קוֹנֶה חַיִּים לְנַפְשׁוֹ • מכתב מעורר להתפלל

אילוסטרציה. חסידי חב"ד שופכים את נפשם בתפילתם לבוראם

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' שמחה להגיש לקהל הגולשים, מכתב מרתק של אדמו"ר האמצעי בו מעורר על החשיבות של עבודת התפילה והקריטיות באריכות זמן התפילה לכל יהודי וחסיד באשר הוא • לקריאה

•••

נצטוויתי מכבוד אדוני אבי הרב שי' [=אדמו"ר הזקן], לכתוב בשמו תוכחת מוסר מאהבה מסותרת לכללות אנ"ש, וביחוד להנערים הסמוכים על שולחן אביהם או חותנם הפנויים מכל עסק, שיתנו לבם ויתעוררו תמיד בכל עת וזמן שמגיע זמן התפלה, שלא יבואו בה בדרך קצרה כדרך ההמון רק לפטור העול בלבד כו', כי לא זו הדרך ישכון בה גילוי אלוקות, כידוע בזהר ובספרי היראה ובפרט בליקוטי אמרים.

ובוודאי לא נעלם מהם כל פרטי עניני העבודה ביגיעת הנפש ויגיעת בשר, דהיינו יגיעת המוח והלב בעיון גדול והתקשרות גדולה במושכל, שצריך לזה אריכות זמן הרבה יותר משעה בוודאי, ובפרטיות להרחיב ריבוי ההשגה בענייניה פרטים שנודע להם בסדר ההשתלשלות מאשר שמעו והבינו.

וידוע שעיקר אמיתיות ההשגה הוא דוקא בשעת התפילה, שאז כל דבור ודבור מדבור תפלה נחקק ונקשר בנקודת הלב, דהיינו שהלב שומע ורואה ראיית השכל וההשגה ההיא, עד שנחקקה ההשגה ההיא בלב בהתפעלות עצמית, ולא בהתפעלות הנולדה לפי שעה בלבד, כידוע לכל מי שטעם טעם בהתבוננות בעבודה שבלב.

ואי לזאת ייפלא עליהם הפלא ופלא, למה ישוטטו לבקש דבר ה' לקנות חכמה ולב אין לקנותה בתפלה, באופן שיהיו כל פרטי הדברים חקוקים בלבם בתוך תוכם בבחינת עצמית ולא ישכח מהם אפילו דבר אחד, כי השכחה שהיא היסח הדעת באה מצד הריחוק והעדר התקשרות במושכל בתמידיות דוקא.

כי מפני שההתבוננות עוברת על המוח רק דרך מעבר בעלמא במעט רגע, על כן חולפת ועוברת כל שעה ואינה מתיישבת כלל במוח ולב, והתעיף עיניך בו ואיננו, עד שבסיבת זה בהמשך הזמן בדרך כזה ישתכח אריכות ההשגה מעט מעט עד שיהיו היה כלא היה, ועל זה נאמר 'הישמר לך פן תשכח את ה'' וגו'.

ואין עצה להסיר המחלה הזאת כי אם בדבר המנגדה, והוא אריכות ההתבוננות בריבוי עניינים בהרחבת מושכלות רבות, ולחזור ולשנות עליהם כמה וכמה פעמים בשעת התפלה, כמו העיון וההיגיון בלימוד, עד שכל לבו יהיה נמשך ונכלל בההשגה אלוקית כמו הטרוד לבו ומוחו בעיון עסק גדול, ואזי גם הלב יתחזק מהארת אור אותו השכל, וימצא לבבו נאמן לפני ה' בהתקשרות אמיתית, בלתי יבוא לכלל נפילה בהיסח הדעת ושכחה.

אילוסטרציה: חסיד בדביקות בזמן התפילה. צייר: ר' הענדל ליברמן

וזה בא דוקא על ידי ההרגל, שירגיל עיון מוחו בהמשך זמן רב. כמו גם בשאר היום יפנה עת וזמן להתבודד ולהעמיק דעתו בטרדת המחשבה זמן כשעה ויותר. ובריבוי ההרגל בזמן כזה יבוא לו בנקל בשעת התפלה להאריך באחדות ה' בכל מה שיודע, ולא ייפול דבר ולא חצי דבר ,אדרבא יוסיף טעם ודעת בהרחבה רבה ויפקחו עיניו להשיג כו'. ואזי יערבו לנפש גם בכל פרט ופרט דא"ח. ובמקום שאמרו להאריך אסור לקצר, וכמו שכתוב בזוהר שלח 'מאן דאריך יתארך ומאן דקצר' כו'.

ולפלא גדול יחשב על עוצם תשוקתם לקנות חכמה הרבה, ומהם כלו בחכמתם, כי הרי על ידי זה יאבדו כל הון יקר ונעים, גם אם שמעו דבר אחד אלף פעמים, שאין חכמה האלקית מתקיימת אלא בהשתדלות ויגיעה רבה בהם בעבודה שבלב בתפילה..!

והוא הנקרא מהלך, כמו שכתוב באברהם 'התהלך לפני' וגו', 'ויתהלך חנוך את האלוקים' כידוע, וכתיב 'ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים', דהיינו להמשתדלים ביגיעה רבה שנקרא מהלך, לא ימנע מלהאיר בו הארת גילוי אלוקות שנקרא טוב, כי האור נקרא טוב כמו שכתוב 'וירא אלוקים את האור כי טוב', היינו הארת אלוקות בלב, כשהלב רואה בראיית השכל, כמו שכתוב ברעיא מהימנא בעין השכל ד'בלבא אתחזי כלא' כו'.

ומובן מזה שבהעדר אריכות כו' הוא בחי' הסתלקות האור, כי האור הוא הנקרא קרבת אלוקים וכמו שכתוב 'קרבת אלוקים לי טוב', ובהעדר האריכות נקרא רחוק כמו שכתוב 'שלום לרחוק' וגו', היפך המהלך בדרך ארוכה כו' שנקרא קרוב.

וזה שכתוב 'אותי עזבו מקור מים חיים', על דרך המתרחק מחבירו מאחריו שהריחוק וההבדל ביניהם מתרבה מעט מעט כמאמר 'יומיים אעזבך' כו', עד שבהמשך הזמן מתרחק וייפול הנופל חס ושלום בתכלית הנפילה, כמו שכתוב 'על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה' שצריך להיות אלוקי בקרבי דוקא, שאז נקרא מהלך בהתקשרות וקירוב יותר, עד שיקנה התפעלות המוח והלב בבחינת עצמית וכמו שכתוב 'כל עצמותי תאמרנה' כו'.

וממילא ידחה ממנו כל ההתקשרות לרע כי כהמס דונג כו', מה שאין כן ברחוק, שנתרחק מעט מעט, מפני היותו מקצר באחד, על ידי זה בא לריחוק גדול, על ידי שאין אלוקי בקרבו כלל רק מבחוץ בבחינת מקיף בלבד, כענין 'אכל בי עשרה' כו', הנקרא מזלא כידוע, ועל כן יכול להיות קרוב להיכלות החיצונים המשפיעים כל מיני רעות כידוע.

ולפי חכמת האמת זה טעות לדמות בנפשו שאינה אלא ענין עצלות וכמו שינה בלבד, אלא דבר זה גורם גם ריחוק ונפילה גדולה. ואל יהיה דבר זה קל חס ושלום כידוע בספרי קבלה, ולמבינים בעם אין צריך להאריך בזה, רק שיתנו לבם תמיד על זה, כי זאת היא עיקר המחלה בנפש הדורשת אלוקים להרחיקה לגמרי, כמו שכתוב 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים', שהוא בחינת מהלך, ובהיפוך 'ואת נפש אויביך יקלענה' כו' בהיכלות החיצונים כו', וכל זה מפני שאין אלוקי בקרבי כנזכר לעיל.

והנה לא לדרשא קאתינא הכא, כי שומעים ויודעים הרבה, ואמנם מפני מיעוט וקיצור העסק בהם כל יום ויום אין זה מספיק לנפשם, כי יתקצר להם הדבר עד שצריכים לחזור על הישנות כמה פעמים, ואף על פי כן אינם מבינים, ולא יערב לנפשם דבר זה שוב 'כי נפש שבעה תבוס נופת', ונפש שבעה היינו שלא תשבע רק מהרגשת עצמותו, שזה בא רק מפני מיעוט עסק התפלה.

להיות כי התפלה באריכות שהיא בתמידות כל יום וכל שעה משעות היום, הרי על ידי זה יערב לנפשו יותר בהוספת טעם, ועל ידי זה כל מה שיאריך ויתמיד ביותר זהו הנקרא נפש רעבה, שגם כל מר מתוק כו', והיינו נפש הרעבה וצמאה ליוצרה בלבד, כמו שכתוב ולחיותם ברעב כו', שהרעב עצמו הוא חיות לעיקר מציאת מציאותם כמו שכתוב בכתבים, וזה בא דוקא מחמת ריבוי הרגל העסק בזמנים טובא.

ועל כן לא יפה הם עושים שמרבים הון רב, ואובדים הכל במעט זמן, אלא טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה ויתקיים בידם. ועל כיוצא בזה אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, כי המעשה הוא ענין ההשתדלות והיגיעה להאריך באחד כמו שעה ושתים, בין בתפלה בין בשאר היום, ואז מתקיימת כל חכמת השגת האלוקות בבחינת קיום עצמי שהוא נצחי בלתי ייפול לעולם, כעץ שתול על פלגי מים שגם כל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו ממקומו ודי למבין.

וכל זה נאמר לאותן אנשים שהם פנויים מכל עסק, ויש ביכולתם להרחיב זמנים טובא בתפילה באריכות.

והנה לבעל עסק יש דרך אחר מצד אחר, והיינו כאשר ישימו אל לבם בכל בוקר בעמדם, אשר המה מבלים כל כח מוחם ולבבם בהבלי העולם, עד שכמעט כל נפשם וחיותם מתקשרים בהבלי העסקים הסובבים עליהם מכל צד ופנה, כמו שכתוב 'סבוני גם סבבוני' וגו', אזי ישבר לבו בקרבו, ולא יגיל וישמח לדבר בעניני עסקיו קודם התפלה בהרחבת תנועה והתפשטות וכו', ואזי יכיר את מקומו השפל היטב, כי צריך יותר להכנת הנפש ביגיעה רבה דוקא בשעה זאת שהיא שעת התפלה שהיא עת רצון לה', לקרב את הרחוק כמו שכתוב 'שלום שלום לרחוק ולקרוב' וכו'.

ואם לא בשעה זאת הרי מיד ייפול בעסקיו הטורדות שלא יועיל לו אז שום התבוננות, כמו שכתוב 'יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע', שזה שעבוד העסק, שנקרא שכורת ולא מיין, שמבלבל והולך המוח והלב, ובאווילים מדרך פשעם נאמר 'כל אוכל תתעב נפשם', כי לא ישמעו ולא ישיגו בטעם אוכל המשיב את הנפש האלוקית כו', ואין מן הצורך להאריך בדבר הידוע לכל.

ואי לזאת, כשלא ישכח, ויתבונן היטב על כל זה לפני התפילה, מאד יתעורר ברחמים על נפשו שלא יתאבד ותדחה בכף הקלע הזה, כמו שכתוב 'וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח' וגו', ויראה בכל עוז החלש יאמר גבור אני להתחזק ולעמוד על נפשו בשעה זאת. וכל מה שיאריך בתפילה אפילו רגע יותר בשעה זו הרי זה כקונה חיים לנפשו על כל היום, גם כי ילך בעסקיו יאיר בו רשימת הארה זאת מן מעט ההתקשרות שפעל בנפשו, וכמו שכתוב 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי'.

ואם כן לפי זה הנה מובן, שאותן העוסקים והטרודים יש להם לשמור נפשם ביותר לשעה זאת, ולא ישתקע לגמרי בעניני העולם אחר כך, כי בחינת הרשימו תהא חזקה להעלותו ולקרבו כל שעה שיפנה מן העסק, ומה גם בהגיע לידו איזה מצוה כצדקה וכיוצא בזה, שיכול לכוון בה לעשות נחת רוח ליוצרו וכידוע ודי למבין.

ואחרי כל זאת, הנה אין טענה כלל וכלל לב' הכתות, בין פנויים בין עוסקים, לנקות את עצמם ולנחם לנפשם בדבר העדר היגיעה בתפלה באריכות, כי אם שהם שוגגים בדבר מבלתי השים לב על זה כלל וכלל, ואחר כך כשיתארך זמן ריחוקם מה' יצעקו במר נפשם בלי טענה ודברים, וישוטטו לבקש דבר ה' לקנות חכמה ולב אין וכנזכר לעיל. ולחנם טורחים ומרבים בהוצאות, כי במעט זמן הרי אובדים כל אשר קבצו ונפשם ריקנית כמקודם מטעם הנזכר לעיל.

וכל הנזכר לעיל נאמר בדרך הודעה בדברי תוכחת מוסר מאהבה מסותרת. אבל להוי ידוע להם, שמאד לא טוב הדבר בעיני אדוני אבי מורי ורבי הרב שי' [=אדמו"ר הזקן], וכמעט שיצא עונשם בהחלט שלא ישמעו דא"ח בהרחבה, כי אם אותן אנשים החרדים ומתייגעים בתפלה משך זמן כשעה וחצי ויותר, שלהם נאות לקבל דא"ח ומילתא אלבישייהו כו', אבל אותן אנשים שמתרשלים בתפלה ומקצרים בה יתרחקו כאן מלשמוע, גם בעניינים גופניים יתרחקו.

ועל הדרישה וחקירה הזאת כבר נתמנו אנשים, לכתוב ולרשום אותם אנשים המתפללים באריכות, כי מועטים הם, ואין עונשין אלא אם כן מזהירין. ופרטיות הדברים עוד יפרש ידידינו השד"ר מוכ"ז, אליו תשמעון וישמע אליכם אלוקים.

אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, אגרת ה', לפני תקע"ג

•••

להדפסת המאמר [מעומד ומעוצב]:

קונה חיים לנפשו!