הדבר שכבש את לב המשפיע הנודע ושינה את חייו • סיפור ייחודי אותנטי

אנו מגישים סיפור מיוחד ומעורר, על דרך התקרבותו לחסידות חב"ד ליובאוויטש של המשפיע ה'עובד' ר' חנוך הענדל קוגל ע"ה, עליו סמך מאוד הרבי הרש"ב והטיל עליו את מלאכת חינוך התמימים בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש • מחזה כזה לא ראו האחים מימיהם: יושב לו יהודי בשעה מאוחרת עטוף בטלית, מעוטר בתפילין, מתפלל, בוכה ומנגן, אומר כמה מילים מקרב ולב עמוק. ושוב מנגן, ושוב בוכה, וחוזר חלילה. 'מן המיצר' שב'הלל' של ראש חודש ארך אצלו זמן רב מאוד, דבר שהפליא והתמיה את האחים במיוחד • לסיפור המלא

•••

 ☚ 'האווירה כבר השתנתה': תיאור ה'עובדים' ב'שבת מברכים' חודש אלול בליובאוויטש 

סבו של המשפיע הרב החסיד התמים ר' חנוך הענדל קוגל, מהמשפיעים הראשונים של 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, היה עשיר למדן גדול ושמו ר' שלמה. למרות עסקיו המסועפים - הקדיש זמן רב ללימוד התורה, שעסק בה בעיון מעמיק. הנכדים - ר' חנוך הענדל ואחיו יוסף - היו לומדים פעם בשבוע שיעור קבוע בחברותא עם הסבא.

באותה עיירה, לא היו חסידים כלל, וכל המשפחה התנגדה נמרצות ל'כת' [כינוי ה'מתנגדים' לעולם החסידות]. באחד הימים, היה זה ביום ראש חודש, נקלע למקום אחד החסידים. כדרכם של חסידים בכל מקום היותם, עשה החסיד את כל ההכנות ועמד להתפלל באריכות. מחזה כזה לא ראו האחים מימיהם: יושב לו יהודי בשעה מאוחרת עטוף בטלית, מעוטר בתפילין, מתפלל, בוכה ומנגן, אומר כמה מילים מקרב ולב עמוק. ושוב מנגן, ושוב בוכה, וחוזר חלילה. 'מן המיצר' שב'הלל' של ראש חודש ארך אצלו זמן רב מאוד, דבר שהפליא והתמיה את האחים במיוחד.

מכיון שהיו השנים יראי-שמיים, תמימים ואוהבי אמת, נגשו אליו משסיים להתפלל ושאלוהו: 'מדוע האריך כל כך ב'מן המיצר'? מה יש שם כל כך הרבה לחשב ולהתבונן?'. הסביר להם החסיד באריכות ובטוב טעם את הפירוש החסידי של הפסוק 'מן המצר קראתי י-ה': 'לכל אחד ישנו המיצר של הנפש הבהמית המפריע לו להתבטל לה' ולהתאחד עמו. 

וכל הזמן 'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו', הנפש הבהמית מנסה ללכוד ברשתה את היהודי, להכניס בו ישות וגאוה ולהכשילו בעבודת ה' לבל ילך בדרך הנכונה, וגם כשהוא לומד ומתפלל - עלול הוא לשכוח את 'נותן התורה' ולהתרחק מה' במקום להתקרב אליו, ועל כך קורא לה' 'מן המיצר', שיוציא ממסגר אסיר, שיהיה שייך קצת לאלוקות באמת'.

 ☚ תיאור אותנטי מרתק: כך התפללו ה'עובדים' בליובאוויטש 

האחים, ששמעו בפעם הראשונה בחייהם דברים שכאלו, וידעו להן להעריך נכונה את האמת שבהם, ממש יצאו מהכלים, פנו אל אותו חסיד ושאלוהו: 'היכן 'קונים' סחורה זו?'. כשמעו את התשובה 'בליובאוויטש' - לא הססו. מיהרו, מבלי לספר לאיש, ונסעו השנים לליובאוויטש, אל כבוד קדושת אדמו"ר ה'צמח צדק'. כשהגיע הזמן לשיעורם הקבוע עם הסבא, התפלא הסבא לראות ששניהם לא הגיעו, בלי להודיע לו ובלי שאף אחד אחד ידע לומר היכן הם נמצאים, אבל עדיין חשב שאולי מקרה הוא.

משעבר עוד שבוע וגם לשיעור הבא לא הגיעו האחים - הבין הסבא שיש דברים בגו והחל לחקור ולדרוש. סיפרו לו שראו אותם משוחחים הרבה עם אותו אורח, וכשתיארו לפניו את אורחותיו של האורח - הבין הסבא שכנראה נפלו הללו ברשתה של ה'כת'.. מיהר הסבא ושלח רכב עם סוסים מהירים, והורה לו לעשות הכל כדי להשיג את האחים טרם יגיעו לליובאוויטש ולהחזירם מן הדרך, שכן אם כבר הגיעו לליובאוויטש - לא יועיל עוד שום דבר. אבל הוא איחר את המועד: הנכדים כבר הגיעו לליובאוויטש והפכו להיות חסידים בכל ליבם ובכל נפשם..

אחרי שנים רבות, כשפתח כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב נשמתו עדן את ישיבת 'תומכי תמימים' ושלח את הבחורים הראשונים לעיירה ז'עמבין עם המשפיע ר' שמואל גרונם [אסתרמן] - שלח פעם הרבי נשמתו עדן [הרבי הרש"ב] את הענדל [כך קראו לו בליובאוויטש, אפילו לא ר' הענדל..], לבחון ולבדוק כיצד מתנהלת הישיבה בז'עמבין. 

כשחזר לליובאוויטש והרבי שאל אותו לחוות דעתו אודות הישיבה שם, ענה הענדל ואמר: 'הם מתפלפלים כל הזמן בחסידות, הם עוד עלולים לשכוח אודות נותן התורה' [מאחר שהם לא משקיעים כדבעי בהתבוננות בחסידות באריכות התפילה - וראה ספר השיחות תש"ה עמוד 39 שהרבי הרש"ב התבטא ש'ז'עבמין אינה ליובאוויטש' בהקשר לדרך חינוכם שם]..

ספר 'ר' מענדל' עמודים 305-307.