סיפורים מרתקים על דמותו האדירה של הרבי מהר"ש

לרגל ב' אייר - יום הולדת הרבי המהר"ש, צוות עורכי אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישים אחד עשר סיפורי הוד מרתקים על דמותו הנפלאה של הרבי מהר"ש, כפי שתיאר אותם הרבי מלך המשיח בשיחת י"ג תשרי תשי"ב, אחר תפילת המנחה • מה הפלא שהרבי המהר"ש הטיל אימה על הסובבים אותו? היכן למד הרבי המהר"ש את ספרי הרפואה? מה העלים הרבי המהר"ש מאביו הרבי 'הצמח צדק'? ואיך הראה הרבי המהר"ש את זמן הסתלקותו? • לכתבה המלאה

•••

אחר תפלת מנחה, סיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה סיפורים אודות בעל ההילולא, אדמו"ר מהר"ש, זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע:

א. לפני ראש השנה דשנת תרמ"ג [שנת ההסתלקות] אמר כ"ק אדמו"ר מהר"ש: יצטרכו לקרוא לפרופסור, להזריק זריקה ולנתח. וכן הווה. באותה שעה שאמר המהר"ש את דבריו אלו, לא ירדו לסוף דעתו, אבל אחר כך, בעת ההסתלקות, הובנו הדברים. סיפור זה שמעתי מהסבתא [הרבנית שטערנא שרה נ"ע, אם כ"ק אדמו"ר מו"ח] לאחרי שכבר חלפו ארבעים שנה [!] מאז ההסתלקות, ואף על  פי כן, סיפרה זאת באופן שהיה ניכר פחד בדבריה!

ב. אדמו"ר מהר"ש היה מטיל אימה על כולם. והפלא שבדבר - משום שתמיד היה נסוך חיוך על פני קדשו ['ער איז שטענדיק געווען מיט א שמייכל'], דאף שהיה בעל יסורים גדול [כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר שקשה לצייר עד כמה היה בעל יסורים גדול..], מכל מקום, תמיד היה חיוך נסוך על פניו, וגם בחיי אביו אדמו"ר הצמח צדק היה המהר"ש פחות מתוח ['אנגעצויגן'] משאר אחיו, ולמרות זאת, היה מטיל אימה על הכל, אף על הילדים - דבר שנעשה שלא בהשתדלותו, שהרי מצד עצמו היה חיוך נסוך על פניו, אלא בדרך ממילא.

גם על הגויים היה אדמו"ר מהר"ש מטיל אימה. ומעשה שנסע פעם במרכבה לעיר אחת, ויצאו זקני העיר לקראתו בלחם ומלח, וכאשר הגיעה המרכבה ונראו פני קדשו - ברחו כולם מרוב פחד! באותה שעה אמר אדמו"ר מהר"ש מאמר חסידות על הפסוק 'ברוך תהי' מכל העמים'.

בהקשר לכך אמר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר [אלא שלא רצה שיפורסמו הדברים], שמונח אצלו ['ביי אים לייגט זיך'] שההפרש בין אדמו"ר מהר"ש [זקנו] לאדמו"ר [הרש"ב] נ"ע [אביו], הוא בדוגמת ההפרש בין רצון לעונג: שניהם - כוחות מקיפים, אלא שהרצון פועל שבירה ['רצון ברעכט'], ואילו העונג פועל המשכה וקירוב ['עונג ציהט צו']. ובנדון דידן: אדמו"ר מהר"ש הוא בדוגמת הרצון, ולכן היה מטיל אימה, ואילו אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע הוא בדוגמת התענוג.

ג. קבלן אחד בא לאדמו"ר ה'צמח צדק' לבקש ברכה. ה'צמח צדק' ברכו, והוא אכן הצליח מאד. בא הקבלן אל אדמו"ר ה'צמח צדק' והביא לו במתנה מרכבה, אמר לו ה'צמח צדק': אני - אין לי צורך בזה, תן אותה לבני, המהר"ש. אצל אדמו"ר ה'צמח צדק' היתה ההנהגה בענינים הגשמיים שלא באופן של הרחבה, עד כדי כך, שהכסאות לא היו צבועים, ואילו אצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש - עוד בחיי אדמו"ר ה'צמח צדק' - היתה ההנהגה להיפך, ועד שהיו גם ווילונות יקרים על חלונות ביתו.

ד. אדמו"ר המהר"ש היה אומר חסידות עוד בחיי אביו ה'צמח צדק'. - היה גם זמן [לפני זה] שהיה אומר חסידות באופן שלא ידעו מזה. מנהגו היה לנעול את הדלת, לסדר כסאות, והיה מצביע ואומר: זה הרד"ץ, וזה הרשב"ץ, וכן עוד חסידים, והיה אומר 'לפניהם' חסידות.

לאחרי כן, בעת נשיאותו, היה הסדר באמירת חסידות לפני החסידים, שלאחרי כניסת כולם, היו נועלים את הדלתות ולא היה ניתן לצאת, ואם מישהו היה מתנמנם באמצע אמירת החסידות, היו מניחים לפניו 'צעמעריצע', אבק בעל ריח חריף מאד, עד שהיה מתחיל להתעטש.. [אנשים מיוחדים היו ממונים לתפקיד זה], כך שהכל ידעו שלאחר שנכנסים אי אפשר לצאת, ומי שמתנמנם, מקבל מיד 'פסק'..

ה. שמעתי מחסידים, שבשבוע של האבלות על הסתלקות אדמו"ר מהר"ש, היו אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע והרי"מ בעזפאלאוו מהלכים אנה ואנה באולם בית המדרש ['ארומגיין איבערן זאל'] בגרביים בלבד [מפני האבלות], ומדברים בחסידות. מסופקני באמיתית הסיפור, כי, האבילות לא הייתה אלא שעות ספורות בלבד [שהרי ההסתלקות הייתה בי"ג תשרי לפנות ערב, והלוויה הייתה בערב יום-טוב, ועם כניסת החג נסתיימה האבלות], קשה איפוא לומר שבאותם שעות ספורות הספיקו לחטוף ['האבן זיי שוין אריינגעכאפט'] עוד בהתהלכם בגרביים - לדבר בחסידות! ובפרט בהתחשב בגודל ההתקשרות של אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע לאביו. אבל, אין להקשות על חסידים ['אויף חסידים איז קיין קשיא ניט'], ואף אם לא היה המעשה, הרי 'אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן כו''.

ו. בהקשר לכך מספרים על גבורתה של הרבנית דבורה לאה, ביתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש, שכאשר נודע לה על הסתלקות אביה, הסתובבה ופניה אל הקיר, וכך נשארה על עמדה שלשה יממות [!] ולא ידעה מכל הנעשה סביבה, לא נשמע קולה כו'.

ז. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שלאדמו"ר מהר"ש היה ידע רב בחכמת הרפואה, והיה כותב בעצמו 'רעצעפטן' [מרשמים] לתרופות, ושולח לבית המרקחת. ב'אותו מקום' היה לו מדף עם ספרים בלטינית, וכשנפנה לשם, היה מעיין בהם, וכך למד חכמת הרפואה. ולהעיר, שמצינו דוגמתו בנוגע לשמואל [שבשם זה נקרא גם אדמו"ר מהר"ש] ש'אסיא דרבי הוה', משום שהיה יודע בחכמת הרפואה, והעיד על עצמו שלא עסק בענינים אלה 'אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי, כשהייתי נכנס לבית המים'.

ח. כ"ק אדמו"ר המהר"ש היה חולה עוד בחיי אביו ה'צמח צדק', אבל לא הודיע לאביו על כך. משנודע הדבר לה'צמח צדק', אמר, כי אילו היה יודע בעוד מועד, יכול היה לפעול להמשיך שנות חייו. הוא היה פועל שיחיה לכל הפחות נ"ב שנים, כמו שמואל הנביא.

ט. כשביקר אדמו"ר המהר"ש אצל הפרופסור בפעם האחרונה, אמר לו הלה: 'אידטזי, אידטזי' [=לך, לך], יכול אתה לנסוע לביתך לליובאוויטש. נענה כ"ק אדמו"ר מהר"ש ואמר: מן העולם הזה אל העולם הבא - יש גם כן 'אידטזי, אידטזי' [=לך, לך]..

י. בעת ההסתלקות - ישב אדמו"ר מהר"ש על כסאו [כי בהימים שקודם הסתלקותו היה יושב על כסאו כל הזמן, גם בעת השינה]. זמן מועט [מינוטין אחדים] קודם ההסתלקות, לקח את השעון שלו [או שביקש שיביאו לו שעון], וסיבב את מחוגי השעון שיהיו מורים על איזה זמן לאחרי זה, ולקח פיסת נייר ותחבה [על ידי נוצה] בתוך השעון כדי שיעמוד מלכת. ובדיוק בזמן זה - שאליו כיוון את השעון - נסתלק!..

יא. אדמו"ר המהר"ש לא היה מתייגע בלימודו, כיוון שלא היה לו צורך בכך, הוא ידע הכל בלי יגיעה. פעם דיבר עמו ה'צמח צדק' אודות מעלת היגיעה בתורה, ומאז החל לעמול ולהתייגע בתורה, עד כדי כך שנעשו כתמים על מצחו מגודל היגיעה. לאחרי זמן, חזר בו ה'צמח צדק' ['ער האט צוריק געצויגן'], ונתן לו סדר חדש בלימודו.

משיחת י"ג תשרי ה'תשי"ב.