לאכול קינוח בסיום סעודת שבת? • סיפורים על 'אתכפיא'

איך המשפיע ר' שלמן משה עישן לתאווה? האם יש לעשות 'אתכפיא' בישיבה? מהי ה'אתכפיא' של מי שלומד תורה כל היום? לשבת במרפסת זוהי תאווה? ואכילת קינוח בסיום סעודת שבת מתאימה? • אנו מגישים לקט סיפורים, חלקם בלעדיים לאתרנו, על הצורך בהימנעות מתאוות והנחיצות ב'אתכפיא' באכילה וכדומה • לקריאה

•••

 ☚ מדוע סירב הרבי לקבל רכב חדש בשווי 40,000 דולר במתנה? 

מתוך לשמה בא לשלא־לשמה

פעם, בעת התוועדות עם הרבי הרש"ב, ישב אחד המסובים, שהתענג משמיעת דברי הרבי, ואכל תוך כדי כך, בהנאה מרובה, מן הדייסה שעמדה על השולחן. בכל מדינה ישנו מאכל מסויים, אהוב במיוחד; בליטא זהו ה'גריקנע קאשע' [= דייסת כוסמת]. העיר הרבי: שכחתם שאתם אוכלים קאשע. העונג השכלי גרם להנאה גופנית. אלא שהאוכל לא הרגיש בדבר, שכן לא היה עסוק באכילה אלא בענין ששמע; ובכל זאת - הנפש הטבעית עשתה את שלה, והעבירה את ההנאה גם לאכילת הדייסה.

לזרוק סיגריה לנפש הבהמית שישתוק

ר' ניסן שח רבות אודות משפיעיו, הרב יחזקאל פייגין והרב זלמן משה היצחקי. כך לדוגמה, ציין, כי תמה באוזני ר' זלמן משה על עישונו - המהווה תאווה, ונענה: 'יש להשליך משהו לכלב [הנפש הבהמית], כדי שישתוק'.

אין 'אתכפיא' באוכל של הישיבה

סיפר ר' אבא פליסקין: 'בישיבת 'תומכי תמימים' בחרקוב היה נוהג ר' ניסן נמנוב, שכאשר חילקו את מנות האוכל בארוחה והיו נותנים צלחת מרק עם שתי קציצות, הנה הוא בעבודתו לבוראו מצד 'אתכפיא' היה לוקח רק מחצית, היינו חצי צלחת מרק וקציצה אחת, והיה עושה דבר זה בלי בליטות כלל ונזהר שלא ירגישו בזה, אבל איכשהו נתוודע מזה למשפיע ר' יחזקאל פייגין, ופעם בהתוועדות הוכיחו בזה שאין זה ענין, כי בישיבה נותנים רק דברים הכרחים ולא מותרות ובוודאי אין שייך אתכפיא'.

'אתכפיא' של לומד תורה

ר׳ אייזיק מהומיל היה נוהג, לאחר לימוד כמה דפי גמרא, לחזור עליהם; ומרגלא בפומיה: מי שלומד כל היום מהו ה'אתכפיא' שלו? לחזור על לימודו..

כשאין חשק ללמוד אז, צריך להתיישב וללמוד

חסיד אחד התאונן לפני הרבי ה'צמח צדק' ב'יחידות', שאין לו חשק ללמוד. אמר לו הרבי ה'צמח צדק': אם כן הרי טוב, אז מתיישבים ולומדים. אך מה אעשה אני, שאני כן רוצה.. [היינו שכאשר אין חשק ללמוד, יש מקום לעבודת 'אתכפיא', לכפות ולהכריח עצמו ללמוד. ואולם, כאשר יש רצון וחפץ ללמוד, אין הלימוד בדרך עבודה אלא בדרך תענוג].

תענוג מוגזם לשבת במרפסת!

הרב גרינגלאס אירח פעם את הרב שמואל לוויטין בביתו, ופתח את דלת המרפסת, כדי להקל עליו מפני החום הכבד ששרר. הרב לוויטין התיישב סמוך למשקוף הדלת, ונמנע מלצאת למרפסת. כמו כן, הניח את סרטוקו על כתפיו, ולא הסירו לחלוטין. לתמיהתו של המארח אודות אי יציאתו למרפסת, השיב הרב לוויטין כי זהו תענוג מוגזם!

תאוות קניית ספרים

מספר הרב ד"ק: בתחילת שנות הכ"פים ספרי מאמרים היו אוצר יקר ערך. ספרים מודפסים וכרוכים היו בבחינת הון עתק, פשוט לא היה ניתן להשיג ספרים כרוכים. בעלי יוזמה ואמצעים היו מתקתקים מאמרים על גבי מאמרים, אולם לרוב הקהל לא היתה גישה ואפשרות לרכישת ספרים כרוכים. לי היה 'חולשה' לספרים, והייתי עושה מאמצים עילאיים לרכוש ספרים ככל האפשר. ר' אברהם פאריז שהבחין בלהיטותי זו, אמר לי באחד הימים 'א תאוה אויף ספרים, איז תאוה ווי אלע תאוות' [= תאוה לספרים - הינה תאווה ככל התאוות].

קינוח בסיום הסעודה? הנחות העולם

הרב מנחם גערליצקי מאנ"ש בקראון הייטס, הזמין את המשפיע ר' פרץ מוצ'קין לסעודת שבת בביתו. לאחר שאכלו את הדגים והבשר עם שאר סלטים, הגישו לשולחן קערה גדושה בסלט פירות כקינוח לסעודה. ר' פרץ לא השתהה אף לרגע, והשליך את הקערה במילואה לפח הקרוב.. כשבני הבית התפלאו על כך, נענה ר' פרץ ואמר: חסידים הינם פיקחים. הרי אכלנו זה עתה שתי מנות מלאות וברוך השם שבענו בסעודה. למה צריך לאכול עכשיו קינוח? הרי הבטן כבר שבעה כדבעי? אלא מה, כך מקובל בהנחות העולם, שיש לאכול קינוח בסיום הסעודה כחוק בל יעבור.. במילא אצל חסידים זה מופרך..