הסיבה האמיתית של הקמפיין על 'שנת המאתיים' להסתלקות מייסד החסידות

אנו מגישים חלק רביעי ואחרון מסקירה מרתקת (בהמשך לחלקים הקודמים), על התייחסות הרבי לשנת המאתיים להסתלקות הבעל שם טוב בחג השבועות • 'אילו רק יכולתי, הייתי מרעיש גם בשנת ה-‏201 להסתלקות הבעל שם טוב, אלא שלא תהיה לכך תהודה רבה. הרי כל הכוונה אינה בגלל סגוליותו של המספר 200, אלא כדי לחזק את ענין הפצת המעיינות חוצה בעקבות התהודה בציבור' • לכתבה המלאה

•••

 ☚ יחידות נדירה גדושה בהדרכות בשלל נושאים בעבודת השם 

במשוך היובל..

אותה שנה נפלאה הגיעה לשיאה בחג השבועות - תש"כ. לאחר שנה של פעילות קדחתנית בין אנ"ש להפצת תורתו של הבעל שם טוב זי"ע לכל פינה יהודית, ולרגש רוחנית כל יהודי מכך שהשנה היא שנת המאתיים, למקרא אודות השתדלותו והתאמצותו הגדולה של רבנו להניע את אמות הסיפים היהודיים מקול תורת הבעל שם טוב, ניתן בנקל לתאר לעצמנו את 'עיצומו של יום'.

אותו חג הוקדש כולו לענייני שנת המאתיים. בראשית ההתוועדות עמד הרבי בהרחבה על כמה נושאים הקשורים בבעל שם טוב ובהנהגותיו. אחת הנקודות היתה - הנהגתו לנסוע בעיירות ישראל למטרת פדיון שבויים. בהקשר זה, ביאר הרבי את המושג 'פדיון שבויים' במשמעותו הרוחנית - העלאת ניצוצות הקדושה שנפלו בגלות, על ידי קיום עניני התורה והמצוות.

בהמשך, הרבי הכריז על הקמת קרן מיוחדת לצדקה - 'קרן שנת המאתיים', וכך אמר: 'מאחר שכעת היא שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב, היה מן הראוי שכל אחד יתן מאתיים דולר כדי לפדות את ניצוצות הקדושה על ידי הפצת התורה בכלל ופנימיות התורה בפרט, שהרי לשם כך זקוקים לממון - להוצאות ההדפסה, שיגור מדריכים ומשפיעים וכדומה'.

והרבי המשיך ופירט את ההוראה: 'תלמידי ישיבה ש'תורתם קבע' כפשוטו יתנו עשירית מהסכום האמור, ו'בעלי בתים' שאצלם 'תורתם קבע' רק בנפש אבל לא כפשוטו, ואצלם יש הרבה 'כלים' - דירה מרוהטת עם 'סמרטוט' על הרצפה ו'סמרטוט' על החלון, רדיו וכו' - וידוע ש'ריבוי הכלים' נובע מ'מיעוט האורות', יתנו מאתיים'.

הרבי הוסיף והבהיר שבענין זה יש יוצאים מן הכלל, בבחינת 'מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל': 'ישנם כאלה שמקילים בנוגע לדירה - אין להם דירה משלהם אלא הם מתגוררים במלון 'אויף גרייטע' - אף הם צריכים להחמיר ולתת מאתים. לאידך גיסא, ישנם תלמידי ישיבה שבגלל העקמומיות שבלב אין הם ישנים בפנימייה, אלא משלמים שכר דירה עבור חדר אישי - הם הולכים לחייט כדי לפקח על סוג הנקודות שיהיו על הבגד, עגולות או מרובעות, והם משגיחים שצבע העניבה יתאים לצבע הגרביים - אף הם בכלל ה'בעלי בתים' שצריכים לתת מאתיים'..

הרבי הפסיק את דבריו לזמן מה ואחר המשיך: 'זה עתה עוררו אותי אודות שתי שאלות נוספות: א) האם צריך לתת גם עבור בני הבית. ב) האם כל האמור הוא גם לגבי אלה שכעת אינם נוכחים כאן. ובכן, התשובה על השאלות הללו, וגם על כל השאלות שתתעוררנה בעתיד, היא: צדקה היא מצווה דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא'.

הרבי הודיע גם כי בסיום ההתוועדות הוא יחלק מהחלה וה'משקה' שנותרו מהתוועדות לאלה שיקבלו על עצמם לתת צדקה במספר 200 ל'קרן שנת המאתים'. בהתוועדות השבת הקרובה הודיע הרבי כי כל אלה שכבר נתנו את הכסף, יקבלו מהחלה וה'משקה' כעת, וכך גם לגבי כל אלה שיקבלו על עצמם לתת עד סיום ימי התשלומין - י"ב סיון. בי"ב סיון לפנות ערב חילק הרבי שוב מהחלה ומה'משקה' עבור אלה שתרמו בינתיים.

כל השנה היא שנת סגולה

גם לאחר שעבר חג השבועות, שב הרבי והדגיש כי סגולתה המיוחדת של השנה היא על כל השנה, גם אחרי שבועות. וכפי שכתב לר' ראובן דונין: 'מאשרים קבלת מכתבו מי"ג סיוון, ואף שאינו מזכיר דבר בקשר עם שנת המאתיים להסתלקות-הילולא של מורנו הבעל שם טוב זכרונו לברכה, תקוותי שעושה בזה ויעשה גם להבא והרי כל השנה שנת סגולה היא, ובח"י אלול הוא יום הולדתו והולדת כ"ק רבנו הזקן, שני המאורות הגדולים'.

סיום מעניין לאותה שנה התרחש בשמחת תורה תשכ"א. הרבי אז סיפר לקהל, שבעצם גם בשנת המאתיים ואחד אפשר להמשיך ולהרעיש: 'אילו רק יכולתי, הייתי מרעיש גם בשנת ה-‏201 להסתלקות הבעל שם טוב, אלא שלא תהיה לכך תהודה רבה. הרי כל הכוונה אינה בגלל סגוליותו של המספר 200 (וכאן ציטט הרבי מקור בגמרא שממנו למדים על מעלת המספר 'ד' יובלות'..), אלא כדי לחזק את ענין הפצת המעיינות חוצה בעקבות התהודה בציבור'.