איני יודע מנין לו הדרכה בעבר ובהווה כיצד 'מתפללים': מכתב נוסטלגי למשפיע ר' שלמה חיים

אנו מגישים מכתב נוסטלגי שכתב הרב יהושע מונדשטיין ע"ה למשפיעו הרב שלמה חיים קסלמן ע"ה, בו הוא מתאר את הנעשה בחצרות קודשנו בניו יורק • 'כבר כמה פעמים התוועדו החבר'ה מארץ הקודש עם ר' אבא [פליסקין], ודרכו בדרשות ובספורי מעשיות, ותביעתו היא לשמחה תוך הרגשת ה'אשרינו מה טוב חלקינו', ושמחה זו עליה לפעול שבשנים שיצאו לעולם -  יהיו בגעגועים לשנים שבילו בתורה ובעבודה. גם מרומם הרוחות ומעודד על ידי הדגשת הנקודה שאין נוגע באיזה מצב נמצאים, תמיד אפשר להתעלות ולהתקרב על ידי תפילה, אתכפיא ודומיהם - והכל מתוך שמחה וחיות' • לקריאה

•••

 ☚ חשיפה היסטורית: תמונה חדשה של ר' לוי יצחק שניאורסון? • בלעדי 

ברוך השם, י"ג כסלו תשכ"ח.

להרה"ח ר' שלמה חיים [קסלמן] שי' שלום וברכה,

אחרי דרישת שלומו הטוב!

בימים האחרונים מתהלך כאן קלא דלא פסיק שבדעתכם לבא לכאן על י"ט כסלו הבא עלינו לטובה, אולם היות ומהארץ לא הגיע עד כה שום ידיעה מענין זה, וכן ידוע לי שברצונכם לבוא על ימי חודש השביעי דוקא, כנראה שאין יסוד לשמועה.

במכתבי הקודם אליכם הנשלח בידי התמים שלמה שי' שווארץ, בקשתי לקבל מכם מענה כלשהו - ולא נעניתי. בקשתי היתה על יסוד מכתבכם ל[ז'] מחודש אייר תשכ"ז שבו נאמר 'ולא תחכה בכל מכתב עד שתקבל תשובה ממני על המכתב הקודם כי זה לא מן הנימוס לכתוב לתלמיד אחד מכתבים תכופים ולשאר התלמידים ולא כלום' - ומזה הבנתי שמכתב שני אחר חצי שנה לא יהיה כנגד הנימוס. אולם תקותי שלא התייחסתם אל בקשתי כרצון להיתול חס ושלום, וה' יודע ועד כי בכנות חפצתי לשמוע משלומכם בכלל, וענין הקשר בפרט.

בהנוגע למצבי, הנה מלבד מה שכתבתי לכם שהתעסקתי בכתיבה עבור 'בטאון חב"ד', גם נפל לי אחר כך לעסוק בביאור תניא של ר' יהושע קארף שכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א ציווהו וזירזהו להדפיסו שנית, אלא שיוסיף מהביאורים שבידינו עד עתה - דהיינו שילקט מהם, וכן מהגהות ה'צמח צדק' ב'קיצורים והערות' והגהות אדמו"ר נשמתו עדן שם, ועלי הוטל להגיה את עלי הדפוס. אולם אחר כך נתברר רצון כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א שיוסיף עוד ועוד ממכתבים, שיחות, וביאורים שניתנו בידי ר' יוסף ווינבערג, ונטלתי על עצמי לעסוק בכל זאת.

 ☚ הרבי מספר: כך התלהב ר' חיים מבריסק מר' לוי יצחק שניאורסאהן • מרתק 

כך ששקעתי בכך למעלה ראש. וכנראה שנרגש עלי הדבר מאוד עד שכל ידידיי החלו ליסרני ולהוכיחני כו' ובימים מועטים נפלו עלי דיבורים רבים - ואם אבן הוא נימוח, עד דוד (פישר) הגדיל ובדברים היוצאים מהלב ממש נתן לי להבין ולראות עד היכן הגעתי ולאן אני הולך כו', ופעל בי מאוד להחלטות טובות להתמסרות כו', ואם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך גו' - ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים. עם התמים דוד שי' הנזכר לעיל קבענו קביעות שעה קודם הסדר בכל יום בבוקר, ואנו לומדים המאמר תפלין דמארי עלמא - [ת]רנ"ג.

לענין התמים הנזכר לעיל בכלל, הנה אינו מתפלל באריכות מופלגה כפי שמדברים, אלא עד 12.30 לערך, ואף כי איני יודע מנין לו הדרכה בעבר ובהווה, אולם אי אפשר לומר שזה כאין, מדמחזיק בזה זמן רב למאוד, ובגישמאק ובחיות.. ידוע שהוא הכתובת לכל אומלל וקשה רוח, ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ועוזר בכפי יכולתו, תוך הנחת עניני עצמו ולא נמצא כגון דא בהעושים גופם עיקר או בעלי גאוה. 

כבר כמה פעמים התוועדו החבר'ה מארץ הקודש עם ר' אבא [פליסקין], ודרכו בדרשות ובספורי מעשיות, ותביעתו היא לשמחה תוך הרגשת ה'אשרינו מה טוב חלקינו', ושמחה זו עליה לפעול שבשנים שיצאו לעולם -  יהיו בגעגועים לשנים שבילו בתורה ובעבודה. גם מרומם הרוחות ומעודד על ידי הדגשת הנקודה שאין נוגע באיזה מצב נמצאים, תמיד אפשר להתעלות ולהתקרב על ידי תפילה, אתכפיא ודומיהם - והכל מתוך שמחה וחיות. התוועדויותיו הם על פי רצון כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א שיעסוק עם בחורים.

אתמול שמענו ממנו שני דברים שיש מקום לכתבם; הא'] ספר שר' יחזקאל ה' יקום דמו פייגין נכנס פעם לאדמו"ר זי"ע [הרבי הריי"צ] ושאל על המאמר שנאמר כיצד מתיישבים התירוצים - בסוף המאמר - עם לשון הפסוק כו'. וענהו: וועסט מיר ניט צאהלן מגידות געלט [= לא תשלם לי 'דמי מגידות'].. 

הב']: סיפר שאדמו"ר זי"ע [הרבי הריי"צ] היה פעם בווילנא והתראה כסוחר עשיר ונכבד בעמיו. כמובן שכובד בעליה נכבדה כו' ונדר סכומים גדולים עבור 'מי שברך'. לדבריו היה סוחר בנרות. בימי שבתו שם הלך אל הלומדים, שכל אחד היה חבר בבית המדרש מסויים (כגון 'חברת תורה לשמה' 'חברת פרושים' וכו' - כידוע), והם היו מקבלים נרות מבית המדרש שלהם עבור לימודם בביתם. אולם מלאכתם לא נעשתה כל כך באמונה, כך שנותרו בידם חבילות נרות רבות.

 ☚ מבהיל: כיצד הגיב הרבי למראה פני אביו המיוסרות? 

ונרות אלו קנה מהם הרבי זי"ע [הרבי הריי"צ], וכשבא שנית לבית המדרש הגדול על מנת לפרוע נדריו ונדבותיו, חישב את מיסת ערך הנרות, ושילם בנרות תחת כסף (כי הבית המדרש נזקק בלאו הכי לנרות מרובים) והם הכירו את חבילות הנרות וידעו את אשר נעשה. הדבר הגיע לאזני ר' חיים עוזר, ומשתיארו לפניו את מראה ה'סוחר' והליכותיו, אמר שמעשה כזה יכול להיעשות רק על ידי הליובאוויטשער רבי. 

אכתוב עוד שני דברים ששמעתי מר' שמואל לויטין בשם ר' פסח מאלסטוקער, שהיה מפרש 'היה הווה ויהיה ברגע אחד' - שבכל רגע צריך להיות בו ההיה הוה ויהיה. ו'נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים' - דווקא אין די נידעריקע חושים [= דווקא בחושים הנחותים]. (יתכן שר' פסח ביאר יותר דבריו בזה, ולעת עתה לא ביררתי).

עוד מעשה שמעתי - שר'.. היה זקוק לכסף עבור מטרה חשובה, וביקש מאנשי קהילתו ולא נענו לו. ואמר, שההבדל בין חסידים למתנגדים הוא, שאצל מתנגדים אחר פטירת רבם וגדולם הם מספידים אותו ומשבחים ומעריצים כו', אולם בחייו כשהוא צריך למשהו ותובע מאיתם אין איש שם על לב. מה שאין כן אצל חסידים דברי רבם הם קודש קודשים ואין מהרהרים אחריו, ואחר הסתלקותו אין משמיעים הספדים כלל.. הנזכר לעיל נתרעם אז על אנשיו ואמר שטוב לו לילך אצל קהל חסידים. 

והלך לבית המדרש של ר' הלל פאריטשער, ושאל ממנו שיסביר לו ענין החסידות, היות ומוקשה לו שלמד ק"ן ספרי מוסר ובתוכם ספר ה'תניא', ואינו רואה מה חידשה החסידות. ענהו ר' הלל, שבין העינויים רחמנא ליצלן שעינו את היהודים היה דרך לסגור את הנידון בחבית שכולה זרועה מסמרים וזכוכיות בתוכה, והיו מגלגלים במורד. והדרך הוא, אמר ר' הלל, שבתחילה צועק המתייסר מאד ואחר כך משתתק. האם חדלו היסורים ממנו ואין נכנסים המסמרים בבשר עוד? אלא שכשמשתתק זו ראיה שכבר יצאה רוחו ממנו רחמנא ליצלן, ולכן אינו מרגיש.

(בעבודתי על הערות כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א על שיעור התניא של ר' יוסף ווינבערג ראיתי כמה פעמים שכשנגמר השיעור במילה שלא טוב, היה מוסיף בכתב יד קודש 'ומסיימים בטוב'. והיינו אף שלא עמדו לומר בשיעור כסיום הנכתב, אולם אף בכתיבה נזהר בכך. וכן אם העיר משהו והיה סיום כנזכר לעיל היה מסיים הערתו במלים 'ומסיימים בטוב'. וכן לענינינו הכא). דרך אגב, מההערות הנזכרים לעיל העתקתי לעצמי דברים שלא יכנסו לדפוס, אולם הם יקרים במאוד, כגון דברים שכתב שאי אפשר להסביר כפי שהיה המשפיע ר' גרונם זכרונו לברכה מסביר ובהם דברים שמקובל תמיד ללמוד כך.

ובברכה ממני תלמידכם, יהושע מונדשיין.