גלידה? שומו שמים! • לקט סיפורי חסידים בנחיצות ה'אתכפיא' באכילה

אנו מגישים לקט סיפורים ואמרות חסידיות ייחודיות בנושא משמעת עצמית ו'אתכפיא' באכילה, שכידוע עניין זה הינו מיסודות דרכי החסידים בעבודת השם וכהקדמה לעבודת התפילה • על מה החרט ה'עובד' ר' דוד הורודוקער? למי שאין כל כך תאוות אכילה - מה יעשה? והאם גם הרבי זקוק לעבודת ה'אתכפיא'? • לקריאה

•••

 ☚ לשלוט על תאוות הלב • לקט מדברי נשיאי חב"ד 

הבהמית נותרה בריאה והאלוקית נחלשה

בזמן השואה שהה ר' יהושע דובראווסקי ביחד עם ר' דוד הורודוקער בסמרקנד, ובאותו הזמן שרר רעב כבד, פעם אחת ישבו וסעדו ביחד, ור' יהושע לא אכל מסיבה טכנית, אך ר' דוד חשב בו שהינו עושה 'אתכפיא', וגער בו: 'עליך לסעוד לשובע, ושלא תעיז להתענות ולהסתגף! בעת רעב שכזה, ייתכן כי לצום הינו עבירה של ממש! שומע הינך? אומר הנני לך מניסיון: השתטיתי בסיגופים ובתעניות, ומה השגתי מכך? יצר הרע! הנפש הבהמית נותרה בריאה כמו הגוי, בעוד בריאותי נחלשה. מתקשה הנני עקב כך ללמוד ולהתפלל, ומצטער אני ושב בתשובה על שהרסתי את בריאותי'..

מי אמר דג לפני קומפוט

ר' ישראל נח בלינצקי היה מצטט את דברי ר' איצ'ה דער מתמיד: אינו נוגע כל כך מה אוכלים, אלא עצם הציות לעולם הזה שהחליט כי טועמים דג ואחר כך קומפוט, אולי להיפך? ועל דרך זה גם התבטא פעם ר' איצ'ה: אין בעיה לאכול לחם וחמאה, אך למה צריך למרוח את החמאה על הלחם, אפשר לאכול את הלחם בנפרד, ואת החמאה בנפרד. לאחר הגעתו של ר' איצה לארצות הברית הזדעדזע מהמצב של יהודי אמריקה שם ובמכתב לידידו כתב בין היתר: 'שכל יום אוכלים בשר ממש רחמנא ליצלן'.

הגלידה טעימה

ר' ניסן נעמנוב הבחין פעם בבחור שיצא משטח הישיבה כדי לקנות בקבוק 'קוקה קולה', והזדעזע: 'לצאת מהישיבה כדי לקנות תאוות'?.. הוגשה פעם לרב זלמן שמעון דבורקין גלידה, וכשסירב לטועמה, הפציר בו המלצר: 'האמן לי שטעימה היא'. ר׳ ניסן הזדעזע מכך: 'הידרדרות שכזו! הלוא טעימותו של המאכל מרחקת ממנו, ולא להיפך'..

 ☚ אי אפשר לאכול צ'ולנט שרוף? • לקט סיפורים על 'אתכפיא' 

קפה בלי סוכר וחלב

ר' אברהם פאריז היה שותה תמיד מים חמים ללא כל תוספת של תה או קפה (שלא לדבר על חלב או סוכר). כששאלהו פעם לסיבת הדבר, ענה כשחיוך קל על שפתיו: 'אויף אויסוואשן דעס טעפל, איז הייסע וואסער אויך געגוג' [= כדי להדיח את הסיר, די במים חמים בלבד].

אמור לדג: אתה תהיה בעל הבית עלי?!

ר' אברהם פאריז תבע מהתמימים 'אתכפיא', ואף הדגים את פשר המושג. לדבריו, כאשר חושקת נפשו לסעוד דג, פונה הוא אל הדג שבצלחת ואומר לו: 'מה? אתה תהיה בעל הבית עליי?! לא! לכך לא אסכים, ומוותר על התענוג'. ר' אברהם שח בפשטות, כי בעת קטיף התפוזים חשקה נפשו בתפוז, ולכן לא טעם מפרי זה במשך כל אותו החורף.

גלידה! שומו שמים!

ר' ניסן נעמנוב התנגד בחריפות לטעימת גלידה, שנועדה לעינוג הגוף בלבד. בתום חתונה מסוימת, הוצעה לו גלידה, ושלוותו הופרה. הוא מחה באוזני בעל השמחה: 'ייתכן, כי ניתן לגלות הבנה כלשהי, לרכישת בגד מכובד לרגל החתונה, או לטעימת מזון מעודן בה. אולם, הייתכן שבתום סעודה כה משביעה, תוגש גלידה - ללא כל בושה?! שומו שמיים'! תלמידיו מספרים שלפעמים מחה ר' ניסן נגד תאווה מסוימת, ללא שהכירה. כך לדוגמה, נתפס פעם בחתונה אוכל גלידה, וכשהובעה תמיהה באוזניו על כך, הצביע עליה בתדהמה, ותמה: 'זו גלידה'?!..

תאוות לפני התפילה

הרב יחזקאל פייגין סבר, כי עדיף לטעום טרם התפילה לחם ומים, שאינם מהווים מותרות, מאשר 'מזונות', השייכים לתאוותיה של הנפש הבהמית. הרב יהושע אייזיק בארוך, לעומת זאת, טען, כי בניגוד לפת, 'מזונות' בשיעור מצומצם אינם קביעות סעודה, ויש לטעום מהם דווקא.

 ☚ רוצה להרגיש חוויה בתפילה? סדנה מקצועית ומעשית עם המשפיע הרב יוסף יצחק אופן 

לפחות תרגיש רע שאינך עושה 'אתכפיא'

באחת ההתוועדויות דיבר ר' שאול דובער זיסלין לערך ארבע שעות אודות נחיצות ומעלת ה'אתכפיא', איך שהיא מדריגה גדולה, ודיבר על מעלת ה'אתכפיא' והמדריגה הנעלית שקיים בה. ולבסוף אמר: לומר שאנו שייכים ל'אתכפיא' כמו שחסידות תובעת מאיתנו - הלא רחוקים אנו מזה. וסיים: רק אחת על כל פנים צריך להיות לפי מדריגתנו, לכל הפחות כשאנו יושבים לאכול וכדומה, לעשות חשבון קצר, שבעת שאנו לוקחים הכף לקחת מהקערה, ירע לנו (עס זאל פארדדיסן) על זה שאין אנו אוכלים כראוי ב'אתכפיא'.

תהילים בדמעות קודם התפילה

מלמד מעיר נעוועל נכנס ליחידות לרבי המהר"ש, והתלונן שבעת האוכל אין לו 'אתכפיא', היינו שבעת שמגישים לו אוכל, הוא אוכל עד הכף האחרונה. וישאל הרבי המהר"ש: ומה הם המאכלים שאתה אוכל? ויאמר המלמד שהוא אוכל 'קרופניק' [היינו כעין דייסא]. ענה לו הרבי: אכול מכאן והלאה כמו שאתה אוכל, אבל קודם התפילה תאמר בכל יום שלושה קאפיטלעך [פרקי] תהילים בדמעות, חוץ משבת קודש.

הם זקוקים ל'אתכפיא' - אבל אני רוצה

פעם הגיש הגבאי של הרבי הריי"צ כוס תה לרבי. כאשר חזר לאחר זמן, ראה כי כוס התה על מקומה עומדת. שאל הגבאי: מדוע אין הרבי שותה את התה? השיב הרבי: ומה עם 'אתכפיא'? תמה הגבאי: הרבי זקוק ל'אתכפיא'? הרי כבר נעשה חכם, כבר נעשה מלך.. [הוא התכוון לנאמר בספר ה'תניא' (פרק ט"ו): 'הצדיק נקרא עבד ה', בשם התואר, כמו שם חכם או מלך, שכבר נעשה חכם או מלך, כך זה כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע, עד כי ויגרשהו וילך לו, וליבו חלל בקרבו']. השיבו הרבי: הם [החסידים] זקוקים לכך, ואני רוצה בכך.