ואתהלכה ברחבה • 'תיקון המידות' כאן ועכשיו

לרגל כניסתנו לימי 'ספירת העומר', בהם מודגשת עבודת תיקון המידות, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' שמחה להגיש לפניכם מאמר עכשווי וברור על מטרת כל חסידות חב"ד - תיקון מידות האדם.

מה זה 'תיקון המידות'? מהם 'שבעת המידות'? האם נולדתי פגום חלילה אם יש לי קשיים נפשיים? מה זו גאווה חסידית? ממי אסור לשמוע הסברים בחסידות? • על כך ועוד במאמר שלפניכם

***

כל אדם נולד מושלם. 'עשה האלוקים את האדם ישר'[1]. לכל אחד יש את כל האפשרויות ואת מירב הפוטנציאלים, להצלחה מקסימאלית בחייו. אבל כל יצור אנוש, הספיק במהלך חייו 'להרוס' המון מיכולותיו. 'והמה ביקשו חשבונות רבים'. כלל התסביכים והבעיות הנפשיות, האדם יצר לעצמו. פעמים באשמתו ופעמים באשמת סביבתו. זה טבעי ונורמלי. זהו דרכו של העולם.

השאלה שמזדעקת מיד היא, מדוע המציאות מחייבת דבר כה נורא, אשר האדם יחבל וישחית את היקר מכל יקר? את מתנותיו הנהדרות של הבורא?? התשובה לכך היא, שמטרת ירידת נשמת האדם לעולם היא אחת – דירה בתחתונים.

במילים פשוטות, אין שום מטרה שהאדם ייוולד מושלם וימשיך לזכור את כל התורה שלמד בשמיים וכולי. אחרת היה יכול להישאר 'למעלה' ולהסתדר שם מצויין. אבל המטרה היא, שהאדם יגלה את הבורא דווקא בתוך כל הקשיים. דווקא כשלא קל. כשיש קוצים שפוצעים ושורטים. כאשר באדם מתגבר על המהמורות שניצבות בפניו ומקיים את רצון בוראו, הוא משלים את תכליתו ובכך מביא לעצמו ולעולם כולו גאולה.

יהיו שיאמרו שהחוסן הנפשי שאדם מקבל, עקב 'שפשופו' וגיבושו במהלך מלחמתו ומאבקו על גילוי יכולותיו, הוא טוב. מכיוון שללא אבני הנגף עמם האדם מתמודד כעת וצובר כח וידע כיצד להתגבר עליהם, הוא כמו 'מחוסן' מפגיעות ובמילא יכול לחיות לבטח. אחרים יאמרו שיש בזה גריעות, מאחר שבכך האדם 'מפספס' את עולמו הטוב והישר. הוא צריך להיכנס לתחבולות ומעשי מרמה. לעולם יותר מושחת ופחות טהור.

האמת היא ששניהם צודקים במידה מה. אך ברור שגם מה שנראה 'רע' בסיפור הזה, הוא למטרה טובה ובמילא גם הוא טוב. זה מובן מצויין לפי המוסבר קודם, שהבורא רוצה ונהנה מעבודת האדם דווקא בתוך כל המגרעות והקשיים. לזה הוא 'מתאווה' הרבה יותר מעבודת המלאכים, שעבודתם ללא הפרעות ומתוך הרגשת אהבה והתבטלות לבורא..

לכן האדם נולד עם כל התכונות. כדי שידע היטב ויחדיר זאת לראשו, שכל התכונות והמסוגלויות שהיו לו קודם, קיימים גם עכשיו בדיוק כמו קודם. הוא מסוגל להכל! יש לו את מירב היכולות לעבוד את הבורא, מתוך חיים טובים ובריאים. בשלימות.

רק שבתחילה היו האפשרויות 'פתוחות' וניתן לפתחם ולנצלם מיד ואילו כעת, ישנו מעין 'מסך' שמפריע לגילוי שלהם. על האדם לעבוד עם עצמו ולשנות את הרגליו לטובים יותר, לאט לאט ובטוח. כך בעצם הוא מתגבר על ההפרעות ומגלה את כישרונותיו האדירים, שטמונים בו. בזכות הקושי, כעת הוא מנצל את הכישרונות טוב יותר ונכון יותר. על כן כאשר האדם אכן מצליח 'לצאת מעצמו', הוא מאושר ומסופק. מאחר שמצד האמת, הוא לא 'יצא מעצמו' אלא 'גילה' את עצמו והתחבר יותר לעצמו. לטבע שלו. לשחרור ולרוגע. הוא שלו ושמח יותר.

זכינו ובדור שלנו, גילה לנו הרבי מלך המשיח, את היכולות הבלתי מוגבלים של יהודי ובייחוד של זה שחי בדור שיזכה לגאולה. כל אחד יכול וצריך להיות אפילו 'צדיק' [לפי הגדרות ה'תניא'. זאת אומרת להפוך את הרע שבו לטוב][2]! כל אחד יכול וצריך ללמוד את התורה כולה ולהיות שקוע בה כל כולו [עד כדי ש'יחלום' על פלפול בתורה בזמן השינה][3]. כל אחד יכול וצריך להתפלל באריכות שעות ארוכות ולהמשיך את התענוג וההכרה באלוקות למשך כל היום[4]. כל אחד יכול וצריך להיות מנהיג ומשפיע על סביבתו הקרובה והרחוקה[5]. הרבי מלך המשיח מדגיש תמיד שיהודי הוא 'כל יכול'!

על החשיבות שיש בהכרת היכולות והמעלות של כל אחד, אדמו"ר הזקן מלמד זאת באגביות בספר ה'תניא'. בתחילת הספר [בפרק ג'], לאחר שביאר שישנם שתי נפשות לכל יהודי, מיד הוא מתחיל לתאר דרגות נפלאות בעבודת היהודי את קונו. 'יתלהב ליבו באהבה עזה כרשפי אש, בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ברוך הוא והיא כלות הנפש'..

ולכאורה, בהמשך ספר ה'תניא' עצמו [פרק מ"א ועוד], מסביר אדמו"ר הזקן שיש דרך ארוכה [וקצרה] להגיע למדריגה הגבוהה שהוזכרה קודם. 'ראשית העבודה.. צריך לעורר תחילה היראה' והמשך סדר עבודה שלם. אז מדוע מבוארים בתחילת הספר מעלות מרוממות, של אהבה עצומה וביטול מוחלט לבורא, שהם בסוף הדרך?

ההסבר המדהים לכך הוא[6], שאדמו"ר הזקן רוצה ללמד אותנו, שלפני שמתחילים בכלל לעבוד, מוכרחים לדעת ולקלוט היטב מהם הכוחות האדירים שיש ליהודי. לחשוב על זה עוד ועוד. להגיע להכרה והרגשה בעוצמתה של הנשמה האלוקית ויכולתה להתגבר על הנפש הבהמית. לגרום גם לבהמה לאהוב אלוקות. אחר כך, יש להתחיל לעבוד בצורה מסודרת מא' ועד ת'.. אבל לפני הכל, יש לתפוס שליהודי יש כוחות בלתי מוגבלים. הלכה למעשה כפשוטו ממש.

לכן כתוב גם בגמרא[7], שתלמיד חכם צריך שיהיה לו 'שמינית שבשמינית' של גאווה. כמובן שאותה 'גאווה' המדוברת, אין הכוונה ליהירות מישות האדם. על זה אומר הבורא 'אין אני והוא יכולים לדור'. אלא מדובר על גבהות ואצילות. על מנהיגות והשפעה. אלו הם תכונות שכל חסיד מחוייב בהם. בכדי להצליח במלחמתו האישית עם היצר וכן בהשפעתו על סביבתו מכל עבר. פשוט להכיר במעלות עצמו. ביכולות שיש לו.

במילים של חסידות וקבלה, לכל אחד ישנם עשר ספירות שמגלמים את שלל כישרונותיו ויכולותיו. הם מחולקים בכללות לשתי חטיבות. בראשונה ישנם שלושה כוחות שכליים המכונים 'מוחין' ובשנייה שבעה כוחות רגש המכונים 'מידות'. בכל אחד מהכוחות הללו, ניתן להשתמש הן לטוב[8] והן למוטב.

עיקר מטרת עבודת האדם בזמן הגלות, היא השימוש הנכון והטוב בשבעת המידות[9]. זה נקרא 'תיקון המידות'[10]. זה הדבר הכי חשוב[11]. בירור ותיקון המידות, מתבצע בעיקר על ידי עבודת התפילה[12]. לא ניתן לעבוד את הבורא ללא תיקון המידות[13]. זה מטרת כל חסידות חב"ד[14]. [לכן הדריכו רבותינו נשיאנו שאין לשמוע הסברי חסידות מחסיד שלא עוסק ב'עבודת התפילה' ובתיקון המידות[15]].

לדוגמא בעניינינו, מידת ה'מלכות' [האחרונה בשבעת המידות] משמעותה: אצילות, שליטה, גבהות, יוהרה, מנהיגות והשפעה. ניתן להשתמש עמה לרעה, למידת הגאווה האיומה וניתן להשתמש עמה לטובה, להכרת המעלות ובמילא לניצולם המרבי.

בפרטיות יותר, בכל 'מידה' ישנו שילוב ו'התכללות' של כל שבעת המידות. למשל, מידת 'חסד שבמלכות' משמעותה: שליטה ומנהיגות בריאה שמתבצעת בדרכי נועם ואהבה. מנהיג טוב ויעיל, צריך להיות חם ומתחשב. דוגמא נוספת, מידת 'גבורה שבמלכות' משמעותה: מנהיגות וסמכותיות שמתאזנים לפי הביקורת. הבנה מתי יש להפעיל שליטה ומתי לא. לכן בימי 'ספירת העומר' אנו סופרים 49 יום, כנגד שבעת המידות כפי שכלולים משבעה מידות. יחדיו יוצא 49[16].

כל אדם נולד בעל 'מידה' מסויימת [למשל אדם שבצורה כללית הוא עניו ובטל – הוא ממידת ה'הוד'] וכלולים בו כל המידות [למשל שישנם מקרים בהם ידע לתפוס מנהיגות ושליטה וזאת ממידת ה'מלכות']. עליו לגרום לכך, שישתמש בכל מידותיו מתוך חיבור והרמוניה מושלמים. אך גם כאשר ישתמש בכל המידות, תמיד תישאר המידה הכללית [מידת ה'הוד' בענייננו] ושאר המידות יפעלו בה ודרכה.

בכללות יותר, לכל דור ותקופה, יש את המידה שלהם. את דורנו השווה הרבי מלך המשיח למידת ה'מלכות'[17]. במילא מובן, מדוע דרישתו העיקרית של הרבי היא ההשפעה וההנהגה. זה כל עניינה של מידת המלכות.

בתקופה שלנו, יש כוחות מיוחדים לכל אחד באשר הוא, להנהיג ולהשפיע. להפיץ יהדות וחסידות. לפרסם שהנה משיח בא[18]. לכל אחד יש את כל המסוגלות לכך. את כל הביטחון והתוקף לזה. יש להתנהג במלכותיות ובאבירות של חסיד של הרבי. לא להתפעל מכל ההפרעות ולדעת שדווקא כשמתגברים ומתעצמים – ממלאים את כוונת הכל.

ילד לוקח הנהגה ומפיץ יהדות למבוגרים. איור: ישעיהו בריל

בפרט שאנו נמצאים כעת בימי 'ספירת העומר' [שכל עניינם זה בירור המידות] ולאחר 'שבעים שנה' לנשיאותו של הרבי מלך המשיח [שאז יש את השלימות של בירור המידות של הדור בכללות. כמו שכתוב 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה', שמטרת כל שנותינו היא בירור שבעת המידות כפי שכלולים בעשרת הספירות. יחדיו יוצא בסך הכל, שבעים[19]]. כן גם בפרקו של הרבי מלך המשיח [פרק קי"ט], מוזכרים הפסוקים שמבטאים את ספירת המלכות יותר מכל: 'ואתהלכה ברחבה כי פיקודיך נצרתי', 'ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש' ועוד.

בעקבות כל המעלות של זמנינו, ברור שעכשיו ישנם כוחות גדולים יותר לכל אחד לנצל את יכולותיו בהשפעה והנהגה. לקחת יוזמה. להפעיל את הסביבה כמה שניתן ואיך שניתן. לנצל את כל האפשרויות. הרי בפשטות כעת זהו זמן השיא המוכשר ביותר לגאולה שלימה. חבל על בזבוז הזמן.. צריך פשוט לעבוד ולהפיץ.

אזי נזכה כעת לסיום פעולת המשכת השכינה בעולם, על ידי ספירת ה'מלכות' שהיא האחרונה מבין הספירות וזאת שמגלה את כל הספירות, עדי כל באי עולם 'יתנו לך כתר מלוכה' ויכריזו בתוקף ובביטול את הכרזת הקודש: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

**

[1] ספר 'קהלת', פרק ז' פסוק כ"ט.

[2] 'החל מעבודתו של יהודי [כמבואר בתחילת ספר התניא], שהעבודה אצלו היא לא רק ב'סור מרע' – 'אל תהי רשע', אלא גם 'תהי צדיק'. דאף על פי ש'אין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'', כיון שנמצאים למטה נשמה בגוף ונפש הבהמית בעולם הזה הגשמי והחומרי – אבל על ידי זה שישנו כח העצמות בגוף הגשמי [של יהודי], כנזכר לעיל, הרי זה נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד 'תהי צדיק'..

ויש לומר, שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבני ישראל עברו במשך כל הדורות, יכול עכשיו כל אחד ואחד מישראל להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד 'תהי צדיק' בגלוי [הגילוי ד'ועמך כולם צדיקים'], כפי שיהיה בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה'. שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'אמור' תשנ"א.

[3] יחידות הרבי מלך המשיח האחרונה עד כה לתלמיד התמימים, ל' תשרי תשנ"ב.

[4] 'תפילה באריכות זה נוגע ושייך לכל אחד'. מאמר דיבור המתחיל 'מים רבים' תשכ"ה.

[5] ' על כל אחד ואחת שחוננו השם יתברך בכח השפעה על זולתו, עליו להקדיש חלק חשוב ממרצו וכישרונותיו לעזור לנוער זה במצבו.. ואין רשות למי שהוא לפטור את עצמו מעבודה קדושה זו כמובן'. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק י"א עמוד שמה.

[6] מפי המשפיע הגאון החסיד הרב יוסף יצחק שיחי' אופן.

[7] מסכת 'סוטה', דף ה' עמוד א'.

[8] בחודש מנחם אב תשכ"ז, נכנס אחד הבחורים ליחידות לרבי מלך המשיח וביקש עצה מהרבי להתגבר על טבע ה'ליצנות' שהוטבע בו [בדברי תשובתו, לא השתמש הרבי מלך המשיח במטבע הלשון 'ליצנות' אלא 'לעבדיקייט' (=שמחה, חיות)]. ענה הרבי: 'בקשר לעניין ה'לעבדיקייט' – תלמד ספר 'דרך חיים' וכן עליך לעסוק בעבודת התפילה כדבעי למהווי'. היכל מנחם חלק ב' עמוד ריז.

[9] 'תיקון המידות הוא עיקר הכוונה של ירידת הנשמה למטה. בכך נשלמת כוונת הבריאה כולה'. ספר המאמרים תש"ב עמוד 108. וראה ליקוטי תורה פרשת 'בהר': 'וצריך כל אחד ואחד לעבוד בנפשו את עבודת הכרם, לקצוץ הקוצים. דהיינו המידות הנפשיות שבאדם, הבאות מנפשו החיונית. דהיינו קנאה שנאה ותאווה ודומיהן, בכדי לברר את הטוב. ואז אחרי הבירור שבת שבתון יהיה לארץ'.

וראה אגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק י' עמוד מא: 'ובפרט בעניין תיקון המידות, אשר עניין זה הוא מעיקר תפקיד ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. וילמוד היטב בעיון פרק ל"ב אשר בתניא קדישא ומצוות אהבת ישראל אשר בספר המצוות להצמח צדק, עד שיהיה בקי בהם בעל פה, וזה יקל עליו מלחמת היצר לתקן מידותיו'.

[10] בירור שלושת המוחין יקרה בגאולה השלימה. אך כבר קודם הגאולה יש להתחיל 'מעין' ודוגמא לבירורם המושלם בגאולה. זאת על ידי לימוד התורה וביחוד תורת החסידות, רק מתוך מטרה ללמוד תורה ולהתחבר עם נותן התורה [ללא מטרה לשינוי המידות]. ראה שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת 'לך לך' תשנ"ב. אך ברור שעיקר עבודת האדם גם כעת, היא בירור המידות [ולכן מורה הרבי מלך המשיח שעיקר לימוד התורה ובפרט תורת החסידות, צריך להיות עם עבודה מעשית לשינוי המידות].

[11] 'עבודת תיקון המידות הקטנה ביותר, היא מעל להשכלה העמוקה ביותר'. ספר השיחות ת"ש עמוד 93. 'זה הורגש אצל ר' חיים בער בעבודת התפילה, שהעבודה הקטנה ביותר בתיקון המידות, היא במדריגה נעלית כמו ההשכלה והגדולה והעמוקה ביותר'. ספר השיחות תש"א עמוד נג.

[12] 'בעבודת התפילה הרי הוא מכשיר את עצמו ומטהר מחשבתו ומזכך מידותיו כו'.. וכמו כן בהמידות שדורשים תיקון וזיכוך, הנה בעבודת דתפילה הוא המדידה באופן הנהגתו כל היום בלימודו והנהגתו'. מאמר הרבי הריי"צ, דיבור המתחיל 'ראשית גויים' תר"פ.

[13] 'בשנת תק"נ אמר אדמו"ר האמצעי לאברכים: מי שאינו עובד על תיקון המידות – בל יעמוד בדל"ת אמותי'. ספר השיחות ת"ש עמוד קנז. 'על החסיד לשנות את המוחין ואת המידות אתם נולד, על ידי עבודה'. ספר השיחות ת"ש עמוד 141.

[14] 'כל עניין החסידות הוא לשנות טבע מידותיו של האדם, על ידי עבודה פנימית יום יומית בכל שלושת לבושי הנפש, מחשבה דיבור ומעשה'. ליקוטי דיבורים, חלק א' עמוד נו.

[15] 'באותו מאמר ביאר כבוד קדושת רבינו הזקן באריכות, שאת התורה בכלל ואת תורת החסידות בפרט, ישמעו רק ממי שהוא 'עובד'. ממי שמתייגע על תיקון המידות. ושייזהרו משקרן חסידי, ממי שאומר דברי חסידות ואינו עושה.. חסידות צריך לשמוע רק מבעל עבודה. ממי שמאריך בתפילתו. ממי ששקוע בביקור מחשבותיו דיבוריו ומעשיו, אם הם כפי שהחסידות רוצה שיהיה. ל'עובד' כזה צריכים לשמוע ולהאזין. ולגפף ולחבב כל מילה שלו'. ספר השיחות תש"ז עמוד 114.

[16] ראה מאמר דיבור המתחיל 'להבין עניין ספירת העומר' תשח"י. וראה מאמר דיבור המתחיל 'משכני' תרנ"ה. וראה ספר 'דרך מצוותיך' לאדמו"ר ה'צמח צדק', מצוות ספירת העומר. וראה ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, פרשת 'אמור' דרוש 'וספרתם לכם' והלאה.

[17] 'ויש לומר שכל דורנו האנשים נשים וטף הוא ספירת המלכות'. שיחת הרבי מלך המשיח, כ"ח סיוון תשנ"א הערה 73.

[18] ראה אריכות הביאור בספר המאמרים תרנ"ט, על עניינה של מידת ה'מלכות' כגילוי.

[19] ראה מאמר דיבור המתחיל 'בעשור לחודש' תשל"ב.