמת לעשייה של הרבי', ההתלהבות וההתרגשות היו גדולים. אנשים הראו רצון ונכונות, הורידו את ה'שפיצים' בדמות תארים מרגיזים, וזה היה פתח ראשוני מצויין לשבת ביחד.

שורת התוועדויות אלו הינן תוצאה של טיכוס עצה של כמה חסידים, מתוך תקוה שמלמעלה יכוונו אותנו לצעדים נכונים. אולי נזכה שפעולה זו תהיה גם צעד אמיתי לאיחוי קרעים במשפחת אנ"ש ולהחזרת האמון שלנו בעצמנו, ובמילא דרך בטוחה להגברת כל הפעולות להבאת הגאולה. הלוואי שרעיון זה ישמש השראה וחומר למחשבה לחסידים נוספים, יוליד פעולות נוספות ומוצלחות שיחלצו אותנו מהבוץ אליו נקלענו, ויעמידו אותנו בקרן אורה.

אתה יכול לשתף אותי משהו בתחושה האישית שלך לגבי המבצע?

הופתעתי. למרות אזהרותיהם של אנשים מאוד חכמים, אנשים שמכירים את המטריה החב"דית מכל מיני כיוונים, אנשים שניסו להניא אותי כי הם ביקשו לעשות אותי פיקח ולהזהיר אותי שאני 'הולך בשדה מוקשים', ו'חבל על הזמן', וזה סוג של 'חיטוט בפצעים ישנים' ו'זה חסר סיכוי' - אני חייב לומר, לא רק שגיליתי בחב"ד אנשים נפלאים, לא רק שגיליתי שגם המשפיעים והרבנים נענו בהתלהבות למרות חילוקי דעות וכו', הרי שלכולם יש לב אחד לרבי. 

גם אם לפעמים אתה שומע מישהו שמתנגד או מקטרג, או מחריף את היחס ומחפש את הדם והאש, הרי זה סוג של קליפה ויצר הרע, אך הוא לא רלוונטי לרצון האמיתי של כל חב"דניק לראות את מלכנו, ועדיף יום אחד קודם. בעז"ה בקרוב יהיו הצעות נוספות במטרה לתת משמעות מעשית להתעוררות זו, להתאחד להביא את הגאולה, כי ישנם כל כך הרבה נושאים שאפשר להתאחד סביבם ולעקוף את חילוקי הדעות. לאור מה שראיתי בעיניי ושמעתי לאחר ההתוועדויות, שום דבר לא ירתיע אותי לגבי המשך המבצע. במבצע הזה אני מרגיש שהרבי מנהל את העניינים. נקודה.

מה היית מבקש מציבור הקוראים, לסיום?

אני יודע שהמבצע הזה - שאינו חד פעמי, אלא 'מתגלגל' ומתמשך - הוא קדוש ונעלה, וכמו תמיד יקומו ויצוצו לו קטרוגים. אני פונה מכאן אל רוב אנ"ש חסידי חב"ד, כפי שקראתי להם קודם 'הרוב הדומם', אלו שבאמת רוצים אחדות, רוצים אהבה, מאמינים שחסידים הם משפחה אחת ולא במליצה - השמיעו את קולכם!

בוודאי תשמעו או תפגשו בתגובות נגד; במצב שכזה, השפיעו בהבעת עמדה, בחיזוק הנושא. ברי לי שאתם, רוב חסידי חב"ד, סולדים מהמחלוקת ומבקשים באמת אחדות (ואין זה סותר להשקפות שונות שיכולות להיות בנושאי משיח ובנושאים אחרים).

'ברכנו אבינו' מגיע דווקא כאשר 'כולנו כאחד' ומי לא רוצה ברכה בביתו, בפרנסתו ובחינוך ילדיו? מי לא רוצה לראות את האחווה והאהבה שוררים בין ילדיו ובקרב משפחתו? השפיעו אפוא כדי לקדם את עניין האחדות עד שישטוף את כולנו, והדבר בוודאי, בלי שום ספק, יגרום נחת רוח רבה לרבי.