הרב דוד פורסט במשא מאלף: המדד ל'עבודה' - היא ההתאמצות

אנו שמחים להגיש משא מאלף של הרה"ח הרב דוד שיחי' פורסט - משפיע ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' בעיר ברינוא שבמדינת צרפת • מהו עיקר התפילה? איך יש לגשת לתפילה? על איזה עניין בחסידות צריך לחשוב? כמה זמן יש להתבונן ב'מאמר' חסידות? מהי המטרה של ההתבוננות? מה לא נחשב 'התבוננות בחסידות'? ומה מוסיף חיות בענייני הגאולה? • מתוך הפאנל המיוחד בנושא 'התבוננות בחסידות בתפילה' שנערך על ידי ארגון 'לחלוחית גאולתית' • למאמר המלא

•••

שמעתי ששאלו פעם את המשפיע הנודע ר' פרץ ע"ה מוצ'קין, מה הכוונה 'עבודת התפילה'? אז הוא ענה שזה 'עבודה' בתפילה. כל אחד צריך לבדוק את עצמו, האם הוא משקיע ומתייגע בתפילה. אם היה לך קשה להתרכז בתפילה, זה 'עבודת התפילה'. אם היה לך קל, אז לא 'עבדת'. זאת אומרת, שאם יש מישהו שקשה לו לומר את כל תיבות התפילה, והוא מתאמץ ואומר אותם - הוא עוסק ב'עבודת התפילה'.

אצל אדם אחר שזה פשוט עבורו, הוא לא יוצא ידי חובת 'עבודת התפילה'. זו הנקודה בכללות, שצריך לעבוד וזה קשה. בצורה אישית, מה כל אחד צריך לעשות, במה להתחיל להתבונן וכו', כדאי שכל אחד יתייעץ עם המשפיע שלו או בחור מבוגר שמכיר אותו ויכול להדריך אותו.

בפרטיות יותר, יש כמה דרגות מרכזיות בזה. ההתחלה היא לכל לראש מפירוש המילות. ופירוש המילות זה לא דבר קטן, אלא זהו עיקר התפילה. ומדובר פה על פירוש המילות הפשוט, לא על פירוש המילות על פי החסידות. לפני שחז"ל תיקנו את נוסח התפילה, איך היו מתפללים?

לא מספיק להבין, יש להרגיש

אדם היה קם בבוקר ואומר במילים שלו לקדוש ברוך הוא, ומתפלל על מה שהוא צריך ועל גדולת הבורא. כל אחד דיבר מהלב שלו. עד שהגיעו 'אנשי כנסת הגדולה' והכינו לנו נוסח מסודר, אבל לנוסח הזה צריך להתחבר, ולומר אותו כאילו הוא היה התפילה והמילים שלנו. כשיהודי עומד בתפילה וחושב על מה שהוא אומר ומתחבר לזה, זה נקרא תפילה. ובזה יש הרבה דרגות של כמות ואיכות. כמות הפירוש הוא, כמה קטעים בתפילה אני מצליח להתרכז ולכוון בהם. יש מישהו שיכול כמה קטעים, השני יכול חצי תפילה והשלישי יכול את כל התפילה.

וצריכים לעבוד ולהגדיל את כמות הקטעים שאנחנו מכוונים בהם בתפילה. איכות פירושו הוא, שזה לא יהיה כמו תרגום של מילון. אם יתנו לכל אחד את הקטע של 'אשרי יושבי ביתך', וכל אחד יצטרך לתרגם זאת לשפה מדוברת, זה נקרא תפילה? לא. כי לא חשבת על הקדוש ברוך הוא.

ידעת טוב את פירוש המילים, אבל לא הרגשת שדיברת לבורא! אמרת מילים ובדקת מה אמרת. לא כך מתפללים.. צריך להתרגל להרגיש שעומדים לפני הקדוש ברוך הוא שניצב לפני, ואני מתפלל אליו. זה איכות התפילה.

המשפיע ר' לוי ע"ה פאריז התוועד אצלנו בברינוא, וסיפר לנו שיש אצלם בלונדון, יהודי פשוט מאוד שקורא את התפילה מילה במילה ברצינות מיוחדת באריכות רבה. פעם אחד שאל מה אתה מאריך כל כך בתפילה? אז הוא ענה בפשיטות: יש מישהו שמקשיב לי. אני מדבר לקדוש ברוך הוא.

להתבונן במה שמתחברים בחסידות

אחרי היסוד של פירוש המילות בתפילה, יש את סוגיית ההתבוננות, שמחולקת בכללות גם היא לשתיים. יש לחשוב חסידות לפני התפילה, ויש לחשוב את הפירושים של החסידות בתוך התפילה. החסידות שחושבים לפני התפילה, לא בהכרח שהיא צריכה להיות קשורה לתפילה בצורה ישירה.

לדוגמא אפשר לחשוב על מאמר 'באתי לגני' או מאמר 'ביום עשתי עשר יום'. אז כמובן שיש שם דברים שקשורים לתפילה, אבל לא הכל. אז למה חושבים חסידות לפני התפילה? כי חסידות זה אלוקות. ובכדי להתחבר לאלוקות הזאת צריך לחשוב עליה. ואז אפשר לגשת לתפילה, להיפגש עם אלוקות. אבל זה לא משנה על מה חסידות מדברת. העיקר זה שחושבים חסידות. כמובן שאפשר לעשות פעולות שיגרמו לכך שזה יפעל על התפילה בצורה ישירה וכו', אבל לא זה עיקר עניין ההתבוננות קודם התפילה.

אבל יש לחשוב חסידות בתוך התפילה. למשל, בפסוק 'שמע ישראל', חוץ מהפירוש הפשוט שצריך לחשוב, שהיהודי צריך להקשיב ולשמוע שיש אלוקים אחד בארבעת רוחות העולם ובשבעת הרקיעים וכו', אפשר לחשוב על הביאורים שבחסידות, שלא רק שיש אלוקים אחד, אלא שכל המציאות זה 'אחד' ו'אין עוד מלבדו'.

המחשבה בזה יכולה לקחת דקה, והיא יכולה לקחת עשר דקות. מי שמכיר את שלושת הפרקים הראשונים של 'שער היחוד והאמונה', הוא יכול להתחיל להתבונן איך הבורא מהווה ונותן חיות בכל רגע כל נברא בצורה פרטית וכו', וזה לוקח הרבה זמן. זה רק דוגמא איך לחשוב חסידות בתוך ובנוסף לפירוש המילות הפשוט.

'לחיות' עניין בחסידות

על איזה עניין בחסידות צריך לחשוב? 'במקום שליבו חפץ', מה שהאדם יותר מתחבר. מי שיותר מתחבר למאמרים של הרבי מלך המשיח, מצויין. מי שמתחבר יותר לפרק תניא או מאמר של הרבי הריי"צ, מעולה. אבל את ה'מאמר' שכן מתחברים, צריך ללמוד אותו טוב. כל הנקודה של ההתבוננות בתפילה, זה להגיע ל'דעת' והתקשרות לעניין שחושבים. להסביר ו'לדבר' לעצמי. להכיר אותו.

אבל אם לא מכירים אותו טוב, אז איך אפשר להתקשר איתו? המטרה של ההתבוננות, זה להסביר לעצמנו את המושג. כמו שכדי להסביר לאדם אחר חייבים להבין טוב את הדבר עם כל הפרטים, כך כדי לשכנע את הנפש הבהמית שלנו, צריך לדעת היטב במה ועל מה לחשוב ולהתבונן. צריך להכיר את ה'מאמר'. אי אפשר לקום בבוקר ולהחליט בהחלטה של רגע במה להתבונן.. צריך לדעת את ה'מאמר' כדבעי, ואז אפשר להתבונן בו ובמילא יפעל פעולתו.

לא חייבים 'להכיר' את כל ה'מאמר'.. אבל לפחות את החלק שכן יודעים, לדעת טוב ובזה להתבונן. אז לכתחילה אם אפשר, טוב להתבונן ו'לחיות' עם אותו עניין בחסידות במשך תקופה ארוכה. כמו שידוע שחסידים היו 'מתפללים' עם עניין אחד בחסידות ארבעים שנה. אבל העיקר זה להתחבר ולהיכנס לעניין. במילא, אם זה כבר פחות 'מושך' אותי, כדאי להחליף לעניין אחר. שיהיה 'במקום שליבו חפץ'.

שהשכל שלנו יחשוב 'כמו בחסידות'

כאן יכולה להישאל שאלה פשוטה: אם כדי להתבונן צריך כבר לדעת את ה'מאמר' בצורה טובה, אז בשביל מה יש להתבונן? מה זה מוסיף? הרי אני כבר יודע את מה שמוסבר בצורה מעולה? אלא המטרה של ההתבוננות היא לקשר את העניין אלי, להפנים אותו. שהשכל שלי יחשוב מעצמו, בדרך שמוסבר ב'מאמר'. להתעצם בצורה אישית עם מה שכתוב בחסידות.

אני אתן דוגמה לדבר. אם נשאל אדם רגיל שעובד לפרנסתו, מהיכן מגיע פרנסתו, הוא יענה בפשטות שהכסף מגיע מכך שהוא עובד ומתייגע. אבל אם תשאל אותו 'אתה מאמין שהפרנסה מגיעה מהקדוש ברוך הוא'? הוא יסכים בהחלטיות. במילים אחרות, הוא 'מאמין' שהכל מגיע מהבורא, אבל הוא לא 'מבין' ומחובר לדבר.

זה מקיף ולא חדר אצלו בפנימיות. אפילו אם הוא למד את המאמרים בחסידות על 'מים רבים', שמסבירים בצורה שכלית כיצד כל הפרנסה מגיעה ישירות מהבורא, זה עדיין לא שינה לו את ההשקפה שלו האישית על הדבר. השכל שלו לא חושב 'כמו המאמר' בצורה אוטומטית. אבל המטרה של ההתבוננות היא, שאנחנו נחשוב 'כמו המאמר' בצורה טבעית ופשוטה. שכאשר אותו אדם יפתח את החנות בבוקר, יהיה לו ברור ש'ברכת השם היא תעשיר' וכל הפרנסה מגיעה ישירות מהבורא.

אז לפני ההתבוננות, צריך לדעת את ההסבר השכלי שמוסבר ב'מאמר', למה הפרנסה מגיעה מהבורא ואיך וכו', אבל גם אחרי שלומדים זה לא מחייב שאני יתחיל לחשוב כך בצורה טבעית ואנושית. אך כאשר אני מתבונן בדבר, אני מנסה להתחבר לדבר ושהוא ייקלט בתוכי. וזה כמובן לא קורה ביום אחד..

התפילה מחדירה את החיות בענייני משיח

אבל בתור התחלה צריך, שלפחות בזמן ההתבוננות בתפילה יהיו רגעים שאני יתחבר בצורה מוחלטת למה שכתוב בחסידות. בהדרגה, זה ישפיע על השכל שלי עוד ועוד, עד שזה ישנה אותי מבפנים, בצורה פנימית.

ובקשר למה ששואלים אם אפשר להתבונן בפתגם או בסיפור חסידי, להבנתי זה לא יכול להחליף את המקום של ההתבוננות ב'מאמר' וכו', אבל אם אדם בינתיים לא מתבונן בכלל והסיפור או הפתגם יכולים לחמם ולהלהיב אותו בתפילה, כמובן שזה טוב. רק צריך לא להטעות את עצמנו שזו התבוננות, אלא לשאוף ולהתקדם מזה למחשבה והתבוננות בחסידות כפשוטו.

וכמובן שכאשר עוסקים בעניין של 'עבודת התפילה', אזי מחדירים לעצמנו בצורה פנימית את האמונה והחיות בענייני גאולה ומשיח ובשיחות ה'דבר מלכות' של השנים תנש"א-תשנ"ב. אני ממליץ לכל אחד להשקיע בזה כוחות ולהתאמץ ב'עבודת התפילה', וברור שזה יגרום נחת רוח רב לרבי מלך המשיח.