אי אפשר לאכול צ'ולנט שרוף? • לקט סיפורים על 'אתכפיא'
אנו מגישים לקט סיפורים ואמרות חסידיות ייחודיות בנושא משמעת עצמית ו'אתכפיא' באכילה, שכידוע עניין זה הינו מיסודות דרכי החסידים בעבודת השם וכהקדמה לעבודת התפילה • מדוע לא אכלו האורחים בסעודת אדמו"ר הזקן? כיצד הגיב החסיד שגילה ששמו לו בכוס קפה אבקת טבק? האם 'אתכפיא' נדרשת בגיל צעיר ומכל אחד? • לקריאה
•••
☚ לשלוט על תאוות הלב • לקט מדברי נשיאי חב"ד
טעם האכילה שכחתי במעזריטש
פעם באו לאדמו"ר הזקן קבוצת משולחים [שהיו מסתובבים בשליחותו בערים הגדולות ובעיירות]. לכבודם, ביקש אדמו"ר הזקן מהרבנית שתבשל דייסה [קרופניק], כשהגישה הרבנית את קערת הדייסא לשולחן, משכו האורחים את ידיהם מלאכול בפני רבם, כשהבחין אדמו"ר הזקן שאינם אוכלים שאל: 'מדוע אינכם אוכלים, האם חסר מלח בתבשיל'? ובסיימו את דבריו לקח מלח והניחו בקערה, בלית ברירה נענו האורחים לבקשת רבם והחלו לאכול.
והנה מיד שהכניסו הדייסא לפיהם, הרגישו במליחותה ולא יכלו לאכול מהדייסא, משראה אדמו"ר הזקן שעדיין אינם אוכלים שאל שוב: 'למה אינכם אוכלים אולי חסר מעט מלח בתבשיל'? וישם עוד מלח בקערת הדייסה, וכפשוט שגם עכשיו לא הגישו את ידיהם לקערה, אז שאל אדמו"ר הזקן בשלישית: 'מדוע האורחים אינם אוכלים, אולי בגלל שחסר מלח במאכל'? ויאמר לו בנו [אדמו"ר האמצעי]: 'אבא, כל כך מלחת עד שאי אפשר לאכול'.. ויאמר אדמו"ר הזקן: 'אה, הטעם של אכילה כבר שכחתי במעזריטש'.
טבק במקום קפה
סיפר הרב דוד צבי חן ע"ה: אבי הרה"ג ר' פרץ ע"ה, סיפר לי שפעם הגיע לביתו החסיד ר' שמואל מונקעס, וכאשר הלכו לישון, שאל אבי את אורחו מתי בדעתו לקום. ענה ר' שמואל: בשעה שלוש לפנות בוקר. כשר' שמואל התעורר, הכין שתי כוסות קפה - האחד לעצמו והשני לר' פרץ. כשקם ר' פרץ משנתו ולגם מהקפה שהכין לו ר' שמואל, גילה שטעמו מר והקפה אינו ניתן לשתייה, הוא בדק ומצא שר' שמואל לא הכניס לכוס קפה אלא אבקה מהקופסה הסמוכה שהכילה.. טבק! שאל אבי את ר' שמואל: כיצד הייתי מסוגל לשתות את ה'קפה' הזה? ענה לו ר' שמואל: האמן לי שזה כבר שלוש עשרה שנים שאיני חש טעם בעת האכילה.
'אתכפיא' מגיל צעיר
פעם מצאו חסידים את אחד מנכדיו הקטנים של הרבי ה'צמח צדק' מתהלך כשתפוח בידו והוא בוכה. שאלוהו: מדוע אתה בוכה? השיב הילד: אני רוצה תפוח. אמרו לו: הרי שלך לפניך! ענה הילד: הסבא אמר, שמה שרוצים לא צריכים לעשות.
☚ יחידות נדירה: כשהרבי התלונן על 'הנחות העולם' אצל החסידים באמריקה..
'אתכפיא' אצל ר' פרץ
אחד איחל לר' פרץ, בעת שסעד: 'בתיאבון', ונענה: 'מתייגעים הננו במשך כל חיינו, שאכילתנו תהיה נטולת ערבות ותענוג, ומברכני הינך בברכה שכזו?!'..
אם זה אטריות זה חמוץ - אם זה חריין זה מתוק
היו בחורים שלא היו צריכים ל'אתכפיא', כדי להיות מופשט מהעולם הזה.. היה בחור בישיבת 'תומכי תמימים' שהיה מופשט מהעולם הזה, ואז היו אוכלים 'טעג' [= ימים] בבתים שונים. פעם אכל אותו בחור אצל אשה אחת שנתנה לו לאכול אטריות, שכבר עברו כמה ימים מאז בושלו, והיו חמוצים מאוד, אך הבחור אכלם לתומו. כשראתה על פניו חמיצות, שאלה אותו בעלת־הבית: זה חמוץ? ענה לה הבחור: תלוי מה זה, אם זה סלק עם חריין, חסר לזה חמיצות, ואם זה אטריות זה מידי חמוץ.. חמיצות - מרירות - לפעמים זה מעלה ולפעמים חסרון, צריך לדעת מתי והיכן..
אי אפשר לאכול צ'ולנט שרוף?
בישיבת 'תומכי תמימים' בוילנה נשרף באחד השבתות סיר הצ'ולנט, ולא היה ניתן לאכלו, המשפיע ר' יהשוע אייזיק בארוך, האריך בתפילתו, וכשסיימה, נכנס לחדר האוכל, והבחין כי צלחות הצ'ולנט נותרו מלאות, הוא תמה מדוע לא טעמו הבחורים מהצ'ולנט, והשיבו לו כי המאכל נשרף ואינו ראוי לאכילה. הגיב המשפיע בתימהון: 'אדמו"ר הזקן אומר: ולא לומר שזה אינו יכול לאכול', וכיצד אם כן ייתכן, שבחור אומר אודות מאכל מסוים 'איני יכול לאכול?'.
מה שווה כל ה'אתכפיא'?
בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש למד התמים ר' זלמן דוד מיכלין [הומלינער], והיה ידוע כבעל 'אתכפיא' גדול, בשנת תר"פ, שלט רעב מוחלט ברוסיה, והתעניות והסיגופים שנטל על עצמו, החלישוהו מאוד, עד שהתקשה להחזיק מעמד, ונפטר מחולשתו. בשכבו על ערש דווי מרר בבכי ואמר: מה שווה כל התעניות והסיגופים ב'אתכפיא' במשך כל השנים, אם בעקבותיהם יש להשיב את הנשמה לעולם האמת?
הלוא שם אין מצוות מעשיות, בעוד שהנחת תפילין בודדת בעולם הזה שווה יותר מסיגופים ו'אתכפיא' במשך שנים רבות! אילו ידעתי כי זו תהיה התוצאה, מוותר הייתי על כלל עבודתי, כדי שאוכל לקיים מצוות ולו יום אחד נוסף.. ר' דוד הורודוקער התבטא על כך: 'הנחת תפילין בודדת אכן שווה יותר מסיגופים ו'אתכפיא' של שנים רבות, אך בכדי להגיע להכרה והרגשה בזה, יש לנהוג ב'אתכפיא' במשך שנים'.
☚ כל התאוות נובעים מכך - שלא עושים 'אתכפיא' באכילה • יסודי
הכפית השלישית הינה כבר מותרות
ר' מענדל פוטערפס סיפר פעם אודות החסיד ר' הירש'ל קלימוביצ'ער שהיה נקרא 'גאון באתכפיא', את הכפית הראשונה בארוחה אכל, מצד אוכל נפש, בכפית השניה התלבט האם זה כבר מותרות או עדיין אוכל נפש, ולבסוף אכלה, אך את הכפית השלישית כבר לא הכניס לפיו, זהו כבר מותרות! פעם אחת נחלה ר' הירש'ל, ואושפז בבית הרפואה, ונצטווה על ידי הרופאים לאכול הרבה לחם עם חמאה, וכשהיה אוכל את הלחם עם החמאה היה אומר בכאב: 'כל שנותי התייגעתי שלא לטעום זאת, ועכשיו אני מוכרח'!
'אתכפיא' שייך לכל אחד
ר' חאצ'ה פייגין הבחין פעם בתלמידו הרב משה גוראריה, שטועם תאווה כלשהי, והוא תמה באוזניו, כיצד מוותר על 'אתכפיא'. השיב התלמיד: אינני 'עובד'. ענה לו ר' חאצ'ה: 'עובד' פירושו לעבוד את הקדוש ברוך הוא, ולכן - כולם מחויבים בכך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר