מרתק: מסכת הקשרים השמיימית בין ה'בבא סאלי' לרבי

סקירה מרתקת על קורות חייו של ה'בבא סאלי': שלושים ותשע (ט"ל) שנה חלפו מאז הסתלקותו לגנזי מרומים של הצדיק המופלא רבי ישראל אבוחצירא, ה'בבא סאלי'. במשך שנים רבות עמד בקשר מיוחד ונדיר עם הרבי מלך המשיח, וביניהם שררו יחסים של אהבה וחיבה מיוחדים. אין ספק שיותר ממה ששמעו וראו המקורבים, הרי הקשר נרקם בערוצים רוחניים-שמיימיים.. • 'נזר התורה והקדושה של יהדות צפון אפריקה', 'מצמיח ישועות ומלומד בניסים', אלו הם חלק מתואריו של רבי ישראל אבוחצירא, הידוע בכינויו ה'בבא סאלי' שנפטר בד' שבט תשד"מ • לקריאה ולתמונות נדירות מחייו

•••

הצדיק נולד בראש השנה שנת תר”נ בתפילאלת שבמרוקו, לאביו הגאון והמקובל רבי מסעוד אבוחצירה זצוק"ל (בנו של המלומד בניסים הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירה זצוק"ל, שמקום ציונו בדימנהור שבמצרים, ואשר חיבר ספרים קדושים בנגלה ובנסתר, וביניהם 'פתוחי חותם' 'מחשוף הלבן' ועוד).

ה'בבא סאלי' זצוק”ל היה קשור בעבודתו בעבותות אהבה פנימית לבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו, ובמיוחד לאדמו”ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך. יום ההילולא היחידי שבו לא אמר תחנון היה כ”ד בטבת יום הסתלקות אדמו”ר הזקן.

כאשר התגורר מפעם לפעם בצרפת בין השנים תשי”ד-תשכ”ד, רצה להתבודד לפני הימים הנוראים ולעסוק בעבודת הבורא בלי שיפריעו לו כל אלו שצבאו על פתח ביתו להתברך מפיו. ולכן עשה כמה פעמים את חודש אלול והימים הנוראים בין כתלי ישיבת ‘תומכי תמימים’ בברינווא. בהיותו שם קיבל מהנהלת הישיבה שני חדרים, ושם היה עוסק בתורה ומתפלל. בכל לילה מחצות עד אור הבוקר, היה עוסק שם בלימוד 'ליקוטי תורה' של אדמו”ר הזקן.

הגאון רבי ישועה חדד שליט”א - רב במילאנו, סיפר לי, כי בחודש אלול של שנת תשט”ז זכה להיות ה'חברותא' של הבבא סאלי ללימוד לקוטי תורה. הוא זוכר שלפנות בוקר לאחר הלימוד של כל הלילה, היו מסדרים לו מנין והיה מתפלל שחרית ואחר כך הולך לנוח. בערב יום הכיפורים ביקש שיביאו לו שוחט לשחוט את הכפרה שלו. הרב חדד הביא לפניו את הרה”ת ר’ יואל איידלמן ז”ל. לאחר השחיטה שאל הרב חדד את הבבא סאלי, איך היה השוחט? וענה לו: 'גם משה רבינו יכול לאכול משחיטתו'. אחר כך סיפר לו אודות אותו שוחט שהיה מרטיב את הסכין בדמעותיו בקריאת שמע שעל המטה, וכך מחליק ובודק את הסכין.

יודע מיהו הבעל שם טוב!

הגה”ח רבי מכלוף עמינדב קריספין שליט”א רבה של קרית ביאליק, נשוי לנכדתו של הצדיק. הוא סיפר לי סיפור מדהים אודות ה'בבא סאלי' זצוק”ל, שהוא היה עד לו. אני מעתיק בזה את הסיפור כלשונו:

'בשנת תש”מ זכיתי להכנס ליחידות אל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח. הרבי ביקש ממני שאספר לו איזה דבר מהבבא סאלי. וסיפרתי לו את הדברים דלהלן: כאשר הגיע הצדיק לגור בארץ הקודש בשנת תשכ”ד, היתה תחילה ישיבתו בעיר יבנה אצל חתנו (שהיה גם בן אחיו) הצדיק רבי אברהם אבוחצירה זצ”ל. בעיר זו היה כולל אברכים, וראש הכולל היה גאון גדול ובעל יחוס חשוב, מזרעו של הגאון מוילנא. ראש הכולל ביקש ממני, שאסדר לו פגישה עם הבבא סאלי. נכנסתי אל הצדיק ואמרתי לו שראש הכולל רוצה להכנס אליו. הוא נכנס והצדיק התיחס אליו בכבוד גדול וציווה להגיש מיני מזונות ומשקה לאמירת לחיים.

אינני יודע איך הגיעו הדברים לנושא הבעל שם טוב והגר”א, אבל בין דיבור לדיבור אמר ראש הכולל אל הצדיק בסגנון של ביטול: 'אין מה להשוות את הבעל שם טוב לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בנגלה'. הבבא סאלי שמע והתרגז מאד, ואמר לו: 'מי אתה שתכניס עצמך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?! אני יודע מיהו הבעל שם טוב! ועכשיו קום ותצא מכאן, אינני רוצה לראות אותך על ידי'.

הייתי עמם בחדר במשך כל השיחה, וכשהצדיק התרגז יצא ראש הכולל, ואני יצאתי אחריו מרוב בושה, שגרמתי לכל זה ע”י שסידרתי לו את הפגישה. כשיצאנו אמרתי לו 'איך נכנסת ללוע הארי ודיברת בצורה כזו?'. אני התביישתי לחזור לבבא סאלי, הייתי בחדר עם הדוד רבי אברהם המרא דאתרא, ופתאום בא הבבא סאלי שחיפש אותי ויבקש שאכנס אליו. כשבאתי לחדרו, אמר לי: 'מה עשית לי? הבאת אלי איש שמדבר כנגד הבעל שם טוב?' והוסיף: 'אתה תראה - אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה אני אינני בבא סאלי'. יצאתי וסיפרתי את זה לרבי אברהם זצ”ל, עיניו זלגו דמעות מרוב צער, ואמר: 'מה נעשה בלי הכולל?', ועניתי לו: 'הבבא סאלי יודע מה שהוא עושה'.

כמובן שהצדיק לא דיבר על זה עם אף אחד, וגם אני לא סיפרתי לאף אחד את המקרה. אבל עובדה היא, שלמחרת בבוקר קרא ראש המועצה של יבנה לראש הכולל, ואמר לו: 'קבלתי הודעה שמפסיקים ממשרד הפנים את התקציב עבור האברכים'. באותו היום הכולל כבר לא היה שם!

לאחר איזה זמן קרא הצדיק לחתנו רבי אברהם, ואמר לו שיארוז את חפציו, כי הוא עוזב את העיר הזו, ואחר כך עבר לגור באשקלון'. את כל הסיפור הזה סיפרתי לרבי כאשר הייתי ביחידות. הרבי הקשיב קשב רב, ואחר כך פרס את שתי ידיו הקדושות ואמר לי בהתרגשות: 'כך היה? יש לך סיפורים כאלו ואתה שומר אותם לעצמך?!'. עד כאן אות באות מסיפורו של הרב קריספין שליט”א.

הרבי מעודדו להציל חינוך ילדי מרוקו

קשריו של הצדיק עם הרבי מלך המשיח היו מופלאים. בסדרת “אגרות קודש” מוצאים אנו את מכתב קבלת הפנים שכתב אליו הרבי ביום כ”ו טבת תשי”ב (אגרת א’שע), בה מכנה אותו: “עמוד התורה בוצינא דנהורא, חד מבני עלי’ מראשו ומעלה עטרת זהב גדולה”.

ואחר כך כותב: 'לרגל עלותו לארצנו הקדושה, תבנה ותכונן ע”י משיח צדקנו בעגלא דידן אכי”ר, יהא בואו ברוך לה’. מה’ מצעדי גבר כוננו, ומכיון שזיכהו הקב”ה לעלות לארצנו הקדושה ת”ו, הנה בטח העמיסה עליו ההשגחה העליונה תפקיד מיוחד על אדמת הקודש, להחיות רוח חיה בקרב אחב”י הספרדים, ולהשפיע עליהם בחיזוק התורה והמצווה בכלל, ובפרט אשר ישמרו על בניהם וטפם לבל יהיו לבז, ולא יפלו ברשת חינוך של הפקר ר”ל, אלא ישמרו עליהם בעינא פקיחא, אשר כולם, בניהם ובנותיהם בלי יוצא מן הכלל, יתחנכו על ברכי התורה והמצוה, ביראת שמים ומסורת אבותיו הקדושים, במוסדות חינוך המתנהלים על טהרת הקודש. ובזכות עבודתו למילוי תפקידו זה במסירות נפש, יאריך השי”ת ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ועוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים ויצליח בעבודתו הכבירה להגדיל תורה ולהאדירה, ובעניניו הפרטיים מנפש ועד בשר די והותר'.

מלך ומנהיג לאחינו בני ישראל הספרדים

בספר תולדותיו 'סידנא באבא סאלי' (כרך ב’ עמוד קלד) מסופר, כי כבר בשנת תשי”ב היה הצדיק מתייעץ עם הרבי שליט"א. וכך נאמר שם אודות מכתבו אל הרבי בענין מקום קביעת מגוריו: “כל מטרתו בעלותו לארץ הקודש היתה לישב על התורה ועל העבודה בשלוה, ומפאת המצב הרוחני הירוד בארץ ישראל.. חושב הוא לצאת מקודש לחול, ואולי להגר לארצות הברית.. ששם אפשר לשבת על התורה ועל העבודה בלי שום טרדה.. הרבי ענה לאדמו”ר תשובה ארוכה ומנומקת בדבר חז”ל ובדברי קבלה וחסידות.. באגרתו לאדמו”ר כותב הרבי, כי משמיא זיכו לאדמו”ר להיות 'איש כללי ומנהיג בישראל' אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, וכי מן השמים ניתנו לו כוחות חזקים כאלה. הנה כי כן רצוי שישאר בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט”א הצמאים לדבר ה’.. ולכן הוא מייעץ לרבינו להשאר בארץ”. עד כאן חלק מהמתואר בספר הנ”ל.

ואמנם באגרת מיום ט’ ניסן תשי”ב מוצאים אנו: “בנועם קיבלתי יקרת אגרתו מראש ומקדם, וגם אגרת השנית הזאת משלהי אדר. ואבוא בזה בהצעת חוות דעת בשאלתו.. אשר כיון שרצונו לישב על התורה והעבודה לכן העתיק אהלו לארה”ק ת”ו, ויש סברא אשר אולי יסע לארצות הברית”.

(הרה”ח ר’ בנציון גרוסמן שהיה מבאי ביתו של הצדיק, סיפר לי את אשר שמע ממקורביו לפני שנים רבות, שלכאורה פלא הדבר שהצדיק רצה להגר בשנת תשי”ב לארה”ב, בו בזמן שבאותם השנים לא היתה כמעט שום יהדות חרדית שם, ובפרט לא קהילות ספרדיות מאורגנות, ומה יש לו לחפש בארה”ב? ושמע מהם משמו של הצדיק, שעיקר כוונתו היתה לראות ולהראות עם הרבי, ולהיות עמו בצוותא חדא, וידע שעל ידי זה יוכל לפעול גדולות ונצורות לקירוב הגאולה. ולכן שאל דוקא את הרבי אודות ענין זה וד”ל).

הרבי כותב אליו מכתב מלא בדברי קבלה, ומייעץ לו לקבוע מושבו בארץ הקודש משום שהוא בבחינת מלך, מאן מלכי רבנן “איש כללי ומנהיג בישראל אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו .. הנה זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כהדר”ג שליט”א, אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו השי”ת ובהאוצרות מלכים אשר נמסרו לו מאבותיו הקדושים דור אחר דור, לצאת במלחמה נגד היצר, קליפות וסטרא אחרא, בראש צבאות קהלות הקודש המושפעים ונשמעים לרצונו, ללחום מלחמת ד’ ולפרסם אלקותו ית’ בכל סביבתם”.

בי”ג בניסן תשי”ג (אגרת ב’פג) שמח הרבי לשמוע כי אין לכבוד הצדיק זצ”ל תרעומת על מכתבו הנ”ל שיעץ לו 'להקדיש כוחותיו למען הכלל ולא לישב בדד. וכמובן באגרת הידועה של ר’ שרירא גאון, אשר כשבא רב לבבל והגיע למקום תורה, לא קבע שם מושבו, אלא אדרבא הלך למקום שאין בו תורה, והקדיש כוחותיו לגדור גדר בבקעה אשר מצא'.

'קירוב הדעת בטח יביא תועלת'

בכ”א תמוז תשי”ב (אגרת א’תשכא) כותב הרבי אל הנהלת רשת ‘אהלי יוסף יצחק’ בארה”ק: “נודע לי אשר הרב אבוחצירא שי’ פרסם מכתב אודותם, ולפלא שלא הודיעו לי עד”ז מקודם, ונא לשלוח העתק מכתבו. שוב כותב אליהם בט’ אלול תשי”ג (אגרת ז’תתקעח): “בטח יעמדו בקישור עם הרב הגאון והרב החסיד כו’ כו’ מוה”ר ישראל אבוחצירא שי’... הקירוב הדעת משני הצדדים בטח יביא תועלת”.

גם אל הרה”ח ר’ אליעזר קרסיק ז”ל מחשובי זקני רבני חב”ד בארה”ק כותב בט’ ניסן תשי”ב א’תק: “מוסג”פ העתק מכתבי שכתבתי להרה”צ וכו’ מוה”ר ישראל אביחצירא שליט”א. ובאם לא טרחה יחשב, הנה בקשתי, שכת”ר יצרף אליו עוד אחד או שנים, ויבקרו את הנ”ל בביתו, ויאמרו לו שעפ”י בקשתי עושים זאת להבעת כבוד”.

מאז ומתמיד תמך האדמו”ר רבי ישראל זצוק”ל בכל הפעולות של הרבי. כאשר חזר למרוקו בתשי”ד, וראה את אשר חוללו שם שליחיו בכל הערים והכפרים, שיגר אל הרבי מכתב תודה נלהב ביותר. כפי שסיפר, היה הרבי שולח אליו למרוקו את ספריהם של אדמו”רי ליובאוויטש, והוא היה שולח את ספרי סבו האדמו”ר רבי יעקב אבוחצירה זצוק”ל.

כאשר חזר לארה”ק בתשכ”ד המשיך את הקשר החם עם הרבי ושלוחיו בארץ ישראל. כשהוכרז על “מבצע תפילין”, יצא בקריאת הצטרפות למבצע ביחד עם הגאונים הצדיקים רבי עזרא עטיה זצ”ל ורבי רפאל ברוך טולידאנו זצ”ל. וכן יצא בקריאת קודש גם לעידוד מבצע נרות שבת קודש ע”י בנות שהגיעו לחינוך. כשבאו לספר לו שאחד מהרבנים יצא כנגד הקריאה הקדושה, ביטל זאת לגמרי והגיב כמשתומם: “מה לזבוב קצוץ כנפים אצל הנשר בשמים?”

'מי אני ומה אני שהאדמו"ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?'

במאבק לתיקון חוק מיהו יהודי נלחם לצידו של הרבי מלך המשיח, חתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבק נגד גיורי ווינה, ובעד תיקון החוק שיאמר בו 'גיור כהלכה'.

בשנת תשמ”א פירסם מכתב ברכה לכל אלו שהשתתפו בקנית אותיות בספר התורה המיוחד של ילדי ישראל: “כולנו מחכים ומצפים לגאולה השלימה שתבוא מיד עם משיח צדקנו, ולשם כך עלינו להתלכד וללכד את כל עם ישראל. כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש פנה בימים האחרונים ללכד את כל ילדי ישראל, ע”י כתיבת ספר תורה מיוחד לילדי ישראל שהם צבאות ה’. זכות גדולה לכל אחד ואחת מילדי ישראל לקנות אות אחת בספר תורה זה, ועל ההורים לעשות הכל, שילדיהם יקנו ויזכו באות אחת מספר התורה, ברכתי האישית שלוחה לכל ילד וילדה שירשמו לספר התורה של צבאות ה’. ובודאי נזכה כולנו מיד לביאת המלך המשיח, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו הקדושה. עבד ה’ המצפה לגאולה קרובה. ישראל אבוחצירה”.

בתחילת חודש מנחם אב תשמ”ג פירסם (ביחד עם רבי יצחק כדורי שליט”א) קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו בחסידים שלימדו את ספר התניא בוויליאמסבורג: “כל זאת בשל הרבצת תורת החסידות ודביקותם באור שבעת הימים הבעש”ט הקדוש זיע”א בדרך משנת חב”ד העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש ע”י התנא האלקי רבנו בעל התניא והשו”ע זיע”א וממשיכי דרכו הק’, עד ליבדלחט”א מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ”ק מרן אדמו”ר מליובאוויטש שליט”א”.

ה'בבא סאלי' בביקור מיוחד בתלמוד תורה בכפר חב"ד

••

כמה סיפורים מחתנו של הצדיק, הגה”ח רבי ישראל אדרעי שליט”א:

א. בשעה שישב הצדיק 'שבעה' לא עלינו אחרי הסתלקותו של בנו הצדיק רבי מאיר זצ”ל, קיבל מכתב תנחומים מהרבי. עם קבלת המכתב קם ממקומו בבכיה ואמר: 'מי אני ומה אני שהאדמו”ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מכתב תנחומין?'..

ב. פעם הביאו לו חתיכת עוגת דבש שהרבי שלח אליו. הוא שמח על זה כמוצא שלל רב. מיד קרא לי ולכל בני הבית, וחילק בשמחה עצומה חתיכה קטנה לכל אחד ואחת, באומרו, שזכות גדולה היא לנו וסגולה נפלאה, לאכול מהעוגה שהרבי שלח.

ג. אחד הרבנים שביקרו בביתו היה מעיין באלבום תמונות של הרבי, ושאל את הצדיק מה דעתו על כך שהחסידים אומרים שהרבי הוא מלך המשיח. הבבא סאלי ענה לו עם חיוך והבעה של התפעלות והערצה: 'אישתהיל קילשי!' (זהו ביטוי בערבית שפירושו: נאה לו הכל, מגיע לו הכל).

ד. פעם באו אליו אברכים שדיברו נגד החסידות. הוא לא רצה לקבלם, באמרו: “כל המתנגד לתורת הבעל שם טוב, הרי הוא מרחיק את המשיח”.

הגה”צ רבי יוסף דייטש זצ”ל, ראש ישיבת “אנשי מעמד” בירושלים נוהג היה לספר:

“יום אחד השתתפתי בסעודה אצל הצדיק זצ”ל, בעת הסעודה חזרתי על דבר תורה מאת הרבי שליט”א מליובאוויטש. כאשר שמע הצדיק את שמו של הרבי הרים את ידו ואמר: “ולו יקהת עמים” (פסוק זה מדבר על מלך המשיח)“.

הרה”ח רבי משה דייטש שליט”א (בנו של הרב דייטש זצ”ל) סיפר:

“לקראת ראש השנה שנת תש”מ נסעתי אל הרבי. לפני נסיעתי ביקרתי בנתיבות אצל הצדיק זיע”א. הוא ציוה עלי לבקש עבורו ברכה מהרבי מליובאוויטש והזכיר את הענין המיוחד שעבורו מבקש את הברכה. כשנכנסתי ליחידות כתבתי את הבקשה הזו, והרבי הגיב: “רבי ישראל אבוחצירה?! ער איז דאך ר בעל-שם’סקער איד!” אחר כך ברכו הרבי בברכות מאליפות עבור מה שביקש.

“אחרי כמה שבועות במוצאי שמחת תורה, כאשר נגשתי לקבלת “כוס של ברכה” בין כל אלפי הרבנים החסידים ואנשי מעשה, שאל אותו הרבי: “מה שלום הרב אבוחצירה? הגיעה אלי שמועה שהצטנן קשה בערב יום הכיפורים”. אמרתי ששמעתי מהרבנית בטלפון שעכשיו מרגיש יותר טוב. הרבי ברך, שתהיה לו רפואה קרובה ויאריך ימים על ממלכתו. בתוך כך מסר לי בקבוק קטן של משקה לתת לו לרפואה. כשהגעתי לארה”ק, נסעתי מיד אל הבבא סאלי, ומסרתי לו את הבקבוק. הוא התמלא שמחה. ציוה מיד להביא סעודת מצוה דגים ובשר ויין, ודיבר בסעודה בהתפעלות גדולה מהקדושה של הרבי”.

וכך סיפר הרה”ח רבי מאיר אבוחצירה שי’ מברוקלין (מגדולי העוסקים בקירוב יהודים והחזרתם בתשובה בדורנו):

“בשנת תש”ל נכנסתי אל הרבי ליחידות. ביקשתי מהרבי ברכה לעלות ארצה, והרבי אמר: “מקומך כאן!”, היתה זו היחידות הראשונה שלי, עדיין לא הייתי חסיד ולכן המשכתי: “אבל אני לא אוהב את החיים בארצות הברית, אני מתפלל בכל יום שאוכל סוף סוף לחזור ארצה”. והרבי ענה לי בסבלנות: “כמה שנים אתה מתפלל? עשר? נו, אני מתפלל על כך כבר שבעים שנה”.

“מעניין לציין, שממש באותה תקופה, הורי ביקרו בארץ והם נכנסו אל ה”בבא סאלי” זצ”ל, ובקשו ממנו ברכה שאזכה לבוא מהר לארץ. ה”בבא סאלי” זי”ע אמר להם בזה הלשון: “מאיר צריך להשאר באמריקה, ליד הרבי מליובאוויטש”.

הוא הגדול מכולנו..

הרה”ח רבי משה אדרעי שי’ (אחיו של חתנו הרב ישר שליט”א) מספר:

“זכיתי להיות בין המקורבים ביותר אצל הצדיק הבבא סאלי זצוק”ל, ולא אחת ביקרתי אצלו אפילו פעמיים ביום .. פעם אחת, לאחר ששמעתי שידור מהתוועדות של כ”ק אדמו”ר שליט”א (במושב ברוש הסמוך לנתיבות) נכנסתי כדרכי לביתו של הצדיק והתישבתי על המיטה מולו. אותה שעה נמנם קצת. חיכיתי בשקט עד שיתעורר. כאשר ראה אותי שאלני: “מה אתה עושה פה? ועניתי: “באתי לומר תיקון חצות עם הצדיק”. בת צחוק השתפכה על פניו הקדושים ומזג לי כוס לאמירת “לחיים”. כדרכי סיפרתי לו נקודות מהדברים ששמענו עכשיו בשידור מהרבי.

אחר כך שאלתי אותו: “מתי יבוא כבר הרבי שליט”א מליובאוויטש לארץ הקודש?” כאשר שמע את שאלתי, הרצינו פניו הקדושים, ואח”כ אמר בהתרגשות: “הטעם שמשה רבינו לא נכנס לארץ, הוא משום שמשה היה פני חמה והארץ נמשלה ללבנה, ואם היה נכנס היתה הארץ מתביישת מפניו. לכן רק יהושע שהוא פני לבנה נכנס לארץ. ולעתיד לבוא, שאז אור הלבנה יהיה כאור החמה, והארץ תתעלה לדרגת פני חמה, אז יכנס משה רבנו לארץ. ודי למבין”.

מדברי הרה”ח רבי יוסף מעטוף שי’ מקרית מלאכי:

“פעם השתתפתי במסיבת רבנים שהתקיימה בביתו של הצדיק. באותה הזדמנות סיפר כל רב סיפור מאחד הצדיקים. והנה ברגע שסיפרו על הרבי שליט”א והזכיר את שמו, קם מיד הבבא סאלי על רגליו ועמד לכבוד הרבי (למרות חולשתו ומצבו הבריאותי)“.

שמעתי מהרה”ח רבי חביב ביטון שי’ מכפר חב”ד:

“בשנת תשמ”א נסעתי עם אשתי מרים אל הרבי כדי לבקש ברכה לזרעא חיא וקיימא. לפני הנסיעה הלכנו להקביל את פני ה”בבא סאלי” זיע”א ולבקש ברכתו. כאשר שמע שאנו נוסעים עתה אל הרבי, הוא ביקש ממני שאמסור בשמו דרישת שלום, אח”כ קרא בהתלהבות (בשפה הערבית): “הוא הגדול מכולנו!”

הגה”צ רבי יורם אברג’יל שליט”א מנתיבות, סיפר:

“כאשר היו מזכירים את שמו של האדמו”ר מליובאוויטש בפני הבאבא סאלי, היה אומר: הוא ישראל שלם, הוא שלימות הכל, ואנו הלואי ונזכה ללמוד ממנו לפחות מעלה אחת”.

וכך כותב אלי ידידי הגה”ח רבי יעקב וינטרוב שליט”א ראש כולל “בית ישראל” (על שם הצדיק) בנתיבות:

“לפני נסיעתי אל הרבי בשנת תשמ”א, נכנסתי אל ה”באבא סאלי” זצ”ל לקבל את ברכת הדרך. כשאך שמע שאני בדרכי אל הרבי, קם מלוא קומתו, תפס את ידי בשתי ידיו הקדושות ואמר: “מיד כשתגיע, תמסור לרבי פריסת שלום ממני, ותאמר לו שאני מתפלל עליו ג’ פעמים בכל יום”.

כשהגעתי מסרתי זאת למזכיר של הרבי, ותוך זמן קצר קיבלתי תשובה שהרבי מחזיר לו פרישת שלום. כשחזרתי לארץ הקודש מסרתי זאת לצדיק בנתיבות, ופניו קרנו משמחה ועונג. בהזדמנות אחרת, כאשר ישבנו בסעודת מלוה מלכה, קירב אותי הצדיק אליו ולחש באזני: משיח קרוב, קרוב, קרוב, קרוב מאוד”.

עשרים ואחת שנה מלאו מאז הסתלק צדיק נשגב זה לגנזי מרומים והוא בן צ”ד שנים. היה זה ביום ד’ שבט תשד”מ, וכל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ה’. כמה פעמים נשמע מפיו כי הוא לוקח על עצמו את היסורים בכדי לכפר על עם ישראל...

לאחר הסתלקותו הגיע מכתבו של הרבי לבני המשפחה: “משפחת אבוחצירה שליט”א. מאד נצטערתי להשמועה, מפטירת הרב הצדיק הרה”ח הוו”ח אי”א נו”נ רברבן ובר רברבן, מוכתר במעלות ומדות תרומיות, מפורסם בתורתו ויראתו, יראת ה’ אוצרו, ישב על מדין ומצודתו היתה פרוסה וכו’, מוהר”ר ישראל ע”ה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אותם תמיד כל הימים”.

קדוש ומורם מעם

מילדותו היה מרבה בתעניות וסיגופים, פרש מעניני העולם ולמד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות שמונה עשרה שעות ביממה באופן קבוע, כך נתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. כבר בילדותו היה פועל ישועות בתפלתו ומלומד בניסים. בגיל צעיר התייתם מאביו ואז נעשה ראש הישיבה במחוז תפילאלת. בשנת תרפ”א ביקר בארץ הקודש למשך שנה אחת והסתופף בצל חכמי ירושלים בישיבת “פורת יוסף” בעיר העתיקה. גאוני וצדיקי ירושלים שמחו לקראתו והפליאו את גדולתו ועבודת ה’ האמיתית שלו. גם בצפת ביקר באותם הימים והתחבר אל המקובל האלוקי הסבא קדישא רבי שלמה אלפנדרי זצוק”ל.

כשחזר למרוקו הוטלה עליו האדמורו”ת וראשות הקהילה, לאחר שאחיו הגדול נהרג על קידוש ה’. שנים רבות שימש כאב”ד ארפוד ואגפיה במרוקו ואח”כ עבר לעיר ריסאני. בתשי”א עלה הארי מבבל והתיישב בירושלים עיר הקודש. בתשי”ד נסע שוב למרוקו לעודד ולחזק את שארית הפליטה, ומפעם לפעם שהה בקרב קהילות יהדות מרוקו בצרפת. בשנת תשכ”ד עלה סופית לארה”ק והתישב ביבנה ובאשקלון, ובתש”ל קבע מושבו בעיר נתיבות.

תמיד היו מחשבותיו קשורות ומיוחדות בבורא העולם. כל מעשיו ועבודת הקודש שלו עמדו בסימן הציפיה לביאת המשיח, והיו לו בגדים מיוחדים שזורים בחוטי זהב שהכין לקבלת פני משיח צדקנו. שמו הקדוש התפרסם בכל רחבי ארץ הקודש ובעולם כולו, ואלפים היו פוקדים את ביתו ומבקשים את ברכתו הקדושה. היה פועל ישועות בתפלותיו בבני חיי ומזוני, וראו אצלו ניסים מופלאים שלמעלה מדרך הטבע לגמרי.

את עבודתו הקדושה בלימוד התורה ובעבודת ה’ במסירות נפש, המשיך בהתמדה מופלאה גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר היה חולה וחלש ומדוכא ביסורים.