מהי ההכנה הראויה לי"א ניסן? • התוועדות סוחפת עם הרב ברוין

משא מאלף: אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש התוועדות חסידים סוחפת עם הגה"ח הרב יוסף ישעיה שיחי' ברוין - מרא דאתרא שכונת 'קראון הייטס' וחבר הבד"צ • למה כל כך חשוב לחשוב חסידות? מהי תכלית בריאת העולם? האם כולם שייכים ל'עבודת התפילה'? מה המהפיכה של הרבי מלך המשיח? מה קריטי בשביל ההתקשרות לרבי וכדי 'לחיות עם משיח'? • לקריאה

•••

 מיוחד! מה הגיבו המשפיעים הרב זלמן גופין והרב זושא אלפרוביץ' בעקבות דברי הרב ברוין? 

 הקליקו כאן 

•••

חסידות מגדירה את 'עבודת התפילה' כחוט השדרה של כל קיום התורה והמצוות. למרות ש'חוט השדרה' אינו נמנה במניין האיברים, אך הוא זה שמחזיק ומעמיד את כל האיברים שתהיה להם אפשרות ויכולת לבצע את תפקידם נאמנה. ללא 'חוט השדרה' אין להם כל קיום. כך גם 'עבודת התפילה' היא היסוד של כל היהדות, וללא 'עבודת התפילה' אין קיום אמיתי לכל התורה והמצוות.

יש 'ווארט' חסידי ידוע, שנפש הבהמית יודעת כיצד להשתמש ולנצל כל דבר שבקדושה, עבור ההנאות והתאוות שלה. מלימוד הנגלה, היא גורמת לישות וגאווה. אפילו את לימוד החסידות, היא הצליחה לסחוב רק ל'השכלה' בלבד, ושלא יגיעו למטרה הנכונה של החסידות, 'עבודה'. כמו שהרבי הריי"צ מתבטא בביטויים חריפים ביותר על אלו שלומדים חסידות בלי להתעסק ב'עבודת התפילה', כמו 'מעמיד צלם בהיכל' וכו'. אך יש שני דברים שעליהם נלחמת הנפש הבהמית בחירוף נפש: נסיעה לרבי ותפילה באריכות. משום שהיא יודעת היטב, שכאשר יתחילו להתעסק באחד מהם, הסוף שלה הגיע.

בדומה לזה יש את הפתגם החסידי שהמשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן היה חוזר, על הפסוק 'שנואה לאה', ש'רחל' זה רומז על עולם הדיבור ו'לאה' רומז על עולם המחשבה. משום מה לדבר וללמוד חסידות ('רחל'), אין לאף אחד בעיה עם זה. אבל להתבונן ולחשוב חסידות ('לאה'), זה 'שנואה'.. למה באמת זה כך? למה יותר קשה לפעול על עצמנו לחשוב חסידות? כי הנפש הבהמית יודעת היטב שאם נלמד חסידות, זה לא מחייב שזה יפעל עלינו, אבל אם נחשוב חסידות, ודאי וברור שאז נשתנה. אז ממילא ממציאים לזה גם תירוצים: אני לא שייך לזה, הדור לא שייך לזה ושטויות נוספות דומות...

כיצד ניתן לממש את תכלית הבריאה?

בסגנון אחר: חז"ל אומרים שמטרת הבריאה היא 'לעשות לו יתברך דירה בתחתונים', ובמילים של חסידות זה 'רצוא ושוב'. זאת אומרת שיש לשלב ולאחד בין שני הדברים, שיהיה 'דירה'\'רצוא', אך שירד ל'תחתונים'\ל'שוב'. אם מישהו יתעסק רק ב'תחתונים', גם הוא ייהפך להיות 'תחתון'... איך הוא יזכור שצריך שיהיה 'דירה לו יתברך'? בשביל זה צריך שיהיה 'רצוא'. להשתוקק ולרצות לעלות למעלה. להתרומם ולהתעלות מהחומריות והגסות של העולם, למקום נקי וזך יותר.

אך מצד שני, אם יהיה יותר מידי 'רצוא', יש סכנה להגיע ל'כלות הנפש'... לכן צריך שיהיה 'שוב'. וכך זה חוזר על עצמו שוב ושוב, כמו דופק הלב ('דפיקו דליבא') שתמיד מזרים דם לכל האיברים ואחר כך שואב את הדם חזרה. בן אדם שיהיה לו רק 'שוב' או רק 'רצוא', הוא הולך למות חס ושלום (ברוחניות).

ה'רצוא' וה'דירה לו יתברך', זה 'עבודת התפילה'. התפילה היא מרוממת ומטהרת את האדם. מי שיעסוק רק ב'הפצת היהדות' ו'שליחות', בלי הדביקות וההתעלות שישנם בתפילה באריכות, הוא מפספס את הכוונה העליונה של 'דירה בתחתונים'. מי שלא מתפלל באריכות, הוא ממש במצב של 'סכנת נפשות'... זה 'פיקוח נפש' של ממש...

אפשר לתת לזה דוגמאות נוספות: למה צריך שיהיה את יום השבת, הרי כל הכוונה היא עבודת הבירורים שבימות החול? וגם למה צריך לעסוק בתורה, הרי עיקר העבודה זה 'בעל עסק'? אז כמו שהוסבר קודם, אי אפשר לזה בלא זה. כמובן שהמטרה היא לברר ולהפוך את הגשמיות ('ימות החול'\'בעל עסק'), אך כדי שתהיה אכן אפשריות לגלות את האמת האלוקית שיש בגשמיות, מוכרחים להתחבר ולהתאחד עם הרוחניות ('שבת'\'תורה').

יש לנו 'שבת', כדי שיהיה לנו מה להחדיר בכל ימות החול. יש לנו 'עבודת התפילה', כדי לגלות אלוקות במהלך היום כולו. כמו שמוסבר בחסידות שהתפילה היא ה'שבת' של כל יום, והתפילה בשבת זה 'שבת בשבתו'. לכן כדי לממש את הכוונה והתכלית של ה'שליחות' ו'הפצת המעיינות', נחוץ להתעסק ב'עבודת התפילה'. אחרי שמתפללים, יש מה לגלות ב'תחתון'. אז יש כוחות לברר ולהעלות אותו להיות 'דירה לו יתברך'.

מי שמתפלל באריכות – זה בוודאי משפיע

איך באמת אפשר לפעול שהתפילה תשפיע ותשנה את מהלך המשך היום? דבר ראשון, עצם העובדה שמתעסקים ב'עבודת התפילה' ומשקיעים בזה כוחות נפש וזמן וכו', זה וודאי משפיע והופך את היום כולו להיות קדוש יותר. כמו שהרבי מלך המשיח כותב בהמון מכתבים, שגם מי שרק חושב ומתבונן ב'גדלות הא-ל', זה בוודאי פועל וגורם לתוצאות מבורכות. זה גם מוסיף ביראת שמים וגורם שהאדם יהיה מנותק מענייני העולם, ואפילו אם זה רק בדרך מקיף. גם אם לא רואים את ההשפעה של זה בצורה ברורה, צריך לדעת שזה משנה מאוד, אך לאט לאט.

זה אחד ההבדלים בין שיטת המוסר לשיטת החסידות. אלו שהלכו בשיטת המוסר, רצו לראות שינויים דרסטיים. איך ביטלתי את מידת הגאווה שלי וכו'. ועל זה אפשר ללמוד ב'ארחות צדיקים' וב'מסילת ישרים', 'שער הגאווה', 'שער הפרישות' וכו'. בעלי המוסר סברו שיש לילך בשיטה חוצצת כנגד העניין הדורש תיקון, וכך ניתן למדוד את ההצלחה בתיקונו. אבל חסידות מחנכת אותנו את הדרך לשינוי אמיתי ופנימי, שזה לא קורה ביום אחד. זה כמו שמישהו יגיע לרופא ויבקש הדרכה להרזיה, והרופא הביא לו מרשם ל'דיאטה'. עברו כמה שבועות שמיודענו מבצע בצורה מדוייקת את ההוראות, אך הוא לא ראה שינוי בממדי גופו...

אך האמת היא שעצם זה שהוא השתמש ב'דיאטה', זה פעל עליו. אולי הוא לא שם לב, אבל כולם ישימו לב היטב לזה שהוא הרזה. עצם העובדה שיהודי יש לו בראש 'גדלות הא-ל', והוא חושב ומתבונן ומתפלל עם זה, עצם העניין פועל עליו. גם בלי שום הוספות בזה. מי שמתפלל ב'עבודה', לא רק הראש שלו מלא בגדולת השם, גם הלב והרגש חדור ומלא בהכרה במציאות הבורא. ואז יש לו אלוקות חיה ואמיתית, שבדרך ממילא תאיר לו את הדרך בהמשך היום. מי שמתפלל באריכות, יש לו את 'גוף המעיין', את עצם החסידות, וברור שזה פועל ומשנה אותו מקצה לקצה.

בנוסף לזה, גם בפועל, אחרי שמתפללים כמו חסיד, מרגישים את הפעולה מהתפילה, יש תחושה של טהרה והזדככות. של התעלות פנימית. כמו שכתוב בחסידות שאחרי התפילה יכולה להיווצר תחושה של גאווה ('פלישתים'), מצד הרחבת הלב של ההתבוננות בגדולת השם וכו', וצריך לדעת איך להתמודד עם זה ולבטל את זה. אבל למה יש את הבעיה של 'פלישתים'? מצד זה שיש לו הרגש אלוקי שנהיה אחרי התפילה. אז רואים במוחש שהתפילה פועלת.

אמנם יש את הארוחת בוקר שמפסיקה קצת את הדביקות האלוקית, אבל עד אז זה כבר פועל, וזה כבר משהו גדול. וגם אחרי זה, מוכרח שזה משפיע. ה'רשימו' מהתפילה מרומם את היום כולו. אך בהחלט כדי שזה יגרום לשינוי גדול, צריך להקפיד ולהשקיע בתפילה בצורה תמידית ועקבית, כמו ב'דיאטה' שאסור לפספס כמה ימים באמצע, ככל שמשקיעים יותר זמן והשקעה בזה, זה כמובן משפיע ומשנה יותר.

דבר שני, נחוץ גם לכוון את ההתבוננות בתפילה לשינוי מעשי בהמשך היום. כמו שחז"ל אומרים ש'המתפלל צריך שיהיה ליבו למעלה ועיניו למטה', שיהיה כוונה בתפילה שיפעל על המשך היום. שיהיה 'בכן' ותוצאה מהתפילה. הרבי הריי"צ אומר על כך, שחסידים לא היו עוזבים את הסידור, עד שהייתה להם החלטה לשינוי מעשי בעבודת השם שלהם. צריך למקד את ההתעוררות בתפילה למשהו ספציפי. כמו שכדי שהתוועדות חסידית תפעל בצורה פנימית, צריך להתמקד בעניין מסויים שירד למעשה, כך זה גם בתפילה.

כפי שהרבי שליט"א אומר שלכל עניין בחסידות, אפשר וצריך להוציא 'בכן', או בגדלות השם או בשפלות האדם. כך יש להוציא עניין למעשה מההתבוננות בתפילה. בכל תפילה יש 'בכן' מסויים באהבת או יראת השם וכדומה. יכולה להיות תפילה שהיא יותר בכיוון של גדולת השם, ותיתכן תפילה שהיא יותר בכיוון של 'ביטול העולמות' ו'ביטול היש' וכו' (וכמוסבר קודם, עצם ההתבוננות בזה היא כבר 'בכן'). אבל אפשר וכדאי למקד את זה יותר לפרטים ברורים ופרקטיים, להתמודדות עם הנפש הבהמית בהמשך היום.

אני שייך לתפילה באריכות?

יש כאלה שמרגישים על עצמם, שהם מתפללים ב'חיצוניות' ויוצאת להם תחושת גאווה מהתפילה, ולכן הם חושבים להפסיק להתפלל. אך האמת היא, שזה טעות גדולה. זה כמו שאדם ב'מבצעים' יגיד שהוא לא רוצה להניח תפילין, כי הוא לא שייך לדרגת הקדושה של הנחת תפילין והוא יתגאה מכך שהוא מניח תפילין... זה ממש טיפשות. אומרים לו: תניח תפילין ותדאג שלא תתגאה. גם כאשר לוקחים תרופה, לפעמים יש 'תופעת לוואי'. אז בגלל זה לא לקחת את התרופה? הרי זה 'סכנת נפשות'! אך צריך לדאוג שלא תהיה 'תופעת לוואי'.

אותו הדבר ההתעסקות ב'עבודת התפילה', זה 'חובת גברא' ממש. כל אחד ואחד מחוייב להתפלל באריכות. כמו שהרבי הרש"ב מגדיר את הנחיצות של התפילה באריכות, שמי לא מתפלל הוא ממש ב'סכנת נפשות'... וכך גם הרבי הריי"צ כותב ש'כל אחד מחסידי חב"ד צריך להבחין בסכנה המוחשית האמיתית שהעדר עבודת התפילה – לא יעלה ולא יבוא רחמנא ליצלן – יכולה להמיט'. כמה בדיוק להאריך ואיך וכו', זה צריך כל אחד להתייעץ עם המשפיע שלו. ואפילו אם מישהו יקפוץ למעלה מהמדריגה שלו ויתפלל באריכות עצומה, זה יותר טוב מאשר לא להתפלל באריכות.

אמנם יש לדאוג שזה לא יגרום לגאווה וישות. אולי אפשר להסביר לעצמנו דבר פשוט: להתפלל באריכות זה לא בגלל שמישהו הוא 'בעל מדריגה'. להיפך מכיוון שהאדם הוא גס, הוא צריך להשקיע יותר בתפילה ולעדן את עצמו... זה אולי יכול לעזור לעניין הישות. אבל צריך להחדיר לנו בראש ש'עבודת התפילה' היא ממש מוכרחת לעבודת השם, כל חיי היהודי והחסיד תלויים בתפילה. אם יש מזה 'יניקה לחיצונים', נו. צריך לדאוג שזה לא יקרה. אך בשום אופן לא צריך להפסיק בזה, אלא רק להוסיף ולהתאמץ בזה יותר.

המהפיכה של הרבי ב'עבודת התפילה'

אחד הדברים שאפשר להגדיר את זה כ'מהפיכה' של הרבי מלך המשיח, זה ללא ספק העניין של 'עבודת התפילה'. הרבי הפך את 'עבודת התפילה' לעניין ששייך ונדרש מכל אחד. האמת היא שזה מהפיכה שהרבי עשה בכל העניינים, שהרבי לקח את הדברים הכי נעלים והביא אותם לכל עם ישראל. 'חיילי בית דוד', זה כל עם ישראל. ישיבת 'תומכי תמימים', זה כל בית בישראל. לביטוי 'מאורות הגדולים שלנו' (על הרביים), הרבי השמיט את ה'שלנו', מאחר שהם המאורות של כלל ישראל. וכך זה בכל דבר.

אפשר לראות בצורה בולטת את המהפיכה של הרבי ב'עבודת התפילה' מזה שב'קונטרס התפילה' שהרבי הרש"ב הוציא עבור תלמידי 'תומכי תמימים' מצינו שיש דרגות בתפילה, ולא כל אחד שייך לכל עניין, אבל הרבי מלך המשיח מתבטא בצורה הכי ברורה, ש'עבודת התפילה' שייכת לכל מי שלמד ב'תומכי תמימים'. בכלל הרבי הרש"ב הרים את 'עבודת התפילה' למדריגה יותר נעלית מדורות קודמים. לא היה 'קונטרס התפילה' של אדמו"ר הזקן... אמנם אדמו"ר הזקן כותב בספר 'התניא', שעיקר העבודה בדורותינו בעקבתא דמשיחא זה 'עבודת התפילה', אך נראה שהרבי הרש"ב לקח את העניין של התפילה ורומם את זה מעלה מעלה. כל המהפיכה של ה'עובדים' הגדולים שהיו בליובאוויטש, זה בזמן של הרבי הרש"ב, שהוא ה'דור השביעי' לבעל שם טוב.

ומי לקח את המהפיכה של הרבי הרש"ב והעצים אותה באין ערוך ממש? הרבי מלך המשיח בעצמו!! אחד ה'הוכחות' של הרבי שגם בתקופתנו יש להתפלל באריכות, זוהי העובדה שהרבי הריי"צ הדפיס את 'קונטרס התפילה' פה באמריקה. אך מי היה האחראי על ההדפסה? ומי כתב את המראי מקומות על זה? ומי חתום ב'פתח דבר'? מי הביא את כל 'קונטרס התפילה'? זה הרבי!

יש כאן בעיה כללית בהבנה של הנושא. זה לא שיש פה איזה עניין של התגוננות, שיש את העניין של 'עבודת התפילה' בכל הדורות, וזה ממשיך גם בדור שלנו... בדיוק להיפך! חסידים של אדמו"ר הזקן ב'דור הראשון' צריכים להגיד: לא רק ב'דור השביעי' יש את 'עבודת התפילה', גם לנו יש 'עבודת התפילה'... כל הגישה של הרבי ל'עבודת התפילה', היא בצורה שזה הכי מוכרח וקריטי לכל אחד באשר הוא, ובדגש שזה צריך להתבטאות גם באריכות בזמן התפילה.

[דוגמא לדבר: בסוף שנת תשמ"ח התבטא הרבי, שאם בשנת תשמ"ח היתה הדגשה על עניין השמחה, קל וחומר שכך צריך להיות בשנה שלאחר מכן, ואדרבה השמחה צריכה להיות בהוספה שהרי 'מעלין בקודש'. למרות שכפשוט אין זה עיקר הענין של שנת תשמ"ט, שאינה שנת 'תשמח', וענינה היא 'תשמט ידיך'. כך גם בעניין 'עבודת התפילה': אמנם, עיקר ההדגשה של הרבי התבטאה יותר ב'מבצעים' ו'הפצה' וכו'. אבל לא רק שזה לא שולל 'קאך' ב'עבודת התפילה' (וכפי שהרבי התבטא בחריפות על האומרים כך: 'זה שקר מוחלט מעיקרו'); אדרבה, הרבי מלך המשיח, כדרכו בקודש בכל דבר, לקח את כל הענייינים שבדורות הקודמים והעצים אותם ב'אין ערוך'. וכך גם 'עבודת התפילה' אצל הרבי היא בצורה אחרת לגמרי, ו'באין ערוך' למה שהיה לפני כן].

תפילה באריכות - דין ב'שולחן ערוך'!

הרבי הפך את העניין של התפילה באריכות, לעניין של הלכה ב'שולחן ערוך'. (זה בכלל גישתו של הרבי מלך המשיח, להסביר כל עניין חסידי שיתאים ל'שולחן ערוך'. את הצורך של ידיעת 'אחדות השם', לימוד חסידות, הרבי 'מכניס' בהלכה ברמב"ם וכו'). יש דין ב'שולחן ערוך' שקודם התפילה 'יחשוב מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם', שזהו עניינה של 'עבודת התפילה'. במילא אם זה דין ב'שולחן ערוך', אז זה שייך לכל אחד.

לפני הרבי, היו דורות רבים של חסידי חב"ד שאף אחד לא קישר את 'עבודת התפילה' לסעיף הזה ב'שולחן ערוך'. אף אחד לא חשב שהפשט ב'שולחן ערוך', זה להתבונן בחסידות ולהתפלל ב'עבודה'... ולכן מובן גם מה שהרבי מלך המשיח מחדש, שעניין ההתבוננות בחסידות והתפילה באריכות, זה גם בתפילות 'מנחה' ו'מעריב'. שהרי אם זה דין ב'שולחן ערוך', אז שייך בכל שלושת התפילות! וכפי שהרבי כותב במכתב חריף להמשתתפים בכינוס השנתי של 'איגוד הרבנים': 'ועד מתי ולמה מחשים הרבנים, מורי הוראה, הר"מ ור"י מלהודיע על הלכה זו, הלכה שכל כך נתמעטו המקיימים אותה ואפילו אלו היודעים אודותה?'.

כך גם בעניין של תפילה בזמנה ובציבור, הרבי 'הכניס' את התפילה באריכות בגדרי ההלכה. שאם מתחילים עם הציבור, זה נחשב מעין תפילה בציבור, וכן גם אין את הבעיה של זמן תפילה ו'חצות', כי התחילו להתפלל מוקדם... היה את ההסבר של הרה"ח ר' יחזקאל (חאצ'ה) הי"ד פייגין ב'התמים' (שאגב גם ה'ארץ צבי' לומד כך ב'הלכות תלמוד תורה' של אדמו"ר הזקן), שרק על ידי תפילה באריכות אפשר להגיע לידי תפילה 'מדאורייתא', ולכן אין את הגדרים של זמני התפילה וכו' שנקבעו 'מדרבנן'.

אך זה הסבר שיוצא מגדר ההלכה הפשוט. זה כמו ש'פיקוח נפש' דוחה את התורה לפי ההלכה, זאת אומרת שהעניין נדחה, וממילא זה לא נכנס בגדרי ההלכה הפשוטים של יהודי. אך הרבי מלך המשיח רואה את עניין התפילה באריכות כחלק מסדר יומו של כל יהודי, כחלק מה'סיסטם' והמסגרת של היהדות, ובמילא זה אמור להסתדר עם הלכות ה'שולחן ערוך' הפשוטות שבכל יום, כמו תפילה בזמנה ובציבור וכו'.

כך גם ב'מאמר' של הרבי בשבת פרשת 'נח' תשכ"ה, הרבי מצטט את ה'תורה אור' השבועי ששם מובא, שיש כאלו שטועים וחושבים ש'בעלי עסקים' אינם צריכים להתפלל באריכות, ומחדש אדמו"ר הזקן שגם הם צריכים להתפלל באריכות, ואדרבא אף יותר מאחרים. מסיק הרבי מכך, של'יושבי אוהלים' בכלל אין מקום לספק, וברור שהם צריכים להאריך בתפילה.

ואז מחדש הרבי שליט"א, שמזה שכתוב 'יושבי אוהלים' לשון רבים, הכוונה כאן היא לשני סוגי 'אוהלים' של 'תורה שבכתב' ו'תורה שבעל פה', שאפילו מי שלומד תורה בדרך של 'תורה שבכתב', שקורא רק את אותיות התורה ו'לא ידע מאי קאמר', אפילו הוא צריך להתפלל באריכות. האם זהו הפשט שהבינו בכל הדורות ב'תורה אור'? ש'יושבי אוהלים' זה אחד כזה שלא יודע מה הוא מדבר ולומד בכלל והוא 'עם הארץ' גמור? מחדש הרבי, לא רק שהוא שייך לתפילה באריכות, אלא שלכתחילה אין אפילו נתינת מקום לטעות!!

אחד הראשי ישיבות (לא מאנ"ש) שהתלונן אצל הרבי, שיש לו בחורים שמאריכים בתפילה ונראה לו שהם כלל לא שייכים לזה, ולכן הוא רוצה להפסיק אותם. הרבי עונה לו בצורה ברורה, שצריך להיזהר ביותר שלא להפסיק אותם, ואחריות גדולה היא להחליש את העניין. אך הרבי מציע (במכתב אחר על שאלה דומה מאחד המשפיעים מאנ"ש) כמה עצות איך לגרום להם שיהיו שייכים יותר לתפילה באריכות, כמו לשאול אותם במה הם מתבוננים וכו'. אבל ה'מושכל ראשון' של הרבי, זה שברור שכל אחד צריך להתעסק ב'עבודת התפילה', יהיה מה שיהיה! כמובן שבד בבד, יש לסדר שיתפלל בסדר מסודר, בהדרכה של משפיע וכדומה.

היכן מתבטא עיקר העניין של 'דירה בתחתונים'?

יש ביטוי מיוחד של הרבי (מכתב כ"ד טבת תשכ"ד), 'לימוד עבודת התפילה המביא לעבודת התפילה'. מעניין לציין, שבמכתב הזה הרבי מזכיר 6 פעמים הביטוי 'עבודת התפילה'. זאת אומרת שהרבי מוסיף שבנוסף לעניין של 'עבודת התפילה' כשלעצמו, יש גם 'לימוד עבודת התפילה', ללמוד איך מתפללים.

גם העניין שהרבי דורש 'ופרצת' ב'עבודת התפילה', זה חידוש של הדור שלנו. שהרי עניינה של העבודה בתפילה היא מלמטה למעלה, צעד אחר צעד בהדרגתיות, אז מה שייך כאן 'ופרצת' בלי גבול?

וזה מתחבר עם החידוש של הרבי מלך המשיח בשיחת פרשת 'בשלח' תשנ"ב, שכעת עיקר 'עבודת התפילה' היא לא רק מצד הגעגועים אלא מצד ההתכללות בהעליון. הרבי מדבר על 'עבודת התפילה' מסוג אחר לגמרי! 'עבודת התפילה' שאתה נהיה חלק מה'עצם'. לא רק געגועים, שאתה נמצא למטה ואתה רוצה ושואף לעלות למעלה. (כמו שמוזכר בשיחות של הרבי הריי"צ, אודות חסיד אחד שהיה מתפלל במרירות, ואז התגלה באחד הפעמים העניין של תפילה מתוך שמחה והוא הבין שזה מדריגה נעלית הרבה יותר). ולכן שייך 'ופרצת' בתפילה, כי זה עבודה של 'מלמעלה למטה' באופן של בלי גבול, על ידי העבודה שלנו 'מלמטה למעלה'.

העובדה שהרבי הרים והעצים את 'עבודת התפילה' בצורה כל כך חזקה דווקא ב'דור השביעי', מסתדרת עם הקו הכללי של הרבי 'דירה לו יתברך בתחתונים'. 'תחתונים' זה נפש הבהמית, וכמו שמסביר אדמו"ר הזקן ב'ליקוטי תורה' (והרבי מלך המשיח מצטט את זה הרבה), שאמיתית העניין של 'דירה בתחתונים' זה יכול להיות דווקא בישראל.

כי העולמות קיימים, מכוח האלוקות שמהווה אותם, אבל זה לא מציאות העולמות עצמם, זה לא 'עצמות ומהות', אבל בישראל מציאותם גופא היא מציאות ה'עצמות', במילא האפשרות היחידה שיהיה 'דירה בתחתונים', שה'דר' וה'דירה' נהיים דבר אחד, זה רק בנשמות ישראל. ו'דירה לו יתברך בתחתונים' זה מגיע מצד התחתון, שזה לא עניין התורה שמלמעלה למטה, אלא עניינה של 'עבודת התפילה' שמלמטה למעלה, וזה צריך להיות 'דירה לו' לעצמותו, שזה ייתכן גם רק על ידי 'עבודת התפילה' כנ"ל. במילים אחרות, עיקר העניין של 'דירה בתחתונים' זה 'עבודת התפילה'! כל נקודת המרכז של 'דור השביעי', להוריד את השכינה למטה בארץ ולהביא את גילוי ה'עצמות' בגאולה, מתבטאת דוקא ב'עבודת התפילה'!!

הרבי מלך המשיח תמיד מסביר ש'דירה בתחתונים' היא שיהיה לא רק 'עצם', אלא צריך שה'עצם' יבוא בגילוי. ואיך זה מתבצע? על ידי 'עבודת התפילה'. יש כאלו שאומרים שאנחנו לא שייכים לדרגות של 'אהבה ויראה', זה שייך רק לגדולי החסידים... רק הם מבינים בכל הדרגות. 'יראה תתאה', 'אהבה תתאה', 'אהבה עילאה' וכו'... זה באמת נכון במובן מסויים, כי הרבי מטפס הרבה יותר גבוה מכל המדריגות האלו ודורש 'עצם'! אצל הרבי 'עבודת התפילה' זה לא 'מדריגה', זה מדובר על ה'עצם' ממש!! במילים של הרבי בשיחת 'ויקהל' תשנ"ב, שהוא 'חד ממש עם עצמות ומהות'. הרבי מרומם אותנו ל'עבודה' הכי נפלאה שלא הייתה בכל הדורות.

אבל זה צריך להגיע מצד העבודה שלנו. לא מספיק ה'קבלת עול', אלא צריך את ה'רעותא דליבא'. כמו שמבואר במאמר 'מרגלא בפומיה דרבא' תש"מ, שאין שום דבר שהוא כלי לגילוי ה'עצמות' מלבד 'רעותא דליבא', שישנה ב'עבודת התפילה'! יש 'קבלת עול', ויש קיום המצוות כתוצאה ב'קבלת עול', יש לימוד התורה וכו', אבל בשביל ש'עצמות' יהיה בגילוי ויוכל לחדור בצורה פנימית לתוכנו, זה רק על ידי 'עבודת התפילה'! לא שייך ש'עצמות' יתגלה אחרת. זוהי 'עבודת התפילה' של הרבי מלך המשיח. זוהי 'עבודת התפילה' של 'דור השביעי'. 'עבודת התפילה' ברמה אחרת לגמרי. כמה רמות מכל הדורות שקדמו לנו.

לשים לב לפרטים..

ההדרכה של המשפיעים בנוגע להתבוננות בחסידות, היא בסגנון שמובא ב'היום יום' (כ' תמוז), שבתחילה יש ללמוד ולהבין טוב את ה'מאמר' ולחשוב היטב אחרי הלימוד שהכל מובן, וכמו שהרבי מלך המשיח מציין פעמים רבות ל'שער היחוד' של אדמו"ר האמצעי, שצריך שיהיה 'התבוננות פרטית' ולא מספיקה 'התבוננות כללית'. זאת אומרת, שצריך לפתח את הנלמד ב'אורך', 'רוחב', 'עומק' ו'גובה'. כדי להבין משהו בצורה טובה, צריך להבין את זה מכל הכיוונים. הדרך בזה, משתנה לפי האופי של האנשים.

יש כאלו שכאשר הם מפרטים את העניין להרבה פרטים, ורואים כיצד נקודת העניין מתאימה בכולם, הם מבינים את הדברים יותר טוב. כמו שמישהו יש רעיון בהבנה בלימוד הנגלה, והוא רואה שסברתו עולה יפה עם ה'תוספות', הרא"ש, הרמב"ם וכו'. כמו שמובא בחסידות על 'מה רבו מעשיך השם', תיאור שלם של התבוננות כיצד הקדוש ברוך הוא מהווה את כל ה'דומם' (עם פירוט נרחב של: מתכות, עפר, אבנים וכו'), ואת כל ה'צומח' (לפרט את סוגי הצומח) וכו' וכו' ('רוחב').

ואם נשים לב נראה, שבעצם נוסח התפילה גם הוא מיוסד על התבוננות פרטית. איך שהבורא מהווה בכל רגע את 'רמש וציפור כנף', 'זקנים עם נערים' וכו'. 'מתנגד' רואה את זה בצורה אחת, אצלנו כל דבר זה 'דבר השם' שמחיה אותו, בפרט אם לומדים את הביאורים בחסידות על זה שיש ב'סידור עם דא"ח' ועוד מאמרים, אבל גם בפשטות חסיד רואה את האלוקות שבכל נברא. כמו ה'ווארט' שבקטע של 'ברכי נפשי' (שמוסיפים בראש חודש), באמצע שדוד המלך מתאר את גדולת השם, הזדעק לו מעומק ליבו: מה רבו מעשיך השם! דוד המלך ראה את האלוקות שמהווה הכל, ובמילא כל עניין מקבל משמעות עמוקה וייחודית יותר.

יש אדם אחר שמתחבר יותר לדברים, כאשר הוא רואה שזה משתנה בדרגות. לדוגמא הוא מתבונן בעניין התהוות העולמות או 'ממלא כל עלמין', איך שזה בעולם האצילות, אחרי זה בעולם הבריאה וכו' ('אורך'). גם יש סגנון לימוד בדומה לרוגוצ'ובר, והרבי מאמץ שיטה זו בהרבה עניינים (וכנ"ל גם ב'עבודת התפילה'), למצוא את הנקודה העצמית שבכל עניין וסוגיה, ועל ידי זה הוא מבין יותר טוב את כל הסוגייה. וכך יש סגנונות באופי של האדם, כיצד הוא מבין את הדברים בצורה הטובה ביותר.

אבל חשוב מאוד לפרט את ההתבוננות, שלא תהיה רק נקודה אחת כסיסמא ולחשוב עליה, אלא שיהיה אפשר לפרט זאת לפרטים והבנה כוללת יותר של העניין. בקונטרסים של הרבי הרש"ב, מדובר בחריפות בשלילת ההתבוננות הכללית ('שאינה התבוננות כלל') ובהכרח של ההתבוננות הפרטית.

מה ש'חי' אצלנו – 'לוקח' אותנו

אחרי כך, ההתבוננות שקודם התפילה זה להתחבר ל'מאמר', וההתבוננות שבתפילה זה להרגיש את האלוקות שב'מאמר'. זאת אומרת שבהתבוננות שקודם התפילה, לא אמורה להתווסף הבנה חדשה ב'מאמר', אלא חיבור פנימי ואישי ל'מאמר'. יש להתבונן שוב ושוב ולחשוב, לנסות לקרב את העניין שנלמד, לחיים האישים שלי. שיהיה מוחשי. העניין של ההתעכבות וההתבוננות, זה קצת קשה לאנשים בתקופה שלנו, שכל דבר נעשה ברגע וללא המתנה והתעכבות. אבל צריך לדעת שזה לא חייב להיות התבוננות של שעות ארוכות בבת אחת. אפשר להתחיל מלחשוב כמה דקות על 'מאמר', ובהדרגה להוסיף בזה.

אחרי שמתבוננים לפני התפילה, פירוש המילות בתפילה מקבל משמעות עמוקה ואישית יותר. זה לא מילים שאמר 'דוד המלך', מדובר פה עלי. ואני מתפלל לא רק לבורא העולם הגדול, אלא בעיקר לאבא שלי ('מיין טאטע'). זה ההבדל בין לימוד החסידות ל'עבודת התפילה'. חסידות לבד, זו האמת שכתובה בספרים. זו אמת, אבל זה לא בהכרח מזיז ומשנה אותי. כמו הביטוי הידוע אודות אחד שנתפס בגניבה. אמרו לו, הרי כתוב ('שטייט' באידיש) בתורה שאסור לגנוב? ענה הגנב: 'וואס שטייט, שטייט. אבער וואס ליגט, נעמט מען' [=מה שכתוב\עומד, כתוב\עומד. אך מה שמונח לוקחים. בשפת האידיש יש תרגום כפול למילה 'שטייט']. נו כך כתוב ('שטייט') בחסידות. אך מה זה נוגע אלי? אין לזה שום קשר אלי.

מטרתה של 'עבודת התפילה', זה לקחת את העניין ולשייך אותו אלי. זה הפירוש של 'בכן'. כמו שאמר אחד החסידים, 'ואתה מחיה את כולם – און מיר אויכעט' [=וגם אותי]. כמו שגם כתוב בספר ה'תניא' בפרק מ"א, ש'לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל' שגם הוא בטל במציאות. כמו שאחד החסידים הסביר למה הוא מתרגם לעצמו את כל התפילה לשפת האידיש, מאחר שכך נפש הבהמית מבינה יותר טוב (הרבי מלך המשיח כותב שאמנם אפשר למצוא לעניין זה היתרים הלכתיים, אך מסיים 'ולא נראה לי').

מה יעשו כולם בגאולה?

יש כאלו שטוענים שעיקר הדגש בדור שלנו זה על 'התקשרות לרבי', ובתקופה שלנו במיוחד יש להתמקד בענייני גאולה ומשיח, ולכן הם ממעטים בעניין ההתעסקות ב'עבודת התפילה'. אז צריך לדעת בצורה הכי ברורה: לא שייך 'התקשרות' בלי 'עבודת התפילה'. לא שייך 'לחיות עם משיח' בלי 'עבודת התפילה'. זה פשוט לא שייך אחרת.

מה זה 'התקשרות'? להוסיף יותר מלח במרק? 'התקשרות' הפירוש שאתה מתבטל מהמציאות שלך, ואתה קשור עם משהו יותר נעלה. איך עושים את זה אם לא ב'עבודת התפילה'? שואלים במה יש להתכונן לי"א ניסן - יום הולדתו המאה ועשרים של הרבי מלך המשיח? האמת היא שההכנה העיקרית היא לי"א ניסן שיהיה ב'ימות המשיח'! לכזה י"א ניסן צריך להתכונן. מה יהיה ב'ימות המשיח'? כל היום יתעסקו ב'עבודת התפילה'! רק זה לא יהיה ב'עבודה'... אבל המציאות כל היום תהיה 'תפילה'. תפילה זה מלשון חיבור ואיחוד, כמו 'התופל כלי חרס'.

בגאולה כל היום נהיה מאוחדים ומחוברים ל'עצמות ומהות'. כמו הפתגם שבגאולה נהיה כולנו 'א געדאוונטער' [='מפוללים']... בתקופה עכשיו, רגע לפני הגאולה, יש השינוי הגדול בין לפני התפילה ואחר התפילה. אחרי תפילה כראוי מרגישים זכים ומרוממים, יותר קרובים לאמת האלוקית. בגאולה נהיה כל היום כמו 'אחרי תפילה'... כל העולם יהיה אחרי תפילה באריכות...

אנחנו מתעסקים עכשיו ב'ימות המשיח', כמו שהרבי מביא שצריך להיות 'ישקני מנשיקות פיהו', לטעום מהגילויים שבזמן הגאולה. וצריך להיות צעד אחר צעד להחדיר את האלוקות בכלי המקבל, כמבואר בשיחת שבת פרשת 'שופטים' תנש"א. אז כל העניין עכשיו זה להתעסק ב'עבודת התפילה'! מתי הזמן להתפלל באריכות אם לא עכשיו? כל העניין שלעתיד לבוא יהיה שאפילו 'אבן מקיר תזעק', האבן תצעק אלוקות, ואנחנו לא נצעק אלוקות?! החידוש שגם האבן והתאנה יהיו חדורים בגילוי אלוקות (לא כמו ה'מתנגדים' שחושבים שהתאנה תצעק ותזהיר אותנו לא לקטוף אותה בשבת מחשש סקילה... אמנם, זה הפשט הפשוט. אבל האמת היא שהתאנה תזעק את האמת האלוקית. הכל יזעק אלוקות. כמו שכתוב 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו').

אבל יהודים שהם 'היכל הוי' המה' (כמו שכתוב בפסוק 3 פעמים), הם יהיו חדורים ב'ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר', הם יהיו כלים מתאימים שתהיה אלוקות בפשיטות, אז איך אפשר להיות כלי ל'אלוקות בפשיטות'? כאשר אוחזים בעניינים של מה בכך ו'מקשקשים' בחסידות? הדרך להיות כלי לזה – זה 'עבודת התפילה'! ההכנה ל'מאה ועשרים שנה', הדרך ל'התקשרות', ההכנה ל'ימות המשיח' והדרך 'לחיות' עם משיח' – זה על ידי הוספה והתחזקות בתפילה באריכות.

•••

• עצה לתפילה בהתלהבות גדולה

ב'יחידות' שהתקיימה לר' ראובן הכהן בלאו בשנת תשל"ב, בין היתר אמר לו הרבי מלך המשיח: 'בנוגע למה שאתה כותב שפעם הייתה 'עבודת התפילה' שלך בהתלהבות גדולה, וכעת זה לא כך, אזי תלמד 'קונטרס התפילה' וזה יעזור לך'.

• להשפיע בבית או להתפלל באריכות?

'בשבת קודש כשעומד להתפלל באריכות, אומר לו [הנפש הבהמית]: הנה בביתו יש אשתו.. יותר טוב שיתפלל קודם ויגיע לביתו.. ויסביר להם את פרשת השבוע. באמת אינו כן. הוא צריך להתפלל ולהתפלל ולהתפלל'..

ספר המאמרים תרפ"ה, עמוד שנז

• עד כדי כך?!

באחת התקופות הקשות, ר' חאצ'ה ע"ה פייגין היה מאוד טרוד וכו', ולא יכל להתפלל באריכות, אך בכל זאת עדיין נהג להתפלל ב'חדר שני' ביחידות. שאלו מישהו, מילא כשהתפללת באריכות מובן למה לא התפללת במניין, אבל עכשיו שבין כך אינך יכול להאריך בתפילה, אם כן מוטב שתתפלל עם המניין כמו כולם. ענה ר' חאצ'ע בפשטות, עד כדי כך?!..

ר' גרשון מענדל ע"ה גרליק