לסיים את הקרב: פעולת צה"ל היא מצווה כמו ה'מכבים' • עכשווי

'יסיימו לגמרי את הפעולה הקשורה עם בטחונה של ארץ ישראל': עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש דברים מיוחדים שאמר הרבי (בעת מבצע 'שלום הגליל') בט"ו תמוז בשנת תשמ"ב, אודות הצורך לסיים את המערכה לביטחון ישראל עד תומה ולא להתרשם מהקשיים שישנם דווקא אז, לזכור עד כמה זקוקים לעזרת 'צבא הגנה לישראל' - יחד עם כך ש'בשם אלוקינו נדגול', ועד כמה חשוב שלכל החיילים תהיה אות בספר התורה הכללי ויניחו תפילין בכל יום חול - 'שעל ידי זה יבטלו חשכת הגלות.. וזוהי הדרך לניצחון אמיתי' • לקריאה

•••

 ☚ מי נעלה יותר: הלוחמים שמוסרים נפשם או לומדי התורה? הרבי קובע 

'ובקשר לשלימות הארץ - יסיימו לגמרי את הפעולה הקשורה עם בטחונה של ארץ ישראל, לאחרי שהתחילו כבר בזה, ואוחזים כבר קרוב לסיום. ודוקא משום זה שכבר אוחזים קרוב לסיום, ישנם כאלו שנדמה להם שהדבר כרוך בקשיים כו' - וכידוע המשל דבעל הגאולה [הרבי הריי"צ] שדוקא בסיום הלילה, ברגעים האחרונים של הלילה, קרוב לעלות השחר, נדמה שחושך הלילה הולך וגובר ביותר.

ומובן, שאין זמן להמתין עד שיחנכו אותו ויסבירו לו שעוד מעט מגיע עלות השחר ולאחריו נץ החמה - כי הגאולה צריכה להיות באופן ד'מיד הן נגאלין', ולכן צריכים לסיים את הפעולה הנזכרת לעיל, לאחרי שהתחילו בה ואוחזים כבר קרוב לסיומה, וצריכים לסיימה באופן הכי זריז. ובודאי ש'הקדוש ברוך הוא עוזרו', 'הבא לטהר מסייעין לו', ובלשון הכתוב - הוי' לי בעוזרי, כפי שהוזכר לעיל (במאמר) ממאמרו של בעל הגאולה.

זאת אומרת: ישנם ענינים שבהם זקוקים - על פי דרך הטבע - לעזר וסיוע מבני אדם, כשם שיהודי זקוק לתשעה יהודים נוספים כדי שיוכל להתפלל בציבור וללמוד תורה באופן ד'עשרה שיושבים ועוסקים בתורה', ולכן ישנם ענינים שבהם זקוקים ל'צבא הגנה לישראל', ועד שפעולתם היא בגדר מצוה, ואדרבה: זוהי אחת המצוות החשובות ביותר - מצוה הקשורה עם פיקוח נפש. אבל ביחד עם זה - יודעים הם ש'אנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר', ו'בשם אלוקינו נדגול', על דרך דגלם של ה'מכבים' שהיה כתוב עליו 'מי כמוכה באלים השם'!

ובפרט כאשר הם מקיימים מצות תפילין - שעל זה נאמר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך', שאז לא זקוקים כלל למלחמה, אלא 'בשבעה דרכים ינוסו לפניך'! ועל אחת כמה וכמה כאשר לכל אחד ואחת מהם יש אות בספר תורה. והרי עתה מותר לגלות - שבאור ליום חמשה עשר דחודש תמוז, כאשר 'קיימא סיהרא באשלמותא', סיימו את סיום כתיבת ספר התורה הכללית הקשורה עם 'צבא הגנה לישראל', שהאותיות שבה נקנו על ידי חיילי צבא הגנה לישראל ובני ביתם. וכאמור - סיום כתיבת ספר תורה זו נערך בט"ו תמוז, 'ברוב עם הדרת מלך', ביחד עם אמירת 'לחיים', ואמירת דברי תורה, ברכות והצלחות.

ויהי רצון שפעולה זו תהיה 'כלי' גמור לכל הענינים האמורים - על ידי זה שיניחו להם לסיים את הפעולה, בדרכי נועם ובדרכי שלום, אבל בכל התוקף, עד ש'בשבעה דרכים ינוסו לפניך' (שאז לא ייפגעו גם הבורחים).. ויהי רצון שהדיבור בכל ענינים הנזכרים לעיל יבוא במעשה בפועל - היינו, שיסיימו את כיבוש הארצות שמסביבות ארץ ישראל (באותם המקומות שהדבר מוכרח כבר עתה) כדי להבטיח את בטחונה של ארץ ישראל, בהתאם להוראתם של המומחים לעניני ביטחון - שהרי התורה אומרת שבנוגע לעניני ביטחון צריכים לשאול את חוות-דעתם של המומחים לעניני ביטחון, ולהתנהג על פי הוראתם.

ועל ידי זה יבטלו את חשכת הגלות - כאשר יפסיקו לבלבל אותם ולהפריע להם, ואדרבה: יסייעו להם למלא את שליחותם הקדושה להגן על ביטחון ארץ הקודש וביטחון 'גוי קדוש' הנמצאים שם. וזוהי הדרך לנצחון אמיתי - היינו, נצחון שאין בו מציאות של מנוצחים כלל, מאחר שזהו מעמד ומצב של שלום אמיתי, במהרה בימינו ממש.. ינגנו עתה - מתוך 'שטורעם' - את הניגון הידוע 'עוצו עצה', ויהי רצון שיראו בפועל ממש ש'עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום', ובאופן שראו כל עמי הארץ 'כי עמנו א-ל''.

שיחת ט"ו תמוז תשמ"ב, בעת מבצע 'שלום הגליל'. ספר 'התוועדויות' חלק ד', עמודים 1879-1881.