הבטחת-נפש בנמל פריז הבוערת • סיפור מדהים על הרבי

מרגרט הסתובבה לבדה ברחובות פאריז ההומים. נערה צעירה הייתה מרגרט, פליטה אומללה שנשארה ללא כלום לאחר הפגזות הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה. איכשהו הצליחה להתחמק מציפורני הנאצים ימח שמם, אך כעת, הסתובבה מבלי לדעת אנה פניה מועדות.. • סיפור מדהים על הרבי מלך המשיח שפורסם בידי הרב מאיר הולצברג, ששמע את הסיפור מבנה של בעלת המעשה (דניאל) • לקריאה

•••

א.

השעה הייתה שעת אחר-הצהריים בבית חב"ד ונציה, העיר היושבת על המים. מטיילים ותיירים מכל רחבי העולם סבבו ברחובותיה המיוחדים של העיר, בינות לבתים המעוצבים להפליא, ובצד תעלות המים הרבות.

אחד התיירים הבחין לפתע בשלט מאיר הפנים 'בית חב"ד ונציה', והוא הרגיש צורך לסטות לרגע מן הדרך ולהיכנס לבית חב"ד, שם פגש את הרב רחמים בנין שליח הרבי לוונציה ואת הרב מאיר הולצברג, אברך צעיר העושה בתקופה זו בוונציה יחד עם תלמידי הישיבה המקומית.

'שמי דניאל', הציג האיש את עצמו באנגלית רהוטה. הוא הושיט את ידו ל'שלום עליכם' ונענה ב'עליכם השלום' לבבי. לאיש היה ביטחון עצמי רב והוא לא היסס לפני שפתח בסיפור אישי הקשור למשפחתו: 'אני יהודי רפורמי המתגורר בארצות הברית' - הציג את אורח חייו - 'אך גדלתי במשפחה שבה שמרו על כשרות ושבת במשך כל השנים. הסיבה לכך נעוצה בסיפור הבא'..

ב.

מרגרט הסתובבה לבדה ברחובות פאריז ההומים. נערה צעירה הייתה מרגרט, פליטה אומללה שנשארה ללא כלום לאחר הפגזות הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה. איכשהו הצליחה להתחמק מציפורני הנאצים ימח שמם, אך כעת, שנת תש"א, הסתובבה מבלי לדעת אנה פניה מועדות.

היא אמנם שרדה, אך משפחתה כולה נשלחה לא מכבר למשרפות אושוויץ; אביה ואמה, אחיה ואחיותיה. כך, בעיצומם של ימי המלחמה, הסתובבה לבדה בעולם הגדול ללא-גואל, קרוב או מכר. אין היא אלא פליטה חסרת-כול ובכיסה אף לא פרוטה. איכשהו הצליחה לשרוד כלכלית, כאשר כל יום ויום הוא בבחינת נס.

שאיפתה הגדולה היא להגיע לאמריקה הרחוקה, שם, קיוותה, תוכל לפתוח בחיים חדשים ולבנות משפחה. אולם באין מכר או קרוב, ובאין פרוטה לפורטה ומה גם שדרכי הים היו משובשות ומסוכנות - השאיפה נשארה בגדר חלום רחוק ובלתי-מושג.

יום אחד, בעודה מסתובבת באחד מרחובותיה המרכזיים של פאריז, ולבה שבור בקרבה, הבחינה בדמות יהודית מובהקת, אופיינית לדור ה'ישן', פוסעת באצילות. פנים יהודיות עדינות, עיניים נבונות; זקן שחור מעטר את הפנים, והלבוש אמנם מודרני, אך ניכר כי יהודי דתי-מאמין הוא זה.

בדחף של רגע, ניגשה אל האיש. כאשר כלו אצלה כל הקיצין, לא היססה לפנות אל היהודי הזה ולדבר אתו בצורה גלויה ופתוחה. משהו בדמותו כבש את לבה. היא הציגה את עצמה בפניו, וסיפרה בקצרה על הקורות אותה, ועל המצב הנוכחי העגום. 'ברצוני לברוח מאירופה הבוערת כמה שיותר מהר, לנסוע לאמריקה ולהציל את נפשי', אמרה בעגמה, 'אך איני יודעת מה עלי לעשות', סיימה לשפוך את מרי לבבה.

האיש, משכמו ומעלה, הקשיב לדבריה בשתיקה, נתן לה לפרוק את אשר על לבה, ולבסוף נענה לדבריה: 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. זכית עד כה לראות ניסים רבים, ולא בכדי נשארת בחיים'. כך דקות ארוכות הרעיף עליה היהודי דברי אמונה המשובבים את הנפש ומהזקים את הלב. לבסוף הציע לה לבוא עמו אל הנמל ולראות מה אפשר לעשות.

נענתה הנערה ושניהם הגיעו אל הנמל. מיד החל היהודי לברר על אודות אנייה המפליגה לארצות הברית בזמן הקרוב, התברר כי בדיוק באותו ערב, אמורה ספינה גדולה להפליג מהנמל המקומי לכיוון ארצות הברית. מבלי להשתהות החל האברך לעשות מאמצים להשיג כרטיס הפלגה - דבר שכבר לא היה אפשר להשיג בגלל עומס האנשים שנמלטו מאירופה הבוערת, ובפרט לנוכח הזמן הקצר שנותר עד להפלגה. כעבור שעות אחדות נשאו המאמצים פרי, והכרטיס המיוחל היה בידיו - לא לפני ששילם תמורתו הון עתק.

לאחר מכן המשיכו השניים את דרכם לעבר האנייה, כאשר האברך דואג לכל הסידורים האחרונים קודם עלות הנערה אל הספינה. השעה הייתה שעת ערב כאשר רציף הנמל המה מנוסעים שנפרדו מקרובי משפחתם בחיבוקים ובדמעות. האברך האלמוני פנה אל הנערה ואמר לה כי הגיעה העת לעלות על האנייה.

דמעות של התרגשות עמדו בעיניה. כלל לא פיללה כי התשועה בוא תבוא במהירות כה רבה. כשצרור קטן בידיה פנתה לעבר הכבש. קודם לכן נעצרה וכשקולה נשנק מהתרגשות פנתה אל היהודי האלמוני: 'עזרת לי כה רבות, דאגת לכל מחסורי ואפילו אינני יודעת את שמך. במה אוכל לגמול לך בחזרה'? הקשיב האברך לדבריה של הנערה בשקט עד אשר תסיים לפרוק את אשר על לבה. או-אז נענה בקול רציני ומהורהר: 'הגמול שלך יהיה אם תקפידי לשמור על שבת ועל כשרות'. נענעה הנערה בראשה דומם לאות הן, הסתובבה ועלתה בכבש.

האברך לא הסתלק מן המקום. הוא המתין עוד שעות ארוכות עד אשר ניתקו המלחים את החבלים מהמזח, והספינה הפליגה מהמקום ונעלמה כליל מן העין. האברך ידע היטב כי חייהם של פליטים לא שווים בעיני איש, וכי לא יהססו להוריד את הנערה חסרת-הישע גם ברגע האחרון. לפיכך המתין הוא עד אשר נעלמה הספינה מעיניו.

ג.

'מרגרט זו היא אמי עליה השלום' - סיים דניאל בהתרגשות את סיפורו בעומדו בבית חב"ד של ונציה. 'היהודי הזה היה הרבי שלכם מליובאוויטש ששהה באותה תקופה בצרפת כאברך אלמוני.. ואכן, מאז שנולדתי זוכר אני את אמי מקפידה לשמור שבת וכשרות בביתנו, אף על פי שהאווירה הכללית הייתה רפורמית. אולם על שתי מצוות אלו שמרה אמי כעל בבת עינה, כאשר היא חוזרת ומספרת את הסיפור שוב ושוב ואת חובת התודה שהיא נושאת בקרבה לרבי.

כעבור שנים רבות, נתקלה אמי בתמונתו של הרבי מאותה תקופה, ומיד זיהתה בו את האיש שהציל את חייה. לאחר בירור קצר נודע לה כי זהו הרבי מליובאוויטש המתגורר בברוקלין. לא חלפו ימים רבים והיא הגיעה במיוחד לרבי כדי להודות לו על העזרה והצלת הנפשות שלו'..

כך סיים דניאל את סיפורו, ומבלי להשתהות הרבה יצא ונעלם באפלת הרחוב הוונצייני מבלי להשאיר אחריו פרטים נוספים..