מהי העבודה העיקרית כעת? • סקירה מרתקת

בסיומה של התוועדות גדושה ולוהטת, זעק לו המשפיע בגרון ניחר ומעומק הלב: חסידים, תמימים. אם אתם רוצים להרגיש אהבה לרבי, 'לחיות' גאולה ומשיח, להתחבר לחסידות, שיהיה לכם 'אהבת ישראל' - אתם פשוט חייבים להתעסק ב'עבודת התפילה'! אי אפשר אחרת.. הקול היוקד חצה את כל המסכים הפנימיים וכולם חשו באמת שהשתפכה לה בראש חוצות. בזמן ההתוועדות כולם הרגישו באמת האלוקית. אבל לאחר מכן, החלו לצוף מחשבות: למה באמת התפילה מקבלת ערך כל כך מרכזי וקריטי? • סקירה מרתקת • לקריאה

•••

בסיומה של התוועדות גדושה ולוהטת, אודות ההתקשרות לרבי מלך המשיח, זעק לו המשפיע בגרון ניחר ומעומק הלב: חסידים, תמימים. אם אתם רוצים להרגיש אהבה לרבי, 'לחיות' גאולה ומשיח, להתחבר לחסידות, שיהיה לכם 'אהבת ישראל' - אתם פשוט חייבים להתעסק ב'עבודת התפילה'! אי אפשר אחרת.. התפילה נותנת חיוניות בכל דבר.

הקול היוקד חצה את כל המסכים הפנימיים וכולם חשו באמת שהשתפכה לה בראש חוצות. בזמן ההתוועדות כולם הרגישו באמת האלוקית. אבל לאחר מכן, החלו לצוף מחשבות: למה באמת התפילה מקבלת ערך כל כך מרכזי וקריטי? עד כדי כך שבכל התוועדות ועל כל נושא שמדברים, נקשרת חולייה ברורה ל'עבודת התפילה'.. לכאורה בדיוק כמו שיש חשיבות לתפילה, כך צריכה להיות החשיבות לשאר הנושאים.

אולי התשובה לזה, היא אותה השאלה בכיוון שונה קצת: מדוע חסידות נותנת מקום כל כך יסודי ל'עבודת התפילה' בצירוף ביטויים הכי חריפים והכי חזקים? לדוגמא: מי שלומד חסידות ולא מתפלל באריכות - 'נוח לו שלא נברא', מחלל את כבוד החסידות, ו'יפול לשכרות' ועוד.. ובכיוון חיובי: מי שמתפלל ב'עבודה', יראה הצלחה גשמית ורוחנית למעלה מן המשוער בכל ענייניו, ומשלים את כל כוונת החסידות, וגורם נחת רוח מיוחד לרבותינו נשיאנו ועוד. לכאורה התפילה היא מצווה אחת מתוך כל התרי"ג מצוות ומה כל כך מיוחד בה יותר מכל השאר?

את נקודת היסוד לזה מבאר אדמו"ר הזקן, וממשיל את התפילה ל'חוט השדרה' של הגוף, כאשר הנמשל הוא שהתפילה היא היסוד של כל קיום התורה ומצוות. אחריו כל רבותינו נשיאנו נעמדים להסביר ולפרט יותר, מדוע באמת התפילה היא כל כך יסודית כמו 'חוט השדרה', שבלעדיה אין קיום אמיתי לכל שאר הדברים.

ההסבר לכל זה, יובן בהסבר עצם הקמתה של תנועה חסידות חב"ד. ובהקדים: חז"ל אומרים 'נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. בורא העולם מתאווה להתגלות דווקא במקומות החשוכים והתחתונים. בתורת החסידות יש לכך דוגמאות והסברים רבים, כמו משל 'ציפור המדברת' הידוע ועוד. לכל אדם יש ה'תחתונים' שלו. השכל האנושי למשל הוא נמוך ומגושם, לעומת השכל האלוקי שהוא טהור וזך. הגיע אדמו"ר הזקן והקים את חסידות חב"ד, ובעצם הראה בצורה מעשית, כיצד ניתן בדרך החב"דית לגלות את הבורא ב'תחתונים', ולממש את תכלית הבריאה וירידת הנשמה של היהודי לעולם הזה.

חסידות חב"ד היא ראשי תיבות 'חכמה בינה דעת'. זאת אומרת שאחרי האמונה הפשוטה של יהודי שמגיעה מעצם הנשמה, דורשת חסידות חב"ד להוריד את האמונה ['עליונים'] לשכל והמידות של האדם ['תחתונים']. שהאדם לא רק יאמין שיש אלוקים, אלא גם שידע שהוא ישנו. שהוא יבין זאת בשכל האנושי שלו, בהוכחות והסברים שיתקבלו גם על נפש הבהמית שלו. כבר כאן הגענו לשלב מסויים של 'דירה בתחתונים'. הנה, גם השכל האנושי המגושם מבין ומתחבר לאלוקות. עד כאן הגיעה גם חכמת ה'חקירה'. לחקור ולהבין בצורה אנושית את הבורא.

באה חסידות חב"ד ואומרת: אמנם להבין שכל אלוקי בשכל אנושי, זהו הישג לא קטן של 'דירה בתחתונים', אבל השכל הוא עדיין 'עליון'. צריכים להגיע גם למידות, שהם התחתון הנמוך ביותר אצל האדם. במילים אחרות: בהחלט צריכים להשיג ['חכמה']. וגם צריך להבין ולהתבונן בשכל ['בינה']. אבל זה לא מספיק. מוכרחים להגיע ל'תחתון שאין למטה ממנו', צריכים לשנות את המידות של האדם למידות קדושות. למידות של חסידות. בשביל זה חייבים להרגיש את השכל ['דעת']. ה'דעת' היא הממוצע שמחבר בין המוחין העליונים למידות התחתונות. היא מצליחה לגרום לשכל הקר להתחבר ולשנות את המידות הלוהטות. לחיבור הפכים זה, הגיע האדם לעולם הזה.

באותיות של חסידות זה: ללמוד חסידות היטב בהבנה והשגה טובה, בהסברים הגיוניים ['חכמה']. לאחר מכן צריך לחשוב ולהתבונן בדברים שנלמדו קודם, ולהוריד אותם לסגנון ולעולם של האדם באופן אישי, שיונחו בשכל של כל אחד בכלים שלו, על ידי דוגמאות מהחיים שלו. שלא רק לדקלם הסברים שכתובים בספרים ['בינה']. השלב הסופי והעיקרי הוא הרגש של ההשכלה. כאשר מתבוננים בכל יום בנושא מסויים בחסידות קודם התפילה ובזמן התפילה, מתחילים להרגיש את האמת של ההסברים השכליים שנלמדו קודם ['דעת'].

לפני זה הדברים הובנו היטב ואפילו 'הונחו' בשכל, אבל עדיין יש מרחק בין ההסבר המשכנע ל'אני' של האדם. לאדם יש תאוות עצמיות, שכמה שינסו לשכנע אותו בהסברים הטובים ביותר לעשות אחרת, הוא לא ישוכנע. כי הוא מתאווה לזה, הוא מרגיש את ההנאה של התאווה. השכל לא יכול להתמודד עם רגש. הדבר היחיד שיכול לעצור אותו, זה רגש הפוך.

לדוגמא: אם אדם אוהב לאכול תפוחים, גם אם יסבירו לו בצורה המשכנעת ביותר שזה מזיק לבריאות, הוא ימשיך לאכול. אך אם נמחיש לו אדם שניזוק מאכילת תפוח, הוא ירגיש פחד ולא ירצה לאכול יותר תפוחים. במילים אחרות, ה'אני' של האדם זה הרגש. בשביל לשנות את האדם מבפנים, בצורה פנימית, צריכים שהוא ירגיש את האמת האלוקית.

הרב משה ע"ה ארנשטיין בעיצומה של 'עבודת התפילה'

היכולת להרגיש את החסידות, זה קורה ב'עבודת התפילה'. זמן התפילה זהו המועד הטוב ביותר, להוריד ולהפנים לחיים שלנו את כל מאמרי החסידות שלמדנו, ולהרגיש את ההנאה והתענוג שבאלוקות. בזמן התפילה ישנו כוח עליון מיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן ['גדלות המוחין'], להגיע ל'דעת' והרגשה באמת האלוקית. כך, שכל דבר אלוקי שנרצה להפנים אלינו לחיים ולהרגיש חיבור פנימי אליו - זה מתבצע על ידי 'עבודת התפילה'. [לכן גם ההגדרה של 'עבודה פנימית' בעגה החסידית, היא דווקא 'עבודת התפילה'].

עכשיו ניתן להבין מדוע התפילה היא כה מרכזית בעולם של חסידות חב"ד, ובעצם בעולם של היהדות כולה. כמה שנלמד תורה ונקיים מצוות, ואפילו נראה ניסים גלויים מול העיניים, עדיין זה חיצוני והרגש יחלוף וייפסק. כמו שראינו אצל ה'מתנגדים' שלמדו המון תורה וקיימו מצוות, אך את הכל בצורה טכנית. ללא רגש וחיבור פנימי.

במילא כשעושים הכל ב'קבלת עול' בלבד, אט אט מפסיקים להדר במצוות, המידות נהיות גסות יותר, מעוותים את הבנת התורה. מחפשים להרגיש הנאה כלשהי, שתספק את הנפש הבהמית. אז אם אין הנאה אמיתית ופנימית מאלוקות [אלא רק בצורה חיצונית], מוצאים תענוג מחוש השכל למשל. משנים את המשמעות הנכונה בתורה, בכדי ליצור פלפול ו'לחדש' בתורה. גם אם החידוש לא מסתדר לגמרי עם כללי התורה.. זה תהליך שקורה בדרך כלל בתת מודע. זה פשוט טבע עצמי בנפש להתענג ממשהו. אותו דבר זה עם מידת הגאווה וכו'.

[האמת היא שמאז ומעולם עם ישראל התנהג בדרך החב"דית (דרך אגב לתוספת עניין, יש ביטויים מיוחדים של הרבי הריי"צ בנוגע לזה: 'אברהם אבינו היה החב"דניק הראשון'.. 'משה רבינו היה חב"דניק'..). בכל הדורות התפילה קיבלה את מקומה המרכזי האמיתי וכל היהודים היו מאריכים מאוד בתפילה. כל אחד בהתבוננות שלו, זו פשוטה יותר וזו עמוקה יותר. עד שהגיע זמן שאנשים גדולים בתורה התעצלו להשקיע ב'עבודת התפילה', והם השפילו את האנשים הפשוטים שידעו כיצד מתפללים כראוי והגביהו את מעלת התורה יותר, כדי שהם יהיו חשובים ולא יורידו מגדולתם מכיוון שאינם יודעים להתפלל, ומשם יצא ה'עגל הזה' המתקרא 'מתנגדים'. הגיעה חסידות חב"ד והחזירה את האמת לפני השטח, והעלתה חזרה את קרנה החשוב והיסודי של 'עבודת התפילה'].

התפילה היא הכלי איתו ניתן להתחבר לכל דבר ונושא שישנו ביהדות ובחסידות. אם רוצים לדוגמא להרגיש חיבור להתקשרות לרבי שליט"א, צריכים להתבונן בהסברים שמובאים בחסידות על החשיבות של 'ממוצע המחבר' ו'משה שבכל דור', ולחשוב על זה בזמן התפילה. בהדרגה מתחילים לחוש את האהבה ורגש לרבי. כך זה גם בעניין של לימוד התורה. כאשר מבינים מהי המשמעות של לימוד התורה, שבכל מילה שלומדים בתורה מתחברים ומתעצמים עם 'עצמות ומהות', הרגש הביטול לתורה הוא אחר לגמרי וכמובן שמשתדלים ומכוונים לאמיתתה של תורה.

[אחד הדגשים הגדולים של חסידות חב"ד ליובאוויטש, שכל התבוננות איזה שתהיה, צריכה ומוכרחת לרדת לפרטים הכי קטנים. רק אז זה משפיע בצורה פנימית. לדוגמא: ניתן לחשוב על כך שהבורא מהווה כעת את כל הבריאה [כלל]. אך צריך להתבונן כיצד הוא מחיה כל רגע את כל סוגי הדומם, כל סוגי הצומח וכו'. זה נקרא 'התבוננות פרטית'. ולכן התפילה לוקחת הרבה זמן, משום שההתבוננות הפרטית גורמת להתחבר בצורה פנימית לדברים ובמילא התפילה היא באריכות יותר. מעניין לציין, ש'התבוננות כללית' גורמת בקלות יותר להתרגשות, אך נעלמת במהרה ללא השפעה פנימית. לעומתה ה'פרטית', גורמת להתעוררות רק לאחר זמן, אך היא פועלת בצורה פנימית ומשפיעה לכל היום].

אז בהחלט אנחנו נמצאים כעת בזמן השיא. רגע לפני ההתגלות בפועל ממש. העבודה העיקרית היום היא לקבל פני משיח צדקנו. מאיתנו נדרש להפיץ יהדות וחסידות בכל מקום בעולם, ולהכין אותו לביאת המשיח. אנחנו נדרשים בזמן זה ללמוד גאולה ומשיח ו'לחיות משיח', ולדאוג שכל ענייני השליחות יהיו חדורים ב'שער' של 'משיח'. שכל באי עולם יכירו את בשורת הגאולה ואת זהות הגואל. אז באמת העבודה העיקרית היום 'לחיות משיח'. אך הדרך על ידה ניתן 'לחיות משיח', היא 'עבודת התפילה'.

בשביל שאנחנו 'נחיה משיח' ונוכל להפיץ הלאה את בשורת הגאולה, בצורה פנימית שתחדור לכלים של העולם ['אורות דתוהו בכלים דתיקון'], עלינו עצמנו 'לחיות משיח' בפנימיות ולא רק 'לדקלם משיח'. שכאשר נצעק ליהודי 'משיח נאו' או 'יחי המלך המשיח', זו לא תהיה סיסמא גרידא. אלא הכרזה שטומנת בתוכה משמעות עמוקה. ההכרזה היא רק דרך, דרכה ירצה האדם להתעניין בתכנים שעלינו להעביר לו.

[כמובן ופשוט שגם אם לעת עתה יש מישהו שאינו חדור בצורה פנימית בעניין של משיח, עליו להפיץ זאת גם לאחרים, אפילו במצבו העכשווי. אף אחד לא צריך לסבול מזה שהוא עצמו לא הפנים את האמת האלוקית. הוא יכריז את הסיסמא ובעזרת השם, היהודי שישמע אותה יחפש את המשמעות התוכנית של ההכרזה, ויחיה גם הוא את ענייני הגאולה. אך אם העניין של 'משיח' חדור אצל המפרסם בצורה פנימית, זה משפיע וחודר באין ערוך כלל, וזוהי הדרך החב"דית בהפצת המעיינות, בצורה פנימית].

איך עושים זאת? איך 'חיים משיח' בצורה פנימית ואמיתית? איך מצליחים 'להעמיד את עצמו במעמד ומצב ורגש של גאולה'? התשובה לכך היא - בדרך החב"דית המוכרת לנו מכבר. דבר ראשון לומדים בצורה יסודית את ענייני גאולה ומשיח בנגלה ובחסידות ['חכמה'], לאחר מכן להתבונן בהם ולהוריד אותם לשפה שלנו, למקרים יום יומיים שקורים לנו ['בינה'] ואחר כך 'להתפלל' עם מה שלמדנו והתבוננו. דהיינו לחשוב ולהתבונן את אותם עניינים שלמדנו, קודם התפילה ובזמן התפילה בצורה עקבית מידי יום ['דעת'].

אז מרגישים שמתעלים למצב של גאולה. מתרוממים ו'חיים משיח' באמת. נכנסת לנו ההכרה שאכן אנו נמצאים במצב הכי נעלה שהיה בהיסטוריה, קודם ההתגלות המושלמת של הבורא! במילא המחשבות, הדיבורים והמעשים שלנו משתנים לגמרי. זו התנהגות של ימות המשיח בצורה נעלית לגמרי.

[בכלל בחסידות מוסבר שהתפילה היא 'גאולה פרטית', מאחר שעל ידה ניתן להתעלות למצב של הגאולה השלימה. אך בכל הדורות קודם, היה קשה יותר להעביר את אותה תחושה גאולתית לכל היום כולו. אך בזמננו זה בקלות יותר].

במילא מובן מדוע הדגש העיקרי ב'עבודת התפילה' כעת הוא, שהתפילה תהיה מתוך שמחה ודביקות בקדוש ברוך הוא. מכיוון שכאשר מתבוננים בצורה פנימית, שאנחנו נמצאים כבר על סף ימות המשיח ו'הנה זה משיח בא', שכבר הגאולה נמצאת כאן וגילוי 'עצמות ומהות' כבר פה ו'צריכים רק לפקוח את העיניים' - אז פותחים את העיניים ['עיני השכל'] ובקלות יותר ניתן לחוש שכל יהודי הוא 'חד ממש עם עצמות אין סוף'.

ועיקר כל העיקרים ונקודת כל הנקודות, שלא רק נרגיש ו'נחיה משיח', אלא שנראה בעיני בשר את ההתגלות המושלמת של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה הגשמי, בגאולה אמיתית והשלימה ומלכנו משיחנו בראשנו.