לימוד בהלכות בית המקדש • כלי המקדש

על פי הוראת הרבי מלך המשיח ללמוד את הלכות 'בית הבחירה' בשלושת השבועות (ימי 'בין המצרים'), אנו מפרסמים נושא נבחר מתוך הלכות בית הבחירה לרמב"ם, כאשר מצורף עליו שיחת הרבי ופנינים מיוחדים • נושא לימוד ההלכה: כלי המקדש • לקריאה

•••

 ☚ מהם הוראות הרבי לימי 'בין המצרים'? 

\\ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א'

הלכה ה' - ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית, עושין בו קודש וקודש הקודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם, ושלושתן נקראין היכל, ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש.

הלכה ו' - ועושין במקדש כלים, מזבח לעולה ולשאר הקורבנות, וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום, וכיור וכנו לקודש ממנו הכהנים ידיהם ורגליהם לעבודה, ומקומו בין האולם ולמזבח משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש, ומזבח לקטורת ומנורה ושולחן ושלושתן בתוך הקודש לפני קודש הקודשים.

הלכה ז' - המנורה בדרום משמאל הנכנס ושולחן מימין שעליו לחם הפנים, ושניהם בצד קודש הקודשים מבחוץ ומזבח הקטורת משוך מבין שניהם לחוץ, ועושין בתוך העזרה גבולין עד כאן לישראל עד כאן לכהנים, ובונים בה בתים לשאר צרכי המקדש, כל בית מהם נקרא לשכה.

\\ שיחת הרבי מלך המשיח

'עושים במקדש כלים'

א. בספר המצוות לרמב״ם מצוות עשה כ' כתוב: 'שצוונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד כו' והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש'. ולאחר זה ממשיך: 'שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק'.

וצריך להבין: לאחרי שהרמב״ם כותב שהכלים הם 'מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש' – שהם פרטים מהכלל, מהצוות עשה של 'ועשו לי מקדש' – למה לו להרמב״ם לומר בסוף דבריו 'וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק', שלכאורה הוא מדגיש תוכן הפכי, שכל חלק וחלק מכלי המקדש הוא דבר בפני עצמו ומצווה בפני עצמה?

ובכלל – למאי נפקא מינה הוספה זו בדברי הרמב״ם שם?

ב. ויש לומר ההסברה בזה: בענין השייכות שבין כלי המשכן עם המשכן אפשר לומר כמה אופנים (מעין האופנים שאפשר להיות בנוגע לכל כלל המורכב מפרטים):

א) כל פרט מהפרטים אינו מציאות בפני עצמו, כל מציאותו הוא רק מה שעל ידי התאחדות כולם יחד נעשית מציאות אחת – הכלל. בנוסח אחר: מציאות הפרטים אינה אלא הכשר בלבד למציאות הכלל. [מעין דוגמא לזה: הגדר של 'חצי שיעור' לדעת ריש לקיש ש'חצי שיעור' מותר מן התורה. אבל כשמצטרפים שני חצאי שיעור – נעשית מציאות חדשה, ואז נפעל ומתחדש האיסור מן התורה].

ב) גם הפרטים הם מציאות בפני עצמם, אלא שעל ידי הצטרפותם יחד, הם מהווים גם ענין חדש, שלא היה לפני כן, כשכל פרט היה בפני עצמו.[על דרך הענין של עשרה לדבר שבקדושה, שכל יהודי בפני עצמו יש בו קדושה, אבל כשעשרה יהודים נאספים יחד, נפעלת (גם) קדושה נעלית יותר, שאז אומרים דברים שבקדושה].

ג) הפרטים אינם מציאות חשובה כל אחד בפני עצמו: אבל כשהם מתאחדים ומתהווה מהם כלל, מקבל אחר כך כל פרט גם חשיבות לעצמו. על דרך זה יש לומר במשכן ובית המקדש גופא, שהחצר, אוהל מועד וקודש הקודשים, כל אחד כפי שהוא בפני עצמו (לפני שישנה המציאות של כל המשכן וקדושתו) אין מציאות קדושת משכן בעולם – וממילא אין חלות קדושה על החצר וכו'. 

אבל לאחרי שמקימים כל המשכן (מקדש), חלה הקדושה על כל חלק פרטי, חצר אהל מועד וקודש הקודשים, נוסף על הקדושה הכללית דהמשכן, המקדש. ויש לומר שקדושת החלקים במקומה עומדת אפילו כאשר נפרק המשכן, או משחרב (הכלל) בית המקדש, מן התורה. ויש לומר שאין זה נשאר אלא 'מדרבנן'.

ג. מעין כל זה יש לומר בנוגע לכלי המשכן:

א) בתחילה אין בהם שום חשיבות (קדושה), אבל לאחר גמר עשיית כל הכלים, או לאחר הקמת המשכן, והכנסת הכלים בו בפעם הראשונה – מתהווה אז המשכן – 'נקרא מקדש'. אבל אין הם מקבלים שום גדר וחשיבות פרטיים, אלא רק על דרך החלקים מגוף הבנין, קרשי המשכן ויריעות, שהם רק חלקים המרכיבים את המשכן, ועל דרך זה בנוגע להכלים.

בסגנון אחר: גדר המשכן הוא שישנם יריעות קרשים אדנים ושולחן מנורה ומזבחות. אבל הכלים אין להם חשיבות כשלעצמם, כשם שהידיעות והקרשים והאדנים אינם אלא חלק בלבד מכללות הבנין. והציווי ולא יבואו לראות כבלע גו׳ (וכיוצא בזה) – הוא ציווי חדש לגמרי, ואינו תולדה מהציווי על קדושת קודש הקודשים – מאחר שמפרקים אותו.

ב) הכלים יש להם חשיבות מצד עצמם גם לפני שישנו המשכן בשלימותו. המנורה – בפני עצמה, ועל דרך זה השולחן והמזבחות: אלא שעל ידי שמכניסים אותם למשכן הם גם משלימים את המשכן, ואז נעשה המשכן כשלימות.

ג) מצד עצמם, בעת עשייתם, איו בהם שום חשיבות מצד עצמם, אבל לאחרי הקמת המשכן והכנסת הכלים בתוכו, חלה על כל כלי וכלי חשיבות בפני עצמו – שחלה קדושה מיוחדת על כל כלי לעצמו – שישנה קדושת מנורה, שולחן וכו' (נוסף להקדושה הכללית שבתור חלק מקדושת המשכן בכלל).

\\ פנינים משיחות קודש

מחיצה סביב להיכל

הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה ה' - ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה.

ולכאורה מחיצה זו היא בשביל העזרה (מקום שבו עומד המזבח) ולמה קוראו 'מחיצה אחרת סביב להיכל' כו', ובפרט שהוא מיותר לכאורה? ויש לומר בהקדים הא דאיתא במשנה 'אחד קדשי מזבח ואחד קודשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה', ולדעת הרמב״ם דין זה הוא גם בבדק הבית גופא – 'אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח, וכן כל כיוצא בזה' (והראב״ד שם חולק עליו וסבירא ליה ד'אין שינוי בין קודשי היכל לשאר עזרות ולא למזבח', ולדעתו הדין שבמשנה אינו אלא בקדשי מזבח, 'שקודשי מזבח אפילו מקדשים קלים לחמורים איו משנים ואין ממעטים באכילת קדשים, אבל בדק הבית מה יש בין זה לזה'. וכן מפרש רש״י בפירושו על הש״ס במשנה הנ״ל: '(דקודשי בדק הבית שהקדישם למזבח לא עשה כלום) ובקודשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים ומשלמים לעולה' - אבל בקדושת בדק הבית גופא אין איסור זה (כשיטת הראב״ד)).

ויש לומר שלהרמב״ם נכללה גם מחיצת העזרה בגדר קדושת היכל, ויש לומר דדינא קא משמע לן בזה דמחיצה זו היא בשביל ההיכל ואם כן קדושת היכל לה. ואם הקדיש לבדק היכל נכלל בזה גם מחיצה זו, ועל פי זה גם על זה חל הדין ד'לא ישנה לבדק המזבח'.