'קבלת המלכות': מדוע שמח החסיד מהמענה החריף של הרבי?

ר' בענצ'ע שם טוב שמח מאוד, למרות המענה החריף שהרבי כתב לו שעתה אין ה'זמן גרמא' לזה. ומדוע? מאחר שמדיוק בלשון זו מוכח שבעתיד אכן תבוא העת שיהיה ה'זמן גרמא לזה'.. •  התוועדות חסידית מיוחדת בקשר לחשיבות 'קבלת המלכות' של הרבי כמלך המשיח, מאת המשפיע הרה"ח ר' חיים לוי יצחק ע"ה גינזבורג • לקריאה

•••

 ☚ חב"ד מיוסדת על התפילה: הרב לוי יצחק גינזבורג בהתוועדות מעוררת 

פעם, בתקופה בה היו עדיין 'ויכוחים' אודות החתימות על הבקשה מהרבי שליט"א שיקבל את המלוכה כמלך המשיח, סיפר המשפיע הרה"ח ר' מענדל ע"ה פוטרפס את הסיפור הבא: ב'שנת השבעים' להולדתו של הרבי מלך המשיח, הייתה התעוררות גדולה בין אנ"ש. התעוררות זו לא הייתה רק ב'אתערותא דלתתא', אלא גם ב'אתערותא דלעילא', בהנחיית ובהוראות הרבי שליט"א עצמו, להקים שבעים ואחד מוסדות חדשים, כמתנה לקראת היכנסו לשנת השבעים ואחד. לשם כך נוסד אף ועד מיוחד שנקרא 'ועד ע"א מוסדות', אליו זרמו ההצעות והרעיונות אילו מוסדות ניתן להקים. 

באותה שעה, מספר ר' מענדל, הגיעה אלי פנייה אנונימית, חתומה 'בעילום שם', ובה הצעה להקים שני מוסדות נוספים, כדי שאעביר אותה לאן שצריך. הצעה אחת היתה לייסד קרן עבור אלו מאנ"ש הרוצים לנסוע לרבי שליט"א ואין ידם משגת, שיוכלו גם הם להגיע לבית המקדש [בלי מרכאות]. על ידי התרומה לקרן זו יזכו התורמים בזכות הנפלאה של ההשתתפות בנסיעה לרבי, כפי המבואר במכתבי הרבי שליט"א אודות משתתפי ההגרלות לנסיעה לרבי, שעל ידי השליח הנוסע בפועל מקבלים כל המשתתפים את כל מה שצריך לקבל, ועד שגם הם צריכים לערוך את כל ה'הכנות' לנסיעה, כמקובל אצל חסידים.

ההצעה השנייה הייתה להדפיס במיוחד את 'מצוות מינוי מלך' שב'ספר המצוות' ['דרך מצוותיך'] של ה'צמח צדק', ושכל אנ"ש ילמדו זאת במיוחד בי"א ניסן. זאת מכיוון שכולנו מצפים ומחכים לרגע שנוכל לקיים את מצות 'מינוי מלך', בקבלת מלכותו של הרבי מלך המשיח, וכאשר נלמד זאת כולנו במיוחד בי"א ניסן, בוודאי יעורר הדבר למעלה ויגרום ויפעל שאכן נוכל לקיים זאת בפועל בהתגלות מלכותו עלינו ולעין כל. כאמור, נכתבו ההצעות בעילום שם, ונמסרו לידי להעבירם ל'ועד', כדי שלא יידעו כלל מי עומד מאחוריהם. 

ואולם, למרות שהכותב אפילו לא כתב זאת בכתב ידו כדי שלא יזהו מיהו, ולשם כך מסר רק העתקה בכתב יד מישהו אחר, הרי שעד מהרה התברר שהמציע אינו אחר אלא גיסי הרה"ח ר' בנציון ע"ה שמטוב [הרה"ח ר' אברהם ע"ה פריז, שגם לו היה מתאים להציע את הנ"ל, כבר לא היה אז בין החיים בעלמא דין]. כנראה שההצעה השנייה מצאה אוזן קשבת במיוחד, וכבר התכוננו אפילו לבצעה בפועל. אלא שברגע האחרון החליטו שיש צורך לשאול את הרבי ולבקש אישור על כך. התגובה הגיעה מהר מאוד. הרבי פסק חד-משמעית: 'פשוט אין הזמן גרמא כלל וכלל לזה', והוסיף מילים חריפות [מודגשות כמה פעמים בשני קווים] שצריך לנזוף בתוקף במי שהציע כזה דבר, ולהודיע מיד טלפונית על ביטול כל סברא ו'קא סלקא דעתך' ממין זה.

בספרו זאת הוסיף ר' מענדל וציין: באופן כללי נשאר אז הדבר בסוד גמור, ורק מכיוון שההצעה הגיעה ממני היה צורך להודיע לי את התשובה, כדי שיוכלו למצוא את המציע ולנזוף בו.. כשראה הרה"ח ר' בנציון את התשובה, שמח מאוד. הסובבים אותו התפלאו: לשמחה מה זו עושה, כאשר הרבי עצמו אומר שצריך לנזוף בך ובתוקף? 'אינכם מבינים', אמר ר' בנציון. 'קודם כל, הרבי כותב שעתה אין הזמן גרמא לזה, ומזה מוכח שבעתיד אכן תבוא העת שכן יהיה הזמן גרמא לזה'!.

והוסיף עוד: 'מה חושבים אתם, קינדערלאך, שהרבי יבוא ויגיד לכם תודה ויישר-כח על דבר שכזה?! והרי מבואר בחסידות שמינוי מלך הוא דוקא כשהעם מבקשים ומתחננים והוא אינו רוצה, וצריך לבקש ולחזור ולבקש שוב ושוב, עד שהדבר יתקבל. וכפי שאכן ראינו בנוגע לקבלת הנשיאות בשנת תש"י, שביקשו וביקשו והפצירו, והרבי סירב בתוקף ושלל זאת בתכלית, ועוד טרח והבהיר שוב ושוב שהדבר לא שייך בשום אופן.

וחלילה לומר שאז, בתש"י, היה זה מן השפה ולחוץ. לא ולא! היו אלו דברים שנאמרו באמת לאמיתו, אלא שכך הוא הסדר, שהענין צריך לבוא דוקא 'מלמטה', מן העם, שהם, הנפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, הם בבקשתם שוב ושוב בתחנונים ללא הרף, גם אחרי 'סירוב' ושלילה מוחלטת וכו' פועלים בו בתחנוניהם את הרצון למלוכה, רצון הסגור וחתום בעצם עצמותו, ועל ידם מתגלה הדבר. ולפיכך, למרות שעתה 'קיבלנו על הראש', הרי עלינו לשמוח על כל 'סדק' שנוצר ב'סירוב', ובוודאי יבוא זמן שהרצון למלוכה יתגלה בשלימותו, ונקבל את מלכותו ברצון עלינו'. כך אמר חסיד ומקושר כר' בנציון שמטוב. 

והוסיף ר' מענדל ואמר: אכן, מצינו שישנם דברים מסויימים אצל רבותינו נשיאינו שצריכים לבוא דווקא מלמטה, ואילו מצידם, 'מלמעלה', אין הם מסכימים כלל בתחילה, ורק אחר כך אולי נותנים איזה שהוא רמז בלבד, ו'חסידים זיינען דאך קלוג' [= הרי הינם פקחים], ואם כן צריכים 'לחטוף' כל שביב של גילוי כזה בשתי ידיים, ולנסות שוב ושוב עד שהדבר יתקבל.