ראיון נטול כפפות: יהודים, העיירה הווירטואלית בוערת!

שנים אחרי שהאינטרנט החל לחדור למחננו - הימצאותו היא עובדה מוגמרת הן לטוב והן למוטב. הגיעה העת לתת את הדעת לא רק על המעלות הנפלאות שלו אלא גם על החסרונות הגדולות שלו. ובעיקר, ללמוד מהו 'שימוש מושכל' באינטרנט • בראיון נוקב עם הרב שלמה שטרנברג, מנהל רוחני ומשפיע בישיבת 'חובבי תורה', הידוע כמומחה בתחום סכנת האינטרנט, הוא מדבר על הסכנה העצומה, על הניסיון הקשה, ועל הצורך הדחוף לדבר על כך בגלוי עם בני הנוער • לקריאת הראיון המרתק

•••

בזמן שבעולם החרדי 'המכשיר הטמא' - מכשיר הוידאו, היה מוקצה מחמת מיאוס, בבתי אנ"ש צפו בוידאו מהרבי; בזמן שחוגים חרדיים התבדלו מהרדיו, חסידי חב"ד ידעו את דברי הרבי שהרדיו הוא כוח אדיר שברא הקדוש ברוך הוא, והשתמשו ברדיו להפצת חסידות וקירוב אלפי יהודים; בזמן שבעולם החרדי 'מקום הסכנה - הקניונים' - היו מחוץ לתחום, תלמידי התמימים ואברכים פעלו בהם ב'מבצע תפילין' במלוא המרץ, בימי שישי בצהריים, לאחר שבוע גדוש בלימוד תורה. השאלה הנשאלת היא: מה הביא להבדל בגישה, ובעיקר, כיצד זה לא ניזוקו חסידי חב"ד מפגעי העולם החיצון?

התשובה לכך נעוצה בחינוך פנימי שקיבלנו שהבהיר לנו מהם הדברים הבעייתיים שיש במכשיר הוידאו והרדיו, לצד המעלות הנפלאות שניתן להפיק מהם. כל בחור צעיר ידע עבור מה הוא יוצא לקניון, ידע על חוסר הצניעות, אך גם ידע כי הוא שם למטרה אחרת: הפצת המעיינות. בלבד.

אבל לא כך הם פני הדברים בכל הקשור לרשת האינטרנט. בשקט-בשקט, וללא התרעה מוקדמת, בהתגנבות יחידים, נכנסו המחשבים לחיי אנ"ש. המחשבים נכנסו עבור מטרות טובות, אך מבלי כל חינוך ומודעות לסכנות ולנקודות התורפה שלהם. האינטרנט לא רק נכנס לבית, אלא גם למכשיר הסלולרי האישי, לכיס הפרטי.

שנים אחרי שהאינטרנט החל לחדור למחננו, היום הימצאותו היא עובדה מוגמרת הן לטוב והן למוטב. הגיעה העת לתת את הדעת לא רק על המעלות הנפלאות שלו אלא גם על החסרונות הגדולות שלו, הפוגעניות, ההרסניות. אך בעיקר, ללמוד מהו 'שימוש מושכל' באינטרנט.

הכתבה שלפניכם לא עוסקת בשאלה האם מותר להכניס לבית אינטרנט (כמובן כשר, מסונן ונקי מכל אפשרות של צפייה בתכנים לא-ראויים) - היות והנושא כבר נפסק בצורה ברורה על-ידי רבני חב"ד בעולם כולו, אלא כדי שכל הורה, מחנך או בחור, ילמד ויכיר מהן הסכנות וכיצד מתמודדים עימן.

לא בכל יום אנו עומדים בפני אתגר שכזה, אתגר שבפניו בטלים מחיצות ודעות קדומות, אתגר שעבורו מתאחדים כולם ללא קשר להשקפת עולם. זאת הסיבה היחידה שמאפשרת את פרסום סדרת הכתבות במקביל בכל הערוצים החב"דיים, כי בנפשנו הדבר.

יוצאים לדרך.

••

הסכנה כאן. אי אפשר לטמון את הראש בחול

הרב שטרנברג, יצא לי לשמוע אותך מדבר בהרצאה לפני מספר חודשים על הסכנות של האינטרנט, והשאלה הראשונה שעלתה לי בראש היתה: איך הגעת לנושא?

אכן גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה.. אבל יחד עם זה אני יודע שלא תמיד יש לנו את הפריבילגיה לבחור לאיזה עניין להכניס את הראש ולאיזה לא. אחד הכללים החשובים ביותר בעולם החינוך הוא, שמחנך טוב חייב להכיר היטב את התלמידים שלו, להיכנס לתוך העולם שלהם, לדעת בדיוק מהם הנסיונות עמם הם מתמודדים, ואז לעשות ככל יכולתו כדי לעזור להם. למרבה הצער, בדורנו, הצעירים עומדים בפני נסיונות שונים, ולפעמים גם המחנכים מעדיפים להעלים עין מבעיה מסויימת, ולהתמקד בבעיות אחרות, אבל האינטרנט הפך להיות מחלת הדור, והמחנכים לא יכולים לטמון את ראשם בחול, אלא חייבים להיכנס לעומק הבעיה ולאתר דרכי התמודדות.

מתוקף תפקידי כמשפיע בבית המדרש של ישיבת 'אהלי תורה' (ולאחר מכן כמנהל רוחני של ישיבת 'חובבי תורה'), ומנהל ישיבת-קיץ לבחורים מישיבה קטנה, אני עומד בקשר הדוק עם בחורים מגיל מארבעה עשרה ועד לחתונה, ובמקרים רבים הקשר נמשך גם לאחר החתונה. מכיון שהקשר בינינו הוא מאוד פתוח ואני מעודד את הבחורים לבוא ולהתייעץ על כל דבר בחייהם ובפרט בענינים הקשורים לעבודת ה', נחשפתי לנושא והתחלתי לדבר על כך לפעמים בסוף ההתוועדויות.

בפעם הראשונה שדיברתי ברבים על הבעיות של האינטרנט, נדהמתי מגל הפניות של בחורים שהגיעו אליי אחר כך לספר מה עובר עליהם ועם מה הם מתמודדים, וכך - שלא ברצוני - הפכתי לכתובת בנושא הזה. גם משפיעים אחרים שנחשפו למקרים כאלו ואחרים, הפנו את הבחורים אליי. בלי גוזמה, כמעט לא עובר יום שאני לא מקבל פנייה מבחור או אברך שמבקש עזרה בענין הזה.

אתה משפיע בניו יורק, אבל האם נראה לך שכך המצב גם בארץ ישראל?

למען האמת, כרגע המצב בארץ ישראל יותר טוב מארצות הברית. פחות משפחות מאנ"ש מחוברים לאינטרנט, וממילא גם החשיפה של הצעירים לתחום קטנה יותר. אבל זאת לא נחמה, כיוון שזה רק עניין של זמן עד שהמצב בארץ ישראל יהיה דומה לכאן. במילים אחרות: בארץ ישראל נמצאים היום במצב שאנחנו היינו לפני שלוש שנים. הנחמה היחידה היא, שלמחנכים בארץ ישראל יש את ההזדמנות לעשות את מה שאנחנו לא השכלנו לעשות כאן לפני שלוש שנים. וחייבים לעשות הכל - אבל הכל - כדי שלא להגיע למצב שלנו...

אבל מדוע נראה לי שאתה די בודד במערכה, ואתה מעדיף לדבר על כך בקול, בשעה שרוב המשפיעים והמחנכים מעדיפים לדבר על כך בשקט, או לא להתייחס לנושא בכלל?

זה נכון אבל לא מדוייק. דווקא לאחרונה יש יותר מודעות לנושא, ומאותה סיבה שאני התחלתי להתייחס לנושא – גם משפיעים נוספים זיהו את גודל הבעיה, והם נרתמים לטיפול בנושא. אבל אכן רוב הרבנים והמשפיעים פשוט מפחדים לגעת בנושא הזה. אחרי הכל, הנושא הזה נחשב ל'טאבו' אצלנו, נושא רגיש וכואב שלא מדברים עליו, אז בדרך כלל מעדיפים להתעלם מכך ולא להתמודד עם הבעיה באומץ. חוץ מזה, צריך לזכור שהתופעה היא יחסית חדשה, וחסרה הדרכה בסיסית אפילו למחנכים ומשפיעים, שלא יודעים מה עושים עם תפוח האדמה הלוהט הזה.

יחד עם כך חשוב שנזכור שאם לא נדבר על הבעיה, היא לא תיעלם, ורק תגדל מיום ליום. הבעיה היא כאן, ויש לנו רק שתי אפשרויות: או שאנחנו נתעורר, או שהילדים שלנו יעירו אותנו. כשנחשפתי לבעיה חשבתי לתומי שמדובר באחוזים בודדים בין הבחורים והאברכים, אבל מיום ליום אני מגלה שמדובר בתופעה רחבה יותר ויותר. אחרי כל פעם שדיברתי על כך הגיעו אליי עוד ועוד בחורים ואברכים שביקשו סיוע ועזרה. בכאב גדול אני מוכרח לומר שמדובר בתופעה בעלת מימדים רחבים. אני יודע שיש הרבה שיחשבו שאני נביא זעם ויש אפילו שיטענו שאני מדומיין, אבל אני מתעסק בנושא ומכיר את העובדות, והעובדות מדברות בעד עצמן.

חשוב להדגיש ולהבהיר: אין בדברים כל סתירה לתופעה המדהימה של ההתפתחות העצומה של עולם הישיבות החב"די או עולם השליחות, כאשר בכל רחבי תבל יושבים תמימים שאין להם בעולמם אלא ד' אמות של תורה והתקשרות, ובכל פינה פועלים שלוחים במסירות נפש להפצת המעיינות. התופעה המתוארת בכתבה זו מתקיימת במקביל לכך, ועל כן החובה להתייחס אליו.

למעשה מדובר בבעיה כלל-עולמית של כל הקהילות היהודיות ברחבי העולם. היו קהילות שניסו לאסור כליל את השימוש באינטרנט, אבל זה התברר כצעד לא מעשי ולא יעיל. עם הזמן, כל הרבנים מבינים שצריכים להכנס לעובי הקורה ולטפל בבעיה. איסורים וחרמות לא יספיקו וחייבים לתת את הדעת על פתרונות אמיתיים. אפילו הגוים מבינים את ההרס והחורבן שזה גורם, וישנם הרבה ארגונים לא-יהודיים שעובדים לחנך ולעזור בענין הזה.

פער דורות. ההורים מתקשים להבין.

והורי התלמידים מבינים את הבעייה ומשתפים איתך פעולה?

מה שמדהים הוא שככל שהצעירים יותר מודעים לבעיה ומוכנים לבקש עזרה - כך בדיוק גדול חוסר ההבנה וחוסר הידיעה בקרב ההורים בכלל והמבוגרים בפרט. לצעירים ברור שישנה כאן בעיה ושחייבים לטפל בה, ואילו המבוגרים בטוחים שמדובר בפנטזיה. מגיעים אליי בחורים ומספרים שהם ניסו לדבר עם הוריהם שיתקינו פילטר על המחשב, אבל ההורים זלזלו בכך וטענו שאין שום צורך בכך.

לפני כשנה הגיע אליי בחור ושפך את ליבו על מצבו, והסתבר שהאינטרנט השתלט לו על החיים. הוא בכה והתחנן לעזרה, ואני עודדתי אותו שהיום יש אפשרות לקבל עזרה מקצועית, שתאפשר לו לצאת מההתמכרות לאינטרנט, אבל העזרה הזאת תעלה לו כסף. הוא התחלחל מהמחשבה שיצטרך לדבר עם הוריו על כך ואני הצעתי לדבר בעצמי עם אביו ולא לספר על הבעיה אלא להסביר לו שבתור משפיע אני חושב שבנו צריך טיפול פסיכולוגי מסויים. 

כששוחחתי עם אביו, כיון שהוא ידע שאני עוסק בנושא של האינטרנט, הוא חשד שאני מתכוון לזה וסירב בתוקף לשמוע מילה נוספת. הוא האשים אותי: 'אתה חושד בבן שלי שיש לו בעיה שכזאת! איך אתה מעיז לחשוד כך בבן שלי?! אני מכיר אותו לפני ולפנים, והוא בחור חסידי שלא שייך לדברים האלו'. למרבה הצער, לסיפור הזה אין עדיין סוף טוב, כיון שהבחור ממשיך לסבול ולהיאבק לבד, בגלל חוסר ההבנה של ההורים.

מידי שנה, במהלך הקיץ, אני מקיים ישיבת קיץ לבחורים חסידיים המבקשים להתעלות בלימוד התורה בשקידה והתמדה והתקשרות, ובין הבחורים כבר ידוע שההתוועדות האחרונה של ישיבת הקיץ מוקדשת לנושא האינטרנט. אחד התמימים, בן של שליח, קיבל על עצמו החלטה שלא לגעת באינטרנט עד חתונתו ללא צורך (דהיינו סתם לקריאת חדשות או בילוי אחר), ואם ישנו צורך אמיתי לכך, אזי הוא ישתמש רק במחשב עליו מותקן פילטר וכאשר נמצא לידו אדם נוסף.

עברו מספר שבועות וקיבלתי טלפון מאביו השליח: 'מה עשית לבן שלי?'. לא הבנתי מה עשיתי לבן שלו, והאב המשיך: 'בגללך הוא לא משתמש באינטרנט'. הבהרתי שזה לא בגללי אלא כיון שהבן השתכנע שהדבר מסוכן לו, וניסיתי להבין מה הבעיה. האב הסביר שעד עכשיו בנו היה מפעיל את אתר האינטרנט של בית חב"ד, שולח את האימיילים השבועיים וכן הלאה, וכעת אין מי שיעשה את זה. האב המשיך ואמר: 'אני מכיר את הבן שלי ויודע בדיוק מה הוא עושה במחשב, ואין לו קשר לדברים כאלו'. שאלתי למה שהאב בעצמו לא יעשה את כל הפעולות האלו במקום בנו, והאב השיב שהוא לא יודע כל-כך איך משתמשים באינטרנט..

זוהי בעצם תמונת המצב של בעיית האינטרנט: הדור המבוגר לא יודע איך מתעסקים עם מחשב, וממילא משוכנע שהכל בסדר, כיון שהוא לא נחשף לדברים שהדור הצעיר נחשף. הדור המבוגר גם לא מבין בחסימות, פילטרים וכל שאר הדברים, אבל הדור הצעיר כבר מומחה בעקיפה וגלישה בכל דרך אפשרית.

אז איך אתה מסביר את זה שהבחורים חיים בעולם אחר לגמרי מהעולם של ההורים?

כדי להסביר את זה אביא דוגמא מההבדל בין תושב וותיק לבין עולה חדש. עולה חדש יכול להיות אדם מוצלח שיגיע וילמד את השפה ואת מנהגי המקום, אבל בדרך כלל הוא לא יידע לדבר ב'סלנג'. זה בעצם ההבדל בין אדם שנולד לתוך העולם העכשווי, שבו כבר יש אינטרנט, לבין המבוגרים שלמדו להשתמש בזה במהלך החיים. רוב המבוגרים יודעים להשתמש שימוש בסיסי באינטרנט, הם יודעים לבדוק מתי הרכבת יוצאת, לשלם חשבון חשמל וכן הלאה, אבל הם לא 'חיים' עם האינטרנט. לעומת המבוגרים, הצעירים נולדו לתוך המציאות של האינטרנט והם לא מכירים עולם אחר.

המבוגר, שמגיע מעולם אחד, לומד להשתמש בכמה כלים וממשיך הלאה בחיים ואומר שזה דבר נפלא. לעומת זאת הצעירים נולדו עם זה, וכאן החיים שלהם מתנהלים. הגיע אליי בחור ושאל אותי מה דעתי על פייסבוק. הסברתי לו את הבעיות והוא הסכים עם כל מילה, אבל אז הוא אמר לי: 'הרב, אתה לא מבין משהו. אתה חושב שאני בחור ישיבה שמשתמש בפייסבוק והאמת היא שאני בחור פייסבוק שלפעמים נמצא בישיבה. הפייסבוק הוא הבית שלי, ולפעמים אני פשוט יוצא מהבית לשיעור ומיד בסיום חוזר 'הביתה' אל הפייסבוק'.

הזמנים השתנו. חייבים לדבר עם התלמידים.

אוקיי, אני מבין שישנה בעיה וחייבים לטפל בזה. אבל מדוע לדבר על כך ברבים? אתה לא חושש שתגרום לבחורים שלא מודעים לכל זה, לרצות לבדוק 'מה יש באינטרנט'?

היום זה כבר לא סוד שילדינו נחשפים לחומרים לא רצויים באינטרנט לפני גיל 11 (והמחקרים מוכיחים שממוצע הגיל רק יורד כל הזמן). אז לא מדובר כאן על משהו חדש שאנחנו מגלים למישהו, כיון שהבעיה כבר קיימת, ולא לדבר על זה - פירושו לטמון את הראש בחול.

הנהלה של אחת הישיבות החשובות בארצות הברית הגיעה למסקנה שחייבים לדבר על הנושא וביקשו ממני לדבר בפני כל מאות התלמידים. אחר-כך הגיעו אליי עשרות בחורים לדבר ולבקש עזרה, ולמרבה הפלא כל אלו שהגיעו היו בחורים חסידיים! כשאני עושה אחד ועוד אחד, אני מקבל את התוצאה הפשוטה: הנגע כבר פשה בכל הבחורים, וגם אם יש כאלה שעדיין מתביישים לדבר - הם יודעים היטב על מה מדובר. אנחנו לא מגלים את אמריקה לאף אחד. מה שבעבר למד אברך לפני החתונה, היום כמעט כל ילד בכיתה ז' יודע..

לכן, אין לנו ברירה אלא להציף את הבעייה, לדבר על כך ולהעניק לתלמידנו את היכולת להתמודד עם הבעייה. הבחירה אינה אם ילדינו ידעו את עובדות החיים או לא; הבחירה היא אם אנחנו נלמד אותם או שחברים שלהם ילמדו אותם.

הבה נחשוב: אם חס ושלום הייתה בעיה של סמים בקהילות שלנו, איך היה יותר סיכוי למנוע את ילדינו משימוש בסמים? כאשר הם היו מקבלים הדרכה בגיל צעיר, מאדם אחראי (הורים או מורים) שמסבירים להם את הסכנות שבכך, או כאשר הפעם הראשונה בחייהם בה היו נחשפים לסמים היא כאשר שמעו מחברים כמה זה כיף? ברור שאם לא מדברים ולא מסבירים, הם יגלו את זה ממקום אחר ואזי יקבלו הסתכלות מעוותת על הדברים והתוצאות יכולות להיות הרסניות. נכון שצריך להיזהר איך לדבר ומה לדבר, אבל אין לנו את הפריבילגיה לשתוק, כיון שאם הצעירים לא ישמעו מאיתנו כמה זה מסוכן - הם ישמעו מאחרים כמה זה טוב.

הדברים נשמעים הגיוניים אבל מאידך כולם מכירים את שיטת חב"ד בכלל ושיטת הרבי בפרט שלא להתעסק עם הנושא בכלל, ושהדיבור על כך רק מגרה את היצר.

אכן, שיטת חב"ד היא שלא לעסוק בזה, אבל הרבי בעצמו כתב ואמר מפורש שהדברים השתנו כיון שהעולם השתנה. ישנו מכתב מהרבי באגרות קודש (חלק ט' עמוד כד) בו הרבי כותב לרב חשוב, בתגובה לסט של שישה ספרים - טהרת יום טוב, בהם הוא מדבר על חומר העוון של שמירת הברית, תיקון הפגם וכו', וזה לשונו הקדושה:

'ואף אשר לא הורגל בתוככי אנ"ש להדפיס ספרים מיוחדים לביאור סיבת העוון, וגם אפילו לא לייחד הדבור על זה ברבים ובפרסום.. הנה במדינה זו, אשר נעשה פרץ גדול בעוון זה בחוגים ידועים, וכבקעה הדבר בעיניהם.. ובעוונותנו הרבים אין פוצה פה ומוחה ומגלה קלון.. הרי מקום לומר, אשר יש להדפיס ולפרסם על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו', ובעיקר - לחזק ולהגדיל גם על ידי זה את שימת לב המלמדים, הר"מ והראשי ישיבה שליט"א להמצב בזה, כי במדה ידועה וחשובה בהם הדבר תלוי לתקן המצב הפרוע'.

המכתב נכתב בשנת תשי"ד, ומאז כמובן וגם פשוט המצב רק החמיר עשרות מונים. אם כבר אז כתב הרבי שהגיע הזמן להתחיל לדבר ולכתוב בנושא, אין ספק שהיום שיטת הרבי היא שחובה להתעסק בכך, וכפי שהרבי כותב שהדיבור בזה הוא 'להציל נפש בחורי ישראל מרדת כו'' רחמנא ליצלן.

ביחידות של האדמו"ר מבעלז אצל הרבי, בד' אדר שני תשמ"א, דיבר הרבי על כמה עניינים שבעבר נהגו באופן מסויים, אבל היום צריכים לשנות את אופן ההנהגה. כמו ייסוד בתי ספר לבנות, ולימוד תורה לבנות, או הוצאת עיתון חרדי - שבעבר היה מושלל, והיום כולם מודים שיש בכך צורך.

בהמשך לזה נגע הרבי בנושא שבהחלט אפשר להשליך ממנו על נושא האינטרנט:

'מצב דומה הוא בנוגע לטהרת המשפחה: דיברתי עם רבנים ותבעי מהם לדרוש בענין טהרת המשפחה. הם ענו: איך אפשר? צניעות! והיתה להם ראיה: האבא היה רב, הסבא היה רב, סבו זקנו אף הוא היה רב, ומעולם הם לא דיברו בענין טהרת המשפחה. למי עלה על הדעת לדבר על טהרת המשפחה ברבים? הרי זה היפך הצניעות לגמרי. שאלתי אותם אם הם ניסו לברר אצל חברי או חברות קהילתם על מצב ידיעותיהן. הם ענו לי שאין צורך בכך. הם מכירים בתי ספר שבהם הן למדו (בתי ספר כלליים או אוניברסיטאות וכיוצא בזה), והם יודעים שבתוכנית הלימודים שלהם יש שיעורים מיוחדים בדבר נעניני נישואין וכו'.

שאלתי: אם הן בין כך לומדות על ענינים אלה, מה אתם מרוויחים בשתיקתכם? כשאך תתחילו לדבר עמן תווכחו שהן יודעות עשר פעמים ככה, ואם כן מדוע לא לדבר עמן על טהרת המשפחה? אבל לפועל המציאות היא שזקוקים להשתדלות מיוחדת כדי שיידעו מהעניינים, אפילו העקריים, של טהרת המשפחה.. בינתיים עוסקים בשקלא-וטריא, בקושיות והסברים. אבל הבת גודלת. כשמחמיצים יום, אין לדעת אם אפשר יהיה לתקן זאת למחרתו!'..

יחד עם זאת, חשוב להבהיר את ההבדל בין הגישה החב"דית לבין גישתם של שאר החוגים החרדיים לנושא: בחוגים אחרים, מתעסקים כל הזמן עם האיסור ומדברים על זה בלי הפסקה. הם כותבים ספרים על עצם האיסור וההשפעות בנפש וכו' וכו', ואילו בחב"ד השיטה הייתה שלא לדבר על האיסור עצמו, אלא לעבוד בשיטת הדיבור המונע. זאת-אומרת, שלא מתעסקים עם האיסור והפחד מהחטא, אלא מזהירים מעצם הסכנה שיש במכשירים טכנולוגיים שדרכם ניתן להגיע למקומות אסורים.

דבר ברור שכאשר ישנו אדם מסוכן שמסתובב בשכונה, כל הורה עם טיפת רגש אחריות יקרא לילדיו ויסביר להם שהאדם הנ"ל מסוכן ועליהם להתרחק ממנו. אף אחד לא יאמר שאינו רוצה לחנך את ילדיו באופן כזה ולא רוצה שיידעו שישנם אנשים רעים - כי אולי זה יגרום להם להתחבר אליו..

ישנו הבדל גדול בין דיבור על התאוות השונות של הנפש הבהמית, שדיבור כזה יכול לפתוח ולעורר את התאווה, ובין דיבור על כך שישנה סכנה להסתובב במקום מסוכן, או בעניננו ישנה סכנה לקנות מכשיר מסויים שממנו מגיעים למקום סכנה. גם בנושא הדיבור על התאווה עצמה הרבי כותב שלפעמים אין ברירה וחייבים לדבר עליו, אבל הדיבור מהסוג השני, דהיינו ידיעת הסכנה עצמה – דבר ברור שהוא חובה עלינו כהורים וכמחנכים.

ללא חריגים. לא מצאתי בחורים שחסינים מסכנת האינטרנט.

יבוא הורה ויטען בצדק: הבן שלי הוא בחור חסידי שכל ראשו ורובו שקועים בלימוד והתקשרות, מה אתה רוצה ממני?

צר לי לאכזב את ההורה הזה, אבל עוד לא מצאתי סוג אחד של בחורים ש'חסין' מפני הסכנות האורבות לנו באינטרנט. עוד לא מצאתי את הקבוצת בחורים שקיבלו תעודת ביטוח מהנושא והוריהם יכולים להיות רגועים ובטוחים שבניהם נמצאים בידיים טובות. בתחילה חשבתי שבחורים בעלי מזג רגוע וקר, בודאי לא נמצאים בדרגת סיכון, אבל התבדיתי. אחר כך חשבתי שבחורים חסידיים המופשטים מהעולם – להם בודאי לא צריך לדאוג, אבל התבדיתי. וכך הלאה, בכל פעם שחשבתי שמצאתי את סוג הבחורים שבוודאי נמצאים מחוץ לתמונה – גיליתי שאין דבר כזה.

אני רוצה לומר בזהירות שבחור שהאינטרנט לא מסוכן עבורו, צריך ככל הנראה לראות רופא כי משהו לא בסדר אצלו.. נכון שברוך השם ישנם רבים שבפועל לא נכשלו, אבל אנחנו מבקשים כל יום 'ואל תביאנו לידי ניסיון', ומי יודע מה יקרה חס ושלום במקרה של נסיון קשה. צריך להבין שהבחור לא צריך לחפש את הדברים האסורים באינטרנט כדי ליפול, אלא הדברים האסורים מחפשים אותו!

מדובר בתעשייה עצומה המגלגלת מליארדי דולרים בשנה וכל תפקידם של העובדים בתחום הזה הוא אחד: לחפש אנשים נוספים שיגיעו לאתרים שלהם. יש היום את כל הטריקים בנושא כולל פרסומות אמיתיות ופרסומות מוסוות ואתרים שקופצים פתאום, ואימיילים שנראים תמימים ושלל שיטות שונות ומשונות שתפקידם: למצוא את הילדים שלנו ולהפיל אותם.

סיפר לי בחור חסידי בבכיות כיצד הוא נכשל. הכל התחיל כשהוא נכנס לאינטרנט כדי לקנות כרטיס טיסה, דבר לגיטימי לחלוטין, אבל שם היתה פרסומת אחת שהעבירה אותו הלאה והלאה, ובסוף הוא כבר לא יכל לצאת. לא מדובר על בחור שהגיע מסקרנות או שהיתה לו איזו שהיא מחשבה בנושא, אלא בחור שהתחבר בתמימות לאינטרנט אבל היה שם מי שחיפש אותו, למרות שהוא לא ידע מכך כלל.

כן, זה נשמע מפחיד אבל הרעיון הוא לא להפחיד אף אחד אלא שנדע להיזהר. יש בעולם הרבה גנבים וגם רוצחים, והתפקיד שלנו זה לא לפחד מהם אלא להיזהר מהם, לנעול את הדלת וכן הלאה.

אבל גם בלי להפחיד צריך לזכור שכל אדם נברא עם נטיה טבעית ועם נפש הבהמית, ואנחנו לא צדיקים ורובנו גם לא בינונים על פי תניא, ואם נעמוד בנסיון מידי קשה - לא בטוח שכולם יעמדו בו. שמעתי ממשפיע דבר מעניין בנושא. הרי גם הבינוני לא מואס ברע, אלא שהוא לא נותן לרצון לעלות מהלב אל המוח ולהרהר בו, שזה תהליך שלוקח כמה שניות מהרגע שבו הלב חפץ ברע עד שבפועל המוח דוחה את הרע ולא מהרהר בו. לעומת זאת בימינו המחשב הוא יותר מהיר גם מהבינוני, וכאשר אדם נכנס לאתר מסויים ולפתע קופץ לו אתר נוסף, זה לוקח פחות מחמש שניות, ולפעמים זה כבר מאוחר מידי כיון שזה קפץ ישר מהלב למוח ולא היה זמן למנוע את זה.

כל הורה יכול לעשות חשבון נפש עצמי, ולגלות שגם אם הוא עצמו היה בחור חסידי, הרי היו לו ניסיונות בשמירת העיניים וכדומה, וסביר להניח שגם הוא לא תמיד ניצח את יצרו. ההורים צריכים להבין שבימינו הניסיונות עברו לפורמט אחר. מה שפעם היה שייך רק במחשבה – היום שייך גם בראייה ויותר מכך. ואם ההורה יכול היה להיכשל במחשבות אסורות, הרי בנו יכול להיכשל במראות אסורות. משום כך, הניסיונות של היום קשים הרבה יותר, ומי שנופל פעם אחת – קשה לו להינצל מהפעם הבאה, כי נקשרים לזה וזה הורס אותם ברוחניות ובגשמיות.

עולם ווירטואלי. אנשים חיים בשני עולמות מקבילים.

מה הסוד של האינטרנט, שמושך אליו הרבה יותר משאר מוצרי המדייה, למשל עיתונים או טלוויזיה שגם בהם יש איסורים חמורים?

האמת שזאת שאלה מאוד מעניינת וחשבתי המון על ההבדל בין הדברים. קח לדוגמא את העיתונים: כמעט אף חסיד חב"ד לא יעיז לקנות ולהכניס לביתו את עיתון ידיעות אחרונות, אבל המונים נכנסים לאתר של העיתון, מעשה שבכל יום, וזאת למרות שהאתר יותר גרוע בהרבה מהעיתון עצמו. אנשים לא יכניסו טלוויזיה לבית, אבל יראו את אותן תוכניות דרך האינטרנט, וכן הלאה.

אומרים שכל אדם טוען שיש לו 'קו אדום' והוא אף פעם לא עובר אותו. אבל אם נבדוק נגלה שגם אם אנחנו לא עוברים אותו - ל'קו האדום' שלנו יש רגליים, והוא זז לאט לאט בכל פעם שאנו מתקרבים אליו. מסתבר, שבעידן הטכנולוגיה הוא הצמיח גלגלים, ובעידן האינטרנט הוא הצמיח כנפיים..

נראה לי להסביר את זה בכך שהאדם חי בשני עולמות מקבילים: עולם המעשה והדיבור, ועולם המחשבה. בעולם המעשה והדיבור כל אדם נורמלי דואג איך הוא נראה ואיך הוא נשמע, אבל בעולם המחשבה, כל אדם הוא בעצם משוגע. כל אחד מרשה לעצמו להיסחף בדמיונות ולחשוב איך הוא היה רוצה להיות וכל מיני דברים שמעולם לא היה מעז לדבר וכמובן שלא לעשות. למשל: מידת הגאווה - במחשבה כל אחד מתגאה וחושב שהוא הכי טוב בעולם, אבל בעולם הדיבור רוב האנשים מבינים שזה יישמע מוזר ולכן הם לא מדברים על זה.

במידה מסויימת, עולם האינטרנט נתפס אצלנו כחלק מעולם המחשבה. כל המציאות באינטרנט היא וירטואלית, ולמרות שיש שם 'אנשים' אנחנו לא מתייחסים לזה בצורה הזאת. לכן אנחנו מרשים לעצמנו באינטרנט לעשות דברים ולומר דברים שלא נעלה על דעתנו לעשות בעולם האמיתי. לדוגמא, הרבה יותר קל לאדם לשלוח אימייל של התנצלות ובקשת סליחה מאשר לפגוש את חברו ולבקש את סליחתו פנים אל פנים. האימייל מסתיר אותנו ונותן לנו תחושה שאנחנו לא באמת קיימים, האדם השני לא באמת קיים, וגם בקשת הסליחה לא באמת קיימת.. וזאת למרות שאחר כך נוכל לפגוש את אותו אדם גם בחיים האמיתיים.

זה בעצם מה שקורה לנו באינטרנט. לקנות עיתון ידיעות אחרונות זה בעולם המעשה, ולכן רוב האנשים לא יעשו את זה; אבל להיכנס לאתר של העיתון באינטרנט, זה לא נתפס כ'מעשה' ממש, אלא משהו וירטואלי, למרות שהסכנה חמורה יותר.

יש עוד נקודה שנובעת מכך שהאינטרנט הוא 'עולם המחשבה'. בעולם המעשה, אדם בדרך כלל מתרכז במעשה אחד כל פעם ולא עובר מנושא לנושא בלי לשים לב, אבל במחשבה זה שונה. במחשבה אדם לא יודע איך הוא הגיע לחשוב על משהו כי המחשבה פשוט משוטטת ופתאום אדם חושב על נושא שלא עלה בדעתו בכלל. גם באינטרנט אדם יכול להגיע למקום שהוא לא רצה להגיע ולא יודע איך הוא הגיע לשם, פשוט על ידי עוד לינק ועוד לינק ופתאום הוא נמצא במקום שאין לו מושג מה הוא עושה בו.

כל אחד מבין שאם לא היה הבדל בין המחשבה לדיבור והמעשה, וכל מחשבה שעלתה לנו בראש היתה מתגלית לכל הסובבים אותנו, וכל רצון שעלה בראשונה היה מתגשם מיד – אזי רוב האנשים בעולם היו מאושפזים כחולי נפש או יושבים בכלא אחרי סורג ובריח.. זה לא שאנחנו אנשים רעים, אלא שבמחשבה אין סינון ואין גדרים. כך זה בעולם האינטרנט, כשאנחנו נמצאים לבד מול המחשב בלי שמירה ובלי סינון, אנחנו בעצם נמצאים בעולם המחשבה ואנחנו מסוגלים 'לעשות' באופן וירטואלי את כל מה שאנחנו בדרך כלל מעיזים רק לחשוב..

זהירות. המסר שלי הוא: תתעוררו!

אז המסר שלך זה שנתחיל לחשוד בילדים שלנו כל הזמן?

ממש לא. אינני מטיף לחשדנות, אלא לזהירות. מדובר באחריות שלנו, כהורים וכמחנכים. המסר שלי הוא לא הפחדה אלא קריאה להתעורר. הגיע הזמן שנבין שכל מה שכתוב בתניא, לא מדובר על אנשים אחרים אלא עלינו ועל הילדים שלנו. כאשר בתניא מדובר על נפש הבהמית ויצר הרע, זו לא סיסמא יפה עבור השני, אלא זאת מציאות החיים שלנו. כן, לכל אחד - וזה כולל אותי ואותך - יש שתי נשמות, והראשונה היא הנפש הבהמית.

כל אחד מבין, שהלכות ייחוד מחייבות את כולנו, ואף אחד לא חושב שהתורה חייבה אותו בהלכות אלו מכיוון שחושדים בו שהוא ייכשל, אלא זה גדר וסייג לאנשים כערכנו שנולדנו עם יצר הרע, ועלינו להיזהר ממצבים שיכולים להיות מסוכנים עבורנו.

חשוב להבין שהאינטרנט הוא לא רע, אלא השתקפות של העולם שלנו, כולו עם כל מה שיש בתוכו, גם עם הטוב וגם עם הרע. האינטרנט לא חידש דבר אלא עשה דבר אחד פשוט: לקח את כל העולם כולו והכניס אותו לתוך הבית ולתוך הכיס של כל אחד מאיתנו.

נעשה תרגיל מחשבתי קטן: באם בחור צעיר יבקש מאביו כרטיס טיסה סובב-עולם עם אשראי כספי בלתי מוגבל, כדי שיוכל לטוס בלי ליווי ולבקר בכל מקום בעולם, האם יש אבא אחד שפוי שיתן לבנו את האפשרות הזאת?

ובכן, זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאשר אנחנו נותנים לילדים שלנו גישה חופשית לאינטרנט. אנחנו נותנים לילד כרטיס טיסה חינם לכל נקודה ומקום בעולם, וגם אשראי בלתי מוגבל להיכנס לכל מקום, לדבר עם כל אדם, לשמוע כל דעה, לשמוע כל זמר, לצפות בכל סרט ועוד המון המון דברים שבשום פנים ואופן לא היינו נותנים לילד שלנו בעולם המציאותי והאמיתי.

למעשה, באינטרנט המצב הרבה יותר גרוע, כי בעולם המציאות, אולי אפשר לסמוך על הילד שלנו שלא יטוס למקום מסוכן; אבל כיון שבאינטרנט לא תמיד הכל בשליטתו, אין שום מקום להגיד ש'אני סומך עליו'.

ומה עם הורה שיגיד שהוא רוצה לתת לילד שלו ללמוד מהטעויות של עצמו?

אין בעיה, אם כך שגם לא ילמד אותו בגיל שנתיים איך לחצות כביש במעבר חציה, וכשיגיע לגיל 13 שיתן לו את מפתחות הרכב כדי שיוכל ללמוד מהטעויות של עצמו. בתור הורים יש לנו אחריות, ולכן יש דברים שאנו יכולים לתת לילד ללמוד בעצמו, אבל ישנם דברים מסוכנים מידי, ובהם איננו יכולים לאפשר לילד ללמוד מהטעויות שלו, כי יתכן שהילד יידרס ולא יישאר עוד בעולמנו כדי ללמוד מהטעות שלו.. גם בנושא האינטרנט זה אותו דבר. אני לא יכול 'לסמוך על הילד' ולתת לו ללמוד מהטעויות של עצמו, כי יתכן שלא יהיה מי שילמד מהטעויות.

לסיום:

בעבר, מדינות הקיפו את עצמן בחומות גבוהות, עד שהגיעו הפגזים שהפכו את החומות למיותרות. אחר כך נבנו חפירות והגנות עד שהטילים הפכו גם את אותם למיותרות. היום גם המערכות הכי משוכללות כבר מאבדות מכוחן כיון שהמלחמות החכמות נערכות באינטרנט על ידי וירוסים מתוחכמים. הדבר לא שונה במובן הרוחני. בעבר קהילה יכלה להקיף את עצמה בגדרות, אחר כך היו תקנות ואיסורים, אבל היום כל זה לא קיים, וחייבים חינוך אמיתי ומושקע, לצד עשיה אקטיבית של כל הצעדים הדרושים לכך שנישמר ככל האפשר.