כשהרבי נשנק מבכי במאמר 'עבודה' לג' דסליחות בחודש אלול

'ההכנה לעבודת התפילה היא המרירות': לרגל שבוע אמירת הסליחות כהכנה לראש השנה, אנו מגישים הקלטה מעוררת של מאמר חסידות דיבור המתחיל 'לך אמר ליבי' שאמר הרבי מלך המשיח בכ"ח אלול - ליל ג' דסליחות בשנת תש"כ (המאמר הוגה בשנת תשמ"ט) • המאמר הינו בסגנון של 'עבודה' ובו מדגיש הרבי את נחיצות 'עבודת התפילה' והקדמת המרירות לפני התפילה. במהלך אמירת המאמר נשנק הרבי כמה פעמים מבכי • בפנים: מצורפת הנחה בלתי מוגהת של המאמר • להאזנה ותמלול המאמר המלא

•••

 ☚ הרבי במאמר מעורר: ההתבוננות בתפילה גורמת לביטול האדם והתאחדות בה' 

בסייעתא דשמייא. אור לכ"ח אלול, ליל ג' דסליחות ה'תש"כ - הנחה בלתי מוגה.

לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש, ומבאר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר [בדיבור המתחיל זה משנת ת"ש (ספר המאמרים ת"ש עמוד 163 ואילך] על פי פירוש רש"י, לך אמר לבי, לך בשליחותך, שהלב בא לכל אחד ואחד מישראל ומוסר לו שליחותו של הקדוש ברוך הוא, בקשו פני, שיבקשו את פנימיותו של הקדוש ברוך הוא, את פניך הוי' אבקש, שממלאים שליחות זו ומבקשים את פנימיותו. 

ואחר כך מפרש רש"י לך במקומך, שזה נעלה יותר מהפירוש לך בשליחותך, שהשליחות היא שהשליח הולך ממקום המשלח, מה שאין כן לך במקומך הוא שהוא נמצא באותו המקום כו'. בקשו פני הוא עניין התפילה, דהגם שעשרה שמות ישנם לתפילה, מכל מקום אומר כאן לשון בקשה דוקא, שלשון זה מורה על התעוררות גדולה שבתפילה. ועוד פירוש בתיבת בקשו, מפרש שם, שהוא עניין החיפוש בטירחא עצומה, חיפוש מחיפוש בחורים ובסדקים. שב׳ פירושים אלו בתיבת בקשו הם כמו ב' הפירושים שבתיבת לך, בשליחותך ובמקומך. 

דענין ההתעוררות הוא מפנימיות הנפש, ואם כן הנה כל מה שנוגע יותר בפנימיות הנפש עד לבחינת קלא דלא אשתמע שייך יותר ענין ההתעוררות שהוא פירוש הא׳ שבתיבת בקשו, אמנם ענין החיפוש הוא דוקא כאשר הוא יוצא (ער טרעט אָפּ) מפנימיות הנפש, שאז שייך החיפוש בחורים ובסדקים, בפרטי מחשבותיו דיבוריו ומעשיו בפרטיות ופרטי פרטיות, שהוא פירוש הב' שבתיבת בקשו. 

וממשיך בהמאמר שכללות ענין העבודה דבקשו פני הוא עבודת התפילה, שבעבודת התפילה ישנם גם כן ב' ענינים אלו, וכמאמר רז"ל איזהו עבודה שבלב זוהי תפילה, עבודה שעם הלב ובתוך הלב, היינו שזמן התפילה הוא שעת הכושר להעבודה דבקשו בב' הפירושים, התעוררות גדולה וחיפוש בטירחא עצומה.

וממשיך בהמאמר שזהו גם כן מה שכתוב ומבשרי אחזה אלוקה, שפירוש הפשוט בזה הוא שמהבשר עצמו אפשר לראות אלוקה. וכידוע מאמר אדמו"ר הזקן על פסוק זה שצריך לצחצח את הבשר (אַז מען דאַרף שייערן דעם בשר). והיינו שכמו בגשמיות הנה על ידי זה שמצחצחים (איז דורך דעם וואָס מען שייערט) הרי רואים את הדבר עצמו, כמו כן בעבודה הנה על ידי הצחצוח (דורכן שייערן) רואים בהבשר עצמו את האלוקות שבו.

וכמאמר אדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו עדן לא להביט על הגולם שהוא הוה ונפסד, אלא שבשבילו הרי ניתנו כל התורה ומצוות (קוק ניט אויפן גולם וואָס ער איז אַ הוה ונפסד, אָבער צוליב אים האָט מען דאָך אָפּגעגעבן די גאַנצע תורה ומצוות), שזהו מצד יוקר הגוף ששרשו בהעצמות, שהוא לבדו בכחו ויכלתו להוות מאין ואפס לפי שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו חס ושלום, הנה כח העצמות רואים בהגוף דוקא, שזהו מבשרי אחזה אלוקה, שבהבשר עצמו רואים את כוח העצמות.

 ☚ פתאום נפקחים עיניו: מאמר 'עבודה' מעורר ומרומם של הרבי הריי"צ 

אלא כיצד יש להביט, ללמוד ולהבין (נאָר ווי אַזוי צו קוקן, צו לערנען און צו פאַרשטיין), הנה זהו על ידי לימוד פנימיות התורה שהוא לימוד החסידות. וממשיך שם, שלכאורה אינו מובן דיוק הלשון מבשרי דוקא, שהרי כוח הראיה כמו שאר כחות הנפש הם על ידי חיבור הגוף והנפש יחדיו דוקא, דבראיה ישנם בכלל ב׳ סוגים, ראיה שכלית וראיה מוחשית שבעיני בשר, הנה שניהם הם בחיבור הגוף והנפש דוקא.

שגם ראיה שכלית שלכאורה היא כולה רוחניות הרי גם היא על ידי הגוף דוקא, ולאידך גיסא הנה גם ראיה מוחשית שבעיני בשר, הגם שכשמה כן היא שהיא בעיני בשר, הרי גם ראיה זו היא על ידי הנפש דוקא שנותנת את כח הראיה בהעין ומחיה אותו, ועל כל פנים הרי בשניהם צריך להיות קישור הגוף והנפש, שהעיקר הוא הנפש, ואם כן אינו מובן אומרו ומבשרי. 

ומבאר שם, שההפרש שבין ב' ראיות אלו הוא שראיית עיני בשר קרובה יותר להגוף וראיה שכלית קרובה יותר להנפש. והפרש זה אינו רק בענין מקורם, כי אם גם בתוכן הנושא שהראיה תופסת בו. דראיה שכלית תופסת בהנפש והרוחניות שבהדבר וראיה מוחשית תופסת בהגשמי והגוף שבהדבר, דהנה בכל דבר וענין ישנו הגוף והנפש שבו, בכל דבר לפי ענינו, עד שגם באלקות ישנו ענין הרוחני שבו וענין הגשמי שבו לפי ערך הרוחני, הנה הראיה שכלית תופסת ברוחניות האלוקות והראיה מוחשית תופסת בהמוחש כו'. 

דזהו ענין מבשרי אחזה, שהוא עניין ראיית אלוקות במוחש, כמבואר בסוף הסעיף שם, וכמו הראיה דהשגחה פרטית שהיא ראיה מוחשית באלוקות. ובפרט על פי הידוע מתורת הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית שהיא השגחה לפרטי פרטים, לא רק במין המדבר כי אם גם בחי וצומח עד בדומם, שגם בו ישנה ההשגחה פרטית לפרטי פרטים, הנה להיות שההשגחה פרטית היא גם בהדומם שהוא התחתון, היינו הגוף, שבכללות סדר ההשתלשלות, לכן שייך לומר על זה מבשרי אחזה, לפי שהוא עניין הראיה שבהגוף והגשמי, ראיה מוחשית שבעיני בשר.

והנה כללות פירוש הפסוק לך אמר לבי בקשו פני גו׳ מתאים לתורת הבעל שם טוב, הובא מהמגיד, על הפסוק תחתיים שניים ושלישים תעשה, שכללות כל הענינים מתבטאים (שטעלן זיך אויס) בעולמות, נשמות ואלוקות, שג׳ דברים אלו הוא עניין תחתיים שניים ושלישים. ועל פי זה מבאר הבעל שם טוב שם כללות ענין עבודת התפילה. והנה להיות שהפסוק בקשו פני מדבר גם כן בענין עבודת התפילה כמבואר בהמאמר שם כמובא לעיל, הנה בפירוש בקשו פני ישנו גם כן כמו שהוא בענין הנשמות ובענין העולמות. דכמו שנתבאר לעיל לפירוש רש"י שבקשו פני קאי על פנימיות האלוקות, הנה כמו כן ישנו גם פירוש בקשו פני בנוגע לנשמות ובנוגע לעולמות.

 ☚ תיאור חי: בכיות עצומות קורעות לב במאמר 'לא תהיה משכילה' 

דהנה מבואר בליקוטי תורה דיבור המתחיל כי תצא למלחמה על אויביך שפירוש בקשו פני הוא פנימיות הלב, פנימיות שבאדם. ומבאר שם שישנה העבודה שעל פי טעם ודעת, שבזה ישנה הגבלה עד היכן יכול ללכת (ביז וואַנענט ער קען גיין), שמכיון שהוא על פי טעם ודעת הרי יש בזה מדידה והגבלה, ואין זה תכלית העבודה, ולמעלה יותר ענין העבודה הוא על אויביך, למעלה מאויביך, שהוא העבודה שמצד המקיפים.

אבל גם זה אינו אמיתית פנימיות הלב שאומרים על זה בקשו, דהגם שהוא למעלה מאויביך, שלכן ונתנו הוי' אלקיך בידיך, שמקבצים את כל המחשבות דיבורים ומעשים שנתפזרו כמו שכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך, שמקבצים את המחשבות דיבורים ומעשים אשר לא להוי' המה עד שנעשה נידח, ומשם יקבצך, היינו שנתנו ה' אלוקיך בידך יותר מכוחותיו המוגבלים שעל פי טעם ודעת. 

אבל כל זה מספיק רק לקבץ את הניצוצות שנתפזרו על ידי האדם או מה ששייך לחלקו בעולם ולנשמתו, אבל תכלית העבודה דבקשו פני הוא לא רק בנוגע להלבושים מחשבה דיבור ומעשה, כי אם בחינת וראית בשביה אשת יפת תואר, והיינו להפך את המידות והמוחין שיהיו כולו טוב, שאינו מספיק על זה הארת נקודת הלב כי אם צריך עצמות נקודת הלב כמבואר בליקוטי תורה שם. 

דבכללות הנה ישנה בחינה בנשמה שעליה נאמר אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה, וישנה בחינת הנשמה שעליה נאמר טהורה היא, שהיא בחינת הנשמה דאצילות ולמטה יותר בחי׳ אצילות שב'בריאה יצירה עשייה', שג' בחינות אלו, בחי׳ נשמה ד'בריאה יצירה עשייה', נשמה דאצילות שב'בריאה יצירה עשייה' ונשמה דאצילות עצמה, ישנם בכל אחד ואחד לפי ענינו. 

וזהו תוכן הבקשה בקשו פני, שאינו מספיק העבודה שעל פי טעם ודעת ('בריאה יצירה עשייה'), וגם אינו מספיק העבודה דבחינת על אויביך שהיא מצד הארת נקודת הלב כמו שהיא יוצאת מנקודת הלב עצמה ומאירה בכל כחות הנפש (אצילות שב'בריאה יצירה עשייה'), כי אם צריך העבודה דבחינת אשת יפת תואר, עצמות נקודת הלב, שהוא אמיתית הפנימיות (אצילות), שעל זה אומרים בקשו פני, שצריך התעוררות גדולה וטירחא עצומה שיגיעו לבחינת פנימיות נקודת הלב. שזהו כללות הענין דבקשו פני כמו שהוא בענין הנשמות.

והנה כמו כן בענין העולמות, הרי ישנם ד' עולמות 'אצילות בריאה יצירה עשייה', וגם ישנו בחינת אצילות שב'בריאה יצירה עשייה', דכללות הד' עולמות נקרא בשם פנים ואחור ימין ושמאל, כמבואר בקבלה והובא בכמה מקומות בחסידות, שאחור הוא עולם העשיה שהקליפות גוברים בו עד שיש בה בחינת אלוקים אחרים כדאיתא בתניא, שלכן נקרא בשם אחור, וימין ושמאל הם בריאה ויצירה, ופנים הוא עולם האצילות דאבא עילאה מקננא באצילות, וחכמת אדם תאיר פניו.

 ☚ וידאו נדיר: מעמד קבלת הנשיאות של הרבי בי' שבט תשי"א 

ולמעלה יותר בחינת פנים הוא על פי המבואר בתורה אור על הפסוק לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני שהוא עניין הפנימיות שלמעלה שהיא למעלה מכל מדידות והגבלות, אפילו מהגבלת שם אלוקים שבקדושה, דמבחינה זו אי אפשר להיות גם בריבוי השתלשלות יניקה ללעומת זה, בחינת אלוקים אחרים. דכאשר ישנה ההגבלה שמצד אלוקים דקדושה, שהוא עניין המגן המעלים על השמש, הנה מצד צמצום זה הנה בריבוי השתלשלות עד לבחינת עולם העשיה שהוא עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו ישנו מקום לבחינת אלוקים אחרים, אבל מצד הפנימיות שלמעלה אי אפשר להיות שום יניקה גם בריבוי השתלשלות. 

דזהו ענין בקשו פני, שצריך להיות לא רק שלא ישנו המציאות דאלקים אחרים כי אם גם שלא יהיה שום נתינת מקום לבחינת אלוקים אחרים גם בריבוי השתלשלות, שהוא מצד הפנימיות שלמעלה, היינו האור שלמעלה מהצמצום, שהוא בחינת אצילות דכללות. וזהו פירוש בקשו פני כמו שהוא בענין העולמות, שהוא כפירוש הרמ"ז שפסוק זה קשור בעניני המועדים, שצריך להמשיך מפנימיות האין סוף, ובלשון הקבלה הוא האורות דאריך ועתיק, שיומשכו באצילות שאז יומשך האור גם למטה.

והנה מבאר בהמאמר שם בפירוש ומבשרי אחזה אלוקה, שמכחות הנפש באדם שלמטה אפשר להשיג את הספירות שלמעלה. ומבאר שם שכחות הנפש נחלקים לב׳ סוגים, כחות מקיפים וכחות פנימיים, שכחות הפנימיים נחלקים לב' סוגים, שכל ומדות. שהמשכת הכחות מקיפים מהנפש היא בדרך יש מאין, וההמשכה ממוחין למדות היא בדרך עילה ועלול, ועל דרך זה הוא גם בהספירות שלמעלה. וממשיך שם, שאף על פי שהמידות מהמוחין הם בדרך עילה ועלול, אף על פי כן אין זה נעשה בדרך ממילא כי אם צריך להיות וידעת היום והשבות אל לבבך, שהיא השתדלות מיוחדת שמהמוח יומשך להלב. 

שהשתדלות זו היא בב' ענינים. השתדלות מצד המוח והוא אריכות ההשגה וההתבוננות, וגם אז צריך להיות הכנה מצד הלב, כי אפשר להיות שגם כשישנה אריכות ההשגה וההתבוננות, תשאר ההשגה בהמוח ולא תומשך להלב, ולכן צריך להיות הכנה מצד הלב. ששעת הכושר לזה הוא בזמן התפילה, וההכנה לעבודת התפילה היא המרירות.

 ☚ המשב"ק חושף סודות מהחדר: כשהרבי בכה בתשנ"ד בשמיעת המאמר באוזניות.. 

דכשיתבונן בענין ירידת נשמתו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ומתבונן שכל ימי חייו הם בענינים של הבל, דגם כאשר אינו עוסק בענינים של היפך הרצון מכל מקום הרי מבואר באגרת התשובה דמריבוי ענינים קלים נעשה כמו מחיצה עבה, דכמו כן מריבוי עניני היתר, גם כשהם בשביל בריאות הגוף, אבל מכיון שהם סתם ולא לעבודת הוי' הרי מבואר בתניא שלא רק שאינו נחלש הצד דלעומת זה אלא אדרבה עוד נתחזק לי שנשתמש כמה פעמים כו', הנה כשיתבונן בכל זה ובפרט כשיתבונן שבזה הוא מכניס את נפשו האלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש, שירדה מאיגרא רמה, הנה על ידי זה יבוא למרירות עצומה. 

ואם מרירות זו צריכה להיות בכל ימי השנה, הנה על אחת כמה וכמה בימי חודש אלול, שבימים אלו, כמבואר בליקוטי תורה ובהמאמר, המלך בשדה, שזהו כל ענין ימי חודש אלול שמקרבים גם את הרחוקים, גם אלו הנמצאים בשדה, שזהו מעלת י"ג מדות הרחמים דחודש אלול על הגילויים שבחודש תשרי, ואפילו על הגילויים שביום כיפור, שבחודש אלול המלך בשדה ומראה פנים שוחקות לכולם ומקבלם בסבר פנים יפות וכולם רשאים לגשת להמלך ולמסור לו את בקשותיהם, הנה כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, שזמן זה הוא שעת הכושר לעורר כמו כן גם באדם התחתון. 

וכאמור בהמאמר הקודם שהמרירות אינה סתירה להשמחה כמבואר בתניא ובמאמרים, שעל דרך שאי אפשר להיות אהבה ויראה ביחד רק בעבודת ה׳, על דרך זה הוא גם בענין חדוה ובכיה, והיינו שביחד עם המרירות צריך להיות גם השמחה, פנים שוחקות וסבר פנים יפות, שצריך להיות במצות התשובה עוד יותר מבשאר המצוות. דמבואר ברמב"ם שכל המצוות צריכות להיות בשמחה ובטוב לבב, הנה על אחת כמה וכמה במצות התשובה שהיא מצוה כללית, המצוה הזאת, שממלאה את כל הפגמים שבכל המצוות, הרי בודאי שצריך בה שמחה כפולה ומכופלת ועצומה ביותר ויותר, וביחד עם זה צריך להיות גם המרירות בערך זה, בכדי שתהיה ההשבה אל הלב.

וזהו ב' הענינים שבפסוק לך אמר לבי בקשו פני, שבתחילה צריך להיות בשבילך בשליחותך, שהולכים מעצמות נקודת הלב, אלא שבחיצוניות הלב נשלח הארה מפנימיות הלב שהיא נותנת כח לחפש בטירחא עצומה בחורים ובסדקים ולקבץ את כל עניניו, דליבא פליג לכל שייפין. 

ואחר כך באים לפירוש השני, לך במקומך, פנימיות שלמעלה, שזהו על ידי התעוררות עצמות נקודת הלב, שפנימיות הנשמה תופסת בפנימיות שלמעלה, כידוע דעצם הנשמה תופסת בהעצמות. שבתחילה הוא העבודה שעל פי טעם ודעת, ואחר כך העבודה על אויביך שהוא השליחות מפנימיות הלב בהענינים שלמטה שעל ידי זה הנה משם יקבצך, עד שמגיעים לבחינת לך במקומך, שהוא עצמות נקודת הלב, שעל ידי זה תופסים בהעצמות שלמעלה.

 ☚ 'השיחות והמאמרים האחרונים - מחייבים התבוננות': הרב גרינגלס במכתבים מעוררים 

ועל ידי זה נעשים כלי טהור לקבל ברכות והשפעות על משך כל השנה, כמו שמסיים בסיום וחותם המאמר, דמאחר שעל ידי העבודה שבפנימיות הנפש שלמעלה מכל המדידות וההגבלות מגיעים לבחינת על פני, שהיא למעלה מכל הצמצומים, הנה אז מתבטלים כל המקטרגים, דכתיב ויבואו בני האלוקים, שישנם מימינים ומשמאילים, שישנם כאלו שרוצים למנוע את הברכות ההמשכות וההשפעות כו׳, הנה כל זה הוא בההמשכה שמצד בחינת החיצוניות. 

אבל כאשר מגיעים על ידי העבודה שמצד פנימיות הלב לבחינת על פני, הנה כמו שנתבאר לעיל בפירוש לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, שמבחינת הפנימיות שלמעלה אין שום נתינת מקום, גם בריבוי השתלשלות, לבחינת אלקים וקטרוג, ולזאת נמשכות ההשפעות בגשמיות דוקא, וכמו שנתבאר לעיל בפירוש ומבשרי אחזה אלוקה שכח העצמות הוא בהגשמי דוקא, והיינו שעל ידי העבודה שמצד פנימיות הלב נמשך כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל הענינים הגשמיים בלי שום ענינים בלתי רצויים.

וזהו כללות תוכן המאמר, שהתחלתו היא פירוש לך אמר לבי, לך בשליחותך, שהלב בא לכל אחד ואחד מישראל בשליחותו של הקדוש ברוך הוא ואומר לו שיחפש את פנימיותו, ואין זה התעוררות סתם אלא דלהיות שההתעוררות היא בעת רצון לכן ממלאים את הבקשה, את פניך הוי' אבקש, שהעבודה אינה רק בהארת נקודת הלב כי אם גם בבחינת אשת יפת תואר שהוא עצמות נקודת הלב, שעל ידי זה מגיעים לבחינת הפנימיות שלמעלה, הנה על ידי זה הוא כסיום וחותם המאמר, שממשיכים שנה טובה ומתוקה, בלי שום מדידות והגבלות, שממשיכים את בחינת רב טוב בטוב הנראה והנגלה לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רויחי.