חָזָק וְיַאֲמֵץ לִבְּךָ.. • טור על בית רבינו שבברוקלין
בבואנו בימים אלו ממקום מקדשנו, לאחר ש'גלינו לארצנו והתרחקנו מעל אדמו"רנו'.. הרגש הפשוט של כל חסיד, הינו געגועים עזים לשוב במהרה לבית משיח ושם 'שבתי בבית השם כל ימי חיי'.. 'ושבתי בבית השם לאורך ימים'..
אך בשיחה מוגהת של הרבי שליט"א מוסבר, שכאשר מגיעים לחצרות קודשינו - אזי שמחים אודות לגילוי שכינה שמאיר עלינו [זהו התענוג של הנברא], אבל כאשר חוזרים חזרה לעבודה במקומו, יש לשמוח באין ערוך, מאחר שכעת מקיימים את רצון הבורא לעשות 'דירה בתחתונים' [זהו התענוג של הבורא]!! 'שבתי בבית השם' זה דווקא כאן. במקום עבודתנו..
חסיד יכול לשאול את עצמו: נו, מילא אם טסתי מוכן לרבי מלך המשיח וגם כאשר שהיתי בבית חיינו מילאתי את זמני בלימוד מעמיק, תפילה באריכות, מבצעים וכו' וכו'.. אבל מכיוון שלא לגמרי כך קרה בפועל ממש, אז אין לי מחוייבות כל כך 'לפרוק את החבילות'..
חייבים לקלוט שזה שקר גמור. זהו יצר הרע בהתגלמותו. החשבונות הללו היו טובים קודם הנסיעה.. כעת יש לרקוד על הזכות המופלאה שזכינו לשהות באותם ד' אמות יחדיו עם הרבי שליט"א. להתפלל עם הרבי, להתוועד עם הרבי..
מה יש יותר מזה בעולם?! זה כל החיים! היינו אכן במקום אליו אנו שואפים כל החיים - המקום בו הרבי חי בגופו הגשמי, בו שוכן עצמות ומהות באופן הכי נעלה. קיבלנו כוחות אין סופיים ובלתי מוגבלים כלל, להשתנות ולהתחיל 'דף חדש'. להתחיל להיות אנשי מעשה. אנשי עבודה. עם 'ערנסקייט' [=רצינות] בעבודת השם. לקחת אחריות על עצמי ועל סביבתי.
פשוט עכשיו הזמן לקלוט, שפשוט מוכרחים לנצל את הכוחות האדירים שקיבלנו ב'מתנת חינם' מנשיא הדור. היינו יחדיו במקום הכי קדוש בעולם. שאבנו 'טונות' של אלוקות וכעת הזמן 'לתרגם' אותם לפרקטיקה. לחיים היום-יומיים. לחודש חשוון האפרורי.
יש להיזכר מידי יום\יומיים ברגעים בהם הכי התחברתי לרבי מלך המשיח. בהם החלטתי להתמסר והרגשתי בפשטות שאלוקות זה הכי כיף בעולם.. אז לא הרגשתי 'פנאט'.. פשוט הרגשה של אמת שהכל בטלים ממנה.. את זה יש לבצע היום. מחר. לקלוט שאלוקות זה הכל! לכן, אני מתמסר ומוכן להיות קיצוני ו'דוס' במה שצריך. לא להתבייש מכלום. לדעת שכך חיים טוב באמת. הרי כך הרגשתי..
לצערנו הרב, טסנו ובטחנו שנראה בעינינו את מלכנו משיחנו ולעת עתה, לא זכינו.. אך כשם שקיימנו את תחילת הפסוק 'קווה אל השם', נמשיך ונתמסר במלוא החיות והשמחה מתוך ביטחון של 'חזק ויאמץ ליבך וקווה אל השם' - נחזק את אמונתנו ואת אמונת חבירנו, בעובדה שהרגע הבא נראה את הרבי גואלנו ונמשיך ללא הרף להחדיר לעצמנו ולסביבתנו ש'אין עוד מלבדו' והקדוש-ברוך-הוא מנהל את העולם.
אזי כאשר נראה בפשטות ממש את אבינו רוענו, הכרזת הקודש תתפרץ מאליה מאהבת ליבנו ותשוקתנו אליו, מתוך ריקוד של שמחה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר