בקשר לראש חודש כסלו: התוועדות סוחפת של ר' אברהם מאיור

אתר 'לחלוחית גאולתית' גאה להגיש תמלול בלעדי מהתוועדות חסידית סוחפת של המשפיע החסידי ר' אברהם ע"ה דריזין ('מאיור'), בקשר לאירוע הבריאות הלבבי שעבר הרבי מלך המשיח בעיצומם של ה'הקפות' ב'שמיני עצרת' בשנת תשל"ח, ולאחר מכן חגיגת יום הבהיר ראש חודש כסלו - בו יצא הרבי לראשונה לביתו מ-770, לשמחת וצהלת החסידים וכלל עמך בית ישראל • להתוועדות המלאה

••• 

חסידים לא העזו לתאר את הרבי

כולם דיברו כאן על דברים הקשורים לפעולותיו של הרבי. ואמנם, רבותינו נשיאינו כתבו במפורש שההתקשרות האמיתית לרבי היא ההתקשרות לפעולותיו, אבל בכל זאת, אני סבור שיש זמנים שצריך לדבר על הרבי עצמו!

חסידים, מאז ומעולם לא העזו להגדיר, מצידם, מהו רבי; אפילו החסידים וה'משכילים הגדולים ביותר, לא התיימרו ל'חוות דעה' בנושא זה.האופן היחיד שבו אנו יכולים לדבר על הרבי עצמו זה ממה שהרבים גילו לנו, ממה שהם עצמם דיברו על הנושא.

תופעה מעניינת, אך ברורה מאוד ראינו אצל רבותינו הקדושים: האירועים שקרו להם, המאסרים שנאסרו, מחלות וכיו"ב, 'גילו' אותם בפנינו וגילו אותם לעולם, באופנים ובדרגות שלא היו ידועים לנו קודם לכן.

אספר לכם סיפור. אינני יודע אם תתפעלו מהסיפור הזה, אבל זה סיפור שראוי לספרו והוא קשור עם ר"ח כסלו: בנו של ר' משה בנימין קפלן, סיפר לי על פרופסור מסוים, מומחה גדול, שהיה בין אלו שבדקו בשעתו את הרבי שליט"א. אינני רוצה להזכיר את שמו, את ד"ד וויס הרי כולנו מכירים הוא כל כך התפעל עד שהפך לחסיד. אבל הפרופסור – המומחה, שעליו אני מספר, הוא טיפוס שונה לחלוטין. טיפוס 'קר מאוד ו'נוקשה'. עד כדי כך – שאומרים עליו כי גם אם באמת בפך לבעל - תשובה, הוא לא יגלה זאת מפני הבושה...

ובכל זאת, לאותו פרופסור – מומחה, יש הכנעה והתבטלות גמורה לפני הרבי. כששאלו אותו: "מה מצאת ברבי?", ענה הפרופסור: "כשהגעתי לרבי, ראיתי שהלב והגוף נמצאים במצב חמור ביותר, מצב של חידלון גמור. תמיד, בכל הטיפולים שלי, אני יודע שהלב הוא המנהיג ושולט, ומי שליבו נמצא במצב כמו אצל הרבי, לא יכול לתפקד ולא מסוגל לתפקד בשום צורה שהיא. והנה אצל הרבי ראיתי, לראשונה בחיי, בן - אדם שאצלו המוח השולט שליטה מוחלטת!".

אלו דברי הפרופסור – המומחה. הוא לא דיבר חסידות. הוא לא ידע בכלל על המושג "מוח שליט על הלב". הוא דבר פשוט במונחים הרפואיים ה'יבשים'. הפרופסור, המומחה הגדול, השתומם והביע התפעלות ממצב רפואי שבכל המקרים שטיפל לא נתקל בשכמותו, כאשר הלב והגוף נמצאים ל"ע במצב שבו הם היו, ורק הראש והמוח שלטו שלטון מוחלט בגוף, בצורה שהפליאה אותו וטרם נתקל בה בעבר.

כיצד עונה הרבי על ענייני נפשות?

כפי שאמרנו האירועים שמתרחשים עם רבותינו נשיאנו מגלים את מציאותם לעולם! כך היה בעת מאסרו של אדמו"ר הזקן, שע"י המאסר נתגלה לעיני כל העמים והשרים וכו' כידוע הסיפורים בזה. וכך גם במחלה שהיתה בשנת תשל"ח, שדוקא אז נתגלו לעיני כל, כל מיני עניינים מופלאים. הרי זה גילוי אלוקות ממש. רופאים ומומחים שלא היו שייכים לאידישקייט בכלל, רואים גילוי אלוקות. מתפעלים מתופעה על - טבעית של "מוח שליט על הלב". ואין הכוונה שעניינים הללו מגלים לנו מהו רבי ומה מהותו של רבי. זה לעולם לא נדע ואין מי שיכול לדעת. אבל הם מגלים בבחי' "ידיעת השלילה", הם גילו לעולם גם בלשונם ה'מדעית' היבשה של הממומחים, ש"אין לנו כאן עסק עם בן - אדם רגיל".

והדברים הללו נוגעים לפועל, כי הם דברים שכל אחד ואחד מאנ"ש צריך לדעת. אנחנו עדים לפעמים לכל מיני ויכוחים עם 'מתנגדים'. והטעות הגדולה היא שלפעמים מתנהלים הוויכוחים כאילו יש מי שאומר כך ויש מי שאומר כך. כאילו יש כאו שתי דעות.התשובה האמיתית שצריך לתת לכל הוויכוחים האלו היא ש"לא מחשבותי מחשבותיכם". אין כאן עסק עם אדם רגיל, שיש לנו את הכלים לעמוד על מהותו.

הייתי פעם בבוסטון אצל פרופסור עולמי למתמטיקה. באותה תקופה הוא נכנס פעמים רבות לרבי. הוא אינו חסיד והרשה לעצמו לשאול את הרבי שליט"א כל מיני שאלות, שאנחנו לא מעיזים לשאול. הוא סיפר שפעם שאל את הרבי: כאשר באים אליך בשאלות בענייני נפשות ממש - איך הרבי עונה בנושאים שאין לא שייכות אליהם? והרבי השיב לו: אני עונה כפי ש'מונח' אצלי במחשבתי באותו רגע!

האם יש לנו מושג מה משמעות הדברים?! זה הרי כפי שכתוב אצל ירמיהו הנביא, שדרכו יצאה נבואה של גבורה, וישעיהו הנביא, שדרכו יצאה נבואה של חסד, כל אחד לפי מה שהדור היה ראוי לו אז. "שכינה מדברת מתוך גרונו", כפשוטו ממש.

איננו מדברים על מעלותיו של הרבי שליט"א. בדברים אלו אין לאיש השגה. ומי שמתיימר להבין בזה משהו - הרי זה שטות והבל רוח. אבל מה שחייבים לדעת - ובר"ח כסלו נוכחו בזה גם ה'רחוקים' ביותר - שגם הגוף הגשמי, המערכת הרגילה של תפקוד הלב והגוף ושליטת המוח - הרי אצל רבותינו נשיאי ישראל, כפי שראינו אצל הרבי - זה באופן שונה לחלוטין.

כבר אמרנו שאין לנו רשות לדבר אודות הרבי שליט"א. חסידים, מעולם לא העזו לדבר על מעלותיו של הרבי, כי אין לאף אחד שמץ של מושג בזה חסידים היו מדברים רק על מעלתם ומדרגתם של החסידים הגדולים, אבל לא על הרבי ומדרגותיו, כי זה לא שייך להשגתנו מי כן יכול לדבר על הרבי ומדרגותיו?! הרביים עצמם על זה מותר לנו לחזור - מה שהרביים דיברו.

ובכן, ב'תורת שלום' מדבר אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע על רבינו הזקן, אני לא צריך לחזור על כל מה שנאמר שם, כל אחד יקח את ה'תורת שלום' ויראה את הדברים הנשגבים שבנשגבים שנאמרו על רבינו הזקן, שלא נאמרו מעולם. משם אפשר לראות, אפס קצהו מה המשמעות של רבי – נשיא הדור.

איך אפשר לישון באמצע התוועדות?

"אשרינו מה טוב חלקנו". זכיתי להיות אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. אבל איך אפשר להשוות?! הרבי מוהרש"ב היה מתוועד כשלוש פעמים בשנה, וכל פעם כשלש - ארבע שעות. ואילו עכשיו בדורינו אנו זוכים לכזה שפע של התוועדויות! כזה שפע של גילוי אור שמעולם לא היה כמוהו! "אשרינו מה טוב חלקינו" אבל זה צריך להביא אותנו גם לחשבון –נפש.

אינני רוצה להטיף מוסר. אצל חסידים אף פעם לא היה מושג של 'אלטע אידין' [יהודים זקנים]. חסידים תמיד אמרו 'א אלטרע יונגערמאן' [אברך זקן], 'א אלטער איד', הוא כלום, הוא אפס. ובכל זאת אני, 'א אלטער איד', רוצה לשאול: האם כולנו מתייחסים כפי הראוי לנס הגדול שאנו זוכים לכל-כך הרבה התוועדויות, ולכל-כך הרבה 'גילוי אור'?

אומר לכם את האמת, וכשאומרים 'לחיים' עם קצת משקה, האמינו לי שאני אומר את האמת. אינני מסוגל לשאת ולסבול את המראה כשמישהו יושב בהתוועדות של הרבי והוא לגמרי לא ערני! הרי זכינו לכזה גילוי אור שאף פעם לא היה, שלא זכינו לו אצל אף אחד מהרביים נ"ע אייך אפשר לשבת בהתוועדות של הרבי בכזאת מנוחה,בלי להזדעזע! אומר לכם בשיא הכנות: אינני מסוגל לסבול זאת צריך לזכור כל הזמן את ה"לפני מי אתה עומד!", ישנם אברכים שיושבים בהתוועדות כשעל פניהם נסוכה עייפות גדולה. זה הרי נורא! זה הרי משחק באש!

צריך לדבר עכשיו באמצע הלילה!ח"ו לא על חשבון זמן ה'מבצעים' שהרי מעודד אותנו לעסוק בזה. אבל עכשיו, באמצע הלילה, כשכל העולם יושן, צריך להתאסף יחידי – סגולה ולדבר על - זה!

אינני מאלו המשמיעים ביקורת. אני מביט על האברכים בתכלית הביטול. אבל כל אחד מהאברכים צריך לעיין ב'תורת שלום', לראות מה כתוב שם על הרבי, כדי שיזדעזע וידע איך לגשת להתוועדות של הרבי!

כאשר אדמו"ר הזקן ניגן את ניגונו הידוע 'צאינה וראינה' – חסידים רעדו ופחדו להביט בפני קודשו, רעדו מאש הלהבה, ה"דע לפני מי אתה עומד" צריך להיות נוגע לנו בעצם הנפש, גילוי האור העצום שאנו זוכים לו, כל-כך הרבה התוועדויות של הרבי, אסור שיכניסו אותנו לשגרה ח"ו, בכל התועדות צריך לחוש אותה רעדה וזעזוע שחשו חסידי אדמו"ר הזקן אי-אפשר להיכנס ולשבת בהתוועדות של הרבי בשוויון-נפש, חייבים להתבונן כל פעם לפני מי עומדים, מי מדבר אלינו, כשמתבוננים וחושבים ע"ז, הרי ממילא כל שניה בהתוועדות יהיה כל אחד בשיא הדריכות!

חיים בלי רבי - אינם חיים

אני זוכר התועדות אחת של אדמו"ר הריי"צ שבה אמר; "תר"פ איז געווען קודם זמנו" [תר"פ -(הסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב)- היתה קודם זמנה] הרבי לא פירש למה כוונתו, אבל חזר על משפט זה מספר פעמים. זה היה בתחילת הנשיאות שלו. הוא גם התבטא אז שאביו, אבל חזר על משפט זה מספר פעמים. זה היה מיד בתחילת הנשיאות שלו. הוא גם התבטא אז שאביו, אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, היה 'ותרן' גדול בענייני "אהבת - ישראל" וקירב גם יהודים שלא היו ראוים לכך. והרבי אמר אז: "איך בין ניט ווי דער טאטע" [אני לא כמו אבא] אבל בפועל ראינו שהרבי הריי"צ היה בעניין זה אלף פעמים ככה.

אני זוכר שברוסטוב היה יהודי בשם ריז'יק הוא היה רחוק מאוד מאידישקייט, ובכל זאת הרבי הרש"ב היה מאוד מקרב אותו. בשבת היה שולח אליו הרבה פעמים את נחמן המשרת, למרות ריחוקו מאידישקייט היה מגיע פעמים רבות לרבי.

בתר"פ, כשהרבי הסתלק. אי-אפשר היה להרגיע את אותו רייז'יק, שברון הלב שלו והאבל הגדול שלא הרפה ממנו היה נורא ואיום, הוא ציוה על כל בני משפחתו לצום ימים רבים. הוא היה ממש שבור ומדוכא מההסתלקות של הרבי נ"ע. כששאלו אותו ידידיו מדוע הו כל כך מתאבל, הוא ענה להם: אני איש חכם. נסעתי בכל העולם ונפגשתי עם הרבה אנשים, גדולים וקטנים. חכמים יותר וחכמים פחות. הכל טוב ויפה, אבל אמת הייתה רק בפינה אחת בעולם – אצל הרבי! ועולם בלי אמת זה עולם שאי אפשר לחיות בו...

מה נאמר אנחנו? הרי בזמנינו, בימינו, אנחנו רואים איך שהכל שקר. לא צריך להאריך בזה, אבל כל מי שמסתובב בעולם רואה מה שקורה. והקב"ה זיכה אותנו, מכל בני האדם אשר עלי אדמות, שדווקא אנחנו נהיה בדל"ת אמות של האמת! הרי זה צריך להביא לשמחת נפש אדירה! לשמחה אמיתית שתפרוץ אצלנו בלי מיצרים! צריך לזכור תמיד בפני מי אנו עומדים. ללמוד חסידות באופן של 'דערהערן' [הפנמה]. אנחנו צריכים לרקוד מאושר. השמחה העצומה על מה שזכינו צריכה לפרוץ את כל הגדרים. רק לשבת ולהביט על פניו של הרבי שליט"א. מה לנו יותר מזה?! כתוב הרי בספרי אדמו"ר האמצעי שכאשר "מקבלים פני רבו ביו"ט, זה המשכה על עבודת כל השנה...". הרי עצם המחזה, רק להביט על פני קדשו של הרבי בעת ה'מאמר' או כשמנגנים ניגון אדמו"ר הזקן – הרי כל מי שיש בו אפילו 'קצת נשמה' יכול להגיע לדרגות גבוהות ביותר!

אשרינו מה טוב חלקינו. יש כאלו שחושבים שהרבי כביכול 'משפיל עצמו' כשהוא מתעסק עם כל האנשים שבאים אליו. הרי זה כל האושר שלנו! אדמו"ר הזקן עם כל ה'השכלה' ולאחרי כל דרך חסידות חב"ד בבירור וזיכוך המוחין, הרי מה שהוא תבע היה ב"פועל ממש", בואו נפצח בשיר שמח עד כלות הנפש. על האושר הגדול שלנו. על כך שהרבי מוציא אותנו מעפר ומאשפתות ולוקח אותנו לגבהים שמימיים, ונותן לנו נחלה בלי מצרים. הוא לוקח 'יהודים צולעים' עם 'נשמות צולעות' ומגביה אותם.

'אשרינו מה טוב חלקינו'

ניגנו כאן את הניגון 'לכתחילה אריבער'. מדוע אנחנו שרים את הניגון הזה? כי אנחנו מכירים את הרבי מהר"ש?! לא! אנחנו שרים את זה כי זה ניגון של הרבי שליט"א! ברבי מביט על הכל ומכפר על הכל. לרבי יש את אותו סדר עבודה כמו של הרבי מהר"ש – לכתחילה אריבער. לכן גם רואים שהרבי 'קאכט זיך' ברבי מהר"ש. כל הענין הזה הוא כלל וכלל לא פשוט. נשגב ביותר. הרי כל הרביים תובעים מאתנו. תובעים מאד הרבה. ובכל זאת התביעה של 'לכתחילה אריבער' זה שונה לחלוטין. זו מהות אחרת. מי שלא מבין – לא מבין, אבל זה אחרת לגמרי. באין ערוך.

ביום ובלילה צריכים ללמוד; בזמן הפנוי צריך לעסוק במבצעים בכל הכוח וההתמסרות, אבל באמצע הלילה צריך להוולד חסיד חדש! צריך להתבונן וללמוד חסידות, להתבונן ב'לכתחילה אריבעא' של הרבי וע"י זה כמו להיוולד מחדש! "אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו". היום בר"ח כסלו, צריך לשבח ולהודות להשי"ת על שנתן לנו את הרבי שליט"א. כמו שמודים לאבא על המתנה הכי טובה בעולם שיכל להעניק לנו. פשוט להודות לה', לשיר ולרקוד, לזמר ולשמוח: תודה, ריבונו של עולם! תודה, שנתת לנו את הרבי שליט"א! צריך לייקר כל תנועה של הרבי. הרי אף אחד לא זכה למה שאנחנו, בדורנו, זכינו. עד הגאולה האמיתית והשלמה.

השי"ת יעזור שהרבי יאיר בנו, בתוכנו. זו לא אמרה שלי. אמר אותה החסיד המפורסם ר' שמואל מונקעס, "הרבי הוא כמו שמש!". הוא מחיה והוא מאיר, השמש מצילה מכל מיני חוליים. הרבי מראה לנו מה הוא אמת ומהו שקר, והעיקר: הרבי שומר עלינו ששום מזיקים לא יוכלו, אפילו, להתקרב אלינו...

צריך לייקר כל רגע שאפשר להתבונן בפני הרבי. אני כבר יהודי זקן. צריך לקחת משקה ולומר לחיים שאזכה להביט על פניו הקדושות בהתוועדויות ובכל הזדמנות לשמוע היטב את הרבי. זה הרי גילוי אלוקות ממש. לחיים, לחיים ולברכה.

כשהרבי מביט בחסיד – נהפכים המעיים

בשנים האחרונות הרבי החל לחלק דולרים בהתוועדויות. איני מבין בעניינים שמימיים, ואיני יודע מה הכוונה בחלוקת הדולרים. אבל בפשטות נראה לי שהרבי רוצה לראות את כל אחד ואחד באופן אישי. פעם היו כולם נכנסים ליחידות, אבל עכשיו שאין אפשרות להיכנס לפני ולפנים, רוצה הרבי להביט בפניו של כל אחד ואחד.

חסידות זה אמת, והרבי – זה האמת של הדור. צריך לרקוד יומם ולילה בלי הפסקה. נכון, הרבי הוא גאון הגאונים, אבל זה לא העיקר, כשהרבי מתוועד שומעים ומרגישים את ה"אנוכי!". מי שרוצה להיות אַ אמת'ער חסידישער איד [= יהודי חסידי אמיתי], יש לי עצה אחת בשבילו: תביטו על פניו הק' של הרבי בהתוועדות, כפי שחסיד צריך להביט, ותהיו יהודים חסידיים!

הרבי שליט"א הוא אמת. אמת שלמעלה מדרך הטבע. ר"ח כסלו, צריך לדעת ש"קדוש היום לאדונינו...". צריכים לדעת שהרבי הוא בלי גבול. הרבי הביט עלי בשבת האחרונה ו'הפך' אותי... ההתמסרות של חסידים לרבי, זה 'יחידה שבנפש'. זה לא ענין של הגיון. אין על זה הסברים. ככה זה. ה' יעזור שתהיה לנו שייכות אמיתית לכל זה.

זוהי סעודת הודאה, אבל הרבי שליט"א למעלה מכל זה. כל הדיבורים על התמסרות חסידים לרבי, על כך ש"נפשי אליך תשתוקק", זה עדיין לא זה. אין שום דיבור והסבר בעולם שיכול לתאר באמת את ההתמסרות וההתקשרות של חסיד לרבי. כדי להרגיש את זה צריך להגיד 'לחיים'. צריך לנגן ניגון חסידי. זה יותר טוב מכל ההסברים. מי שנמצא פה עכשיו, בהתוועדות של ר"ח כסלו, יכול להרגיש מה זה השתפכות נשמות ישראל לנשמה-כללית של הרבי. מישהו ביקש כאן שאספר סיפור חסידי. לא צריך סיפורים. מה שקורה כאן הלילה זה הסיפור הכי טוב והכי חסידי. זה סיפור של השתפכות הנשמה החסידית לרבי. הבה נשיר יחד את הניגון של הרבי "צמאה לך נפשי". אנחנו לא יכולים לחקות את השירה הזאת, אבל בכל זאת צריך לשיר את הניגון הזה.

אני יהודי קטן, אבל זכיתי לשמוע קצת מזקני החסידים, ולכן אני מייעץ לכם: כשאתם מביטים על הרבי, תביטו כפי שאדמו"ר הזקן יוצא ומנגן את ה"צאינה וראינה", שחסידים פחדו להסתכל על פניו. אנחנו מביטים על הרבי ואיננו יודעים על מה אנחנו מביטים. צריכים לדעת שהרבי הוא בלי-גבול. הנשמה צריכה להיות צמאה לרבי, לא רק בלב, גם במוח.

תמיד אמרו, בכל הדורות, שלזקנים חסר ב'התקשרות'. גם היום יש מביניכם שסבורים כך. אני יהודי קטן, אבל זקן... ותאמינו לי כשאני אומר לכם כאן ועכשיו שלא רק שזה לא נכון, אלא אדרבה: ההיפך הגמור ממש. בימינו, אצל הזקנים, הרבי שליט"א יקר ונוגע עד עצם הנפש. אני לא יכול לדבר. ואינני רוצה לדבר. אבל הזקנים מקושרים היום בלי גבול באופן של הפלאה.

בהתוועדות אני יושב מול הרבי, וזה נורא... אני מוסר את נפשי... כדי שאוכל לזכות להביט בפניו הק' של הרבי. בשבת שעברה הרבי הביט בי והפף את מעי וקרבי... ההתקשרות של הזקנים היום היא התקשרות עצמית. אסור לי לדבר על זה. אני לא ראוי לדבר על הרבי. אבל לפעמים מוכרחים לומר מה שיש לומר, וכל זמן שאינני 'עובר ובטל' אני רוצה לומר שישי רוח, נפש ונשמה, והנשמה משתפכת לרבי ולאלוקות...

אנחנו יושבי בתי-חומר, שקועים בגשמיות, והשי"ת מפליא פלאות, זיכה אותנו, שיש לנו קשר אל הבלי-גבול, למעלה מהשמים ושמי השמים ומכל 'הפרצופים העליונים'. ומה שאמר אדמו"ר הרש"ב נ"ע, על אדמו"ר הזקן, כך אנחנו צריכים להרגיש כל פעם שמסתכלים על הרבי שליט"א! היום, ר"ח כסלו, צריך לשיר ולרקוד ולומר "לחיים", שהרבי שליט"א יהיה בריא ושנזכה שתהיה לנו איזו שהיא שייכות. "אשרינו מה טוב חלקנו". תודה לך אבא שבשמיים שנתת לנו את הרבי שליט"א!