מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן • חשיבות ההדרכה מזקני החסידים

'זקניך ויאמרו לך': מה חידשה החסידות בציווי 'והדרת פני זקן'? עד כמה מוכרחת ההשתפשפות בין זקני החסידים דווקא? מה זה משנה אם החסיד זקן או צעיר? • על כך ועוד במאמר התמציתי שלפניכם • לקריאה

•••

כל אדם בעל מבט נכון לחיים, אינו עושה צעד משמעותי בחייו ללא התייעצות עם אדם נוסף. לא תמיד הנטייה הטבעית היא לפנות דווקא לאנשים מבוגרים וקשישים.. לפעמים ישנה מחשבה, ש'הם' פחות מכירים את התקדמות העולם ואת סגנון החיים העכשווי. הם פחות מבינים את השפה של הצעירים. פחות זורמים. אך אם נעצור את ההיסחפות הטבעית. נעצור ונחשוב בהגיון בריא. ייתכן שנגיע למסקנות מרחיקות לכת.

ישנו הפתגם הידוע 'אין חכם כבעל הניסיון'. זהו כלל הגיוני ומתקבל על הדעת. ברור שאנשים מבוגרים רואים נכון יותר את פני השטח. ממרומי גילם וניסיונם העשיר ושבע הקרבות, הם יכולים להעניק שפע עצות מועילות וישרות, שיכולות לעזור לצעירים להתקדם בדרך הסלולה, מבלי להיתקל במכשולים ודרדרים.

הדברים מגיעים עד כדי כך שהגמרא המפורסמת במסכת 'עבודה זרה', קובעת בפשטות שעדיפה החרבת והשחתת בית של זקנים, מאשר בנייה חדשה של צעירים! בדומה לכך אומרת המשנה במסכת 'אבות' שדווקא מי שלומד מהזקנים, דומה לשותה יין עתיק ומשובח, לעומת הלומד מהצעירים שדומה לשותה יין חדש ופשוט.

ההסבר לכך הוא פשוט. עם כל הרצון הטוב, הצעירים אינם מכירים דיו את המהמורות שקיימות. במילא ייתכן מאוד שפרוייקט שנראה כמתאים להצלחה, מועד לכישלון נחרץ. אין זה מן הנמנע שבתחילה הביזנס 'ילך טוב', אך לא לעולם חוסן. כאשר העסק אינו בנוי על יסודות חזקים, בשלב מסויים הכל מתמוטט. לכן צריכים אנשים בעלי וותק וניסיון חיים, כאלו ש'השתפשפו' כבר מקשיי העולם. הם ידעו לייעץ את הדרך הנכונה להישגים מרשימים ובעלי טווח ארוך. הם ידעו להזהיר במקומות בהם הם עצמם נכשלו בעבר.

עד כאן זה הבנה כללית בחשיבות ההתייעצות עם זקנים ומבוגרים. אך בעולם חסידות חב"ד, הזקנים מקבלים משמעות עמוקה ומיוחדת. 'זקני החסידים' זוהי הגדרה לכל חסיד זקן, גם אם אינו למדן גדול אלא חסיד פשוט, הוא זוכה להיות ממחנכי הדור הבא[1]. זקני החסידים נחשבים כ'מיילדי' החסידים[2] והלחלוחית של החסידות[3].

הגיעו הדברים לכך, שאדמו"רי חב"ד קבעו שניתן להיות חסיד אמיתי רק על ידי 'שימוש' וביטול לזקני החסידים[4]. החשיבות הייחודית שניתנה לחסידים הקשישים, נובעת מהעובדה שהם ראו בעצמם את רבותינו נשיאנו ואת זקני החסידים מהדור הקודם[5]. במילא יש להם הכרה אמיתית ופנימית למהותה של החסידות ודרכיה[6].

זקני החסידים יושבים על בימתו של הרבי בעת ההתוועדות. תמונה בלעדית לאתר 'לחלוחית גאולתית'

על זקני החסידים מוטלת הזכות והחובה להדריך את קהל החסידים, למלא עליהם את המוטל. באם יש צורך עליהם להעיר ולמחות על הצריך תיקון וכמובן לא להימשך אחר הצעירים[7]. עליהם להדריך את הצעירים ויחד עם זאת, להוסיף בתיקון והדרכת עצמם יותר[8]. חשוב לזכור ולהכיר בחשיבות ההדרכה והביטול כלפי זקני החסידים והמשפיעים, מאחר שללא קבלה והדרכה שלהם, מגיעים לחיצוניות ולשקר[9].

זקני החסידים נהפכו לדמויות ההוד של החסידות. הם צריכים להיות ראשי המדברים והמתוועדים. איתם יש להתייעץ בשאלות והדרכות בעבודת השם[10]. יש להסתכל עליהם בכל תנועה או אמירה וללמוד מהם את הנהגות החסיד[11]. שווה לשבת לילות וימים בצוותא עם חסיד קשיש, בכדי 'להוציא' ממנו סיפור או פתגם חסידי[12].

יש לדעת שכל הערה או עקיצה שלהם, זה מוסיף ומקדם בחינוך הפנימי[13]. זקני החסידים נחשבים דרגה אחת מעל כלל החסידים. יש בהם 'ציור' שונה[14]. כל עניין בעבודת השם נוגע להם מאוד. ללא הבדל בין עניין קטן לגדול[15]. בעזרת השם על ידי ההתבטלות לזקני החסידים והמשפיעים, נזכה לראות בביטול ישות העולם כולו, בהיגלות מלכנו משיחנו לעיני כל.

---

[1] 'חסידות, שהיא אור וחיות, הכניסה כדרכה בקודש אורה וחיות גם בעניין של 'והדרת פני זקן'. ומהמשמעת החסידית צמח הסוג של זקני החסידים. מבלי להתייחס למהותו הפרטי של החסיד, אם הוא בן תורה גדול או בן תורה רגיל או חסיד פשוט, כולם מוכתרים בתואר 'זקני החסידים' והחסידים מכבדים אותם בהדרת כבוד מיוחד'. ספר השיחות [מתורגם] תש"ג עמוד פד.

'זקני החסידים במסירות נפשם האמיתית על תורה ודרכי החסידות, זכו להנחיל את ברכת ההצלחה בה ברך רבינו הזקן חסידים בירושה לבניהם אחריהם לדורותיהם, שיתעוררו לכל דבר טוב ומועיל ביראת שמיים ומידות טובות'. יומן הרבי הריי"צ, כ"ה שבט תרנ"ח.

'אחת מדרכי החסידים בחינוך והדרכה הייתה, שזקני החסידים בכל עיר ומושב נטלו על עצמם את העול והאחריות, לחנך ולהדריך את אברכי החסידים, שהיו מסורים בלב ובנפש לזקני החסידים. את המשמעת וההתמסרות של אברכי החסידים כלפי זקני החסידים, יש להעריץ ממש. היה זה עניין של ביטול פנימי. אברך חסידי שיגע הרבה בלימוד הנגלה, למד חסידים ולעיתים קרובות גם עסק בעבודת התפילה, מה גם שיום השבת קודש היה מוקדש לתורה ועבודה שבלב. ולאחרי כל זה, היה בטל בתכלית הביטול כלפי החסיד הקשיש. כל מילה ששמע מפיו, כל הנהגה ותנועה שראה באותו חסיד, חדר במוחו ובליבו. והייתה להם ההשפעה הגדולה ביותר לתקן את חסרונותיו ולהיעשות חסיד'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק א'-ב', עמוד 452.

'לעיתים קרובות היה הסבא מפרסם סדר בלימודם והנהגתם של האברכים שהיו באים אליו, והיה שולח אותם לתקופה מסויימת לקבל הדרכה אצל זקני המשפיעים'. ספר השיחות – תורת שלום [מילואים], עמוד 441.

[2] 'צריכים לדעת שגם תלמיד מצליח בלימוד ובהנהגה טובה, זקוק להרבה שימוש עד שיהיה ראוי להיות מחנך ומדריך. כפתגם הידוע בין אנ"ש מימי קדם: חסיד קשיש הוא בר דעת גדול יותר מאשר אברך משכיל ועובד.. זקני החסידים הם ה'מיילדות' של החסידים.. העיקר הוא הרגש – להרגיש. ובכדי להרגיש, זקוקים להכשרה מסוג אחר לגמרי. להכשרה זו מגיע האדם כאשר הוא 'מקבל' טוב מזקני החסידים'. ליקוטי דיבורים חלק ג'-ד' עמוד תקב. וראה שם באריכות הביאור על חשיבות ומעלת זקני החסידים.

[3] 'לזקני החסידים השפעה טובה גדולה על עדת החסידים. זקני החסידים הם הלחלוחית של דרכי החסידים. מהם יכולים ללמוד עניין המשמעת [מבלי לשאול 'למה'] שצריך להיות בחסיד. התמסרותו להתוועדות חסידית. העונג בסיפור חסידי ובניגון חסידי. מזקני החסידים מקבלים את ההוד וההדר שזכו לראות בשכינה ששכנה על פני קודש הקודשים של הרביים הקדושים נשמתם עדן. והזיו והזוהר ששכנו על זקני החסידים בדור, כשהם היו אברכים והתחנכו בסביבת עדת החסידים. ברי הדבר שלזקני החסידים חלק גדול בחינוך והדרכת עדת החסידים'. ספר השיחות [מתורגם] תש"ג עמוד פד.

[4] 'הלא ידעתי אשר גדולה שימושה יותר מלימודה, וזה בא רק בקבלה איש מפי איש חסיד מחסיד, כמדליק נר מנר.. וכה היה מנהגם של אנ"ש בכל דור ודור, אשר היו תאבים גם צמאים לשמוע איזה סיפור ומילה טובה מזקני אנ"ש. ולא היו מתחשבים עם ביטול הזמן. וכמה פעמים זכיתי לשמוע מאת הוד כבוד קדושת אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר הילל ושיבח מנהג זה. ובאחד הפעמים הגיד לי לאמור: מנהג וסדר זה העמיד חסידים אמיתיים. ובמי אתה מוצא שמנה של חסידות? רק באלו ששימשו את זקני החסידים.. זקני החסידים העמידו דורות של חסידים'. אגרות קודש הרבי הריי"צ, חלק א' עמוד תרטו.

[5] ראה הערה 3.

[6] כפשוט שבמקום שמוכח שהבנתם אינה כדעת הרבי [ועל זאת יש להתייעץ עם חסיד זקן אחר וכדומה], יש לפעול כרצון הרבי. וראה בזה אגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק כ' עמוד רטו.

[7] 'בשעת התפילה צריכים להביט בתוך הסידור. לא רק כדי שלא להחסיר כמה תיבות [ויותר מזה], אלא גם כדי לסייע בכוונת התפילה. כידוע בעניין אותיות מחכימות ואותיות מאירות וכו'. ועל כן אין להסתכל למקום אחר, ומה גם – למקום שאין זה עניינם כלל. אם המצב היה כבשנים כתיקונם, היו זקני החסידים [או על כל פנים המבוגרים בשנים], צריכים למחות על כך.. אבל לדאבוננו הנה הם עצמם 'מחקים' את הצעירים'. התוועדויות הרבי מלך המשיח, תשמ"ד חלק א' עמוד 485.

[8] 'על חסיד קשיש למסור את עצמו להדרכתו של אברך. ועד כמה שמדריכים את השני, יש להדריך את עצמו בכפליים'. ספר השיחות תש"ה, עמוד כ'.

[9] 'חשוב לזכור שהחינוך וההדרכה של האברכים ואי הרצון לשמוע לדבריו של חסיד קשיש, מביא לחיצוניות ולשקר, ונשארים בעל מום רוחני קשיש'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק א'-ב', עמוד 455.

[10] 'בכל דור ודור ראשי עדת החסידים, איש בעירו ומקום מגורו, מקהיל קהילות ברבים ומאיר בתורת החסידות, ומרבים לדבר על אודות עבודה שבלב זו תפילה, באריכות ובמתינות. זקני החסידים מדריכים את האברכים הצעירים. מספרים להם מאורחות חייהם הם בהיותם צעירים ואברכים, ומלמדים אותם מידות טובות'. אגרות קודש הרבי הריי"צ, חלק ב' עמוד שעה.

'יפגש עם זקני החסידים אשר בסמיכות לו, והם יורוהו בזה על ידי הניסיון שהיה להם במקרים דומים'. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק י"ג עמוד שנ.

'ובכלל בכגון דא, יפרש שיחתו לפני המשפיע דא"ח שלו וזקני אנ"ש אשר שימשו זקני החסידים בתומכי תמימים בליובאוויטש והם יורוהו'. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק י"ב עמוד רד.

[11] 'תועלת בלתי משוערה הנני רואה, שכל סיפור וסיפור חסידותי גם הפשוט והרגיל, מביא תועלת מרובה. ומה גם זיכרון מהתוועדות זקני החסידים, דבריהם ופתגמיהם. גם העקיצות ['שטעך ווערטלעך'] והצחות ['גלייך ווערטלעך'], מלאים תוכן רב'. אגרות קודש הרבי הריי"צ, חלק ה' עמוד קטו.

'בכל מילה ובכל תנועה של זקני החסידים, משתקפת מהות העצמית'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק ג'-ד', עמוד 740.

'אברך חסידי התגעגע לדבר חסידות, עקב במבטים דרוכים אחרי חסיד קשיש, השתוקק לשמוע דבר חסידות חי וכשעזר השם יתברך ושמע מאמר חסידי, היה לו הדבר למשיב נפש.. כל מה שראו אצל חסיד קשיש היה בו משום חוק. לא שאלו מדוע. היה זה אצלם בפשיטות שכך צריך להיות, ושרק בהנהגה כזו האדם הוא חסיד'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק א' עמוד 76.

'צריכים להסתופף בין זקני החסידים'. אגרות קודש הרבי הריי"צ, חלק ב' עמוד שלא.

'כל תנועה של חסיד קשיש היא נר בחיים, יסוד מוצק בדרך החיים'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק ה' עמוד 1084.

'אימרה של חסיד קשיש נוגעת מאוד בעבודה. לפעמים פותחת אימרה כזו את העיניים ממש. אבל לשם כך היו צריכים לוותר על זמן רב'. ספר השיחות – תורת שלום [מילואים], עמוד 27.

'היה מה לראות איך שחסיד קשיש שומע חזרה'. אגרות קודש הרבי הריי"צ חלק ג' עמוד שסט.

[12] 'כמה יפה היה אצל חסידים ה'זקניך ויאמרו לך'. זקני החסידים בימים עברו הרגישו חוב בעצמם להחיות את האברכים. אכן, פעם הייתה לאברכים החסידיים אוזן קשבת. התשוקה והגעגועים לשמוע פתגם מחסיד קשיש, לא ניתנים להעלות על הכתב. היו מקדישים על כך ימים ולילות. וכאשר היו שומעים דבר, היו חוזרים עליו עשרות פעמים. לאברכים הייתה הכרה בעניין הכללי של חסיד קשיש. ובהוכחה המגולה ואימרות ההדרכה החמורות של זקני החסידים. בלטה האהבה המסותרת של החסיד הקשיש אל האברך החסידי'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק א' עמוד 157.

[13] 'המחונכים חשו בטוב ולפעמים גם באושר, בקירובו הפנימי של חסיד קשיש. מבלי להבדיל אם היה זה אימרת קירוב של החסיד הקשיש או אימרת ירגזון, היה הדבר גורם למחונך החסידי שביעות רצון גדולה, ביודעו שעל ידי כך הוא נעשה מוכשר יותר ויותר, להיות כלי מקבל בפנימיות של החינוך החב"די חסידי'. ליקוטי דיבורים [מתורגם] חלק ג'-ד', עמוד 704.

[14] 'בכלל היו אצל זקני החסידים ראש אחר, רגליים אחרות, ידיים אחרות. הכל באופן אחר'. ספר השיחות ת"ש [מתורגם] עמוד קז.

[15] 'אהבה ויראה היו מטבעות מהלכות בין זקני החסידים. וכשהעבודה לא הייתה בשלימות, היו נרגשים מאוד מכך'. תורת שלום ספר השיחות [מילואים], עמוד 305.

'אצל זקני החסידים לא הורגשו שום חילוקים בעבודה בדרך החסידות, בין דבר קטן לדבר גדול. שום דבר גדול, לא היה גדול מידי עבורם, וכל דבר קטן בעבודה, הייתה בו לגבם חשיבות רוחנית גדולה והוא תפס אצלם מקום פנימי בחיים'. ספר השיחות ת"ש [מתורגם] עמוד קז.