הידעת?! בלעדי האהבה - הכל לא 'באמת' • מעורר

אחד מיסודות חסידות חב"ד הוא 'קונטרס העבודה' שהוציא לאור הרבי הרש"ב, ובו מדריך הרבי כיצד יש לעבוד את השם בדרך הרצויה. עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש חלק רביעי מפרק ב' בקונטרס זה (בהמשך לתחילת הפרק שפרסמנו באתרנו), בו מוסבר עד כמה נחוצה דווקא אהבת השם בלימוד התורה וקיום המצוות, משום שאחרת אין קיומם 'באמת', וההקדמה ההכרחית לאהבה זו - היא יראת שמיים וקבלת עול מלכות שמיים • לקריאה

•••

 ☚ האזינו לשיעור גדוש סוחף עם הרב אופן בקונטרס העבודה לרבי הרש"ב • פרק ב' 

'ועל כן יראה זו, דבכללה הוא עניין קבלת עול מלכות שמיים, היא מוכרחת להיות בכל אחד ואחד ואי אפשר בלעדה כלל, כי בהעדר זה הרי הוא פורק עול והרי הוא עלול לכל מיני רע רחמנא ליצלן כנזכר לעיל. ולזאת ענין קבלת עול מלכות שמיים ויראת אלוקים, הרי זה מוכרח להיות בכל אחד ואחד ממש ועל ידי זה הוא סר מרע. ונכלל בזה גם כן ענין 'ועשה טוב', היינו לעשות כל מה שנצטווה, וזה שכתוב 'סוף דבר כו' את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם', שהעיקר הוא בחינת היראה שעל ידי זה דוקא הוא סור מרע ועשה טוב בפועל ממש כו'.

(דאהבה הוא בעובדי ה', וגם אם אינו עובד ה' אין זה שייך מכל מקום לקיום המצוות לסור מרע ועשה טוב בפועל, רק שאין לו קירוב ודביקות באלוקות (והיינו שלא קיים מצות 'ואהבת'), וממילא מתגבר בו החומריות וגסות הנפש הבהמית. ועם היותו מקיים תורה ומצוות, הרי הוא חומרי וגס ונתעב בדברים מתועבים בתאוות היתר כו', וכמו כן אין לו שום חיות אלוקי בעסק התורה וקיום המצות.

(ויש לומר דזהו מה שכתוב בספר של בינונים חלק א' פרק ד' 'ובלעדה אין להן קיום אמיתי כי המקיימן באמת' כו', היינו שאין להם חיות והרי הם כגוף בלא נשמה, ודקדוקי מצות הן ודאי על ידי העבודה דוקא וכמו שיתבאר לקמן פרק ז', וכן הידור מצוה הוא על ידי החיות שבהמצוה והיוקר שבה). אבל מכל מקום אינו ברע גמור חס ושלום ולא יעבור חס ושלום על שום דבר, אבל בהעדר היראה הנזכר לעיל הרי נפשו ברע הוא רחמנא ליצלן וכנזכר לעיל, ועל כן היראה היא מוכרחת ואי אפשר להיות בלעדה. וזהו הנקרא יראת שמים, שהוא עניין קבלת עול מלכות שמים ויראת אלוקים).

והיא התחלת העבודה ויסודה, וכנודע דקבלת עול מלכות שמים קודמת לכל המצוות, וכמאמר 'קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי', ובפרט בעבודה הרי קודם כל דבר צריך להיות 'שכחי עמך ובית אביך', שהיא היציאה מעניניו שהוא מורגל בהם.  דהנה 'עיר פרא אדם יולד' בכוחותיו וחושיו הטבעים שמהנפש הבהמית דאקדמיה טעניתא, המושך אותו לכל ענינים הגופנים והוא מתרגל בענינים אלו ונשרש בהם, והיינו שהטבעית עוד מתגברת במשך הזמן, וכל זה מעלים ומסתיר על הכוחות דנפש האלוקית, שהוא ענין חלישות הנפש האלוקית וכמו שכתוב 'כשל בעווני כוחי'.

 ☚ לכל כתבות התוכן על 'קונטרס העבודה' של הרבי הרש"ב 

וידוע דעוון אין פירושו חטא ועוון בפועל ממש, כי אם לשון עיוות ועיקום והיינו שמעקם דרכו והולך בדרך עקלתון שהוא דרכו של הנפש הבהמית, על ידי זה נכשל ונחלש כוחו האלוקית [כן הוא בגוף כתב יד קודש. ואולי יש כאן השמטה, וצריך להיות: כוח נפשו האלוקית]. וכמו שכתוב 'עקוב הלב מכל ואנוש הוא' פירוש חלש הוא כו', והחלישות הוא בכמה אופנים, אם שלא יש התגלות הכוחות דנפש האלוקית כלל (ובזה גופא יש חילוקים אם שהוא בהיסח הדעת לגמרי מאיזה ענין והרגש אלוקי בנפשו, והיינו שכל כך נתעלמו כוחותיו האלוקיות, עד שאינו יודע דבר אחר בעולמו כי אם העולם הזה ומלואו.

או שמרגיש שאין זה כל האדם לחיות בעניני העולם הזה כסוס וכפרד כו', רק תכליתו הוא איזה ענין נעלה, אבל התגברות הטבעית אינו מניח אותו לעזוב עניניו הטבעים ולהתקרב אל הענין הנעלה. ויש שמקרב את עצמו לאיזה ענין אלוקי ומייגע את עצמו בזה, אבל לא יוכל לקבל היינו להשיג ולהרגיש הענין מפני התעלמות כוחותיו שאינו מאיר בהם האור. דהנפש האלוקית הוא כדבר מלוטש המקבל בתוכו אור ומתנוצץ על ידי זה, ועל כן כל ענין אלוקי הוא מתקבל בהנפש האלוקית והנפש מאירה על ידו. 

אבל כאשר יש מכסה עב המכסה ומעלים על הנפש האלוקית, אינו מתקבל בתוכו האור האלוי, וזה שכתוב 'כי אם עוונותיכם כו' ביניכם ובין אלוקיכם' כו', והעיוות שמהנפש הבהמית מעלים ומסתיר על הנפש האלוקית, ומפסיק בין הנשמה והאלוקות שאינו מאיר בה אור אלוקי כו' וכמו שמבואר במקום אחר), או שגם בהתגלות קצת דהכוחות דנפש האלוקית אין ביכולתו להתגבר על הנפש הבהמית וחומריותו'.